לקראת סופו של המאמר שפירסמה לאחרונה הצנזורית הצבאית הראשית, אחרי שסקרה בפירוט את תולדות הצנזורה בישראל ויחסיה עם העיתונות, הגיעה תא"ל סימה וואקנין-גיל לתיאור הרפורמה היסודית הדרושה לדעתה בפעולת הצנזורה בישראל. וכך כותבת הצנזורית הראשית, שפורשת החודש מתפקידה:

אני מציעה להקים גוף ממלכתי, בלתי תלוי, שבחלקו עוסק במניעה מוקדמת בנושאים בטחוניים נבחרים מוגדרים ובחלקו עוסק במתן ייעוץ בטחוני טרם פרסום לכלי התקשורת ולמפרסמים השונים. הגוף יהיה אזרחי באיושו ובטחוני במהותו ויפעל מתוקפו של חוק ייעודי לנושא.

החוק יגדיר מנעד עבירות ומנעד ענישה מדורגים ומדודים שישקפו את המורכבות בשיח הציבורי-בטחוני מצד אחד ושיהיו ישימים לאכיפה מצד שני. בממשק עם המפרסמים הגוף ייזום (הנחיות) ויגיב (לבקשות). קבלת עצת הגוף טרם פרסום תקנה למפרסם הגנה מפני אכיפה בדיעבד. אי-הגשת מידע לבחינה מוקדמת בתחומים המוגדרים תהיה עבירה שאכיפה בצדה (הגדרת העבירה וחומרת הפגיעה תיעשה בתיאום בין הגוף למערכת הביטחון). אכיפת החוק בסוגיות של פרסומים פוגעניים תתנהל בערכאה משפטית מתמחה ייעודית. בשעת חירום מיוחדת שתוגדר בחקיקה הייעודית (ולא בשעת החירום המתמדת) תוקנה לגוף סמכות מניעתית מלאה".

הצעה זו טומנת בחובה כמה שינויים עקרוניים בארגון שבראשו עמדה וואקנין-גיל בעשור האחרון. האחד, חובת ההעברה מראש של כל הפרסומים בתחומים המוגדרים לעיון ואישור הצנזורה תומר בחובה חלקית, ובמקביל יופנו כמה ממשאבי הצנזור למה שהצנזורית מכנה "ייעוץ בטחוני". השני, הוצאתו של הארגון מהצבא ואזרוחו. השלישי, חקיקת חוק מסודר שמתוקפו יעבוד הארגון, להבדיל מהמצב הנוכחי, שבו הצנזורה פועלת מתוקף תקנות לשעת חירום מתקופת המנדט הבריטי, שעליהן נוספו מאז הקמת המדינה שלל טלאי תיקונים, כולל הסכמים והבנות לא-רשמיים. הרביעי, הקמת ערכאה משפטית מתמחה ייעודית, שבה יידונו הפרות של הנחיות הצנזורה.

זו אינה הפעם הראשונה שמתפרסמת הצעה לשינוי מערך הצנזורה. כבר לפני שנתיים דיווח אמיר אורן ב"הארץ" על תוכניתה של וואקנין-גיל לאזרוח הצנזורה ושינוי אופן פעולתה. ברם, בשנתיים שחלפו לא הפכה התוכנית מרעיון למעשה. יש מי שרואה בכך דווקא ברכה. על אף שבמבט ראשון נראה כי ההצעה של הצנזורית הפורשת מקדמת את חופש הפעולה של התקשורת בישראל, כל העיתונאים הבכירים שמכירים את עבודת הצנזורה מקרוב והסכימו לשוחח עם "העין השביעית" לצורך כתבה זו נרתעים מההצעה.

רונן ברגמן (צילום מסך)

רונן ברגמן (צילום מסך)

"אני חושב שההצעה של הצנזורית בסך-הכל מיטיבה איתי, אבל אני לא מסכים איתה", אומר כתב "ידיעות אחרונות" רונן ברגמן. לדבריו, החלפת מערכת החוקים והתקנות המסועפת ורבת השטחים האפורים, שמתוקפה פועלים כיום הצנזורים והעיתונאים, בחוק חדש ומסודר עלולה להביא דווקא לאכיפה מוגברת.

"לגישתה של סימה יהיו פה הרבה יותר מקרים שבהם יביאו עיתונאי לבית-משפט", טוען ברגמן. "בתוך ההצעה הזו, שבאה להקל על חופש העיתונות ולהתאים יותר לעולם המודרני, גלום גם מנגנון שיקל על התביעה להעמיד עיתונאים לדין. והמנגנון הזה, בחלקים מסוימים, אולי אפילו חריף יותר מזה שקיים היום, כי היא אומרת, 'תקשיב, אני מראש אומרת לך שבאיקס נושאים אתה צריך להתייעץ איתי, ואם לא באת, אפשר להעמיד אותך לדין על זה שלא באת, לא על זה שפגעת בבטחון המדינה'. יש הבדל בין צורך התביעה להרים את נטל ההוכחה שעיתונאי מסוים לא ציית לפסיקת הצנזורה או נניח לא התייעץ עם הצנזורה או התייעץ ולא ציית, לבין מצב שבו התביעה צריכה להוכיח שהפרסום אכן פגע בבטחון המדינה".

גם היום יש חובה להעביר פרסומים לצנזורה במגוון נושאים והפרת החובה היא עבירה.

"נכון, אבל היום יש הסכם בין הצנזורה לבין העיתונות, שלא נוקטים הליכים אלא הולכים לטריבונל".

ברגמן אף מוטרד מכך שלא ברור אם הגוף החדש ייצא לחלוטין ממערכת הביטחון, או שיישאר כפוף לשר הביטחון. "ברגע שהגוף הזה הוא חלק ממשרד הביטחון", טוען ברגמן, "זה הופך אותו א-פריורי לנגוע, גם אם האנשים בו עושים את עבודתם נאמנה, כי יוצא שהמערכת מצנזרת מידע על הגוף שמשלם לה כסף ודואג לקידום אנשיה. בוא נשווה את זה למשל למחלקה לחקירות שוטרים שנמצאת מחוץ למשטרה. למה הוציאו את מח"ש מהמשטרה? ולו בגלל מראית עין.

"אני נמצא עם הצנזורה בדיון ובוויכוח על בסיס יומי", מוסיף ברגמן, "ואני מדמיין מה היה קורה אם היו במקומם גורמים אזרחיים ולא כאלה שבאים מתוך מערכת הביטחון. אפילו שאנשי הצנזורה הם האנשים הכי נחמדים ונטולי מניעים זרים, תפיסת העולם שלהם בטחונית והם לא יודעים ולא יכולים לעשות את מאזן האינטרסים בהתנגשות בין חופש הביטוי לבין אינטרסים של בטחון המדינה".

לדברי ברגמן, על הצנזורה לצאת לחלוטין ממערכת הביטחון ולפעול כחלק ממשרד אזרחי כמו משרד המשפטים, כשבראש הארגון עומד אדם שאינו בא מעולם המודיעין. עם זאת, ברגמן מחזיק בדעה כי ההצעה של וואקנין-גיל, אם תתקבל, תיטיב בסופו של דבר עם חופש העיתונות יחסית למצב כיום, וזאת בזכות הצמצום הדרמטי במספר הנושאים שהפרסומים על אודותיהם יחויבו בהגשה לצנזורה.

יוסי מלמן (צילום: עידו קינן, רשיון CC-BY-SA)

יוסי מלמן (צילום: עידו קינן, רשיון CC-BY-SA)

גם יוסי מלמן, פרשן "מעריב", עומד על חשיבות הוצאת הצנזורה ממשרד הביטחון ותומך בהעברתה למשרד המשפטים, אולם מדגיש כי חשוב הרבה יותר להימנע מכל הליך של חקיקה בסוגיה. "חקיקה תוביל אותנו למחוזות לא טובים", הוא מתריע. "בחקיקה אתה מתחיל להכניס את העיתונאים למסגרות שהם עבריינים או לא עבריינים. אתה מפקיע את התחום של האפור, ואנחנו היום העיתונאים והצנזורה פועלים הרבה מאוד גם על האפור. פועלים בהידברות עם הצנזורה ומתווכחים איתה, וצועקים וכועסים ומנסים לשכנע, ולפעמים הם משתכנעים".

לדברי מלמן, יש להימנע מה"משפטיזציה" שגלומה בהצעה של וואקנין-גיל. "השופטים נוטים ללכת עם מערכת הביטחון, עומדים דום בכל עתירה של צו איסור פרסום", הוא מזהיר, "ובחקיקה אתה מגיע בסוף לפרקליטות. ניתן להם ליהנות מהספק שהם פועלים ביושר, אבל לפעמים הם מזדקפים על הרגליים האחוריות, ייקוב הדין את ההר. מה שפחות חיכוך בין המערכת המשפטית לעיתונאים, כן ייטב לזכות הציבור לדעת ולחופש הדיבור ולחופש המידע".

לדעת מלמן, אכן יש צורך ברפורמה במערך הצנזורה, אך לאו דווקא בכיוון שמציעה וואקנין-גיל. מלמן חושב כי ראוי לאפשר לעיתונאים בישראל לפרסם כל מידע המתפרסם בחו"ל, גם אם ראה אור בכלי תקשורת שולי; כי יש לצמצם עוד יותר את הנושאים המחייבים העברת פרסומים לצנזורה; לאזרח את מוסד הצנזורה ולכונן עבור העיתונאים ערכאת ערעור על החלטות הצנזורה, יעילה ומהירה הרבה יותר מזו הפועלת כיום. "ועדת השלושה אמורה להתכנס בתוך 24 שעות", אומר מלמן, "אבל בפועל היא לא מתכנסת תוך 24 בשעות. צריך להקים בית-דין מהיר שמטפל בערעור בתוך 12 שעות מרגע הבעיה".

עורך "הארץ" אלוף בן (צילום: "העין השביעית")

אלוף בן (צילום: "העין השביעית")

עורך "הארץ" אלוף בן מסויג אף הוא מהצעת הצנזורית הראשית, אך מחזיק בעמדה שונה מברגמן. לדבריו, אזרוח הצנזורה והוצאתה ממערכת הביטחון עלולים דווקא לפעול לרעת העיתונאים. לדעת בן, ההסדר הקיים היום, הפועל מתוקף פסיקת בג"ץ שניצר וההסכמים שהתקבעו לאורך השנים מול העיתונאים, הוא "הרע במיעוטו".

"החשש תמיד היה, והוא לא השתנה, שכל ניסיון להחליף את ההסדר הנוכחי באיזושהי חקיקה חדשה הוא פתח לבעיות. אנחנו חיים עם כנסת וממשלה שאינן מחויבות לחופש הביטוי, אז בהגדרה אני לא רואה איך חוק חדש משפר את מצב זכות הציבור לדעת. תוסיף לזה שברגע שאתה מאזרח את הארגון, הסיכוי שישימו בראשו מינוי פוליטי הוא יותר גדול".

יכול להיות שבגוף האזרחי הצנזורה תיטה לתפיסה של חופש ביטוי יותר מאשר לבטחון המדינה.

"אצל מי, איילת שקד? אין כאן שאלה עקרונית, אנחנו חיים בחיים הפרקטיים. עקרונית, בדיון תיאורטי באקדמיה, או בבניית אוטופיה, לא צריך בכלל צנזורה. אבל אם כבר עושים שינוי, בוא נדבר על הפרקטיקה. האם הצנזורה אצל איילת שקד תהיה יותר טובה לחופש הביטוי מאשר אצל בוגי, או פחות? בסוף זה לא דיון תיאורטי, בסוף זה אנשים אמיתיים.

"שנית, האם באמת למשרד אזרחי תהיה יכולת להתמודד מול מערכת הביטחון ולהגיד לה, 'את טועה'? לא שהיום קל לצנזורה לעמוד מולה, אבל לגוף אזרחי יהיה יותר קל? ראינו את האוצר, שהוא גוף יותר חזק ממשרד המשפטים, מתמודד עם מערכת הביטחון ולא מצליח לדעת מה התקציב שלה ועל מה הוציאו אותו, אז צנזור אזרחי יידע להתמודד עם ראש המלמ"ב או ראש השב"כ או ראש המוסד? זה לא רציני. מה יעמוד מאחורי הצנזור, מי הגורם שייתן לו כוח?".

הוא יפעל מתוקף חוק.

"האוצר פועל מתוקף חוק התקציב, שאומר ששר האוצר ממונה על ביצוע התקציב. יופי. אז בוא נקרא את דו"ח לוקר ונראה שיש חוק ונראה איך הפיקוח הזה עובד בפועל. אני לא רואה מה ייצא לתקשורת משינוי הסטטוס-קוו בכיוון של חוק חדש, ובהכירנו את המחוקקים כפי שהם היום ואת המניעים שלהם ואת הפוליטיקה שלהם, בוודאי שזה יהיה יותר רע. אין שום מצב שהכנסת הזו תוציא מתחת ידה חוק צנזורה ליברלי ופתוח שייתן את השליטה לאיזה פקיד ולא לפוליטיקאים שממנים אותו".

כמו מלמן, גם בן מתריע מפני משפטיזציה של התחום. "אנחנו יודעים שככל שהאנשים שמקבלים החלטות בנושאים האלה רחוקים יותר מהעשייה הבטחונית, הם נוטים להיות פחות ליברלים מפני שהם מפחדים לקחת אחריות", הוא אומר. "השופט שמוציא בלילה את צו איסור הפרסום הרבה יותר מחמיר מתת-אלוף סימה וואקנין-גיל, ולא משום שהוא לא ליברל או שהוא נגד חופש ביטוי, אלא משום שאין לו הכלים והניסיון להכריע כשבא אליו נציג השב"כ ואומר לו, 'אסור'. גופים אזרחיים לא יודעים לנהל גופים בטחוניים, ואני לא חושב שזה המקום לעשות את הניסוי, כי ברור לי מה תהיה התוצאה – היא לא תהיה תוצאה שתתרום לדמוקרטיה בישראל".

חנוך מרמרי (צילום: יהודה שגב)

חנוך מרמרי (צילום: יהודה שגב)

חנוך מרמרי, שערך בעבר את "הארץ" כמו גם את האתר הזה, כתב רבות על הצנזורה ואף הציע כבר לפני כ-20 שנה להמיר את הצנזורה הצבאית כגוף המפקח מראש על הפרסומים בארגון שבוחן פרסומים רק בדיעבד. גם מרמרי רואה סכנה בהצעה של וואקנין-גיל. "יש בהצעה חצי צעד בכיוון נכון, אבל הפחד לעשות את הצעד השלם יוצר מוצר כלאיים", הוא אומר.

"בעצם הפיכתה של הצנזורה לגוף אזרחי מנציחים אותה כישות אוטונומית וסטטוטורית", טוען מרמרי, "וזה בעצם אומר שזה כבר לא איזו שלוחת עזר של מערכת בטחונית, אלא ישות בפני עצמה, עם הביורוקרטיה הנדרשת ועם התקנים הנדרשים. ברגע שזה יהיה גוף בעל מעמד, מעוגן בחוק עם בית-משפט צמוד, הוא כבר יהיה עוד גוף שצריך לקיים את עצמו. בשעתו הצעתי ב'הארץ' לאזרח את הצנזורה, אבל להשאיר את הגוף בגדר לשכת ייעוץ, כאשר בעצם הלשכה יכולה לתת סיוע לכלי תקשורת או לגורמים שמעוניינים לפרסם מידע בנושא בטחוני ולהנחות אם בפרסום יש משום עבירה על החוק או לא, ולפי זה יחליט המפרסם אם לתקן או לא, או לא לפרסם. כך ההחלטה נשארת בידי המפרסם".

משהו מהרעיון הזה הגיע להצעה של וואקנין-גיל.

"כן, אבל זו פרשנות מאוד קיצונית שבעצם מרוקנת אותו מתוכן. אנחנו מדברים על התחומים האפורים. יש דברים שהעיתונים לא לוקחים סיכון ויש דברים שאסור לצנזורה למנוע, זה ברור. התחומים האפורים נמצאים פה בידי ישות שיכולה לעבוד כמו פקח חניה. אני לא רואה בזה הרבה תועלת".

פרופ' אבנר כהן

פרופ' אבנר כהן

חוקר תוכנית הגרעין הישראלית, פרופ' אבנר כהן, מחמיא לוואקנין-גיל על עצם היוזמה לפרסום המאמר ועל איכותו. "אין זה רגיל, בלשון המעטה, שהצעה לרפורמה תחוקתית וארגונית משמעותית במוסד ממשלי חשוב מוצעת לא בצורת תזכיר או כמה מלות הסבר לא פורמליות, אלא בצורה של מאמר מלומד, עם רקע היסטורי ותיאורטי", אומר כהן. "למעשה רוב המאמר הוא דיון אקדמי מעולה על מוסד הצנזורה בישראל, הרקע לו והפרקסיס שלו, ורק חלק קטן מהמאמר עוסק ברפורמה עצמה. זה כשלעצמו משהו מחדש ומרענן, ובוודאי חשוב אינטלקטואלית.

"כאיש מחקר, אני מרגיש צורך לומר שנהניתי הנאה צרופה מהנייר שהיא הפיקה. אי-אפשר שלא להתרשם עמוקות מרצינות ומעומק היריעה של עבודתה של הצנזורית המסיימת. לא רק שהעבודה עתירה בידע תיאורטי, היסטורי, סוציולוגי-אנתרופולוגי, וכמובן בידע אישי ייחודי על עצם הפרקסיס הנוכחי של המוסד שהיא מנהיגה כמעט עשור – למאמר יש 271 הערות שוליים המסתמכות כמעט על כל הספרות הקיימת, ובחלקן מפנות למידע שרק לה יש, מתוקף העובדה שהיא יושבת איפה שהיא יושבת. לכן זה מרתק. מעבר ללמדנות ולידע, המאמר מרשים גם על שום מחויבותה העמוקה של הכותבת לערכי הדמוקרטיה הליברלית הבסיסיים: חירות המחשבה וההבעה, זכות הציבור לדעת ושלטון החוק".

אשר למערך הפעולה המוצע של הצנזורה, לכהן יש סייג אחד בלבד. "בעיקרון", הוא טוען, "מתווה הצעתה לאסדרת מעמדה החוקי והארגוני של הצנזורה בישראל הוא ראוי ובכיוון הנכון. הגיע הזמן, אחת ולתמיד, שהצנזורה תהיה מגובה בחוק ישראלי ובפעולה של תחיקה וליבון". עם זאת, כהן מביע אכזבה מכך שהצנזורית אינה מתייחסת כלל לנושא הגרעין הישראלי, תחום שלהבנתו, היחס אליו לא ישתנה גם אם הרפורמה שמציעה וואקנין-גיל תתבצע.

"בנושא הגרעין אין שום שינוי בין הפרקטיקה והתיאוריה של מה שהיה בשנות ה-70 למה שקורה היום", קובל כהן. "כלומר, אסור שיופיע בעיתונות הישראלית שום מידע עובדתי שממנו יכולה להשתמע במישרין או בעקיפין התייחסות לנשק גרעיני, וזה חלק מהתפיסה של מה מקומה של הצנזורה בבניית מדיניות העמימות. היא כותבת כל-כך הרבה על זכות הציבור לדעת, אבל בנושא הגרעיני לא יכול להיות שום דיון מהותי אם שום ידע עובדתי אינו קביל.

"יש לי תחושת בטן שיש לצנזורית אי-נוחות מהפרקסיס של העמימות, וגם אולי מעצם העמימות. סוד בטחוני במדינה דמוקרטית אמור להיות משהו ספציפי, שנוגע לחיי אדם כאן ועכשיו. הבעיה היא שבנושא הגרעין מדובר במדיניות ארוכת שנים. הצנזורית ליברלית לגבי נושאים אחרים, אבל בנושא הזה כאילו אין לה ברירה והיא חייבת לקבל דברים שהיא אולי לא בדיוק מסכימה להם. לי נדמה שבלבה היא מבקרת את המדיניות מסיבות הקרובות לאלה שלי, אך היא לא מעזה להזכיר את הנושא ולו במלה. זו החמצה. חבל".

סימה ווקנין-גיל, הצנזורית הצבאית הראשית (צילום: "העין השביעית")

סימה ווקנין-גיל, הצנזורית הצבאית הראשית (צילום: "העין השביעית")

נראה כי המתנגדים לרפורמה שמציעה וואקנין-גיל יכולים להישאר רגועים. השינוי שמציעה הצנזורית הפורשת אינו צפוי להתבצע בעתיד הקרוב, אם בכלל. ברגמן טוען כי מערכת הביטחון "הרגה ברכות" את היוזמה של וואקנין-גיל, בין היתר בשל הנוהג שלא לשנות מערכת כל עוד זו ממשיכה לבצע את עבודתה. הצנזורית כתבה את מאמרה כמתריעה בשער, וטוענת שהשינויים הצפויים בעולם התקשורתי של השנים הקרובות יהיו איום ממשי על יכולתה של הצנזורה הצבאית להמשיך לבצע את משימתה, אך דומה כי ראשי מערכת הביטחון לא השתכנעו ומעדיפים להותיר את המצב הנוכחי על כנו.

בהנחה שההצעה לא תתממש, מה להערכתך יקרה לצנזורה בשנים הקרובות?

ברגמן: "היא לא תשתנה. הצנזורה תמשיך בדרכה, כשחלקים שלמים במערכת היחסים בין המדינה ומערכת הביטחון לבין התקשורת ימשיכו לשחק מחוץ לשוליים שלה, ויהפכו אותה לפחות ופחות רלבנטית. יש ניסיון של שני הצדדים להשאיר את המצב הנוכחי על כנו, ואני מעריך שמה שנראה בתקופה הקרובה זה הקשחה של הצנזורה. זו התחזית הקודרת שלי לשנים הקרובות. אני חושב שהשנים הקרובות יהיו שנים של החרפת המאבק על חופש הביטוי, וצריך רק לקוות שבנושאים האלה, שאין לי ספק שבצוק העתים לא תהיה ברירה אלא להביא אותם בפני בית-המשפט העליון, העליון ייחלץ לעזרתה של התקשורת, כי אחרת לא יהיה מי שיעשה את זה".