עיקרי הפסיקה
בית משפט השלום תל אביב-יפו א 043040/04
בפני: כב' השופטת שושנה אלמגור - סגנית נשיא תאריך: 14/05/2006
בעניין: אינג'ינר יוסף דוריאל
ע"י ב"כ עו"ד עקיבא נוף תובע
נ ג ד
האופטמן אהרון
ע"י ב"כ עו"ד דליה גליק נתבע
תביעת דיבה שהגיש התובע, מהנדס שהשתתף מיוזמתו בתחקיר צה"לי לשחזור מותו של הילד מוחמד א-דורה בתחילת האינתיפאדה, כנגד הנתבע שפרסם מכתב למערכת ב"הארץ" ושבו הוא מלגלג על מידת המדעיות והאובייקטיביות של התחקיר. לטענת הנתבע, האמור במכתב מהווה ביקורת לגיטימית החוסה בצל הזכות לחופש הביטוי.
בימ"ש השלום דחה את התביעה ופסק כי:
בחינה אובייקטיבית של תוכן הפרסום תיעשה על פי מכלול הנסיבות האופפות את עצם האמירה, האופן שבו היא נאמרה, הדברים המשתמעים ממנה וההקשר שבו הם נאמרו. יש לתת למילים פרוש על פי מובנן הרגיל והטבעי ובהקשר שבו הם נאמרו. בשלב השני יש לבחון האם בהתאם למערכת האיזונים החוקתיים שבין הזכות לחופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב, יש להטיל חבות בגין אמירת הדברים.
ככלל, הטלת דופי במקצועיותו של אדם בתחום שבו הוא עוסק תחשב כלשון הרע. ברם, במקרה דנן, אף שאין ספק כי הכתוב במכתב מהווה דברי ביקורת בדבר מקצועיותו של התובע כחוקר סיבת מותו של הילד, אין לראות, לנוכח בחינת ההקשר שבהם נכתבו הדברים, משום פרסום לשון הרע: מדובר בפרסום שהינו בבחינת הבעת דעה מובהקת להבדיל מדיווח על ארועים או עובדות; ביקורתו של הנתבע נעשתה באופן מאופק, אם כי זועם, ובהחלט חף מהשתלחות, השפלה וביזוי; ומדובר בביקורת על דמות ציבורית הקשורה ועומדת במרכזה של מחלוקת וויכוח ציבורי - מקומי ועולמי – ועל-כן, התבטאות הנוגעת לה תפורש תוך מתן משקל עודף ומיוחד לחופש הביטוי.
בנסיבות העניין, אף אילו היה מדובר בפרסום לשון הרע, עומדות לנתבע הן הגנת תום הלב (לאור האופי המתון של דבריו) והן הגנת אמת הפרסום: חקירת מקרה מוות, או כל חקירה מדעית אחרת, אשר קודם כל קובעת את התוצאה ולאחר מכן מחפשת ותרה אחר הוכחות לאותה מסקנה קדומה, לאו חקירה מדעית היא. חקירת התובע את הארוע היתה חובבנית, לא השתמשה בכלים מדעיים נהוגים על מנת להגיע למסקנות וחמור מכך היא אף לא היתה אובייקטיבית שכן קודם כל סומנה המטרה על ידו ואחר כך נורה החץ. מכאן שיש לדחות את התביעה.
מתוך פסק הדין
העובדות:
1. ביום 1.10.00 במהלך קרב יריות ממושך, שהתנהל באזור נצרים בין צה"ל לבין הפלשתינאים נהרג הילד מוחמד א-דורה (להלן: "הילד" או "מוחמד א-דורה"). קרב היריות ומותו של הילד הונצח במצלמות רשת טלוויזיה צרפתית, הופץ ופורסם בעולם כולו וגרם לנזק תדמיתי עצום למדינת ישראל (להלן: "האירוע").
למחרת האירוע נטל צה"ל אחריות למותו של הילד ומפי דובר צה"ל נאמר כי קיימת סבירות גבוהה שמוחמד א-דורה נהרג כתוצאה מאש חיילי צה"ל. היו שחלקו על הזריזות בה נטל צה"ל על עצמו האחריות למות הילד ודרשו חקירת האירוע.
2. אחד בשם נחום שחף, פיסיקאי, (להלן: "שחף") והתובע, מהנדס במקצועו, ובעברו הצבאי הרחוק - בין היתר - מנתח מערכות לחימה, הציעו לאלוף פיקוד הדרום, יום טוב סמיה, לחקור את האירוע ולגלות את סיבת מותו של הילד. הצעתם התקבלה על ידי האלוף סמיה.
3. בעקבות כתבה של הכתבת ענת ציגלמן, שפורסמה ביום 7.11.00 בעיתון "הארץ", המתארת את אופן חקירת האירוע על ידי צה"ל (להלן: "הכתבה") כתב הנתבע מכתב לעיתון הארץ שפורסם ביום 12.11.00 במדור "קוראים כותבים" (להלן: "המכתב"). מכתב זה הינו נשוא התביעה שבפני אולם בטרם אצטט אותו, להלן תמצית האמור בכתבה.
בכתבה מתואר שחזור הארוע שנעשה על ידי צה"ל לאחר שכל הראיות הושמדו על ידו (קיר הבלוקים, החבית מאחוריה הסתתרו האב והילד ועוד). על השחזור פקחו שחף והתובע, כאשר במהלכו התראיין האחרון בפני הכתבים האמריקאים, הציג בפניהם את התיזה שלו על כי מותו של מוחמד א-דורה היה הצגה מבוימת של הפלשתינאים על מנת להכפיש את שמה של ישראל בעיני העולם. בין היתר נאמר על ידי התובע כי אבי הילד השתתף בביום האירוע, אם כי כנראה לא ידע שההצגה תסתיים במותו של בנו.
לאור דברי התובע בראיון האמור הדיחו האלוף סמיה מהמשך חקירת הארוע. עוד צוין בכתבה כי לדברי התובע צה"ל מסתיר מהציבור את העובדה כי ממול הילד ואביו היתה עמדה נוספת של יורים פלשתינאים, אשר לפי חישוביו רק משם אפשר היה לירות בכדורים שפגעו במוחמד א-דורה.
4. בעקבות הכתבה פורסם, כאמור, מכתבו של הנתבע בזו הלשון:
"כאילו לא הספיקה הריגתו הטרגית של הילד מוחמד א-דורה והנזק שנגרם לישראל בעקבותיה, באה חקירתם ה"מדעית" של שחף ודוריאל ומוסיפה על הנזק. שהרי איזו מן גישה "מדעית" ו"בלתי תלויה" היא זו הקובעת מראש מסקנה לפני חקירה? (לפי הכתבה, עוד לפני ה"שחזור" הרצה דוריאל באוזני צוות טלוויזיה כי "מותו של א.דורה היה הצגה מבוימת" והאשימו אפילו את אבי הילד בהשתתפות בבימוי). ייתכן מאוד שהילד נפגע מכדורי הפלשתינאים, אבל מי ייתן אמון בחקירה ה"אוביקטיווית" של דוריאל ושחף (שאינם מומחי בליסטיקה) לאחר גיבובי הלהג שלהם כפי שצוטטו בכתבה? זה ששחף מסתיר עד היום "חומר מדהים" על רצח רבין רק מפני שאיש לא מוכן לשלם לו תמורתו, ושברוב צניעותו הוא משווה עצמו לראש פרויקט מנהטן, רק מוכיח את חוסר הרצינות של כל העניין. כמו דוריאל גם אני למדתי "גיאומטריה של בית ספר עממי". התבוננתי בתצלום האוויר המופיע באתר האינטרנט הרשמי של צה"ל ואיני יכול לקבוע ש"לא יתכן שהילד נהרג מירי חיילי צה"ל". הוא יכול היה להיפגע הן מאש שלנו והן מאש שלהם. אך מי שראה את הילד שם (קרוב לוודאי שלפלשתינאים היה קל יותר לראותו מאשר לכוחותינו) ולא הוציא דגל לבן כדי להפסיק את הירי ולאפשר את חילוצו, נושא באשמה כבדה ביותר, בלי קשר למקור הקליע הקטלני. האירוע ראוי לחקירה רצינית בידי גורם מקצועי באמת שיהיה מקובל על שני הצדדים.
אהרון האופטמן
רמת השרון. "
5. תביעת התובע הינה כנגד הביטויים המופנים כלפיו ובעיקר המילים המופיעות תחת מרכאות: "חקירתם 'המדעית' של שחף ודוריאל..." וכן: "איזו מין גישה 'מדעית' ו'בלתי תלויה' היא זו הקובעת מראש מסקנה לפני חקירה... ועוד: "מי יתן אמון בחקירה אוביקטיבית של דוריאל ושחף (שאינם מומחי בליסטיקה) לאחר גיבובי הלהג שלהם...".
לטענת התובע הוא מהנדס מומחה במקצוע הנדסה תעשיה וניהול, הוא השתלב בקורס חקר ביצועים ובקורסים רבים ושונים שנושאיהם אמצעי לחימה. שימש בשנים 1952-1954 כמתאם היצור של תת מקלע עוזי, בשירות המילואים שלו, שהסתיים בשנת 1985, היה חבר בצוות לחקר ביצועים ועוד תפקידים כמפורט בתצהיר עדותו הראשית. לטענתו, מכתבו של הנתבע מציג אותו כחוקר בלתי רציני, מלגלג על אופן חקירתו את הארוע בכך שהמילה "מדע" מופיעה במרכאות כמו גם צמד המילים "חקירה אוביקטיווית" ו"בלתי תלויה". התובע גורס כי יש באמור בכתבה כדי לבזותו, להכפישו, להציגו כחוקר בלתי מיומן ולפגוע במשרתו ובמשלח ידו.
הנתבע גורס כי אין בפרסום משום הוצאת לשון הרע, כמשמעות המונח בחוק, הואיל והאמור במכתב אינו יותר מאשר הבעת ביקורת לגיטימית, החוסה תחת הזכות לחופש הביטוי, על האופן בו התימר התובע לחקור את האירוע. לחלופין טוען הנתבע להגנות שמעניק החוק לפרסומים המהווים הבעת דעה בתום לב (סעיפים 15 (4) ו- 15 (6) לחוק איסור לשון הרע). כן טוען הנתבע להגנת אמת הפרסום על פי סעיף 14 לחוק.
דיון:
[...]
3. השאלה הנשאלת היא האם באמירות שנאמרו כלפי התובע במכתב הנתבע למערכת "קוראים כותבים" יש משום לשון הרע, כהגדרת המונח בסעיף 1 לחוק.
בחינה מילולית של חלק מהביטויים המופיעים במכתב יכולה, לכאורה, להביא למסקנה כי יש בהם כדי להשפיל את העבודה, שנטל על עצמו התובע לחקור את מותו של הילד מוחמד א-דורה. המלומד שנהר כותב בספרו כי "ככלל, הטלת דופי במקצועיותו של אדם בתחום שבו הוא עוסק תחשב כלשון הרע..." (עמ' 128-129). במכתבו מבקר הנתבע, בלשון סגי נהור, את אופן חקירת התובע ושחף, את הארוע, אשר לדעתו נעשתה בניגוד לכללי מחקר מדעיים לבחינת מקרי מוות. כן מיחס הנתבע לתובע חוסר אובייקטיביות אשר לאופן ביצוע החקירה, עמדה שאינה מתיישבת עם מחקר מדעי מקצועי, שאינו "רותם את העגלה לפני הסוסים" ואינו מגיע למסקנות טרם השלמת החקירה. על מנת לשמור על שמם הטוב של צה"ל והמדינה מציע הכותב להפקיד את החקירה בידי גורם רציני, משמע, התובע ודוראל אינם חוקרים ראויים.
אין ספק כי הכתוב במכתב מהווה דברי ביקורת בדבר מקצועיותו של התובע כחוקר סיבת מותו של הילד ככל שהדבר נוגע לחקירת האירוע הספציפי אליו מתייחסים הכתבה והמכתב. יחד עם זאת מספר שיקולים כבדי משקל מובילים למסקנה כי מקריאת המכתב כולו ובחינת הקשר הדברים שבו הוא נכתב, אין לראות בדברים משום פרסום לשון הרע (ראה ע"א 809/89 משעור נ' חביבי מ"ז (1), 1)
[...]
מהטעמים האמורים לעיל אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ש"ח בצירוף מס ערך מוסף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
ניתן בלשכתי 14/5/06.