עיקרי הפסיקה
בקשות שונות מס' 298/86
בקשות שונות מס' 368/86
ב"ש 298/86
ב"ש 368/86
בן ציון ציטרין
יפעת נבו
נגד
1. בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז תל-אביב
2. הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב
בבית המשפט העליון
לפני הנשיא מ' שמגר
בשתי כתבות, שפרסמו המבקשים בעיתונים שבהם הם עובדים, ציינו המבקשים שמותיהם של שני עורכי-דין ופרסמו את תמונותיהם. לשכת עורכי הדין ראתה בפרסומים משום עשיית פרסומת אישית, האסורה על עורכי-דין, ונקטה הליכים משמעתיים נגד עורכי הדין הנוגעים בדבר. המבקשים זומנו להעיד לפני המשיב 1 ונשאלו על מקורות המידע, ששימש כיסוד לכתבות בעיתוניהם. משסירבו המבקשים למסור את מקורות המידע, קנס המשיב 1 את המבקשים, מכוח הסמכות הנתונה לו בסעיף 66 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961. לטענת המבקשים, עומד להם חיסיון, אשר על יסודו רשאים הם לסרב לגלות את מקורות המידע, הגם שפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, אינה מביאה הוראה מפורשת בדבר חיסיון עיתונאי.
בית המשפט העליון פסק:
א. (1) בבוא בית המשפט לבחון, אם העדרה של הוראה בפקודת הראיות [נוסח חדש], שעניינה חיסיון עתונאי, אכן יצר הסדר שלילי, קרי הסדר שאינו מכיר בחיסיון האמור בנסיבות כלשהן, מן הנכון לתת את הדעת למהותו של הנושא מבחינת השלכתו על חירויות היסוד ולמקומו במערכת תפיסות היסוד החוקתיות.
(2) חירות הביטוי היא תנאי מוקדם לקיומה של הדמוקרטיה ולפעולתה התקינה; התהליך הדמוקרטי מותנה באפשרות לקיים ליבון גלוי של הבעיות, העומדות על סדר יומה של המדינה, ולהחליף עליהן דעות בצורה חופשית.
(3) בבירור ובליבון כאמור ממלאים כלי התקשורת פקיד בעל חשיבות ראשונה במעלה: הם מאפשרים פרסום משמעותי ברבים של מידע על כל תחומי החיים, דבר ההופך אותו לנחלת הכול, והם כלי מרכזי להסברת תורות והשקפות ולוויכוח הציבורי הפתוח עליהן.
ב. (1) מערכת מדינית חופשית ודמוקרטית והעדר אמצעים נאותים לאיסוף מידע ולפרסומו הם דבר והיפוכו, ואינם יכולים להתקיים בצוותא חדא.
(2) הזכות לאסוף מידע כוללת בחובה מכללא את הצורך להגן על מקורות המידע. הדבר נובע מן ההישענות של העיתונאים על מקורות המידע, מיחסי האמון החיוניים להשגת המידע ומן ההשפעה המרתיעה, העלולה לנבוע מן החיוב הבלתי מוגבל לגלות מקורות. עולה מכך, כי זכותו של עיתונאי לחיסיון מפני החובה לגילוי מקורות המידע שלו יונקת מעקרון חופש הביטוי ומהווה, לכן, נדבך חשוב במערכת הזכויות והחירויות, שעליהן מושתת המשטר הדמוקרטי.
ג. (1) החובה להעיד היא אחת מאבני היסוד של ההליך המשפטי, ובלעדיה יהפוך ההליך מבירור על יסוד כל המידע הרלוואנטי לאיסוף אקראי של נתונים מפי אלה המוכנים לנדבו מרצונם.
(2) מאחר שמסירת עדות היא חלק מהותי מן ההליכים המשפטיים, שבלעדיה הם לא ייכונו ולא ניתן יהיה לקיימם כיאות, הרי יש לראות במסירתה של העדות אינטרס ציבורי כולל, החורג מן האינטרס הצר יותר של בעלי הדין.
ד. (1) ההגנה על מקורות המידע, הדרושה לצורך ביצוע התפקיד העיתונאי, לרבות ההגנה על כיבוד יחסי האמון אשר על יסודם נמסר מידע תמורת הבטחה שהמקור לא יתגלה, היא בגדר אינטרס של הציבור ולא עניינו הפארטיקולארי של העיתון או של העיתונאי הנוגעים בדבר.
(2) מאחר שמדובר בעניין שהציבור מעוניין בקיומו ובטיפוחו, רשאי הציבור ממילא גם לשקול, מהי מידת ההגנה הדרושה לקיומו של האינטרס שלו, ובאיזו מידה מתיישב העניין עם נושאים אחרים שאף הם בעלי משמעות לאומית-חברתית, ומהו השיעור שבו חייב אינטרס זה או חייבים אינטרסים אחרים לסגת זה מפני זה לצורך יישור הקו ולקיומם הכללי זה לצד זה, במידה הרצויה לציבור חופשי, החרד לשמירת חירותו ולקיום הכלים שנועדו להבטיחה.
(3) האינטרסים האחרים, אשר עם קיומם יש ליישב את האינטרס של ההגנה על מקורות מידע, הם עשיית משפט וצדק, מניעת עבריינות, הימנעות מן הפגיעה בזולת על-ידי מעשי עוולה או מעשים חמורים נגד הסדר הציבורי.
ה. (1) יש להכיר בקיומו של חיסיון, המתיר לעד-עיתונאי שלא לגלות את מקורות המידע שלו. חיסיון זה אינו החלטי אלא יחסי, והוא כפוף לשיקול- דעתו של בית המשפט.
(2) אין להצר תחומה של חירות הביטוי, ככל שהדבר מתייחס לגילוי מקורות המידע, אלא אם הדבר רלוואנטי להליכים לפי המבחנים המשפטיים המקובלים, ובנוסף לכך ובנפרד מכך, אם, לדעת בית המשפט, הדבר חיוני ובעל חשיבות לשם עשיית צדק בנושא מהותי.
(3) נושא מהותי פירושו, כי המדובר בפשע או בעוון בעלי תוצאות או משמעות מהותיים או במעשה עוולה חמור, שלגביו נדרש גילוי המקור מאחר שאין אפשרות לעשות משפט צדק ללא קבלת המידע.
(4) ההגנה על מקורות המידע אינה צריכה להתבטל בשל טעמים שמשקלם אינו רב; רק צורך, שהוא מהותי מבחינת אופי הנושא ובעל משקל כבד מבחינת נחיצות העדות במקרה המסוים, הוא שיכול להצדיק הסרתו של החיסיון היחסי. יש איפוא לבחון, אם המידע אכן דרוש במקרה הקונקרטי הנמצא בדיון, היינו, אם אין אפשרות להישען על ראיות אחרות בלי לדרוש גילוי של מקורות המידע.
ו. (1) בנסיבות דנן, בהתחשב בכך שהדין המשמעתי נסב על פרסומת עצמית של עורך-דין, שאלת מקורות המידע היא רלוואנטית, שכן אין לשלול את הקשר ההגיוני והענייני בין האישום של פרסומת לבין קבלת פרטים בשאלה אם עורכי הדין הם שגרמו לכתבות העיתונאיות.
(2) הליכי משמעת של לשכת עורכי הדין אינם נושא בו יש לבטל את החיסוי ולדרוש מענה לשאלה בדבר מקורות המידע; אין המדובר בפשע חמור או בעוון מהותי, שגרר תוצאות או משמעויות קשות, או בהפרה קשה של הסדר הציבורי. ההליך המשמעתי אינו יכול להטות, בנסיבות דנן, את כפות המאזניים למען ביטולו של החיסיון העיתונאי, המבטא את השאיפה לחופש העיתונות והנגזר מעקרון חופש הביטוי.
בקשות לביטול החלטותיו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו מיום 6.4.86בבד"מ 180/82 (אב בית הדין מ' חזן והחברים י' קרימולובסקי, ד' קולקר) ובבד"מ 123/85 (אב בית הדין נ' אמיתי והחברים ב' אופיר, ד' שידלובר). הבקשות נתקבלו.
ח' שטנגר, א' הורוביץ - בשם המבקש בב"ש 298/86; מ' מוזר - בשם המבקשת בב"ש 368/86; ש' בן-יעקב, א' בן-יעקב - בשם המשיבים.