עיקרי הפסיקה

בית משפט השלום בירושלים א 008301/99

לפני: כב' השופט יצחק שמעוני, ס. נשיא 03/08/2005

בעניין: אליצור קדושי
ע"י ב"כ עוה"ד א' גולדנברג ו/או ג' אנגלר
התובע
נגד
1 . רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית
ע"י ב"כ עו"ד ד' אלדד – פרקליטות מחוז ירושלים
2 . יוסף (טומי) לפיד
ע"י ב"כ עוה"ד א' זוהר ו/או ר' בלכר ואח'
הנתבעים

תביעה כספית בסך 260,000 ₪ לפיצוי בגין פרסום לשון הרע, שהוגשה בהתאם לחוק איסור לשון הרע. הפרסום נשוא התביעה עניינו בדברים שאמר הנתבע מס' 2, מר יוסף (טומי) לפיד, בתוכנית "פופוליטיקה" ששודרה בערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית בשנת 1996 , כלפי התובע, האסטרולוג מר אליצור קדושי.

התביעה כנגד טומי לפיד נתקבלה בחלקה, ואילו התביעה כנגד רשות השידור נדחתה במלואה:
ביום 30 בדצמבר 1996, ערב השנה האזרחית החדשה, שודרה התוכנית "פופוליטיקה" בערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית (להלן: "התוכנית") בהנחיית דן מרגלית.. האייטם האחרון בתוכנית הוקדש לתחזית אסטרולוגית לשנת 1997 בו החל התובע, מר אליצור קדושי במתן תחזית אסטרולוגית.

לפיד שאל את התובע, בין היתר, אם הוא נוכל, כינה אותו "פיץ", ואמר כי זה בזיון להקשיב לו. בסמוך לכך עזבו לפיד ואמנון דנקנר את האולפן, והתובע המשיך בתחזיתו. ביום שישי שלאחר שידור התוכנית לפיד שב וטען בתוכנית ברשת ב' רדיו כי אסטרולוגים הם נוכלים והסביר את משנתו בנוגע לאסטרולוגיה.

השופט סוקר בהרחבה רבה את החוק והפסיקה הנוגעים ללשון הרע. כמו כן הוא בוחן את משמעות המילים "פיץ" ו"נוכלות". הוא קובע, כי עוצמת הביטוי "נוכל", כמו גם טיבו וטבעו, מספיקה בשביל להיכלל בהגדרתה של לשון הרע שבחוק. עם זאת, יש לבחון את הביטוי על רקע הסוגה (ז'אנר) בו פורסם וכן על רקע טענות הנתבעים לפיהן הביטוי "נוכל" לא כוון למר קדושי באופן אישי אלא כלפי ציבור האסטרולוגים. בענייננו, אין מדובר בתוכנית סאטירית, פרודית, אלא, תוכנית שעניינה דיון פורה תוך ביקורת בשפה עכשווית. מטבע הדברים, ביקורת כמו סאטירה, נוקטת לשון הגזמה ונעזרת באמצעים אמנותיים והבעתיים, כמו למשל תנועות פנים וגוף. עם זאת, אין להקנות חסינות מוחלטת לסוגה זו או אחרת אך בשל אופייה, שאם לא כן, יוכל כל מבקר להטיח מלים ועלבונות במבוקר וזאת תוך רמיסת כבודו של המבוקר. יוצא, שהמבחן הוא של איזון בין חופש העיתונות לכבוד האדם. בשים לחילופי הדברים שהיו בתוכנית, הרי שהתמונה המצטיירת היא שמדובר בלשון הרע. לפיד היה יכול על נקלה לומר אמירה כללית-רעיונית כלפי האסטרולוגיה כעיסוק ולא אמירה פרטית כלפי התובע. ברם, מר לפיד בחר להטיח בתובע את השאלה האם הוא נוכל ובהמשך לקבוע, כי מדובר בנוכל. הצופה הסביר המתבונן במשדר הטלוויזיה אינו יכול להבחין, כי מדובר בהתייחסות של ממש כלפי האסטרולוגיה אלא יותר כלפי האסטרולוג מר קדושי. דבר זה הוא לבטח לשון הרע.

נשאלת השאלה האם לנתבעים קמה הגנה ומהי?
חלק ניכר מטיעוני וחקירות הצדדים התייחס להגנת אמת הפרסום. הנטל הוא על הנתבעים להוכיח כי עמדו בתנאי הגנת אמת הפרסום : שהפרסום היה אמת, ושהיה בו עניין ציבורי. אילו הם תנאים מצטברים. ביהמ"ש קובע כי הנתבעים לא הוכיחו כי דיברו אמת, דהיינו, לא הוכיחו כי התובע הוא נוכל (למשל, לא עלה בכוחם להוכיח כי התובע ידע שהוא אומר דברים שאינם נכונים ושאין כל סיכוי שיתממשו). נוכח האמור, אין הנתבעים יכולים לחסות תחת כנפי הגנת אמת הפרסום.

מר לפיד היה בתוכנית על תקן של עיתונאי המיטיב להתבטא ולא על תקן של מומחה מהאקדמיה. נקודת המוצא היא, איפוא, שדברים שאמר מר לפיד היו דעתו האישית. עם זאת, האמירה לפיה "אתה מזמין לפה פרופ'ים, אנשים רציניים, ומזמין נוכל, פיץ..." היא בגדר קביעת עובדה, וזאת בשים לב לכך שמדובר בעימות והשוואה בין פרופ' (שהוא אדם הנושא תואר ממוסד אקדמי) ואדם רציני אל מול נוכל שהוא שרלטן. אמירתו של מר לפיד משקפת, לכאורה, את המצב העובדתי אובייקטיבי והוא שבתוכנית יושב נוכל. מכאן שהאמירה לפיה התובע הוא נוכל מסווגת כקביעת עובדה ולא כהבעת דעה. עוד קובע ביהמ"ש כי לפיד חרג חריגה של ממש ממה שהיה צריך לפרסם. הוא לא הסתפק באמירה שהתובע הוא נוכל אלא התייחס אליו בצורה משמיצה ולעגנית והגדיל עשות כאשר בחר לצאת מהאולפן לא לפני שניסה להשתיק את התובע. בעניין זה ייאמר, כי יכול וחלק מהפרסום שעשה מר לפיד היה רלבנטי לקיום חובתו כעיתונאי ואולם דרכו של מר לפיד, תוכן הדברים, כמו גם יציאתו מהאולפן תומכים במסקנה שהגנת החובה החוקית לא עומדת לו במקרה דנן. לעומת זאת, אשר לתוכנית הרדיו, הרי שבה הובאו עמדותיו של מר לפיד בצורה סבירה ומאוזנת יותר מזו שבתוכנית הטלוויזיה. ויש לקבוע כי היא חוסה תחת ההגנה של חובה חוקית ומוסרית . עוד קובע ביהמ"ש כי לפיד לא יכול לחסות תחת הגנת עניין אישי כשר, לא תחת הגנת הבעת דעה בעניין ציבורי ואף לא תחת הגנת ביקורת על פעולה שעשה בפומבי.

על הנתבעים הטוענים להגנת תום הלב, מוטל הנטל להוכיח שעשו הפרסום בתום לב וכי הפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות. ביהמ"ש קבע כי לפיד חרג מתחום הסביר כאשר פרסם את לשון הרע כנגד התובע, ועל כן גם הגנת תום הלב לא חלה. שונים הם פני הדברים בנוגע לתוכנית הרדיו, כאמור לעיל, שם הדברים לא חרגו מהסביר וזאת בשים לב למדיום בו שודרו ולצורת הדברים שנאמרו. מכאן שקמה הגנת תום לב בכל הנוגע לתוכנית הרדיו.

רשות השידור בענייננו היא אמצעי התקשורת בו פורסם הפרסום ואחריותה נגזרת, איפוא, מסעיף 11 לחוק איסור לשון הרע. בעניין זה נקבע בסעיף 15(12) לחוק איסור לשון הרע, כי תהא הגנה לנתבע כאשר: "הפרסום נעשה בשידור רדיו או טלוויזיה שלא הוקלט מראש והנאשם או הנתבע הוא מי שאחראי לפי סעיף 11 והוא לא ידע ולא יכול היה לדעת על הכוונה לפרסם לשון הרע". ביהמ"ש שוכנע כי יש לדחות את התביעה כנגד רשות השידור מהטעם שעל הפרסום חלה הגנת השידור החי. בנסיבות העניין, התנהגותו, התנהלותו ודרך פעולתו של מר מרגלית כמנחה הייתה ללא כל דופי.

התובע תבע פיצוי בסך 260,000 ₪. אלא שהתובע לא הוכיח נזק רכושי מיוחד למעט טענות בעלמא. נותרנו, איפוא, למעשה ברכיב הנזק המתבטא בפגיעה בשמו הטוב של התובע ובעגמת הנפש שנגרמה לו. בעניין זה הפיצוי הוא אישי ומשתנה ממקרה למקרה. במקרה דנן, לשון הרע שהופנתה כלפי התובע הוצאה במסגרת תוכנית טלוויזיונית בימים בהם הערוץ הראשון זכה למידרג גבוה ומכאן שרבים צפו בה והיא פגעה בשמו הטוב. עם זאת, התובע היטיב להשתמש בלשון הרע כקרדום לחפור בו והתראיין למספר עיתונים בעקבות הגשת התביעה. מכאן שבאופן אירוני, לשון הרע סייעה לתובע בצורה מסוימת וסיפקה לו פרסום. בשים לב למכלול הנסיבות, הגיע ביהמ"ש לכלל מסקנה כי הפיצוי ההולם בנסיבות המקרה יעמוד על סך של 20,000 ₪.

מתוך פסק הדין

[...]

לקראת סיום, עסקה התוכנית בתחזיות לשנת 1997. הנושא הראשון שיוחד לכך היה פאנל שכותרתו לקראת השנה הבאה ולקראת האלף השלישי – העתיד, בו השתתפו: פרופ' מרדכי סוקולוב, ראש המרכז הבינתחומי לניתוח תחזית טכנולוגית שבאוניברסיטת ת"א, פרופ' עדי צמח מהחוג לפילוסופיה שבאוניברסיטה העברית וד"ר יעקב שיינין מחברת מודלים כלכליים.

בהמשך, הוקדש האייטם האחרון בתוכנית לתחזית אסטרולוגית לשנת 1997 בו החל התובע, מר אליצור קדושי במתן תחזית אסטרולוגית (קלטת התוכנית הוגשה, יחד עם התמליל של הקטע הרלבנטי – נספח א' לכתב ההגנה של מר לפיד).

מר לפיד שאל את התובע, בין היתר:

"האם אתה נוכל? ...למה אנחנו מתבזים... אני חושב שזה בזיון ... אני חושב שאנחנו לא צריכים לשמוע את זה" ובהמשך: "אתה מזמין לפה פרופ'ים, אנשים רציניים, ומזמין נוכל, פיץ, ועושה לנו תוכנית".

במהלך חילופי הדברים באולפן, אמר המנחה, מר דן מרגלית למר לפיד, כי אם הדבר אינו מוצא חן בעיניו, שילך ובסמוך לכך, עזבו מר דנקנר ומר לפיד את האולפן והתובע המשיך בתחזיתו לשנת 1997.

[...]

ביום שישי שלאחר שידור התוכנית (03.01.97), השמיע מר לפיד דברים בתוכנית הרדיו "השבוע שלי" ברשת ב':

"שואלים אותי מדוע קמתי, יחד עם אמנון דנקנר, ועזבתי את שידור 'פופוליטיקה' האחרון, במחאה נגד קשקושי האסטרולוג שהופיע בתוכנית. מה אשם המסכן בכך שהוזמן לתוכנית?

זה נכון. אני באמת לא הייתי מזמין אותו לתוכנית. כפי שלא הייתי מפרסם הורוסקופים בעיתונים ובמגזינים. וכפי שלא הייתי נותן לאסטרולוגים הזדמנות להשמיע בתחילת השנה האזרחית את נבואותיהם הנבובות.

אני לא כועס על פתיה המאמינה, שיופיטר חוצה את המסלול של סאטורן, כדי שהיא תקבל מכתב מאהובה. אני אפילו לא כועס גם על אידיוט הקונה ביום ג' מניות מסויימות, מפני שפלוטו ניצב בזוית ישרה עם מארס. שילר כבר אמר, שאפילו האלים לא יכולים להילחם בטפשותם של בני האדם.ו
אבל אני כועס על אסטרולוגים, מפני שהם אינם טיפשים, אלא נוכלים. כמו שהאפיפיור יודע, שאלוהים אינו קובע מה יקרה בעולמנו, כך גם אסטרולוג יודע, שגרמי השמיים אינם מכתיבים את עתידו של אף אחד. מי כמו האסטרולוג מבין, שהוא מנצל לרעה את תמימותם של עניי הרוח.

אני מנהל בנושא זה כבר שנים מלחמת דון קישוט, כי יש מספיק אנשים הרוצים שירמו אותם. גם אני פרסמתי הורוסקופים שערכתי את 'את', כי אחרת המגזין היה מפסיד קוראות. וחוץ מזה, אומרים לי, מה רע בכך, שאנשים הרוצים שירמו אותם נהנים לקרוא את ההורוסקופ שלהם?
אני חושב, שזה רע מאד אם אנשים מוותרים על החלטות רציונליות ופועלים על פי עצות שאיזה אסטרולוג ממציא בהסתמך על כוכבים ועל מזלות. לא מתקבל על הדעת, שעיתונים המחויבים בדיווח אמת, יעשו שקר בנפשם ויפרסמו, ביודעין, שקרים. אני חושב שמועצת העיתונות הייתה צריכה לחייב כל עיתון ומגזין לכתוב בשורה התחתונה של ההורוסקופ, כי דברים אלה מתפרסמים כשעשוע בלבד ואינם מתיימרים להכיל אמת מדעית. זה המינימום שההגינות המקצועית מחייבת.

ואותו הדבר נכון לגבי החיפוש אחרי עב"מים, האמורים להגיע אלינו מכוכבי הלכת של האסטרולוגים. גם בנושא העב"מים אנו חשופים לתערובת של מיסטיקה, של טיפשות ושל נוכלות, שהתקשורת עושה עליה טרמפ. כמו בסנסציה סביב החיזר במושב אחיהוד, שלא היה אלא צעצוע פלסטיק בתוך צואה של פרה. כמיהת אנשים נאיבים לניסים ולנפלאות מנוצלת על ידי רודפי בצע לעשיית רווחים קלים בעזרתה של תקשורת חסרת אחריות. מענין אם גם החיזרים בודקים את ההורוסקופ שלהם לפני שהם יוצאים לדרך אל כדור הארץ?"

לקריאת פסק הדין המלא