עיקרי הפסיקה
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו
ס"ק 32893-02-12
הסתדרות העובדים הכללית החדשה - האגף לאיגוד מקצועי נ' ידיעות אינטרנט ותקשורת דיגיטלית בע"מ
בפני -כב' השופטת דגית ויסמן
מר מעוז הלוי, נציג ציבור (ע)
מר עודי שינטל, נציג ציבור (מ)
המבקשת:-
הסתדרות העובדים הכללית החדשה
נגד
המשיבה:-
ידיעות אינטרנט (שותפות רשומה)
בקשת צד בסכסוך קיבוצי, שעניינה טענת המבקשת כי הפסקת עבודתו של העיתונאי תני גולדשטיין במשיבה נעשתה בשל פעילותו בהתארגנות עובדיה. לפיכך התבקש ביה"ד להוציא את הצווים הבאים: ליתן צו הצהרתי הקובע כי בהתנהלותה הפרה המשיבה את הוראות חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן: החוק); ליתן צו מניעה קבוע מפני כל פעולה לפגיעה בעובדי המשיבה ובתנאי העסקתם, על רקע התארגנותם במבקשת; לחייב את המשיבה מכוח סעיף 33יא' לחוק בתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק בגין ניסיונותיה לפטר את מר גולדשטיין; לחילופין, לחייב את המשיבה מכוח סעיף 10 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה בתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק בגין כל ניסיונותיה לפטר את מר גולדשטיין; ליתן כל סעד חלופי אחר.
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את הבקשה בחלקה ופסק כי:
אין מחלוקת לגבי מעמדה של חרות ההתארגנות ולגבי העיקרון שנקבע בפסיקה ועוגן בחקיקה, על האיסור המוטל על מעביד לפגוע בעובדים המבקשים לממש את חירותם זו ולהתאגד בארגון עובדים. המחלוקת נטושה ביישום עקרונות אלה על הנסיבות דנן; בטרם בחן ביה"ד את הנסיבות הוא ציין כי נוכח סמיכות הזמנים בין המועד בו החל מר גולדשטיין לפעול בקשר להצטרפות עובדי המשיבה לארגון העיתונאים (3.2.12) ובין היום בו נמסר לו מכתב המקבל את התפטרותו (9.2.12), על המשיבה מוטל הנטל להוכחת טענתה שאין קשר בין הדברים. ביה"ד בחן את הנסיבות וקבע כי המשיבה קיבלה בהתנהגותה את חזרתו של גולדשטיין מהתפטרותו, שכן כאשר המעביד אינו מגיב להודעת העובד שיחזור לעבודה ונוטע בו מצג כי הוא ממשיך לעבוד, שתיקה מצד המעביד והודעה שהמעביד אינו מקבל את הודעת העובד, רק כשבוע לפני תום תקופת ההודעה המוקדמת, אינן מתיישבות עם חובת תום הלב המחייבת צדדים ליחסי עבודה. לפיכך, משהמשיבה קיבלה את חזרתו של גולדשטיין מההתפטרות, יש לראות במכתב שהוצא לו ביום 9.2.12 כמכתב פיטורים.
לאור האמור בחן ביה"ד את השאלה האם יש מקום להורות על ביטול פיטוריו של גולדשטיין, מאחר שיש בה פגיעה בחרות ההתארגנות. ביה"ד קבע כי הוכח שמהלך הקיצוץ הוא חיוני ויושם על כלל עובדי המשיבה. בנוסף, השיקולים שהביאו להחלטה להעדיף פיטורי מינימום עובדים ולקבל התפטרות של עובדים אחרים, במיוחד על רקע העובדה שמדובר בגל פיטורים שני במשך שלושה חודשים, הם שיקולים לגיטימיים של מעביד הנדרש להיערך לשינויים בענף בו הוא פועל. כמו כן, קבע ביה"ד כי אין בסיס לטענת המבקשת לפיה הטענות כלפי גולדשטיין או עובדים אחרים שפעלו בהתארגנות, נולדו "יש מאין" או שנשקלו בעניינם שיקולים בלתי ענייניים. גם הטענה בדבר "מבול שיחות" לעובדים, על מנת להניאם מהתארגנות, התבררה כלא נכונה. לאור זאת הטענה לפיה פעולות המשיבה נועדו לפגוע בהתארגנות העובדים אצלה מוחלשת. אלא שנטל השכנוע המוטל על המשיבה הוא נטל מוגבר והמשיבה לא עמדה בנטל זה: לא ניתן הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע דווקא ביום 9.2.12 ולא קודם לכן המשיבה הודיעה לגולדשטיין שהיא אינה מקבלת את חזרתו מההתפטרות, למרות שהדבר היה ידוע לה עוד קודם; אין בשיקולים הכלכליים שהציגה המשיבה להסביר את העובדה שמתוך ועד פעולה בן 10 חברים, שמם של 4 חברים בו עלה בהקשר של סיום עבודה בדיוק בשבוע שבו החלה התארגנות העובדים אצלה; מאז יום 9.2.12 נעצרה כליל הצטרפות עובדים במשיבה לארגון העיתונאים.
עצירת הצטרפות העובדים לארגון, על רקע כל הצעדים שננקטו במשיבה מאז יום 9.2.12, לרבות ההחלטה לסיים את עבודתו של גולדשטיין, חבר בוועד הפעולה ופעיל בהתארגנות, ועל רקע העובדה שנשקלה הפסקת עבודתם של 3 חברים נוספים בוועד הפעולה, הרי שאישור מכתב הפיטורים של גולדשטיין, עלול לעצור לחלוטין את הצטרפות העובדים לארגון וכי המשיבה תוכל למצוא מענה אחר לקיצוץ שנכפה עליה. בשקילת כל אלה, כאשר העומד לדיון הוא פגיעה בחרות ההתארגנות, שהיא זכות חוקתית של כלל עובדי המשיבה, כאשר מהלך התארגנות העיתונאים במשיבה עדיין בחיתוליו, המשיבה לא הרימה את הנטל המוגבר המוטל עליה. הותרת מכתב הפיטורים שנמסר לגולדשטיין על כנו, תביא לפגיעה חמורה בהתארגנות הראשונית של העיתונאים אצל המשיבה ומשום כך הורה ביה"ד על החזרתו של גולדשטיין לעבודה אצלה; ביה"ד פסק כי אין זה המקרה בו ראוי להטיל פיצוי כספי על המשיבה, מכח סעיף 33יא' לחוק וכי אין מקום ליתן צו מניעה קבוע מפני כל פעולה לפגיעה בעובדי המשיבה ובתנאי העסקתם על רקע התארגנותם.