בית משפט השלום בתל־אביב-יפו
ת"א 57251-07
שלום ואח'
נ' רשות השידור
9 במרס 2010
כ"ג באדר תש"ע
לפני כבוד השופטת שושנה אלמגור, סגנית נשיא
התובעים
1. אדיר שלום
2. לירן טל
ע"י ב"כ עוה"ד אסף שרעף ועוה"ד אמיר גולדפרב
נ ג ד
הנתבעת
רשות השידור
ע"י ב"כ עוה"ד גינו וינס
פ ס ק - ד י ן
תביעה בעילה של הפרת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 (להלן: "חוק איסור הפליה''), וכן בעילה של הפרת חוק רשות השידור, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק רשות השידור'').
בתיק זה לא נערכו חקירות נגדיות, הואיל והצדדים הסכימו כי יינתן פסק-דין על סמך החומר המצוי בו.
ת מ צ י ת ה ע ו ב ד ו ת ו ה ט ע נ ו ת
תובע 2 הוא זמר. תובע 1 משמש אמרגנו ומנהלו האישי. הנתבעת היא תאגיד סטטוטורי המתנהל מכוח חוק רשות השידור.
במהלך השנים 2006–2007 הפיקו התובעים אלבום הכולל שירים בסוגת המוזיקה המכונה 'מזרחית' או 'ים-תיכונית' פרי עטם של כותבים ומלחינים ידועי-שם בענף. בראשית שנת 2007 שלחו לתחנות הרדיו הממלכתיות והאזוריות תקליטור שדרים שעלֿֿגביו השיר 'אין סוף לאהבה' מתוך האלבום (להלן: "השיר''). על עטיפת התקליטור (נספח ב לתצהיר תובע 1) הופיעו שם השיר, שם המבצע ותצלום פניו. בגב העטיפה נדפסו מילות השיר, שמות הכותבים והנגנים שהשתתפו בהקלטתו ופרטי ההתקשרות עם הסוכנות המייצגת את הזמר.
אחת מהתחנות שאליהן נשלח השיר היא רשת ג של הנתבעת (להלן: "התחנה''). כל שיר הנשלח להשמעה בתחנה, שבה מושמעת מוזיקה ישראלית בלבד, עובר תחת שבט ביקורתה של ועדה (להלן: "ועדת ההשמעה''), וזו מכינה רשימת שירים המומלצים להשמעה. לאחר שוועדת ההשמעה קבעה כי השיר לא ייכלל ברשימת המומלצים של התחנה, החליט תובע 1 לשלוח אל התחנה את אותו שיר פעם נוספת, אך הפעם נשלח תקליטור שעטיפתו זכתה לעיצוב שונה ושהפרטים שהופיעו עליה נבדלו בכמה הבדלים מאלו שהופיעו לפנים: השם החדש שניתן לשיר היה 'תמיד', שם המבצע שוּנה ל'שרון קינן', והמילים והלחן, לפי העטיפה החדשה, חוברו בידי אריק ברמן – כשמו של מוזיקאי נודע – במקומם של יוסי גיספן ושמעון בוסקילה, ששמותיהם התנוססו על העטיפה המקורית. על גב העטיפה נדפסו מילים זהות למילות השיר שהופיעו קודם לכן (למעט השורה האחרונה, החוזרת פעמיים, שבזאת הפעם הופיעה פעם אחת בלבד), ואת מקום שם הסוכנות המייצגת תפס סמלילהּ של חברת התקליטים הגדולה 'הד ארצי'. מעליו הופיעו כמה פרטים ביוגרפיים בדויים של מבצע השיר, שלא הופיע תצלום של פניו על העטיפה (נספח ג לתצהיר תובע 1).
הפעם החליטה ועדת ההשמעה לכלול את השיר ברשימת המומלצים של התחנה. ואולם אליבא דתובעים, משהתברר לנתבעת, אחרי אישור השיר בוועדה, כי אריק ברמן אינו מכיר את השיר שכביכול חיבר וכי המבצע האמִתי שלו הוא תובע 2, היא קיבלה החלטה שלא להשמיעו, וזאת בשל מוצאו של הזמר והסגנון המוזיקלי שבו הוא שר. לטענתם, עם חשיפת הפרשה באמצעי התקשורת פורסם כי הנתבעת תשנה את שיטת בחירת השירים להשמעה, והדבר מוכיח, לשיטתם, כי עד אז פעלה ממניעים פסולים ובניגוד לחוק רשות השידור.
התובעים סבורים כי הנתבעת, כרשות ממלכתית, הפרה את חובתה להעניק הזדמנות שווה לכל אזרחי המדינה, וכן הפרה את חוקֿֿיסוד: חופש העיסוק ואת חוק איסור הפליה. הם תובעים ממנה פיצויים סטטוטוריים, בלא הוכחת נזק, בסך של 50,000 ₪ וכן פיצוי בגין נזקים שהם מעריכים בסך של 50,000 ₪.
הנתבעת משיבה כי יש לדחות את התביעה מן הטעמים דלהלן:
א) העדר יריבות בין תובע 1 לבינה.
ב) מעילה בת עוולה אין צומחת זכות תביעה, ואין לתת לתובע ליהנות מפרי חטאו. התובעים יצרו מצג שווא והטעו אותה בכוונת מכוון כאשר הציגו לפניה את השיר בשמו החדש, את מבצעו בשמו הבדוי ואת שם המחברֿֿכביכול וחברת התקליטים כאילו הייתה להם נגיעה בו.
ג) הסיבה שהשיר לא אושר בוועדת ההשמעה אלא בפעם השנייה אינה הפליה, אלא השוני שבין הרכביהן של שתי הוועדות. גם הפרטים הבדויים שהופיעו על עטיפת התקליטור שהומלץ אינם מוכיחים אחרת, שכן מזכיר הוועדה הוא היחיד אשר רואה את עטיפת התקליטור המנוגן, ואילו לידיעת יתר חברי הוועדה מובאים רק שם השיר ושם מבצעו בטרם מתן ההחלטה. נוסף על כך, הן שמו האמִתי של תובע 2 הן השם הבדוי שנבחר למבצע השיר הם שמות עבריים; 'שרון קינן' אינו שם "אשכנזי למהדרין'', כטענת התובעים, ומנגד, הנתקל בשם 'לירן טל' לא בהכרח יניח שמדובר בשמו של בן עדות המזרח דווקא.
ד) שירים שבהם לא בחרה ועדת ההשמעה אינם נפסלים להשמעה בתחנה. עורכי התוכניות השונות חופשיים להשמיע אותם על-פי טעמם, כפי שעשו גם עם השיר, ששידורו הופסק רק בגלל הנסיבות שתוארו לעיל. בכלל, עיון ברשימות השירים המומלצים (נספחים א, ד, ו, ו-י לתצהיר תובע 1) מצביע על כך שאין קשר בין מוצאו/ה העדתי של המבצע/ת לבין המלצה או אי-המלצה על השמעת השיר הנבחן.
[...]
ד י ו ן
[...]
מר אמנון שילוני, אשר שימש במועדים הנוגעים לתביעה מנהל התחנה (להלן: "שילוני''), הדגיש בתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעם הנתבעת (סעיף 4) כי שירים שעליהם לא המליצה הוועדה אינם פסולים לשידור וכי אין בתחנה רשימת שירים הפסולים להשמעה. למעשה, השיר עצמו הושמע בתחנה, אף-על-פי שלא נבחר בוועדה (סעיף 6).
[...]
להזמת הטענה כי שמות מחברים ומבצעים המעידים על מוצא מזרחי הם אחד השיקולים בהחלטה להמליץ על שיר, הציגה הנתבעת רשימות שירים מומלצים בשנים 2004–2006 (נספח א לתצהיר שילוני). מן הרשימות עולה כי לא זו בלבד שגם שירים מן הז'אנר הים-התיכוני זכו להמלצת הוועדה, אלא שגם שירים מגוונים בביצוע התובע נכללו ברשימות. יתרה מזאת, טבלה מטעם אגודת הקומפוזיטורים והמלחינים שצורפו כנספח ב לתצהיר שילוני מעידה כי בין השנים 2004 ו-2007 הושמעו שיריו בתחנה 402 פעם. נוכח נתונים אלו, לא נחה דעתי שהשיר לא נכלל ברשימת המומלצים של ועדת ההשמעה הראשונה מטעמים פסולים ובשל הפליה עדתית. למעלה מן הצורך אוסיף כי מן העבר השני, גם שירים רבים שהגישו זמרים הנושאים שם אשכנזי לא זכו להיכלל ברשימת המומלצים של הוועדה.
דַי באמור לעיל כדי להוביל למסקנה שהתובעים לא הוכיחו כי הנתבעת נוהגת לבחור את השירים המושמעים בתחנה אגב מתן עדיפות לזמרים ממוצא כזה או אחר, או כי השיר במקרה זה לא נכלל ברשימת השירים המומלצים של ועדת ההשמעה בשל מוצאם של הזמר ששר אותו ושל היוצרים שיצרו אותו. מאותם נימוקים יש לקבוע כי התובעים אף לא הוכיחו כי קמה לזכותם החזקה בדבר קיומה של הפליה שבסעיף 6 לחוק איסור הפליה, ולכן יש לדחות התביעה בעילה המושתתת על החוק.
גם לתביעה המתבססת על סעיפים 3(1)(ד) ו-4 לחוק רשות השידור אין על מה שתסמוך. בעדויות ובחומר שהניחו התובעים לפניי לא נמצאה ראיה כלשהי לטענה כי הנתבעת הפרה חובתה לקיים שידורים שישקפו את חייהם ואת נכסי תרבותם של כל שבטי העם מן הארצות השונות. כך גם לא הוכח שבבחירתה שלא לכלול את השיר במסגרת רשימת השירים המומלצים הופרה החובה ליתן ביטוי מתאים להשקפות הרווחות בציבור. התובעים הוסיפו וטענו כי הנתבעת פגעה בחופש העיסוק שלהם, הואיל ובחירתה זו מנעה מהם תשלום תמלוגים. אף טענה זו יש לדחות, מאותם טעמים.
לאור התוצאה שאליה הגעתי, אין צורך לדון בשאלת היריבות שבין תובע 1 לבין הנתבעת וגם לא בטענת הסף שהעלתה.
ס ו ף ד ב ר
התביעה נדחית. אני מחייבת את התובעים לשלם לנתבעת הוצאות משפט, וכן שכר-טרחת עורך-דין בסך 5,000 ₪, בתוספת מס-ערך-מוסף, ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.