מתוך ההחלטה

בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה בת"א בשא002929/01
בתיק עיקרי: עב 004198/01

בפני: כב' השופטת ע. פוגל – סגנית שופט ראשי
נציג ציבור – מר דואק
תאריך: 28/06/2001

בעניין: גאיה קורן
ע"י ב"כ עו"ד דולב
המבקשת
נ ג ד
ידיעות אחרונות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שמר
המשיבה

החלטה

1. המבקשת הגישה לבית הדין בקשה שעניינה הוא -
א. ליתן צו מניעה זמני נגד פיטוריה של המבקשת שנכנסו לתוקפם
ב- 16.5.01.

ב. להורות למשיבה להמשיך ולהעסיק את המבקשת, להוסיף ולספק לה עבודה ראויה, באותו היקף ובאותה רמה כפי שהיה עד למתן הודעת הפיטורים, ולהמשיך לשלם את שכרה, ולשמור את תנאי עבודתה ללא פגיעה, עד להחלטה בתיק העיקרי.

2. העובדות (בתמצית) הן:
א. המבקשת מועסקת על ידי המשיבה מאז 92' ככתבת ועיתונאית. היא מקבלת תמורה בהתאם לכתבות שהעורכים החליטו לפרסמן, כנגד חשבונית מס שהיתה מוציאה, ובתוספת מע"מ.

ב. בין הצדדים יש מחלוקת האם המבקשת היא "עובדת" המשיבה, או שמא – היא מועסקת כ"פרילנסרית", ועל כן – אינה עובדת של המשיבה.

ג. בהיות המבקשת בחודש השני להריונה, קיבלה ביום 18.4.01 מכתב המפסיק את התקשרותה עם המשיבה. הפסקת ההתקשרות/הפיטורים אמורים היו להיכנס לתוקף ביום 16.5.01. במקביל להודעה זו הורתה המשיבה לעורכים הממונים על המבקשת לא לקבל ממנה יותר כתבות לפרסום לאחר 16.5.01.

3. טענות המבקשת הן:
א. המבקשת טענה כי היא עובדת המשיבה, למרות ששכרה משולם כ"שכר סופרים" לפי כתבות שהתפרסמו, ולא בתלוש שכר, כיוון שהתקיימו בה כל המבחנים הנדרשים.

ב. לטענתה - פוטרה עקב הריונה, ובשל היותה אשה, ועל סמך תוכניותיה להיכנס להיריון והריונה בפועל. אכן - מלבד המבקשת פוטרו באותה עת על ידי המשיבה עובדים נוספים, אך הם היו בעלי ותק של פחות משנה.

ג. בהיותה עובדת, חלות עליה ההגנות של ס' 9 לחוק עבודת נשים (התשי"ד – 1954), והמשיבה אינה רשאית לפטרה, ואף לא להרע את תנאי שכרה.

4. טענות המשיבה הן:
א. המשיבה טוענת כי אין בין הצדדים יחסי עובד ומעביד. המבקשת קבלה שכר בהתאם לכתבה שהעורך החליט לפרסמה, והתמורה שולמה לה כנגד חשבונית ובתוספת מע"מ. כיוון שכך – אין הגנת חוק עבודת נשים חלה עליה, והמשיבה היתה רשאית לפטרה, ולהפסיק עימה את ההתקשרות.

ב. המשיבה טוענת עוד, כי הפיטורין נבעו מתכנית צמצומים של כתבים. מאז תחילת 2001 פוטרו כבר 15 כתבים, ומתוכננים צימצומים נוספים.

ג. סיום ההתקשרות עם המבקשת אינה קשורה כלל להריונה, והמשיבה אף לא ידעה בעת סיום ההתקשרות כי המבקשת בהריון.

ד. המבקשת השתהתה בהגשת הבקשה לבית הדין , ואף הסתירה מבית הדין כי ניהלה מו"מ לסיום ההתקשרות. ורק משנוכחה לדעת כי המשיבה איתנה בדעתה לסיים את ההתקשרות הודיעה כי היא בהריון.
יש לדחות את הבקשה למתן צו מניעה מחמת שיהוי.

ה. אין מקום ליתן צו מניעה גם כיוון שמדובר ב"מעשה עשוי".
המבקשת הגישה בקשתה לבית הדין ביום בו נכנסו הפיטורים לתוקף.

לאחר שמיעת העדויות, וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטעוני הצדדים אנו קובעים כדלקמן:

[...]

2. השאלה המרכזית העומדת בפנינו היא שאלת מעמדה של המבקשת, האם היא בגדר "עובדת", או שמא - בגדר "משתתף חופשי", ובהתאם – האם חלה עליה הגנת ס' 9 לחוק עבודת נשים, והאם ניתן לתת צו עשה במסגרת הליך זמני?

[...]

7. על יסוד הראיות שבפנינו אנו קובעים כי הוכח לכאורה שהמבקשת היתה עובדת של המשיבה:

א. הקשר בין הצדדים נמשך דרך קבע שמונה שנים ושבעה חודשים. בפרק זמן ארוך זה הכינה המבקשת כתבות עבור המשיבה, וקבלה תמורה על פי הכתבות שפורסמו.

ב. במהלך תקופת העסקתה, נאסר על המבקשת לעבוד בעתונים המתחרים לעתון המשיבה, פרט לעבודה בעתונים שאינם מתחרים אשר היתה שולית וקטנה. עובדה זו מצביעה לכאורה על חובת נאמנות ומעין בלעדיות שהיתה למבקשת כלפי המשיבה.

ג. האיסור שהוטל על המבקשת, מוציא אותה לכאורה מכלל היותה "משתתף חפשי" אשר מעמיד את כשרונו לרשותו של כל "כל דורש". הגבלת עיסוקה על ידי המשיבה מהווה ניגוד ל"חופש" המאפיין את ה"משתתף החופשי", ויוצר מחוייבות של המבקשת כלפי המשיבה בלבד.נ

ד. יחד עם המבקשת עבדו כתבים שהינם עובדי המשיבה, ואשר קבלו תלושי שכר והוגדרו כעובדים, למרות שהועסקו במתכונת דומה לזו של המבקשת.

לא הוכח לכאורה כי היה שוני משמעותי בצורת העסקתם לעומת המבקשת.
לעובדה כי המבקשת קיבלה תמורה לפי כתבה, ואילו יתר העובדים קיבלו משכורת, אין נפקות לכאורה לצורך קביעת מעמדה.

[...]

ה. הוכח לכאורה כי למבקשת לא היה עסק משלה. היא היתה קשורה אך ורק למשיבה, וכתבה רק עבורה, פרט למספר עתונים שוליים.

ו. לכאורה, הוכח כי המבקשת היתה כפופה לעורכי העתון, קבלה מהם מטלות שהיתה צריכה לעמוד בהן. המבקשת כתבה הן כתבות שהיו יזומות על ידה, והן כתבות אשר הוטלו עליה על ידי העורכים השונים. (דברי המבקשת עמ' 2 ש' 23 ומר כפיר בחקירה הנגדית).

ז. מתצהיר המשיבה עולה במפורש כי המבקשת ביצעה תורנות בארכיון כמו יתר עובדי המשיבה. עובדה זו מופיעה בסעיף 13.3 לתצהיר המשיבה:
"יש לציין כאן, כי במהלך תקופה מוגבלת, המבקשת ביצעה – בהסכמתה – משימה מוגדרת של "תורנות" בארכיון. "תורנות" זו פירושה היה כי המבקשת, במשך מספר שעות פעם אחת בשבוע, היתה יושבת בארכיון העיתון, ותפקידה היה לאתר חומר ארכיוני. המבקשת מילאה משימה זו במשך כשנה וחצי בלבד, וגם משימה זו הופסקה שכן התעוררו תלונות שונות על רמת מקצועיותה ו"חריצותה".

יש להדגיש כי גם משימה בודדת זו לא שינתה מאופי העסקתה של המבקשת כפרילנסרית" (ההדגשות במקור). עובדה זו מעידה לכאורה כי המבקשת השתלבה במערך הארגוני של המשיבה.

ח. הוכח לכאורה כי הכתבות שכתבה המבקשת, היו קניינה של המשיבה, והמבקשת לא היתה רשאית להציע אותן לעתונים אחרים.

ט. מהראיות עולה לכאורה כי המבקשת קיבלה במשך כל השנים שכר אשר נע במיתחם קבוע פחות או יותר. העובדה כי קיבלה שכר על פי כתבה, אינה יוצרת סטטוס השונה מעובד המקבל שכר "לפי כמות תוצרת" כלומר – שכר קבלני או על פי תפוקה. צורת העסקה זו אינה שוללת לכאורה את היותה "עובדת".

י. המבקשת קבלה החזרי הוצאות ואף יצאה לנופש עם עובדי המשיבה. למבקשת שולמו דמי הבראה וימי מחלה, מכח ההסכם הקיבוצי המיוחד שבין ההסתדרות לבין המשיבה, ואשר בו קיים פרק נפרד המתייחס גם לזכויות "פרילנסרים".

[...]

10. במקרה זה, בו הופסקה התקשרותה של המבקשת כאשר היא בהיריון, והוכח לכאורה כי היתה עובדת המשיבה, אנו קובעים כי יש להחיל עליה את ההגנה שבס' 9 לחוק עבודת נשים, וכי יש לפרש את המונח "עובדת" בחוק זה כמתייחס גם ל"עובדת לכאורה", כאשר יש הכרעה שיפוטית הקובעת זאת.

[...]

13. משקבענו כי בין המבקשת למשיבה היתה התקשרות ארוכת טווח בעלת סממנים המעידים לכאורה על קיום יחסי עובד ומעביד, וכיוון שמדובר בהפסקת עבודה של עובדת בהריון, אנו סבורים, לצורך הכרעה בשאלה אם יש להחיל את הגנת חוק עבודת נשים על המבקשת, כי יש לפרש את המונח "עובדת" המצוי בחוק עבודת נשים ולהחילו גם לגבי עובדת לכאורה, אשר לגביה הוכרע בהליך שיפוטי כי נתקיימו לכאורה יחסי עובד ומעביד.

[...]

16. אשר על כן אנו נעתרים לבקשת המבקשת ונותנים צו עשה לפיו תוחזר לעבודתה אצל המשיבה. על פי ס' 9 א' לחוק עבודת נשים, אין לפגוע בהיקף המשרה של המבקשת באופן העלול להקטין את הכנסתה אלא בהיתר משר העבודה והרווחה, ועל כן אנו מורים למשיבה להעסיק את המבקשת באותו היקף העסקה באופן שלא יפגעו תנאי עבודתה ושכרה.

לענין זה עוררה המשיבה טענות כאילו יש בכך התערבות בשיקולי העריכה המקצועיים של העורכים. במקרה זה, תנהג איפוא המשיבה במבקשת כמו שהיתה נוהגת לגבי עובדת אשר המשיבה רואה בה "עובדת מן המנין", הנמצאת בהריון ועל כן אין לפגוע בהיקף משרתה.

[...]

18. המשיבה תשלם למבקשת הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪ + מע"מ כהוצאות משפט. וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת ההחלטה.
לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן ההחלטה ועד ליום התשלום בפועל.

לקריאת ההחלטה המלאה