עיקרי הפסיקה

ערעור עבודה 96 / 300274

שאול צדקא המערער
מדינת ישראל - גלי צה"ל המשיבה

בבית-הדין הארצי לעבודה
לפני הנשיא ס' אדלר והשופטים ע' רבינוביץ, נ' ארד
נציג עובדים (שמר), נציג מעבידים (גלין)

המערער, עיתונאי במקצועו, שימש החל משנת 1983 ועד לשנת 1990, נוסף על תפקידו ככתב עיתון "הארץ" בבריטניה, גם ככתב המשיבה (להלן – גל"צ או התחנה). המערער טוען להיותו "עובד" של גל"צ, לפיכך הוא זכאי לתשלום הפרשי שכר, דמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים משהודיעה לו התחנה, בשנת 1991, כי החליטה לוותר על שירותיו.

הערעור נסב בעיקרו סביב השאלה אם מעמדו של המערער היה של "עובד" אצל המשיבה או של "משתתף חופשי".

בית-הדין הארצי לעבודה פסק:

א. (1) בנסיבות העניין יש לראות במערער כ"עובד" של התחנה. בהתאם, נמצא המערער זכאי לזכויותיו של עובד בגין תקופת עבודתו בתחנה (664ד).

(2) איזון בין כלל הסממנים המגבשים את זהותו של המערער כ"עובד", יש בו כדי להכריע את הכף במשקלם היחסי והמצטבר אל מול הסממנים האחרים שניתן לראותם כמצביעים על התנהלותו העצמאית של המערער ביחסיו עם גל"צ. זאת, הן במעטפת החיצונית של "המבחן המעורב" והן במסגרת הגרעינית הראשונית של מבחן ההשתלבות, אשר שניהם כאחד מכילים את המאפיינים המייחדים את קשר העבודה שנוצר בין המערער לבין גל"צ (666ד – ה).

(3) את מכלול המרכיבים של פעילותו של המערער ככתב-חוץ ניתן להביא בגדר "המבחן המעורב" שהוא מעצם מהותו מבחן מעטפת רחב יריעה. מבחן זה כולל גם אופן התקשרות והעסקה ממין זה שנקשר בין המערער לבין גל"צ. במקרה דנן, מדובר בעיתונאי אשר מילא תפקיד של כתב-חוץ שההתקשרות עמו מעצם טיבה וטבעה הניחה לו כר פעולה נרחב ביותר (666ו – ז).

(4) בנסיבות העניין, נסוג מבחן המרות או הכפיפות, שעה שמדובר בכתב-חוץ שנשלח מטעם התחנה ככתב יחיד ושתחום כתיבתו ודיווחו לא הצטמצמו לתחום מוגדר או מסוים אלא היו נתונים בעיקר לבחירתו על-פי שיקוליו המקצועיים (667ב – ג).

(5) במקרה דנן התמלא הפן החיובי של מבחן ההשתלבות, כאשר התחנה הייתה ה"מפעל" שבו השתלב המערער בעבודתו כעיתונאי כתב, כזרוע חיונית בין זרועותיה, אשר חלקן נשלחו למדינות הים. גם אם סקירת חדשות בחו"ל איננה מעיקר פעילותה של התחנה ועל-כן לא הייתה עבודתו אינטגרלית לתחנה או משולבת בה, עדיין אין לומר כי עבודתו הייתה זרה לעבודתה של התחנה או חיצונית לה (667ז).

(6) על מהות הקשר בין הצדדים, חיוניותו לעבודת התחנה והשתלבותו בה, לומדים גם מהתמשכות הקשר, רציפותו וסדירותו. כבר נפסק כי בעצם התמשכות תקופת ההעסקה על פני שנים רבות, יש כדי להשליך על קביעת מעמדו של אדם כ"עובד" לעניין הזכויות אותן הוא תובע בשל כך והיקפן (667ז – 668א, 668ג – ד).

(7) נוסף על כך, במהלך תקופת ההתקשרות בין המערער לגל"צ נוצר בין הצדדים גם קשר אישי ולצדו התפתחו תלות כלכלית וציפייה הדדית, מחד גיסא, למשלוח הכתבות ולשידורן בהיקף קבוע, ומאידך גיסא, לקבלת תשלום בעבורן, שהתגבש לכדי שיעור קבוע. בין הצדדים נוצרה מחוייבות הדדית להמשך ההתקשרות וציפייה הדדית לכך שלא יתנער צד מהצדדים מאותה מחוייבות בהינף יד או בהבל פה (668ה – ז).

(8) הפן השלילי של מבחן ההשתלבות מעיד אף הוא על היותו של המערער "עובד". אין ראיה או טענה כי המערער ניהל עסק עצמאי זעיר של הכנת כתבות. הייתה זו התחנה בלבד שהעמידה לו מחליף בעת היעדרותו. את שירותיו ככתב-חוץ סיפק באופן בלעדי לגל"צ. הכנסתו הנוספת ככתב בעיתון "הארץ" אין בה כשלעצמה כדי לשלול אפשרות לעבודתו הנוספת כ"עובד" גם בשירות גל"צ. בחירתו העצמאית את נושאי הכתבות והתנהלותו העצמאית, הם מסממני התפקיד ומאופי ההתקשרות עמו ככתב-חוץ (669ו – ז).

(9) אל מול הצטברותם הכוללת של הסממנים דלעיל, פוחת משקלם של אלה העשויים להעיד על כך שהיה בגדר "משתתף חופשי" ולא "עובד", כגון שהיה חופשי ליטול לעצמו חופשותיו ושלא בא בגדר כללי המשמעת אשר חלו על עובדי התחנה האחרים. באלה אין די כדי להטות את הכף לכיוון הוצאתו של המערער אל מחוץ לתחום של יחסי העבודה שהתהוו בינו לבין התחנה (670א – ב).

[...]

ג. (אליבא דנשיא ס' אדלר):

(1) המונח "משתתף חופשי" מבטא היבטים מסוימים של ביצוע עבודה. הדיבור "משתתף" משמעו שמבצע העבודה נוטל חלק בעסקו של מקבל העבודה, אך אינו מהווה חלק אינטגרלי ממנו, בשונה מעובד "רגיל". הדיבור "חופשי" משמעו שמבצע העבודה בתבנית העסקה זו חופשי יותר מעובד "מן המניין" לקבוע את היקף עבודתו, זמני ביצועה ותוכנה. חלקו של "המשתתף החופשי" במפעלו של מקבל העבודה וכפיפותו למסגרתו הארגונית שונים מאלה של "העובד הרגיל" (638ו – ז).

(2) הפסיקה גרסה עד כה כי "משתתף חופשי" אינו זכאי לזכויות או להגנות שמקנה משפט העבודה. יש לשנות את ההלכה הזו. אף שאין זה נכון להעניק לכל "משתתף חופשי" את מלוא הזכויות של עובד, כן אין זה הוגן לשלול ממנו את כל אותן הזכויות. מחד גיסא, אין ל"משתתף החופשי" סממנים מספיקים כדי להגדירו כ"עובד" ובמידה מסוימת הוא מנהל עסק זעיר של מתן שירות אישי מקצועי; מאידך גיסא, במקרים רבים "המשתתף החופשי" אינו "עצמאי" וקיימים בינו לבין מקבל עבודתו תלות כלכלית ומאפיינים מסוימים של "עובד" (645ג – ד).

(3) את העיוותים שנגרמו ל"משתתפים החופשיים" יש לתקן באמצעות הענקת חלק מהזכויות וההגנות שמקנה משפט העבודה, וזאת באמצעות מבחן התכלית. יישום מבחן התכלית יספק לבית-הדין כלי יעיל, מציאותי והוגן להתמודד עם מצבים שבהם יש להעניק חלק מן הזכויות שנקבעו במשפט העבודה למבצעי עבודה המועסקים בתבניות העסקה בלתי שגרתיות שלגביהם קשה ליישם את המבחן המעורב (645ה, 645ז – 646א).

[...]

(6) ישנם מקרים שבהם מבצע עבודה אישי נקרא "משתתף חופשי", אך הוא אינו כזה, אלא הוא עובד לכל דבר. ככל שמבצע עבודה כזה נקרא "משתתף חופשי" מדובר ב"דמוי" "משתתף חופשי", אשר זכאי לכל זכויותיו של עובד על-פי משפט העבודה. מדובר במקרים שבהם מבצע העבודה אינו "משתתף" ואף אינו "חופשי", אלא בעל כל הסממנים של "עובד" על-פי מבחן ההשתלבות (652ד – ה).

(7) בין הסממנים המאפיינים את "המשתתף החופשי" (האותנטי) קיימים אלה: הוא עובד בהיקף שהוא קובע לעצמו; הוא מחליט אם לקבל את הצעת העבודה; ביכולתו של "המשתתף החופשי" להפחית או להגדיל את הכנסתו על-פי כמות העבודה שהוא מקבל ומבצע; אין לו הכנסה קבועה מראש אלא הוא תלוי בהצעות של מקבל עבודתו והוא יכול להשפיע על היקף הוצאותיו בעת מתן השירות האישי. מבחינת הדיון במעמדו של "משתתף חופשי", שאלה אחת היא אם האיש הוא עצמאי. ככל שייקבע שהאיש אינו עצמאי השאלה האחרת היא אם הוא "משתתף חופשי" או עובד
(653ה – ז).

(8) מבצע עבודה "עצמאי" הוא מבצע עבודה שאינו עובד או "משתתף חופשי", המנהל עסק, בדרך-כלל עסק של מתן שירות. הסממנים המאפיינים את העצמאי הם אלה: העצמאי רשאי לבצע את העבודה בעצמו, באמצעות עובד או על-ידי מיקור-חוץ; הוא רשאי להפעיל את עסקו באופן אישי או באמצעות חברה או שותפות; העצמאי קובע כיצד לנהל את עסקו, בוחר איזה עבודה לקבל ומתי וכיצד לבצעה; העצמאי יכול להשפיע על גובה הכנסותיו והוצאותיו; העצמאי מסכן את הונו המושקע בעסק
(654ב – ג).

(9) במקרים שמבצע העבודה הוגדר כ"משתתף חופשי", אולם בפועל הוא נופל בגדר "עצמאי" ונעדר סממנים של "עובד", לא ייהנה מהזכויות ומההגנות שמקנה משפט העבודה, למעט אלה שנקבעו במפורש בחקיקה כחלות על "עצמאי" (654ה).

ד. (1) במקרה דנן היה המערער "חופשי" יותר מעובד "רגיל", במובן זה שהוא אשר קבע את מועדי עבודתו, את סדרי עבודתו ואת כמותה. המערער הוא שהחליט על מועדי יציאתו לחופשה ומשכה, בלי שנדרש לתאמה עם התחנה. בדומה, היה המערער חופשי לקבוע את משך הזמן שישקיע בהכנת כתבות לגל"צ, את אופן ביצוען, את מיקומן, את היקפן ואת כמותן (657ב – ג).

(2) תלות כלכלית היא מהסממנים המאפיינים קשר בין המעסיק ל"עובד", אך במקרה של המערער לא מדובר בתלות כלכלית של עובד אלא בתלות כלכלית מוגבלת המאפיינת "משתתף חופשי" (658א).

(3) רוב סממני ההתקשרות בין המערער לגל"צ מטים את הכף לטובת היותו של המערער "משתתף חופשי". כך בהקשר התעשייתי, קרי היותו של המערער "משתתף" במפעלה של התחנה להבדיל מחלק אינטגרלי מהמערך הארגוני שלה (659ב).

(4) המערער יקבל, כ"משתתף חופשי", זכויות עובד לפי חוקי עבודה המגן, בהתאם לתכליתו של כל חוק, תוך התחשבות במציאות שהוא אינו עובד רגיל של גל"צ אלא שהוא "משתתף", הוא "חופשי" והוא נמנה עם המעטפת של מבצעי עבודה עבור גל"צ ולא עם הגרעין המרכזי של עובדיה (660א – ב).

[...]

(7) במקרה דנן, ההתקשרות בין המערער לגל"צ הייתה ממושכת ונפרשה על פני כשמונה שנים. גל"צ לא הוכיחה כי היחסים בין הצדדים נותקו מעבר לשלושה חודשים. גל"צ היא שהביאה את היחסים לידי סיום. באי-כוח הצדדים הסכימו על גובה השכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים. זאת ועוד, שכרו של המערער לא היה גבוה במיוחד ולא הובאו ראיות שלפיהן שכרו של המערער היה גבוה מעלות העסקתו של כתב גל"צ מן המניין. לפיכך, לצורך חוק פיצויי פיטורים המערער נופל לגדר הסיווג של "עובד" (662ד – ה).

[...]

ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי לעבודה בירושלים (בתב"ע נב3-388/; השופט מ' כליף ונציגי הציבור תמיר ונצר). הערעור נתקבל.

יובל שלהבת – בשם המערער;
שלמה למברגר, סגן בכיר לפרקליטות המדינה (מחוז ירושלים) – בשם המשיבה.

מתוך פסק הדין

החל מסוף שנת 1983 ועד לשנת 1990 שימש צדקא, בנוסף לתפקידו ככתב עיתון "הארץ" בבריטניה, גם ככתב גל"צ. מר פז, ראש מחלקת החדשות בגל"צ (דאז), העיד בפני בית-דין קמא, בעדות אשר לא נסתרה, כי תפקידו של צדקא ככתב עיתון "הארץ" היווה את עבודתו העיקרית של צדקא בבריטניה ובשל כך אף זכה העיתון לעדיפות בקבלת כתבות. עוד עולה מעדותו של מר פז, כי מאחר שלא הייתה לגל"צ האפשרות לממן כתב קבוע בבריטניה, נהגה התחנה להתקשר עם כתבי עיתונים ישראליים, אשר שהייתם בבריטניה מומנה על-ידי העיתון וכזו הייתה ההתקשרות גם עם צדקא.

בסוף שנת 1983 הגיעו צדקא וגל"צ לידי הסכם, לפיו ישמש צדקא ככתב גל"צ בבריטניה, במעמד "משתתף חופשי", החל מחודש נובמבר 1983. צדקא שימש בתפקיד זה עד ליום 5.9.1991, מועד בו שיגרה התחנה לצדקא מכתב שבו הודיעה לו על הפסקת עבודתו.

[...]

תפקידו של צדקא במסגרת גל"צ הסתכם בהכנה של כתבות ובמסירתן למחלקת החדשות של התחנה. עד למועד סמוך לפני סיום ההתקשרות בין צדקא וגל"צ, היה צדקא הכתב היחיד של התחנה בבריטניה. נציין, כי בחומר הראיות מצאנו רמז לכך, כי צדקא עסק גם בלימודים אקדמיים בבריטניה, במקביל לעבודתו העיתונאית.

צדקא היה רשאי למסור כתבות פרי עטו לעיתונים או לתחנות רדיו בחו"ל, אך לא לתחנת רדיו מתחרה בארץ.

במרבית המקרים, צדקא הוא שיזם ובחר את הכתבות שהעביר לגל"צ אולם, לעתים מזומנות הוא הונחה על-ידי מחלקת החדשות לכסות אירועים ספציפיים, או להכין כתבה בנושא מסוים. צדקא לא סירב למלא אחר הנחיות אלה.

לצורך הכנת הכתבות עשה צדקא שימוש בציוד אותו שאל מגל"צ. בעת השאלת הציוד מהתחנה חתם צדקא על טופס שכותרתו "כתב התחייבות" ובו הוראות בעניין השימוש בציוד והחזרתו למשרד הביטחון. כמו כן, נכתב בטופס שמטרת השאלת הציוד היא "כתב בלונדון".

במוסכם בין צדקא לגל"צ לא נקבעה מכסת כתבות אותן חייב היה להכין. לעתים חלפו ימים ואף שבוע בין כתבה לכתבה ולעתים, העביר צדקא לתחנה כתבות אחדות ביום. על-פי הנתונים הדלים שהוגשו לבית-הדין מסר צדקא לגל"צ בין 10 ל20- כתבות לחודש, אולם המספר השתנה מדי חודש. הקשר בין צדקא למחלקת החדשות של גל"צ נשמר באמצעות הטלפון. בביקוריו בארץ, נהג צדקא לבקר בתחנה ולשוחח עם עובדיה. אולם, גל"צ לא הזמינה את צדקא מיוזמתה לביקורים בארץ ואף לא מימנה אותם.

[...]

על היקף עבודתו של צדקא בגל"צ ניתן ללמוד משכרו החודשי. בכתב-התביעה טען צדקא, כי הכנסתו הממוצעת (היינו – 30$ X מספר הכתבות ששודרו) עמדה על 500$ לחודש, עובדה שנקבעה על-ידי באי-כוח הצדדים כעובדה מוסכמת, וזאת לצורך חישוב התביעה לפיצויי פיטורים.ו
התשלומים לצדקא נעשו ב"תלושים" של "לשכת האמנים" של גל"צ ונוכו מהם תשלומי מע"מ, אך לא נוכו תשלומי מס הכנסה או ביטוח לאומי. התשלום נעשה בשקלים באופן שמספר הכתבות ששלח צדקא לתחנה הוכפל ב-30$ (בערכם בשקלים).

גל"צ לא שילמה לצדקא עבור חופשה שנתית, היעדרות בגין מחלה, שעות נוספות או עבודה בחגים. כמו כן, לא הופרשו עבורו סכומים לצורך ביטוח פנסיוני. לטענת צדקא, הועבר לו בסוף כל שנת עבודה טופס 106 לצורך מס הכנסה. לבית-הדין האזורי הגיש מר צדקא טופס 106 שקיבל מ"לשכת האמנים" עבור שנת 1990. בטופס זה נרשם, כי עבד 11 חודשים, קיבל "משכורת" בסך 12,587.51 ש"ח, ממנה לא נוכו סכומים לצורך מס או לצרכים אחרים.

את מועדי יציאתו לחופשות ומספר ימי ההיעדרות קבע צדקא על דעת עצמו והוא לא נדרש לבקש רשות ממנהלי החדשות בכדי לצאת לחופשה ולא קיבל תשלום עבורה. אולם צדקא כן נדרש להודיע לגל"צ על מועדי החופשות. משהודיע צדקא על יציאתו לחופשה, נהגה גל"צ לבקש מכתב ישראלי אחר בבריטניה למלא את מקומו.

במהלך סוף חודש ספטמבר 1990, הודיע צדקא לראש מחלקת החדשות בגל"צ, כי הוא מתעתד לצאת לביקור בברזיל ובפועל, נעדר מבריטניה החל מיום 24.10.1990 ועד ליום 9.12.1990. שהייתו של צדקא בברזיל התארכה בשל תקלה שלא הייתה בשליטתו. במהלך היעדרותו לא שמר צדקא על קשר עם אנשי מחלקת החדשות בגל"צ. ביום 21.11.1990, כתב אליו ראש מחלקת החדשות (דאז), מר אורי פז, מכתב בו התלונן על ניתוק הקשר מצדו של צדקא והיעדר סיקור של אירוע חשוב (בחירות במפלגה השמרנית), שהתרחש באותה העת בבריטניה. עם שובו של צדקא לבריטניה, הודיעה לו התחנה על הפסקת ההתקשרות עמו, הגם שבפועל נמשכו קשרי העבודה בין הצדדים במשך מספר חודשים נוספים.

ביום 5.9.1991 קיבל צדקא ממפקד גל"צ (דאז), מר אפרים לפיד, מכתב לפיו גל"צ החליטה "לוותר על שירותיו". או אז הגיש צדקא את תביעתו, נושא ערעור זה.

[...]

בענייננו, נמצא כי בין צדקא ובין התחנה התקיימו יחסי עבודה, וכי צדקא היה "עובד" התחנה בתקופת שמונה השנים שבהן שימש ככתב חוץ בשירותה. מכאן שזכאי הוא לזכויות שאותן תבע לעניין תשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.

לקריאת פסק הדין המלא