עיקרי הפסיקה

ערעור שירות המדינה מס' 1/86
ערעור שירות המדינה מס' 2/86

יחזקאל קוקה
נגד
יו"ר רשות השידור עש"מ 1/86

יו"ר רשות השידור
נגד
יחזקאל קוקה עש"מ 2/86

בבית המשפט העליון
[1.4.86, 28.5.86]
לפני הנשיא מ' שמגר

בעש"מ 1/86 מערער המערער, יו"ר ועד עובדי הנדסה ברשות השידור, על הרשעתו בבית הדין למשמעת של עובדי רשות השידור בעבירות משמעת לפי סעיפים 17(1)(2) ו-18 לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963. זאת, בעקבות הוראתו לטכנאים שלא לשדר כתבה מסוימת, הוראה שבעקבותיה הואפל המסך ונגרמה הפסקת שידור בטלויזיה למשך כ- 5דקות. לדעת המערער, על-פי דיני העבודה, אין לראות במעשהו משום עבירת משמעת. לדעתו, נגרם במקרה דנן סכסוך עבודה, ובמעשי המערער לא היה משום הפרת חובה אישית. פעולותיו היו פעולות קיבוציות, ולפיכך היה מוסמך להמרות את פי הממונה עליו. אישור לפעולותיו מצד הגופים המוסמכים של ארגון העבדים ניתן למערער לאחר מעשה מצד מזכיר האיגוד המקצועי, שאליו הוא משתייך.

בית המשפט העליון פסק:

א. (1) דיני העבודה אינם מעניקים גושפנקה לכל אי-קיום של חובה, ובלבד שתעלה הטענה, כי יש לזקפו לזכותו או לחובתו של סכסוך עבודה עתידי בין העובד לבין המעביד. הם גם אינם מתירים צמיחתו של סכסוך עבודה יש מאין, לפי החלטתו של יחיד, אלא קובעים, איך ומי רשאי להחליט על תחילתו ועל קיומו של סכסוך כאמור, ומה הצעדים שיינקטו במקרה כזה על- ידי העובדים.

(2) דיני העבודה תחמו את גבולות המותר והאסור, והם לא העניקו לכל עובד, כפרט את שיקול הדעת, אילו מעשים או מחדלים יהוו ביטוי לסכסוך על צורותיו.

(3) עצם היווצרותו של הסכסוך היא תולדה של פעולה, הצומחת מן המסגרת המאורגנת. יש לה דפוסים של תחילה, והמחשבה תחילה היא מיסודותיו של החוק, הדן בעניין זה, ושל הכללים, שהתגבשו בתקנונים הרלוואנטיים. דיני העבודה, הדנים בסכסוכים קיבוציים, לא באו לחסל כל בסיס של מערכת יחסים מוסדרת ומאורגנת אלא, היפוכו של דבר, הם קבעו את הכללים ואת היוצאים מן הכלל, וזאת, בין היתר, כדי להתוות גבולות סבירים בין העבודה לבין המאבק לזכויות העובד. אם המאבק האמור יקוים בכל צורה, בכל עת ולפי בחירתו החופשית והחלטתו על אתר של כל עובד, ויהיה הוא חבר הוועד, לא יוכל להיות בסיס ליחסי העבודה, תהיה בכך פגיעה בקיום יחסי העבודה, ובסופו של תהליך גם פגיעה בעבודה ובקיומו של מקום העבודה.

4) יצירת סכסוך עבודה מותנית בקיום הליכים פורמאליים, ואלה הוסדרו בחוק ומכוחו.

(5) אף אם מוכרז סכסוך עבודה על-פי החלטתה של המסגרת הארגונית המתאימה שנקבעה לכך, אין הדבר מתיר כל מעשה וכל מחדל. המסגרת הארגונית מחליטה, מה הביטוי שניתן לסכסוך העבודה. אין להעלות על הדעת, שכל פרט או אף יושב-ראש הוועד יחליטו מעת לעת מה הביטוי שייתנו לסכסוך העבודה ובאילו סנקציות יחליטו לנקוט.

ב. (1) ככל שמדובר על עובד, שחוק שירות המדינה (משמעת) חל עליו, נובע מכך, שלצורך יצירת פטור מאחריות משמעתית לא די בכך, שמי שעבר עבירת משמעת מבקש לייחס סכסוך פלוני אל הרקע הכללי של סכסוך העבודה. אם תתקבל טענה זו, יוכל כל עובד לבחור לפי רצונו בדרך, שבה יבטא את קיומו של סכסוך, גם אם הצעד שינקוט לא יהיה תולדה של החלטה ארגונית אלא בחירה אישית למען נוחותו או החלטה לעשות מעשה, שצבור העובדים טרם החליט לאמצו או אף אינו מוכן לאמצו.

(2) לענין זה אין, לפי דיני העבודה, הבדל בין חבר ועד לעובד אחר, והנחתו התיאורטית של העובד, כי יינתן לו בעתיד גיבוי על מעשהו עקב מעמדו או בשל אופיו של העניין, אשר עליו סבה המחלוקת בינו לבין מי שממונה עליו, אין בה די כדי להעניק לסכסוך, מראש, מעטה של סכסוך עבודה, הפוטר מקיום החובות של העובד.

(3) יושב-ראש ועד, ככל עובד אחר, חייב לקיים את מה שהוטל עליו במקום העבודה, ואם נוצרות נסיבות, שבהן הוא סבור כי לא היה מקום לדרוש ממנו קיומה של חובה פלונית, הרי פתוחה לפניו שורה של חלופות לגיטימיות.

(4) (בעקבות ער"מ 1/82, 2[2]) אחרי תחילת העבודה הופך העובד לחלק מהמערכת, שבה נקבעים תפקידיו על-ידי המוסמכים לכך בתוך המסגרת שאליה התקבל. לעובד שמורה הזכות לערער על ההחלטה ולהציג את דעתו שונה לפני מי שנתן את ההוראה או לפני הממונים עליו או לפני מוסדות הביקורת של הרשות. אך הערעור אינו פוטר אותו מחובת מילוי ההוראה. חובת המשמעת חלה על קיום אותן הוראות, שאינן בלתי חוקיות באופן ברור וגלוי.

(5) אי-הסכמה יכולה להתפתח לסכסוך עבודה, אך גם לכך נקבעו דרכים, שפורטו בתקנוניהן של המסגרות המאורגנות, השוקדות על זכויותיהם של העובדים. אין בידי העובד זכות לראות בנסיבות שנוצרו סכסוך עבודה צפוי ולהקדים את המאוחר למוקדם; אין גם בידי העובד הבודד מירווח בחירה עצמאי של האמצעים שניתן לנקוט אותם בסכסוך עבודה וכפועל יוצא ממנו. מי שמתעלם מסייגים אלה עלול לפגוע בפעולתה של המסגרת המאורגנת של העובדים ובפעולתה הקיבוצית ולהפקירה לשיקול-דעתו של כל יחיד, שיהפוך רצונותיו לבבואה מדומה של ההחלטה הקיבוצית שטרם נפלה.

ג. (1) שונה המצב, אם כבר הוכרז סכסוך עבודה, ואם אי-קיום החובה המסוימת נובע מן ההחלטה המוסמכת של המסגרת הקיבוצית. במקרה כאמור חלות ההגנות שהחוק קבע לעניין זה.

(2) הסיפא לסעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, קובע, כי השתתפות בשביתה לא תיראה כהפרת חובה אישית. אין ללמוד מכך, כי כל מעשה, שאינו עולה כדי שביתה, הוא תמיד בגדר המותר, ובלבד שמייחסים אותו לסכסוך העבודה.

(3) בסעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים לא בא המחוקק להתיר הכול מכל כול, אלא ביקש להגן על זכות השביתה. מעשה או מחדל שהם בגדר הפרת חובה אישית, שלא במסגרת סכסוך קיבוצי שאושר כדין ואשר אינו לובש צורה שאושרה על-ידי המסגרת המאורגנת, יהיו, על-כן, לגבי עובד ציבור בגדר עבירת משמעת.

ד. הסברה, כי בנוסף ובמקביל למי שממונה מטעם המעביד מוסמך גם יושב-ראש הוועד, בתור שכזה, להורות בענייני העבודה כפשוטם, היא נטולת כל יסוד בין.

ערעורים על פסק-דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בירושלים (יושב ראש עו"ד ח' קלוגמן, והחברים עו"ד מ' ארן, ג' מיטל) מיום 9.2.86בד"מ 1/86. הערעורים נדחו.

א' מי-טל, ר' בנק - בשם המערער בעש"מ 1/86 (המשיב בעש"מ 2/86); א' בן-טובים, מנהל המחלקה לסכסוכי עבודה בפרקליטות המדינה - בשם המשיב בעש"מ 1/86 (המערער בעש"מ 2/86).

מתוך פסק הדין

1. המערער בעש"מ 1/86, יחזקאל קוקה (להלן - המערער), הורשע בבית הדין למשמעת של עובדי רשות השידור בעבירת משמעת לפי סעיפים 17(1), 17(2) ו-18 לחוק שירות המדינה (משמעת), תש"ג-1963, ועל כך ערעורו נגד ההרשעה בדין ולחלופין נגד חומרת העונש ומנגד ערעורה של רשות השידור נגד קולת העונש.

.2המערער עובד ברשות השידור בתפקיד טכנאי רכז בכיר בטלוויזיה.
בתובענה שהוגשה נגדו נטען, כי ביום 8.1.86 בשעה 00: 21 התקיים דין ודברים בין מר יאיר אלוני, המנהל בפועל של הטלוויזיה, לבין המערער בדבר שידור כתבה על אירוע שאירע באותו יום בהר הבית.

צוות הטלוויזיה הישראלית איחר להגיע לאירוע, אולם צולמה כתבה על-ידי צוות צילום זר, והיא נקלטה על-ידי הטלוויזיה הישראלית דרך הלוויין מאירופה. מר אלוני הודיע למערער, שהוא סבור כי יש לאירוע האמור ערך חדשותי מובהק, וכי החליט על-כן שיש לשדר את הכתבה האמורה במהדורת "מבט" כפי שהוכנה, דהיינו, כאשר האירוע בראש המהדורה. לעורך "מבט" גם ניתנו הנחיות מתאימות.

כאשר המערער שמע את החלטת המנהל, הגיב, לפי הנטען, בצעקה "אני יושב ראש הועד, אני לוקח על עצמי האחריות. הכתבה לא תשודר". קצפו של המערער נבע מכך שסבר, כי הכתבה צולמה, כביכול, בציוד אי. אן. ג'י. שנרכש על-ידי הטלוויזיה לפני שמונה שנים אך אינו מופעל מאז בשל התנגדות הטכנאים. כפי שהסתבר, הרי למעשה היה המדובר בכתבה, שצולמה על-ידי צוות זר ונרכשה מן המקור הזר משידורי הלוויין בעמק האלה.

בית הדין קבע, כי לא הוכחה הטענה, שלפיה יש הסכם בין ההנהלה לבין העובדים שלא לשדר שידורים שנרכשו דרך הלוויין. לפי עדותו של מנהל הטלוויזיה, ציין בשעתו במפורש, במגעו עם ועד הטכנאים, כי אם יהיו אירועים בעלי חשיבות חדשותית, יירכשו בכל דרך, וכך עשה, אכן, במקרה דנן.

במימצאיו העובדתיים קבע בית הדין כדברים האלה:

"אנו קובעים כי לאחר שהסתיים הויכוח בין הנאשם לבין מר יאיר אלוני, ויכוח שהיה מלווה צעקות, נכנס הנאשם לחדר הוי.טי.ר. שבו היה מונח הסרט עם הכתבה על האירוע בהר הבית ואמר לטכנאי יעקב ביטון, שלא משדרים את הכתבה', ואכן הכתבה לא הוכנסה לשידור ולפיכך המסך הואפל... מתוך העדויות עולה כי במאי התכנית הופתע מאי-שידור הכתבה. הבמאי לא יכול היה להמשיך בנוהל הרגיל המתקיים בעת תקלה, שכן הוא לא ידע אם הכתבה שלאחר מכן היתה גם היא באותו נושא ואם ניתן היה לשדרה בנפרד. לגבי משך הזמן שבו היה המסך מואפל אומר הבמאי: ,במצב נורמלי יכולתי תוך שניות להמשיך בשידור מהדורת "מבט". ההאפלה הארוכה היתה מצב מקרי שנבע מבעיות שקשורות במחלקת החדשות ולא באף אחד אחר, הפסקה של 6דקות אינה שגרתית. היתה בעיה טכנית שקשורה בהתארגנות מחלקת החדשות - הכתבות הבאות חלקן לא היו מוכנות וחלקן בא מאותו מקור של הכתבה. הורדת סט כתבות ממכשיר והרכבה של סט נוסף שלא הגיע לחדר המכונות'".

סיכומו של דבר, כתוצאה מן ההוראה של המערער אכן לא שודרה הכתבה. כאשר הבמאי הורה לשדר את הכתבה, לא נכנסה הכתבה לשידור והמסך הואפל. מכאן ההאשמה, שלפיה המערער -

"גרם במזיד וביודעין למניעת שידור הכתבה, להאפלת המסך ולהפסקת השידור בטלויזיה במשך כחמש דקות ובמעשים אלה התנהג באופן שפגע במשמעת ברשות השידור וגרם לשיבוש חמור בשידור מהדורת 'מבט' בטלויזיה, מעשה שיש בו משום עבירה לפי סעיפים 17(1) ו-18 לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963, כפי שהוחל על עובדי רשות השידור (להלן - חוק המשמעת)".

לקריאת פסק הדין המלא