עיקרי הפסיקה

ערעור פלילי 95 / 7295*

עידו דיסנצ'יק
נגד
מדינת ישראל

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
[12.3.1997]
לפני הנשיא א' ברק והשופטים א' גולדברג, א' מצא

שמה של קטינה הופיע בכתבה שהתפרסמה בעיתון "מעריב". מתוך הכתבה עלה כי קיים חשד שאביה של הקטינה גרם למות אמה. המדינה האשימה את העיתון, את המערער – עורכו הראשי, ואת הכתב בעבירה על סעיף 24(א)(1) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960. העיתון הודה בעובדות והורשע על-פי הודאתו. בית-משפט השלום הרשיע את המערער ואת הכתב. בית-המשפט מצא כי ניתן לראות בעורך כמי שפרסם את הכתבה, וכמי שמוטלת עליו אחריות אישית לפרסומה. עוד נקבע כי אחריות פלילית תוטל על העורך רק אם התקיים בו יסוד נפשי של מחשבה פלילית או רשלנות. בית-המשפט פסק כי המערער התרשל בכך שלא קבע הנחיות אשר ימנעו פרסום שמו של קטין. ערעורו של המערער לבית-המשפט המחוזי נדחה ברוב דעות, משנפסק כי עורך עיתון אחראי בפלילים – אחריות שהיא במהותה שילוחית – לעבירות העיתון. משהורשע העיתון, די בכך כדי להרשיע את העורך הראשי. מכאן הערעור.

בית-המשפט העליון פסק:
א. (1) אין מחלוקת כי העורך הראשי הוא אורגן מרכזי בעיתון, ומחשבתו ומעשיו, בגדרי תפקידו, הם מחשבתו ומעשיו של העיתון. בכך נוצר הקשר בין התנהגות העורך לבין אחריות העיתון. אך במקרה דנן השאלה היא "הפוכה", דהיינו מה הקשר בין אחריות העיתון לבין אחריות העורך (197ב – ג).
(2) אחריותו של אורגן הפועל בתאגיד יכולה לנבוע משני מקורות עיקריים: האחד, אם האורגן מקיים, על-ידי התנהגותו שלו, את היסודות (העובדתיים והנפשיים) של עבירה. לעניין זה, ייתכן שהאורגן יהא מבצע העבירה (בצוותא או עם אחר). ייתכן, כמובן, שהאורגן הוא צד לעבירה שלא כמבצע, אלא כמשדל או כמסייע. אחריות זו היא אישית. היקפה נקבע על-פי היסודות העובדתיים והנפשיים הקבועים בעבירה הפלילית שבה הוא הואשם. אין היא מותנית באחריותו הפלילית של התאגיד (197ג – ה).
(3) המקור השני לאחריות האורגן עשוי להיות בהוראת-דין הקובעת כי האורגן יהא אחראי בפלילים אם התאגיד אחראי בפלילים. אחריות זו היא במהותה כעין-שילוחית: האורגן עצמו אינו אחראי אישית בפלילים. האחריות הפלילית מוטלת עליו משום אחריותו הפלילית של התאגיד. באין אחריות פלילית על התאגיד, אין האורגן אחראי (197ה – ו).

ב. (1) על-פי ההלכה הפסוקה, ניתן היה לקבוע כי עבירה, שלשונה אינה נוקטת עמדה באשר ליסוד הנפשי, היא עבירת רשלנות. דין זה שונה על-ידי הוראת סעיף 19 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. מכאן נמצא, כי בהיעדר הוראה בעבירה לפי סעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) כי רשלנות היא היסוד הנפשי הדרוש לשם התהוותה, היסוד הנפשי הנדרש הוא מחשבה פלילית. אין עוד מקום לקבוע יסוד נפשי של רשלנות בעבירה ה"שותקת" באשר למצב הנפשי. כל שתיקה צריכה להתפרש כדורשת מחשבה פלילית או כאחריות קפידה (198א – ד).
(2) מכיוון שלא נטען כי אחריות המערער היא אחריות קפידה, הרי שנדרש מצב נפשי של מחשבה פלילית. מצב נפשי כזה אין לייחס – והתביעה אף לא ביקשה לייחס זאת בערכאות השונות – למערער. מכאן כי אין להטיל על מערער אחריות אישית בגין פרסום בניגוד לסעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) (198ד – ו).
(3) הכתבה פורסמה לפני השינוי בחוק, ועל-פי הדין אשר שרר בעת פרסומה, ניתן היה עקרונית לקבוע כי היסוד הנפשי בסעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) הוא רשלנות. אך משנכנס תיקון זה לתוקפו, יש להחילו, מקום שהוא מקל, על העושה (סעיף 5(א) לחוק העונשין). בהיעדר טענה לאחריות קפידה, הגישה הדורשת מחשבה פלילית כיסוד נפשי מקִלה עם העושה על-פני הגישה המסתפקת ביסוד נפשי של רשלנות (198ה – ו).

ג. כדי שתוטל על המערער אחריות כעין-שילוחית של עורך עיתון לעבירה שבוצעה על-ידי העיתון, דרושה הוראה בחוק. הוראה כזו אינה בנמצא. סעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) אינו קובע כי על נושאי משרה בתאגיד המפרסם פרסום אסור מוטלת אחריות בצד אחריותו של התאגיד עצמו. גם אין מקום לקבוע אחריות מעין זו בדרך החקיקה השיפוטית. קביעת אחריות כזו נוגדת את עקרון החוקיות בפלילים, והיא אינה עולה בקנה אחד עם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (198ז – 199א).

ערעור ברשות על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 3.9.1995 בע"פ 1576/93 שניתן על-ידי סגן הנשיא מ' טלגם והשופטים ח' אדר, ד' ברלינר בו נדחה ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו מיום 16.8.1993 בת"פ 1546/93 שניתן על-ידי השופטת נ' לידסקי. הערעור נתקבל.

יאיר ליבוביץ – בשם המערער;
נאוה בן-אור, מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה – בשם המשיבה.

מתוך פסק הדין

1. שמה של קטינה הופיע בכתבה שהתפרסמה בעיתון "מעריב". מתוך הכתבה עלה כי קיים חשד שאביה של הקטינה גרם למות אמה. המדינה האשימה את העיתון (להלן – מעריב), את עורכו הראשי (להלן – דיסנצ'יק) ואת הכתב בעבירה על סעיף 24(א)(1) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960. העיתון הודה בעובדות והורשע על-פי הודאתו. המשפט בפני בית-משפט השלום (השופטת נ' לידסקי) המשיך להתנהל בעניינם של העורך והכתב. התשתית העובדתית שהונחה בפני בית-המשפט הייתה הכתבה שפורסמה בעיתון והודעותיהם של דיסנצ'יק והכתב במשטרה. השניים לא העידו במשפט. מתוך החומר שהיה בפני בית-המשפט התברר כי דיסנצ'יק לא עיין כלל בכתבה.

2. בית-משפט השלום (השופטת לידסקי) הרשיע את דיסנצ'יק ואת הכתב. מכיוון שהערעור שלפנינו הוא של דיסנצ'יק, נתמקד בהרשעתו שלו. נקבע כי תפקידו של עורך עיתון להשגיח על מה שמתפרסם בעיתון. עליו להבטיח בדרך ההאצלה ובדרכים אחרות, פעילות תקינה של העיתון. הוא אחראי – כאורגן מרכזי של העיתון – לנעשה בו. הוא אחראי בפלילים, כמי שעומד בראש ההיררכיה הארגונית, לעבירות שעובר העיתון עצמו. בית-משפט השלום דחה הטענה כי אין להטיל אחריות פלילית על העורך בהיעדר הוראה מפורשת הקובעת אחריות פלילית של עורך לעבירה שנעברה על-ידי העיתון. כן נקבע כי ניתן לראות בעורך כמי שפרסם את הכתבה, וכמי שמוטלת עליו אחריות אישית לפרסומה. לעניין אחריותו בפלילים של העורך-המפרסם, זו תוטל עליו רק אם התקיים בו יסוד נפשי של מחשבה פלילית או רשלנות. על רקע מסגרת נורמטיבית זו נפסק כי הנאשם 2 (העורך) אחראי בפלילים. בית-המשפט קבע כי דיסנצ'יק התרשל בכך שלא קבע הנחיות אשר ימנעו פרסום שמו של קטין.

3. דיסנצ'יק ערער לבית-המשפט המחוזי. ערעורו נדחה ברוב דעות. סגן הנשיא, השופט מ' טלגם, פסק כי עורך עיתון אחראי בפלילים – אחריות שהיא במהותה שילוחית – לעבירות העיתון. משהורשע העיתון (על-פי הודאתו) די בכך כדי להרשיע את העורך הראשי. לגישה זו הסכים השופט ח' אדר. השופטת ד' ברלינר סברה כי בהיעדר הוראת חוק, אין להטיל על עורך אחריות "שילוחית" בפלילים לעבירה של עיתון. השופטת ברלינר אמנם הכירה באפשרות ליצור אחריות שילוחית בפלילים של עורך מכוח ההלכה השיפוטית, עם זאת היא סברה כי לעניין אחריות עיתון על-פי הוראת סעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), אין מקום לאחריות שילוחית זו. השופטת עברה לבחון השאלה, אם אין מקום להטיל אחריות אישית על העורך כמי שמקיים בעצמו את היסודות שבעבירה הקבועה בסעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה). לדעת השופטת ניתן לראות בעורך כמי שמקיים את היסוד העובדתי של "פרסום". היסוד הנפשי הנדרש, לדעתה, לעבירה זו הוא מחשבה פלילית או רשלנות. הנטל בעניין זה יוטל על התביעה. בנטל זה לא עמדה התביעה בעניין שלפנינו. על-כן יש לזכות את דיסנצ'יק.

לקריאת פסק הדין המלא