בימים האחרונים פורסם כי המהפכה המבורכת שעוברת על ארכיון המדינה, שבמסגרתה נסרקים מיליוני מסמכים ומועלים לעיון ברשת, מלווה בצעדים המעוררים חשש לחופש העיון של הציבור. לצד הנגשה דיגיטלית של האוצרות הגלומים בארכיון הוכרז על הפסקת האפשרות לעיין במסמכי הנייר המקוריים. לצד זאת התברר כי הדיגיטציה מלווה בהגדלת דריסת הרגל של הצנזורה בעבודת הארכיון.

ד"ר נעם הופשטטר, חוקר במכון עקבות, שוחח על המהפכה הדיגיטלית והבעיות שנובעות ממנה בתוכנית האחרונה של "קול העין".

"זו אליה וקוץ בה", אומר ד"ר הופשטטר. "יש כאן שינוי מבורך של פתיחת חומרים מארכיון המדינה לעיון באינטרנט, וזה דבר שאינו רק בזמנו וחיוני, אלא שקשה להמעיט בחשיבותו. אבל הקוץ הוא שבמקביל לפתיחת העיון באינטרנט סוגרים את העיון לחומרי הנייר באולם הקריאה. לעניין הזה יש כמה השלכות מרחיקות לכת.

"עם העלייה לאינטרנט קורה משהו מעניין ביותר. ברגע שהחומרים עולים לאינטרנט הם נחשבים לפרסום פומבי, ואז חלות על הפרסום הגבלות חדשות ורחבות. המשמעות היא שכדי להעלות לאינטרנט בלי שיש ערוץ חלופי אתה מוותר מרצון על המון חומרים, ודווקא חומרים מעניינים במיוחד שהציבור כבר לא יוכל לעיין בהם.

"אבל הצנזורה היא רק חלק מהבעיה. בארכיון המדינה, גם בלי קשר למהלך הזה, פועלת מערכת חשיפה וחיסיון מאוד מדוקדקת לפי חוק הארכיונים ותקנות העיון. עד כמה היא מדוקדקת אפשר להבין מכך שעד היום רק 5% לכל היותר מהחומרים הותרו לעיון הציבור. 95% מהחומרים בארכיון המדינה אינם אסורים בעיון, אלא 'לא נתונים לעיון', כי הם לא נבדקו עדיין. והפקק הזה של הבדיקה לא הולך להשתנות.

"כך שקודם כל יש לנו את מערכת הכללים הזו. עליה מתווספות עכשיו מערכות כללים מכוח הפרסום הפומבי. הצנזורה הצבאית למשל – מחר תיבחן העלאה לאינטרנט של חומר שקשור לפעולות המדינה אבל לא נוצר על-ידי גורם של המדינה, ואולי יש עליו זכויות יוצרים. לפני השינוי, מי שרצה לפרסם את החומר לקח על עצמו את הבעיה. כעת, הארכיון לוקח על עצמו ככלל אצבע את כל שאלת זכויות היוצרים, ובשמו חוסה לחלוטין מראש כל חומר שעלול להיות איתו בעיה כזו. גם שאלות של פרטיות עולות עם הגדרות מאוד רחבות.

"מה שאנחנו במכון עקבות אומרים, ואיתנו ציבור גדול, הוא שבגלל שהעיון באינטרנט כל-כך חשוב צריך להשאיר את השניים, גם עיון מקוון וגם עיון בחומרי המקור".

גנז המדינה, יעקב לזוביק (צילום: יונתן זינדל)

גנז המדינה, יעקב לזוביק, העניק ראיון לכתב "שיחה מקומית" חגי מטר ובהקשר הזה אמר, פחות או יותר, שאנשי התקציב בארכיון הבהירו לו שהוא חייב לבחור – או עיון דיגיטלי או עיון במסמכי המקור, אין כסף לגם וגם. והוא בחר בדיגיטלי.

"כל בעיית משאבים היא שאלה של הקצאת משאבים. הקצאת המשאבים מתבצעת על-ידי הגנז, וכאן היא מועמדת בפנינו כמשחק סכום אפס. והשאלה היא מה קורה עם תכלית הארכיון, שתכליתו הבלעדית והעליונה, כך גם לפי חוק הארכיונים, היא להעמיד לעיון הציבור את כל החומרים שניתן, למעט החומרים שתקנות העיון שואפות לצמצם.

"אני אשמח לשמוע במה מסתכמת בעיית המשאבים. כמה כסף חסר? כמה תקנים? אנחנו יודעים שכל הפרויקט הגדול והמבורך הזה תוקצב בלמעלה מ-100 מיליון שקל. אנחנו יודעים שהתקציב השנתי של גנזך המדינה הוא בסדר גדול של 40–50 מיליון שקל בשנים האחרונות. כמה כסף עולה לשמר את זה ומול זה, מה הפגיעה? הפגיעה היא בתשתית עבודת הארכיון".

לאיזה משרד ממשלתי כפוף גנזך המדינה?

"על כל ההחלטה הדרמטית הזו לא התבצעה שום התייעצות ציבורית, וגם לא מקצועית"

"הגנזך כפוף באופן ישיר למשרד ראש הממשלה, אבל אנחנו מנסים להיות בדיאלוג עם הגנז, והבעיה הבסיסית היא קודם כל הכרה בכך שיש בעיה. גנז המדינה הוא פקיד רב-עוצמה ורם-דרג. החוק נותן בידו שיקול דעת מאוד רחב ואחריות על חומרי הארכיון, קודם כל מתוך המשימה הראשית בחוק, שהיא חשיפתם לציבור. ברגע שמכירים בכך שהמשימה הזו נפגעת בצורה מאוד קשה על-ידי סגירת העיון בנייר בלא צירוף שלו לעיון האינטרנטי, אז צריכים להתחיל לדבר על הבעיה. אם מכירים בזה, שאלת המשאבים מקבלת פרופורציה אחרת, וגם צריך להתחיל לדבר קונקרטית. כסף. כמה מיליוני שקלים בשנה עולה לציבור הישראלי לא לראות את החומרים האולי מעניינים במיוחד, החשובים במיוחד, שנמצאים בארכיון".

בעיית הצנזורה היא חריגה לישראל, אבל כל יתר הבעיות בוודאי עלו במדינות אחרות שבהן הארכיון עבר לרשת. מה אפשר ללמוד מנסיונן?

"אנחנו בעקבות, וקיבלתי מידע כזה גם מקבוצת אקדמאים שעוסקת בנושא ושעשו סקירה הולכת ומתרחבת של תהליכים כאלה, הבנו שלמעט מדינה אחת לא נמצאה שום מדינה שבה פתיחת העיון באינטרנט לוותה בסגירה של העיון במסמכי הנייר. זה קומון סנס".

זה קומון סנס שפוגש אתגרים פיסקאליים של משרדי ממשלה.

"בוודאי, ולכן אני שואל כמה יעלה לתקצב עוד תקן או שניים או כמה במחסני הארכיון. וכנראה שלמעט מדינה אחת, בכל המדינות הפגישה הזו בין הקומון סנס לתקנים והשאלה הפיסקאלית הצליחה להסתדר איכשהו. כשאנחנו מדברים על פרויקט מיוחד שטרם היה כמותו בישראל, כש-120 מיליון שקל הוא הסכום המינימלי שמושקע בו, ראוי וחיוני מבחינת הייעוץ של הארכיון למצוא את המשאבים האלה וקודם כל להכיר בבעיה. אנחנו בשלב שבו צריך להכיר בחומרה של השפעת הדבר הזה.

"על כל ההחלטה הדרמטית הזו לא התבצעה שום התייעצות ציבורית, וגם לא מקצועית, לא בעולם הארכיונים ולא עם אנשים שמתעסקים עם ארכיונים באקדמיה. היו הרבה דיונים על הדיגיטציה, אבל אפס דיונים עד לפני שלושה שבועות על סגירת חדר העיון. חבל, הגנז יצר פה במו ידיו הזדמנות חד-פעמית, ולמיטב הבנתי הגנזך פשוט הורס אותה במקום שאפשר להעמיד את הדברים זה לצד זה, כי האינטרס הציבורי הוא אינטרס אחד – לעיין. אקדמאים, יוצרים דוקומנטריים, עיתונאים. צריך רק לדמיין איך היתה נראית ההיכרות שלנו עם ההיסטוריה הישראלית בלי התיווך הזה של אנשים שהולכים לארכיון ומביאים את החומרים אל החברה".

מה הלאה מבחינתך ומבחינת חבריך החוקרים?

"השאיפה היא שכמה שיותר קולות ימשיכו להעלות את הסוגיה ולקיים את הדיון הזה תוך דרישה מיידית לפתוח את העיון בנייר מחדש ודרישה לקיים התייעצות רצינית כפי שנכון וראוי בהליכים כל-כך דרמטיים".

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. את התוכנית מפיקה רתם שרעבי, סטודנטית בבית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס 106FM מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית".