עיקרי ההחלטה

בתי המשפט
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
בשא001665/09

בפני: כב' השופט אייל אברהמי
נציג ציבור מר ממליה נוריאל
נציג ציבור מר קליינר שמואל
17/12/2009

בעניין: סלימאן אל שאפעי
ע"י ב"כ עו"ד גדעון קורן מבקש
נ ג ד
חברת החדשות הישראלית בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ברק בר שלום משיבה

בקשה ליתן למבקש סעד זמני שיאסור את פיטוריו ושיורה למשיבה להשיבו לעבודתו באותם תנאים כפי שהיו עובר לפיטוריו.

בית הדין האזורי לעבודה דחה את הבקשה ופסק כי:

על המבקש להוכיח זכות לכאורה כדי שתצמח לו זכאות לסעד המבוקש. הכלל הוא כי שעה שערכאה שיפוטית נזקקת לשאלה אם ליתן צו מניעה זמני אם למאן לתיתו, השאלה הראשונה היא אם מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בימ"ש בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה. מקרה זה לא מצדיק התערבות ביה"ד בשלב זה של מתן סעד זמני קודם בירור התביעה. כ"כ, לא התמלאו התנאים המצטברים ע"מ שינתן סעד זמני וגם בשל כך, אין מקום ליתן סעד זמני כמבוקש: סיכויי התביעה העיקרית לא גבוהים לאור פגמים רבים בהתנהלות המבקש שהביאה בסופו של יום לפיטוריו, שנראה כי היא מצויה במתחם הסבירות וביה"ד לא יתערב בכך, בודאי עת עסקינן בסעד זמני; בשלב זה לא הוכיח המבקש כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

כפיית יחסי עבודה ניתן במשורה כאשר דרך המלך, אף כאשר בפיטורים נפל פגם, הינה פיצוי כספי. סעד של החזרת עובד למקום עבודתו יינתן רק במקרים חריגים בהם יש הצדקה לכך. הסעד של השבה לעבודה הינו סעד שבשיקול דעת בו נדרש ביה"ד לכלל נסיבותיו של המקרה הספציפי הנדון בפניו תוך עשיית מלאכת האיזון והמידתיות. ביה"ד מחויב לבחון את המצב העובדתי בפועל, וליתן החלטה התואמת את נסיבות הענין תוך התייחסות להשפעת ההשבה לעבודה על כלל הגורמים המעורבים ובהתאם למערכת היחסים ואופיו של מקום העבודה. סעד של אכיפה לא יינתן במיוחד כאשר עולות נסיבות לפי ס' 3(3) ו-3(2) לחוק החוזים (תרופות), כבענייננו: אי מתן סעד של אכיפת חוזה או כפיה לעשותו כאשר מדובר בעבודה אישית; אי מתן סעד של אכיפה כאשר צו האכיפה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בימ"ש. יצוין כי המבקש לא הוכיח, ולו לכאורה, כי נזקיו אינם ניתנים לפיצוי בכסף אם יזכה בתביעתו ואין לומר כי מדובר בסעד כה הכרחי שיצדיק את התערבות ביה"ד בשלב מוקדם, לפני ברור התביעה.

מתוך ההחלטה

הסעד

1. בפני בקשה ליתן למבקש סעד זמני שיאסור את פיטוריו של המבקש שנכנסו לתוקף ביום 27.11.07 ושיורה למשיבה להשיבו לעבודתו באותם תנאים כפי שהיו עובר לפיטוריו.

רקע כללי

2. המבקש, עבד אצל המשיבה מאז 12/93 ככתב ברצועת עזה. המשיבה חברת החדשות מפיקה ומשדרת את החדשות בערוץ 2 ופועלת מכוח חוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו.

במסגרת עבודתו במהלך שלוש השנים האחרונות עסק המבקש רבות בסיקור הפרשה של חטיפת גלעד שליט, החזקתו בשבי והמשא ומתן לשחרורו.

בקיץ 2009 פירסם המבקש ספר: "השבוי – מבט מעזה" בהוצאת ידיעות אחרונות.

המבקש לא קיבל אישור מראש לכתיבת הספר ואף לא קיבל אישור להתקשרותו בענין הספר עם הוצאת "ידיעות אחרונות". על רקע פרסום הספר והתנהלות התובע בזיקה לפרסום והוצאת הספר פוטר על ידי המשיבה.

3. לטענת המשיבה המבקש בזיקה לכתיבת ספרו כשל בכמה תחומים – ראשית, הוא לא קיבל אישור מראש כנדרש לכתיבת הספר ולפרסומו והוא העמיד את המשיבה בפני עובדה מוגמרת. בנוסף, בספר פורסמו שלושה סוגי סיפורים/ידיעות וביחס לכולם כשל התובע והפר חובותיו כלפי המשיבה. שלושת סוגי הסיפורים היו אלה: הסוג הראשון כלל סיפורים שפורסמו על ידיו בחדשות במסגרת המשיבה כאשר הזכות על חומרים אלה שייכת לה. הסוג השני הינם סיפורים שלא אושרו לפרסום בחדשות ערוץ 2 על ידי המשיבה, בשל חוסר מהימנותם ורצינותם. הואיל והמבקש מזוהה עם חדשות ערוץ 2 פרסום סיפורים חסרי בסיס ושחר פוגע במהימנותו ותדמיתו וממילא בתדמית חדשות ערוץ 2. הסוג השלישי של הדברים שפורסמו הינם דברים שהגיעו לידיעתו במסגרת עבודתו אך הוא ביכר שלא להביאם לידיעת המשיבה והעדיף את פרסומם "כסקופ" בסיפרו, על פני פרסומים בחדשות ערוץ 2.
4. כן טענה המשיבה כי לאור התנהלות המבקש אבד למשיבה האמון בו, אמון שנדרש במיוחד במקרה מעין זה, בו המבקש עושה עבודתו בבדידות, ברצועת עזה ואין אפשרות לפקח על מעשיו ועבודתו.

[...]

6. לטענת המבקש, עבד אצל המשיבה 16 שנה ואין מקום לפטרו אף אם היו טעויות שעשה ביחס לפרסום הספר.

המשיבה מעלה סיבות וגרסאות שונות ולא עקביות לפיטוריו: על שלא קיבל אישור מראש לכתיבה ולפרסום, על כי יש בספר מידע שלא הובא לידיעת המשיבה ועל כי הספר מכיל סיפורים שלא אושר פרסומם.

למעשה פיטוריו היו בשל טעות בשיקול דעת המנכ"ל, מר וייס, שלא הזדרז לפרסם "סקופ" בקשר למכתב שהחזיקו הוריו של גלעד שליט ובסופו של דבר בשל השתהותו פורסם המכתב באינטרנט ב YNET. כדי לחפות על מחדלו ביקש מר וייס להשתמש במבקש כשעיר לעזאזל.

[...]

9. בפני העידו המבקש מחד גיסא ומנכ"ל המשיבה מר אבי וייס מאידך.
יש לזכור כי מדובר בסעד זמני ולכן התבקשו הצדדים לסכם בקצרה והם הגישו סיכומיהם תוך ימים אחדים.

הואיל ומדובר בסעד זמני הרי שכל קביעותינו לעיל ולהלן הינן לכאורה בלבד ולצורך ההליך דנן בלבד.

דיון והכרעה

10. נקדים ונאמר כי החלטנו לדחות הבקשה לסעד זמני וזאת לאור סיכוי התובענה העיקרית בשים לב למאזן הנוחות, לסעד המבוקש וליתר השיקולים הנבחנים בסעד זמני, הכל כפי שיפורט לקמן.

[...]

15. המקרה שבפנינו, כפי שנראה להלן, אינו מצדיק התערבות בית הדין בשלב זה של מתן סעד זמני קודם בירור התביעה.

[...]

18. לגופו של ענין מצאנו שנפלו פגמים מהותיים בהתנהלות המבקש. יש לזכור כי כתב ברצועת עזה עושה עבודתו במנותק ממערכת החדשות, שסומכת עליו באופן מלא, כאשר למערכת כלים מוגבלים שנועדו ויכולים לבדוק אותו. מטבע הדברים, הכתב נחשף לחומרים רבים ולמידע רב בעבודתו, כאשר חובת תום הלב והנאמנות המוגברת החלה ביחסי עבודה, מחייבת אותו למסור מידע זה, באופן מדויק ומלא למעסיקיו, המשלמים את שכרו עבור פעילותו זו. למעסיק כאמור אין יכולת לעקוב אחרי שעות עבודתו אחרי מקורותיו ומנגד משולם לו שכר גבוה מזה שמשתלם לכתבים אחרים. בשל אופי התפקיד חובת הנאמנות הנדרשת ממנו הינה רחבה ועמוקה. המבקש לכאורה הפר חובה זו.

המבקש הודה במהלך חקירתו הנגדית (פרוטוקול עמ' 14 ש' 19-20, עמ' 30 ש' 20, עמ' 31 ש' 10-23) שבספרו נכללו ידיעות שלא הובאו על ידו לשולחנה של המשיבה, כך גם על כי עשה שימוש בחומרים שפורסמו במסגרת המשיבה וכן כי פרסם בספר סיפורים שלא אומתו על ידי המשיבה וזו ביכרה שלא לפרסמם בשל חוסר אמינותם. בפרסום שלושת הסוגים/קטגוריות שפורסמו חטא המבקש כלפי הנתבעת. נציין כי ה"ה וייס מסר שהמבקש חילק את החומרים שפורסמו בספר לשלושה סוגים כאמור, כל סוג היה בערך שליש מהספר.

המבקש טען שהחומרים שפורסמו בספר ולא הובאו לידיעת המערכת של המשיבה הינם בהיקף קטן יותר. לטעמנו אין לכך כל נפקות. בין אם המידע שפורסם בספר ולא הובא לידיעת המשיבה עומד על שיעור שליש מהספר ובין אם מדובר בעשרה אחוזים, בין כך ובין כך צריך היה להעביר כל חומר/מידע שקיבל לידיעת המשיבה. זה אפוא תפקידו ועל כך הוא מקבל את שכרו. כבישת המידע ואי מסירתו, מיד עם קבלתו, יש בה פגיעה בחובת נאמנותו. יש לזכור כי המבקש אינו FREE LANCER של המשיבה שמקבל שכר לפי כתבה אלא עובד שכיר, המשתכר שכר גבוה מרוב הכתבים, כאשר המידע שהוא מקבל הינו בשל כך שידוע שהוא כתב ערוץ 2 והוא צריך להביאו לידיעת שולחיו בערוץ 2.

המבקש הכניס עצמו למצב של ניגוד עניינים כאשר פרסום מכתבו של גלעד שליט להוריו, מכתב שלא היה ידוע אודות קיומו עד אותה עת, יכול להמחיש את מצב ניגוד העניינים. אין ספק כי המכתב הגיע לידי המבקש, כמי שעסק בסיקור פרשת גלעד שליט. המבקש צריך היה להביא את הידיעה אודות המכתב למשיבה על אתר. חרף זאת הביא הענין לידיעת ידיעות אחרונות ובסופו של דבר פורסם המכתב באתרYENT לפני פרסומו בערוץ 2. המבקש תולה הענין במנכ"ל מר וייס ואילו זה תולה הענין במבקש. אין ספק שהמציאות אליה הכניס עצמו המבקש, יצרה ניגוד עניינים מובנה שטוב היה להמנע ממנו.

19. פגם נוסף בהתנהלות המבקש הינו העובדה שלא קיבל רשות לפרסם את הספר ולהתקשר עם ידיעות אחרונות. כאמור, למשיבה זכויות ביחס לחומרים שבספר. יתר על כן המבקש מקבל שכר גבוה עבור היותו כתב והוא מתחייב להעמיד את יכולותיו וכישוריו לרשות חברת החדשות. זו, כאמור במייל שנשלח לכל הכתבים (נספח 1 לתצהיר מר וייס), דרשה לקבל אישור מראש לכל עבודה נוספת. בודאי יפים הדברים כאשר מדובר בעבודה באותו תחום – ידיעות חדשותיות – באמצעי תקשורת מתחרה (אף שמדובר בספר ולא בטלביזיה). אישור מעין זה נדרש מאופי התפקיד ומחובת הנאמנות הכרוכה בו. נציין כי המבקש עצמו, בפתח ספרו (נ/2) כותב כי לצורך כתיבת הספר נאלץ להעלם והתקשה להסביר למנהליו לעורכם ולעמיתים בערוץ 2 היכן הוא נמצא. ברור כי כתיבת ספר גוזלת זמן ואנרגיה.

המבקש ביכר לעסוק בכתיבה חלף התמקדות בעבודתו. המבקש היה צריך אישור כמקובל וכנהוג ביחסי עבודה. המבקש לא קיבל כזה אישור. נהפוך הוא, המבקש התבקש לעכב הפרסום והודע לו שיש צורך באישור וכזה כאמור לא ניתן. המבקש התקשר עם ההוצאה לאור והוציא את ספרו מבלי שקיבל אישור. נציין כי יתכן שהמבקש היה מקבל אישור לאחר השמטת חלקים מסוימים או לאחר שהמשיבה היתה דואגת לפרסם את כלל החומרים במסגרתה. במקרה זה למבקש אצה הדרך, הוא התקשר עם ידיעות אחרונות ורק לאחר מעשה העמיד את המשיבה בפני עובדה מוגמרת. התנהגות זו אינה ראויה, ויש בה חוסר תום לב. נציין כי מעדותו של ה"ה וייס עולה כי המבקש ידע לבקש אישורים מהמשיבה לעבודה נוספת כמו ראיונות בעבר. המבקש ידע לכאורה על הצורך לקבל אישור ולמצער היה צריך לדעת, כחלק ממערכת היחסים בינו לבין המשיבה.

בחקירתו הנגדית של המבקש עולה כי ידע על דרישת המשיבה לאישור מראש לעבודה נוספת. המבקש עצמו כאמור קיבל אישורים עת ביקש להשתתף בראיונות מחוץ לערוץ 2 (פרוט' עמ' 21 ש' 8-22). עוד עולה מעדותו כי ידע למעשה על הצורך לקבל אישור לפרסום הספר והוא עיכב הפרסום כדי לקבל את רשות המנכ"ל ה"ה וייס. בסופו של דבר רשות לא ניתנה לו (פרוט' עמ' 23 ש' 5-13, עמ' 18 ש' 11). המבקש אף הודה שהוצאת ידיעות התעניינו בשאלה האם קיבל אישור (עמ' 22 ש' 26) אך כאמור בסופו של דבר חתם על הסכם פרסום הספר מבלי שקיבל רשות לכך.

20. ב"כ המשיבה טען כי ההחלטה של המשיבה לפטר המבקש הינה סבירה (ס' 6 לסיכומיו). אכן ההחלטה נבחנת בין היתר באמות המידה של סבירות. לא התעלמנו מהעובדה שהמבקש עבד אצל המשיבה שנים ארוכות כ 16 שנה. יחד עם זאת התנהלותו בזיקה לספר היתה כזו שההחלטה על פיטוריו נופלת בתוך מתחם הסבירות, בפרט לאור אובדן האמון בינו למשיבה. אכן מדובר בהחלטה קשה ויתכן שניתן היה להגיע לתוצאות נוספות שאף הן מצויות בתוך מתחם הסבירות. יחד עם זאת בחירת ההחלטה הינה בסמכות המשיבה וכל עוד היא מצויה בתוך מתחם הסבירות ביה"ד לא יתערב, בודאי עת עסקינן בסעד זמני, וראה ע"פ 1123/01 תיכון כי"ח נ' צויזנר פד"ע לא 438 ס' 56).

21. ה"ה וייס העיד כי אבד לו האמון הנדרש בעבודה מעין זו של כתב הנמצא למעשה בשטח אויב. לאור אובדן האמון וחוסר תום הלב שהיה בהתנהגות המבקש הוחלט על פיטוריו.

נציין כי מר וייס העיד שהיה חבר של המבקש וכי האמון במבקש אבד לו לאור צעדיו של המבקש להתנהלותו בקשר לספר (פרוטוקול עמ' 1 ש' 31, עמ' 2 ש' 3, עמ' 61 ש' 23-32, עמ' 64 ש' 27).

[...]

25. נסכם אפוא ונאמר כי בית הדין היושב לדון באכיפת יחסי עבודה מחויב לבחון את המצב העובדתי בפועל, וליתן החלטה התואמת את נסיבות הענין תוך התייחסות להשפעת ההשבה לעבודה על כלל הגורמים המעורבים ובהתאם למערכת היחסים ואופיו של מקום העבודה, כך שבמקרה בו השבה לעבודה לא תהא נכונה לאור אופיו של מקום העבודה, אף אם בית הדין התרשם שנפלו פגמים בהליך הפיטורים וגם אם מדובר בפגמים חמורים (כאשר אף לכך יש משקל במלאכת האיזון), אין התוצאה ההכרחית בטלותם של הפיטורים בחינת ייקוב הדין את ההר, אלא ייתכן שניתן לרפא את הפגמים בפיצוי נאות.

[...]

אין ספק כי מערכת האמון והיחסים שבין המבקש למר וייס ובינו לבין מערכת החדשות נפגעה באופן שספק אם ניתן לתקנה. בהעדר אמון בעבודה מעין זו לא ניתן לבצעה.

[...]

אפשרות פיצוי כספי

30. לא הוכח, ולו לכאורה, כי נזקיו של המבקש אינם ניתנים לפיצוי בכסף אם יזכה בתביעתו. נטל השכנוע, בעניין זה, מוטל על כתפי המבקש, והוא לא הרים אותו. נהפוך הוא, במקרה זה נראה כי אם יזכה המבקש בתביעתו, ניתן יהיה, לפצותו בכסף, למשל על דרך של תשלום משכורתו עבור החודשים שחלפו או חלקם. ענייננו, על פניו, מאפשר אפוא פיצוי כספי, אם אכן יוכיח המבקש את תביעתו ואין לומר אפוא כי מדובר בסעד כה הכרחי שיצדיק את התערבות בית הדין בשלב מוקדם, לפני ברור התביעה. מהפסיקה עולה כי מקום שבו ניתן לפצות צד נפגע בתשלום כסף, לא ינתן צו מניעה זמני או צו עשה זמני.

[...]

סוף דבר

33. לאור כלל האמור לעיל, הרי שבנסיבות הענין כמפורט לעיל אין כדי להצדיק מתן סעד זמני של השבה לעבודה, ומשכך דין הבקשה להדחות.

הבקשה נדחית אפוא.
בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

לקריאת ההחלטה המלאה