עיקרי הפסיקה
בבית הדין הארצי לעבודה
עס"ק 11/08
הסתדרות העובדים הכללית החדשה,
איגוד עובדי הדפוס התקשורת והאומנות,
ועד עובדי הדפוס
המערערים
נגד
1. ידיעות אחרונות בע"מ
2. דפוס ידיעות אחרונות בע"מ
3. דפוס גלעד בע"מ
המשיבות
לפני: הנשיא סטיב אדלר, סגנית הנשיא נילי ארד, השופטת ורדה וירט-ליבנה
נציג עובדים מר אלי וייץ, נציג מעבידים מר דוד בן הרוש
בשם המערערים – עו"ד אשר חלד ועו"ד נעמה בביש
בשם המשיבות – עו"ד אשר סלע, עו"ד אריאל שמר ועו"ד ורד גרטל
לטענת המערערים המשיבות שינו את סדרי העבודה של עובדי הדפוס באופן חד צדדי, בניגוד להוראות ההסכמים הקיבוציים החלים בין הצדדים. ידיעות אחרונות טוען כי ההסכמים האמורים אינם תקפים.
ביה"ד קיבל את הערעור בחלקו וקבע כי:
בשנת 1966 נחתם הסכם קיבוצי כללי בענף הדפוס בין איגוד הנהלות העיתונים היומיים (איגוד המו"לים) לבין ההסתדרות הכללית. הארכת תוקפו האחרונה של ההסכם הייתה עד ליום 31.3.1990. לאחר מועד זה לא הוארך ההסכם פעם נוספת, ובעלי ההסכם לא הודיעו זה לזה על גמר תוקפו. עפ"י חוק הסכמים קיבוציים הסכם קיבוצי לתקופה מסוימת שתמה תקופת תוקפו, ואחד מבעלי ההסכם לא הודיע לצד השני במועד הנכון ובכתב על גמר תקפו, יוסיף להיות בר-תוקף בתורת הסכם קיבוצי לתקופה בלתי מסוימת. בהתאם, המשיך ועמד הסכם המו"לים בתוקף.
אמנם איגוד המו"לים חדל מהיות ארגון מעסיקים בשנת 1988, אך חוק הסכמים קיבוציים קובע כי איבוד יציגותו של ארגון עובדים החתום על הסכם קיבוצי בתוך תקופת תוקפו של ההסכם אינה פוגמת בתוקפו של ההסכם, ואף שלא מצויה בחוק הוראה מקבילה לעניין ארגון מעסיקים, אין לראות בכך הסדר שלילי. הסכם קיבוצי כללי הוא בעל תחולה ישירה על בעלי ההסכם, על כל אחד מהמעבידים החברים בארגון המעסיקים ועל עובדיהם. כפועל יוצא, התפרקותו של ארגון המעסיקים אינה גורעת מתוקפו או מתחולתו של ההסכם במפעלו של כל אחד מן המעסיקים, והוא יחול ביחסים שלו עם עובדיו, עד שיבוטל כדין. ידיעות אחרונות מעולם לא הודיע על ביטול הסכם המו"לים, והוראותיו ממשיכות לעמוד בתוקפן במפעלו.
הסכם הדפוס נחתם בשנת 1974 כהסכם קיבוצי כללי לתעשיית הדפוס על ענפיו, בין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות. ידיעות אחרונות לא היה חבר בארגון מפעלי הדפוס שחתם על ההסכם בגירסתו המקורית, אולם היה חבר בהתאחדות התעשיינים. על פי האמור בגוף ההסכם, הסכם הדפוס חל "על כל מפעלי תעשיית הדפוס והכריכה שהם חברי התאחדות התעשיינים או שיצטרפו אליה בעתיד".
פרישתו של מעסיק מארגון המעסיקים, כשלעצמה, אינה משחררת אותו מתחולת ההסכמים הקיבוציים במפעלו. מעסיק יוכל להשתחרר מחובותיו על פי הסכם קיבוצי לתקופה בלתי מסוימת בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: פרישה מארגון המעסיקים והודעה על כך לארגון העובדים; מתן הודעה מוקדמת בכתב לארגון העובדים על ביטול תחולת ההסכם הקיבוצי במפעל; מתן הודעה בכתב לרשם ההסכמים הקיבוציים על ביטול תחולת ההסכם הקיבוצי על המעסיק הפורש. במקרה הנדון, אף לוּ שלח העיתון הודעות ביטול כדין של הסכם הדפוס במפעלו, חלות הוראות צו ההרחבה בענף הדפוס על עובדי דפוס ידיעות אחרונות כל עוד הסכם הדפוס הענפי הוא הסכם בר-תוקף.
העיתון שלח לממונה על יחסי עבודה הודעת ביטול של ההסכם הקיבוצי משנת 1997. המשא ומתן לחתימת הסכם קיבוצי חדש במחלקת ההפצה לא צלח וביטול ההסכם נכנס לתוקף. מכל מקום, הוראות אישיות שבהסכם קיבוצי "יראו אותן כחוזה עבודה בין כל מעביד וכל עובד שעליהם חל ההסכם, ותקפן אף לאחר פקיעת תקפו של ההסכם הקיבוצי, כל עוד לא שונו או לא בוטלו כדין". לעניין הנדון, עיון בהסכם 1997 מעלה, כי לא מצויה בו הוראה המקנה לעובדי ההפצה זכות לעבודה במשמרות ארוכות או בשעות נוספות.
קביעת סדרי העבודה במפעל מצויה במתחם הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק, אולם היא בעלת השלכה ישירה על זכויות העובדים ותנאי עבודתם. מעסיק מאורגן הנוקט בפעולה ניהולית מעין זו, נדרש ליידע את ארגון העובדים ולהיוועץ בו לגבי יישומה, ולנהל משא ומתן בעניין השלכותיה על זכויותיהם של העובדים ותנאי עבודתם. חובות היידוע, ההיוועצות והמשא ומתן, הן חובות המוטלות על המעסיק המאורגן, ככזה, והן אינן תלויות בקיומה של התחייבות הסכמית בין הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים. שינוי סדרי העבודה במקרה הנדון נעשה מבלי שהעיתון מילא את חובות היידוע, ההיוועצות והמשא ומתן עם העובדים כנדרש.
עבודה במתכונת מסוימת משך שנים רבות, כשבצידה תמורה בעד אותה מתכונת, יוצרת תנאי בחוזה העבודה לתשלום השכר בשיעור ששולם משך שנים רבות. לפיכך, ככל שהמעסיק עושה שימוש בפררוגטיבה הניהולית שלו ומשנה מסדרי העבודה שנהגו שנים רבות, זכאים העובדים לפיצוי על הפרת התנאי בדבר שיעור השתכרותם בחוזה עבודתם.
מתוך פסק הדין
הנשיא סטיב אדלר
במוקד דיוננו בערעור זה עומדת לדיון שאלת חוקיות סידור העבודה שהחילו המשיבות (להלן: ידיעות אחרונות או העיתון) על עובדי מחלקת ההפצה בדפוס העיתון ביום 26.2.2005.
האם כדין יושם סידור העבודה במחלקת ההפצה, והאם גלומה בו הפליה של העובדים המאורגנים? אלה השאלות הטעונות הכרעתנו בערעור.
תמצית העובדות
2. שלוש הן המחלקות בדפוס ידיעות אחרונות: "הקדם דפוס" המכונה "מסדרה", "הדפוס" המכונה "רוטציה", ו"ההפצה" המכונה "אקספדיציה" (כולן יחד יכונו להלן: דפוס ידיעות אחרונות). מלכתחילה, הוסדרו תנאי עבודתם של העובדים בכל אחת ממחלקות הדפוס בעיתון בהסכמים קיבוציים מיוחדים שנחתמו מעת לעת בין ההסתדרות לבין העיתון. לימים, הודיע העיתון לממונה הראשי על יחסי עבודה על ביטולם של ההסכמים הקיבוציים המיוחדים במחלקת הרוטציה ובמחלקת ההפצה של העיתון. בראשית שנת 2005, הודיע העיתון להתאחדות התעשיינים על הפסקת חברותו בארגון.
התמורות הטכנולוגיות בענף העיתונות הכתובה, והשינויים ביחסי העבודה בדפוס ידיעות אחרונות, עמדו לא אחת ביסודם של סכסוכי עבודה שבאו לפיתחנו .
3. עובדי ההפצה, שהם מעניינו של ערעור זה, (להלן גם: העובדים או עובדי ההפצה), מופקדים על תפעול קווי האקספדיציה באתר הדפוס בראשון לציון, על הכנת העיתון לאריזה, הפצה ומשלוח ברחבי הארץ, ועל שילוב החומרים הפרסומיים בעיתון. במחלקת ההפצה מועסקים למעלה מ - 70 עובדים המועסקים בתבניות העסקה שונות. נכון לחודש נובמבר 2007, הועסקו במחלקה 31 עובדים קבועים "ותיקים", 15 עובדים קבועים "גולדשטיין", 27 עובדים בחוזים אישיים, 2 עובדים זמניים שעתיים ועובדי קבלן נוספים.
4. ביום 14.3.2004, אוחדו ועדי הרוטציה וההפצה, ועובדי ההפצה מיוצגים מאותו מועד על ידי איגוד עובדי הדפוס בהסתדרות הכללית.
5. תנאי עבודתם של עובדי ההפצה עוגנו בהסכם קיבוצי מיוחד שנחתם ביום 24.11.1997 בין ההסתדרות הכללית לבין העיתון (להלן: הסכם 1997). הסכם 1997 התייחס לעבודה בשני אתרי הפצה – תל-אביב וראשון לציון – שפעלו זה לצד זה באותה עת. הסכם 1997 עיגן את תנאי העסקתם של עובדי ההפצה, את מצבת כח האדם במחלקה וקבע הוראות שונות בעניין שעות עבודתם. אתר הדפוס בתל-אביב נסגר ביום 1.7.2003 ועובדיו עברו לעבודה באתר הדפוס בראשון לציון.
ביום 1.2.2004 שלח העיתון לממונה הראשי על יחסי עבודה הודעה בדבר ביטול הסכם 1997. הודעת הביטול נומקה בהעדר הרלוונטיות של הוראות ההסכם לאחר סגירת אתר הדפוס בתל-אביב, ובשינויים בסדרי העבודה ובמערך ההפצה של העיתון. בחתימת ההודעה, עמד העיתון על נכונותו להידבר עם העובדים במטרה להגיע להסכם עבודה חדש, תוך שנתן הודעה מוקדמת בת 3 חודשים לביטול ההסכם. המגעים לחתימת הסכם קיבוצי חדש לא צלחו וביטול ההסכם הקיבוצי נכנס בסופו של דבר לתוקף ביום 4.7.2004. זאת, לאחר הארכת תוקפו בשלושה חודשים נוספים בהסכמת הצדדים במסגרת פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (ס"ק 27/04).
6. ביסוד העתירה לפנינו, טענת עובדי ההפצה לשינוי חד-צדדי בסדרי עבודתם החל מיום 26.2.2005. העובדים הטעימו, כי עבדו במשך 30 שנה בשתי משמרות: משמרת יום שתחילתה בשעה 6:00 וסיומה בשעה 18:00. ומשמרת לילה שתחילתה בשעה 18:00 או 21:00 וסיומה בשעה 6:00. זאת, עד שביום 26.2.2005 החיל ידיעות אחרונות "סידור" עבודה חדש במחלקה, במסגרתו קוצרו שעות המשמרת ושונו שעות התחלתה וסיומה. סידור העבודה החדש יושם לטענת העובדים ללא תיאום עימם ובהתראה קצרה של יום עבודה אחד. מספר חודשים לפני יישום סידור העבודה החדש, שכר העיתון חברת הייעוץ לשם בחינת יעילות העבודה במחלקה ואיכותה, מוקדים של עומסי עבודה ושל "אבטלה סמויה", תקני כח האדם וכל כיוצא באלה. לטענת העיתון, שירותיה של חברת הייעוץ נשכרו במטרה לבצע צמצומים והתייעלות מבנית שנדרשה נוכח התמורות בענף העיתונות היומית. סידור העבודה החדש במחלקת ההפצה יושם על יסוד המלצותיה של חברת הייעוץ.
הערעור
טיעוני הצדדים
10. במסגרת טיעוניה לפנינו, הבהירה ההסתדרות כי כיום העובדים אינם עותרים לביטול סידור העבודה שהונהג במחלקת ההפצה לפני למעלה מארבע שנים, וביקשה למקד את ערעורה בשלושה עניינים אלה:
• פיצוי העובדים על השינוי בסדרי עבודתם.
• הצהרה בעניין תחולתם של הסכם הדפוס, הסכם המו"לים וצו ההרחבה בענף הדפוס.
• מתן צו הצהרתי המורה לידיעות אחרונות לנהוג בשוויוניות בחלוקת המשמרות בין העובדים במחלקה.
[...]
11. ידיעות אחרונות ביקש להורות על מחיקת הערעור על הסף, מן הטעם שמדובר בערעור תיאורטי. העיתון הצביע על כך שכתב הערעור חסר פירוט בדבר הסעד המבוקש. לטענתו, ההסתדרות זנחה את הסעדים להם עתרה בראשית הדרך, ובסיכומיה לפני בית הדין האזורי עתרה לראשונה לסעד כספי קבוע. לטענת ידיעות אחרונות, טיעוני ההסתדרות במסגרת הדיון לפני בית דין זה ועתירתה לפיצוי כספי, הם משום הרחבת חזית אסורה ויש להורות על מחיקתם.
לגופו של עניין תמך ידיעות אחרונות בפסק דינו של בית הדין האזורי, בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות. על כך הוסיף ידיעות אחרונות וטען, כי העובדים אינם זכאים לפיצוי כספי על שינוי סדרי העבודה ומכל מקום הם קיבלו פיצוי במשך שנתיים ומחצה מתוקף פסק דינו של בית דין זה בהליך הזמני.
הכרעה
12. חוקיות יישום סדרי העבודה במחלקת ההפצה בעיתון בשלהי פברואר 2005 וזכאותם של העובדים לפיצוי בעטיו, היא העומדת להכרעתנו בערעור זה. במסגרת הדיון בסוגיה זו, נדרש לקביעת התשתית הנורמטיבית החלה על היחסים בין הצדדים, ולעתירתם של העובדים להצהרה המורה לידיעות אחרונות לנהוג בשוויון בין עובדי מחלקת ההפצה בכל הנוגע לחלוקת שעות העבודה.
תשתית נורמטיבית: צווי הרחבה והסכמים קיבוציים כלליים ומיוחדים
13. ההסתדרות טענה לתחולתם של שני הסכמים קיבוציים ושני צווי הרחבה: הסכם הדפוס וצו ההרחבה שהרחיב את הוראותיו והסכם המו"לים וצו ההרחבה שהרחיב את הוראותיו.
הסכם המו"לים
[...]
לטעמה של ידיעות אחרונות, מעת שחדל איגוד המול"ים להתקיים, חדל להתקיים גם ההסכם הקיבוצי. אין בידנו לקבל טענה זו. סעיף 5 לחוק הסכמים קיבוציים קובע, כי איבוד יציגותו של ארגון עובדים החתום על הסכם קיבוצי בתוך תקופת תוקפו של ההסכם, אינה פוגמת בתוקפו של ההסכם.
[...]
מסקנת הדברים היא איפוא, כי אין בהתפרקותו של איגוד המו"לים בשנת 1988, כדי לגרוע מתוקפן של הוראות הסכם המו"לים אצל המעסיקים שהיו חברים בארגון, כל עוד לא הודיע כל אחד מהם על ביטולו של ההסכם על פי ההוראות הקבועות בדין.
[...]
מסקנת הדברים היא, איפוא, כי הוראות הסכם המו"לים הן בנות תוקף וחלות על עובדי דפוס ידיעות אחרונות.
[...]
סוף דבר
ערעור ההסתדרות מתקבל חלקית, ואנו קובעים כדלקמן:
א. הסכם הדפוס והסכם המו"לים חלים על עובדי דפוס ידיעות אחרונות.
ב. עובדי ההפצה בידיעות אחרונות זכאים לפיצוי על שינוי סדרי המשמרות במחלקה בחודש פברואר 2005. הפיצוי שולם לעובדים על פי פסק הדין בהליך הזמני והם אינם זכאים לפיצוי נוסף.
ג. העיתון נדרש לקבוע את סידור עבודה בשעות נוספות בתיאום עם ועד העובדים, ולהימנע מהפליית העובדים המאורגנים במחלקה בכל הנוגע לחלוקת המשמרות והשעות הנוספות.