עיקרי הפסיקה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
ת"א 1702-07

לפני כב' השופטת דר' מיכל אגמון-גונן

בעניין:
1. אלי עזור
2. מרקעי תקשורת בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אשר אקסלרוד התובעים
נ ג ד
1. CanWest Global Communications Corp
2. ריצ'רד לייפסיק
3. ליאונרד אספר
4. מורל צור תקשורת בע"מ (נמחקה)
5. משה רונן

"שלושה דברים אי אפשר להשיב: זמן שחלף, חץ שנורה מקשת, ומילה שנאמרה"
(מיוחס להיינריך היינה)

בין התובעת 2 (להלן: מרקעי תקשורת), אחת החברות שבשליטת התובע לבין הנתבעת 1 התגלע סכסוך בנוגע לרכישת הג'רוזלם פוסט. הסכסוך הועבר לבוררות בניו-יורק אך בינתיים מופיעים בתקשורת פרסומים המכפישים את התובע שמקורם בנתבע 4, משרד יחסי ציבור (להלן: מורל תקשורת), שנמחק מהתביעה. נתבעת 1 שכרה את משרד יחסי הציבור, במסגרת "תוכנית משחק" שמטרתה לפגוע בעסקי התובע ולהכפיש את שמו. התוכנית כוללת, בין היתר, פרסומים בתקשורת, פניות לבנק הנושה של התובע והחברות בשליטתו, פניה לשותפים עסקיים קודמים, לרשויות המס, חברי כנסת, כדי לפעול כנגד עסקים אחרים של התובע. הדיון נסב אודות השאלה האם הכנת תוכנית שמטרתה "להרוס" תדמיתית ועסקית מתחרה היא לגיטימית, או שקיימת עילה תביעה מתחום דיני הנזיקין או דיני לשון הרע בגין הפרסומים האמורים ובשל גיבושה של תכנית המשחק והוצאת לפועל. סכום התביעה הועמד על 5 מיליון ₪ (לצרכי אגרה).

בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי:
בענייננו מדובר בקמפיין מכוון לנסות להרוס את התובע רק מאחר שמשא ומתן בין מרקעי תקשורת שבבעלותו, לבין הנתבעת 1 לא הבשיל לכדי חוזה לרכישת קבוצת הפוסט. ככל שקיימת פרקטיקה כזו של פגיעה אישית לשם החלשת האחר, זוהי פרקטיקה שעל הדין לאסור אותה. המקרה דנן מהווה את אחד המקרים בהם על הפסיקה לפתח את עוולת הרשלנות ולאסור פרקטיקה של מסע יחסי ציבור בניסיון לפגוע באחר כדי להחלישו, בין בהקשר עסקי, בין בהקשרים אחרים. פרקטיקה זו אינה נכללת בתחום של הסדר אחריות אחר בנזיקין, ולכן המקום הראוי לה הוא בגדרי עוולת הרשלנות. לאור האמור ניתן להטיל אחריות בגין תכנית המשחק במסגרת עוולת הרשלנות. כמו כן ראוי להטיל אחריות בענייננו. יש למנוע פרקטיקה הפוגעת הן במי שנפל קרבן לתכנית מסוג זה, הן בציבור בכללותו.

התובעים טוענים לנזק ממוני ולא ממוני. בשאלת הנזק יש חפיפה בין הנזקים שנגרמו מהמרכיבים בתכנית המשחק שאינם כוללים פרסום, לבין הנזקים שנגרמו כתוצאה מהפרסום. תכנית המשחק כולה היא שגרמה לנזק והוא אינו ניתן להפרדה. לכן הוערך הנזק כנזק שנגרם מהתכנית בכללותה. נזק ממוני לא הוכח; לגבי נזק שאינו ממוני בעוולות הרשלנות, יש להוכיח כי התובע סבל נזק, להצביע על הקשר הסיבתי בין העוולה לנזק ולהראות כי המעוול צפה את הנזק. בענייננו יש להכיר בנזק מוגבר שכן מדובר במעשה מכוון שכל תכליתו פגיעה בתובע, שאכן נגרמה. הקשר הסיבתי בין העוולה לנזק נלמד מעצם העובדה שהנתבעים בכוונת מכוון ניסו לגרום לנזק לתובע, נזק שיביא אותו לעמדה נחותה במשא ומתן. אשר לשיעור הנזק הלא ממוני, כאשר מדובר בעוולה מכוונת, שכל מטרתה לגרום לנזק, גם בהעדר יכולת להוכיח נזק ממוני, יש לפצות בגין הנזק הלא ממוני ולהגביר את הפיצוי, כיוון שהתנהגות מכוונת מגבירה את הנזק, כיוון שהיא מכוונת מטרה. לאור השיקול הכלכלי יש לפסוק את הנזק המוגבר במלואו על מנת שפרקטיקה של מסע יחסי ציבור שמטרתו פגיעה באחר תיפסק. כיוון שמדובר בהערכה, ולאור הסכומים בהם מדובר, הפיצוי בראש נזק זה הועמד על מיליון ₪.

אשר לעוולת לשון הרע, כל מטרת תכנית המשחק הייתה להביא ידיעות שליליות לתקשורת נגד התובעים, תכנית שצלחה, ולכן על הנתבעים לשאת באחריות לכך. מדובר בפרסומים מתוכננים ומכוונים היטב שהיוו חלק מתכנית כוללת לפגיעה בתובע. לפיכך, הם מהווים לשון הרע. לנתבעים לא עומדת כל הגנה לפי חוק איסור לשון הרע. לאור האמור חלה על הנתבעים אחריות בגין ביצוע עוולת לשון הרע. בעניין עוולת הרשלנות הוכיחו התובעים נזק לא ממוני. מדובר בנזק שנגרם לשמם הטוב לאמינותם ומהימנותם מהתכנית בכללותה. לכן אין להוסיף ולפצות בגין אותו נזק בראש נזק של לשון הרע. אולם, גם המבחנים לפסיקת נזק בעוולה זו היו מובילים לקביעת סכום של מיליון ₪ ובהם חומרת הדיבה בפרסום - הכוונה לפגוע ותפוצתו הרחבה. פסיקת פיצוי בשיעור של מיליון ₪ גם בגין נזקי לשון הרע בפרסום אינו עומד בסתירה לסעיף 7א לחוק איסור לשון הרע. לאור כוונת המחוקק, ולאור העובדה כי השם הטוב כלול בכבוד האדם שהועלה לדרגת זכות חוקתית, יש להעדיף פרשנות שאינה מגבילה פיצויים בנזקים שאינם נזקי ממון. לסיכום, בשל הפרת הוראות עוולת הרשלנות וחוק איסור לשון הרע, כאשר התנהלות הנתבעים אף עלתה כדי הפרת עקרון תום הלב, חויבו נתבעים 3-1 ו-5, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של מיליון ₪.

מתוך פסק הדין

שרטוט גבולות המותר והאסור בסכסוך עסקי עומד במרכז התובענה שלפניי. האם בסכסוך עסקי יכול לנקוט כל אחד מהצדדים בכל טקטיקה ובלבד שאינה פלילית? האם נאפשר "ג'ונגל עסקי"? האם מתאימה כאן האמרה העממית: "הכל מותר באהבה ובמלחמה"?

בין התובעת 2, מרקעי תקשורת בע"מ (להלן: "מרקעי תקשורת"), אחת החברות הפרטיות שבשליטתו של מר אלי עזור (להלן: "עזור" או "התובע") לנתבעת 1, CanWest Global Communications Corp (להלן: "קאנווסט"), התגלע סכסוך בנוגע לרכישת הג'רוזלם פוסט. הסכסוך הועבר לבוררות בניו-יורק.

בעוד מתנהלת התדיינות משפטית בניו-יורק, מופיעים בתקשורת פרסומים המכפישים את אלי עזור. בירור מעלה כי מקור הפרסומים הללו הוא במשרד יחסי הציבור מורל צור תקשורת בע"מ (להלן: מורל תקשורת). מאוחר יותר מתברר כי קאנווסט שכרה את משרד יחסי הציבור, במסגרת "תוכנית משחק" או במקור: "game plan" שמטרתה המוצהרת הינה לפגוע בעסקיו של עזור ולהכפיש את שמו. התוכנית כוללת דרכי פעולה רבות ביניהם פרסומים בתקשורת, פניות לבנק הנושה של עזור והחברות בשליטתו, פניה לשותפים עסקיים קודמים, לרשויות המס ועד פנייה לחברי כנסת, כדי לפעול כנגד עסקים אחרים של מר עזור (בעיקר נגד חברת צ'רלסטון הפועלת בתחום שידורי הספורט).

במשפט לא התברר האם כל דרכי הפעולה הללו אכן מומשו. אולם, מתעוררת השאלה האם דרך פעולה זו, של הכנת תוכנית שמטרתה "להרוס" תדמיתית ועסקית מתחרה היא לגיטימית, או שמא יש לתובע תרופה. האם אכן קיימת עילה תביעה מתחום דיני הנזיקין או דיני לשון הרע, כנטען על ידי התובעים בכתב תביעתם, בגין הפרסומים האמורים ובשל גיבושה של תכנית המשחק כאמור והוצאתה אל הפועל? אלו, בתמצית, המחלוקות שלפני.

[...]

ההתקשרות עם מורל תקשורת ותכנית המשחק

אין חולק, כי במקביל לנקיטת הליכי בוררות כנגד התובעים, שכרו הנתבעים שירותי יחסי ציבור ממורל תקשורת ובין הצדדים אף נחתם הסכם שכר טרחה ביום 3.2.05 (הוגש וסומן נ/7). הסכם זה הגיע לידי התובעים לאחר הגשת התביעה וזאת במסגרת הליך גילוי המסמכים עם מורל תקשורת, בטרם מחיקתה מכתב התביעה.

על המטרה שעמדה ביסוד ההתקשרות עם מורל תקשורת ועל היעדים שביקשו הנתבעים להשיג באמצעותה חלוקים הצדדים. לגרסת התובעים, הנתבעים ביקשו בדרך זו להכפיש את שמם הטוב ולחסלם מבחינה עסקית וזאת, בהמשך ישיר לאיום המפורש שהפנו כלפי התובעים כי "יחסלו אותם", ככל שלא תושלם העסקה לשביעות רצונם. בס' 13 לתצהירו, פרט מר גולן לעניין זה וציין כי: "מר לייפסיק אף הוסיף איומים על נקמה צפויה ואמר: "אני רוצה להרוס אתכם"".

לגרסת הנתבעים, כל שביקשו היה להגן על שמם הטוב, להביא את עמדתם בעניין הסכסוך לידיעת הציבור ולשדר לתובעים ולציבור כי ברצונם להמשיך עם העסקה. לייפסיק ואספר (מטעם הנתבעים) הכחישו מפורשות בתצהיריהם את טענות התובעים, וטענו כי לא הייתה כוונה "להרוס" או לפגוע בתובעים (סעיף 11 לתצהיריהם).

במסגרת ההתקשרות בין הצדדים, ערכה מורל תקשורת, לבקשת הנתבעים, מסמך נושא תאריך 2.2.05 שכותרתו"Jerusalem Post Project Preliminary Game Plan" (להלן: "תכנית המשחק" או "התכנית", נספח י"ד לתצהיר גולן). גם מסמך זה, כקודמו, הגיע לידי התובעים במסגרת הליך גילוי המסמכים עם מורל תקשורת. לגרסת התובעים, תכנית זו, שמטרתה, הלכה למעשה, חיסול שמו הטוב של עזור ופגיעה בעסקיו, היוותה את הבסיס לפעולות הנתבעים ובכלל זה הפרסומים נשוא התביעה, אשר לגבי העברתם לתקשורת ע"י מורל תקשורת, אין מחלוקת. לגרסת הנתבעים, תכנית המשחק נדחתה על ידם מכל וכל.

[...]

3. טיב ההתקשרות עם מורל תקשורת, תכנית המשחק ומטרותיה – הפרק העובדתי

א. תכנית המשחק
משה רונן, שהיה איש הקשר בין הנתבעים למורל תקשורת, שלח למוטי מורל מייל (ביום 1.2.05 (מוצג נ/5)), ובו ביקש ממורל להכין תכנית שתהיה בסיס לשיחה. לדבריו, באותו מייל, עד לאותו שלב הנתבעים שוחחו עם מוטי מורל בדבר רצונותיהם, והעבירו לו חומר, ועכשיו הגיע "תורו" של מורל לגבש הצעה. בעקבות מכתב זה, ביום המחרת, מורל תקשורת הגיש לנתבעים Game Plan, תכנית משחק, בה מפרט מורל את הצעותיו. בתכנית, מיום 2.2.05 צוין, כי התכנית מוגשת לעיונם של הנתבעים לצורך דיון, שינויים ואישור. התכנית מפרטת שורת פעולות כדלקמן:

(הדגשות שלי – מ' א' ג').

מטרתה המוצהרת של תכנית המשחק נשוא דיוננו הינה לפגוע בעסקיו של עזור ולהכפיש את שמו. די, לצורך כך, לעיין במספר הפעמים בהן מופיעה המטרה: Negative Azour בתכנית המשחק שלעיל. מדובר בפרסומים בתקשורת, פניות לאיגוד המקצועי של עובדי הדפוס, פניות לרשויות המס ולחברי כנסת בעניין מדיניות שידורי הכדורגל של חברת צ'רלסטון. היינו, עניינים שאינם קשורים בכל צורה ואופן לעזור, מרקעי תקשורת ולעסקה בנוגע לג'רוזלם פוסט.

כיוון שתכנית המשחק ומטרתה ברורות על פני הדברים, הנתבעים הכחישו כי תכנית המשחק היוותה בסיס להתקשרות. גרסתם הינה, כפי שיפורט בהרחבה להלן, כי בעקבות אותה תכנית נערכה שיחת טלפון בה הבהירו כי הם מסתייגים מתכנית המשחק. באותה שיחה, לטענתם, הבהירו כי ברצונם שמורל תקשורת תביא לידיעת הציבור את האינטרסים שלהם בעסקה ואת תרומתה של משפחת אספר לישראל, הא ותו לא. לטענתם, בעקבות אותה שיחה נערך מסמך ההתקשרות בין הצדדים מיום 3.2.05 (מוצג נ/7), שאינו מאמץ את תכנית המשחק.

ב. סקירה וניתוח הראיות בנוגע לאימוץ תכנית המשחק ע"י הנתבעים

(1) עדותו של מר מוטי מורל באשר להתקשרות עם הנתבעים
על מהותו של המונח "Game Plan" העיד לפני מר מוטי מורל, בעליה של מורל תקשורת, כדלקמן (פרוטוקול מיום 22.12.11 עמ' 11 ש' 21-25):

"ש. מפנה לנספח י"א לתצהיר אייל גולן, אתה יכול להסביר את המונח"game plan".
ת. מגיע לקוח פורס את הבעיה שיש לו, אנחנו יושבים ורושמים את מה שהוא אומר ואח"כ אנו מנסים לתרגם לתכנית פעולה מסודרת בטבלה, הנתונים באים מהלקוח.
ש. זה יהיה נכון לומר שגם כך נעשה במקרה הזה.
ת. כן."

חיזוק לדברים אלה ניתן למצוא במייל ששלח משה רונן למוטי מורל (נ/5), בו ביקש ממנו להכין תכנית, לאחר שהועברו אליו דרישות קאנווסט וחומרים בעניין.

על אישורה העקרוני של תכנית המשחק נשוא ענייננו על ידי מי מהנתבעים נחקר מורל, כך (שם, עמ' 11 ש' 26 עד עמ' 12 ש' 9):

"ש. המסמך הזה מוגש לצורך דיון, שינויים ואישור.
ת. כן.
ש. אכן כך היה בהמשך התגלגלות המסמך.
ת. עברו מאז הרבה שנים, אני לא זוכר שקיבלנו חתימה מאושרת. דיברנו על זה, ואכן לא כל מה שכתוב פה אכן בוצע. כמו שקורה ברוב המקרים.
ש. האם כפי שכתוב התוכנית כפי שהיא בפנינו נדונה ואושרה על ידי הלקוח.
ת. נדונה על ידי הלקוח, אני לא יכול לזכור אם כל הפרטים אושרו או רק חלקים, כמו שקורה בד"כ, הלקוח אומר אני רוצה פריט כזה וכזה ולא בהכרח את כל הפרטים. כך שאני לא יכול לזכור מה אמר הלקוח במקרה הזה.
ש. התכנית הזו הייתה בפני הלקוח והיא נדונה מולך והיא הוכנה בעקבות השיחות עם הלקוח.
ת. כן."

[...]

באשר למטרות וליעדים שנקבעו בתכנית המשחק נשוא ענייננו ועל מידת הוצאתם אל הפועל נחקר מורל, כדלקמן (שם, עמ' 12 ש' 19 עד עמ' 14 ש' 23):

"ש. בעמודה השישית של הטבלה בעמוד השני, בפיסקה 7, מדובר על איתור פרטים באשר לטקטיקות שנויות במחלוקת של אלי עזור – האם זה היה ביוזמה שלך או של הלקוח.
ת. כשמעבדים את מה שהלקוח רוצה לתוכנית עבודה, צריך לאסוף מידע כי לא מספיק שהלקוח טוען טענות ולכן דורשים לאסוף מידע.
ש. האם הלקוח הציג בפניך מדעים לאושש טענות כאלה.
ת. היה מידע בעל פה. זה לא נחשב הוכחה, זה לא הספיק. צריך לבוא עם דברים נוספים.
ש. הציגו בפניך איזה שהיא עסקה שאפשר היה להסיק ממנה מסקנות לכיוון הזה.
ת. אני לא זוכר. אני זוכר שדיברו על שאלי עזור מנהל את עניינם בצורה לא תמיד שקופה ונקייה שהוא השאיר בשטח אנשים שנפגעו ממנו מבחינה עסקית. לכן כתבנו בוא נבדוק עם שותפים עסקיים קודמים של אלי עזור אם אפשר לקבל מהם אינפורמציה.
ש. נעשתה בדיקה כזו.
ת. אני חושב שכן, נעשתה בדיקה, דיברנו עם אדם אחד או שניים.
ש. היו תוצאות לבדיקה.
ת. אנשים אלה אמרו את מה שהיה להם להגיד בנושא, אני לא זוכר שעשינו עם זה משהו, אך נפגשנו איתם ושמענו מה היה להם להגיד.
ש. בפיסקה 8 לטבלה – ניסיון ליזום פרופיל שלילי בעיתונות לאלי עזור. מה נעשה בהקשר זה.
ת. אני לא זוכר. תראה לי את קטעי העיתונות אוכל לומר מה עשינו ומה לא עשינו, עברו שש שנים.
ש. בעמודה אחת לפני אחרונה באותה טבלה – נבדקה אפשרות ליצור קשר או ליזום קשר עם ועד העובדים או ארגון העובדים בדפוס – לאיזו תכלית.
ת. לא זוכר. אני יכול לעשות ספקולציה שמבוססת על היגיון. אולי קיבלנו מידע שאלי עזור מתייחס לא טוב לעובדים ורצינו לקבל מידע ולצרף את זה לתמונה הכללית.
..
ש. בשורה האחרונה בטבלה בעמ' 2, יש ציטוט ולפיו 'יש לבחון דרכים תחת כותרת איך צ'רלטון הורסת ומשחיתה את הכדורגל הישראלי'. בזמן שישבו איתך וקבעו את הסעיף הזה הציגו בפניך על הרס והשחתה של הכדורגל הישראלי על ידי צ'רלטון.
ת. אם זכרוני אינו מטעני, באותו זמן או כבר היה בתקשורת לפני שנכנסנו לתמונה טענות נגד צ'רלטון על מדיניות המחירים שלה בנושא ערוצי הספורט, כלומר אלה נתונים שקיבצנו מהתקשורת.
ש. בפיסקה לאחר מכן בעמוד 2, המשימה להיפגש עם המנהלים של קבוצות הכדורגל כדי להסית אותם נגד השליטה של צ'רלטון בשידורי הכדורגל. הרעיון הזה ממי?
ת. מהתקשורת, מאחר והמנהלים כבר הביעו בתקשורת חוסר שביעות רצון מהתנהלות של צ'רלטון.
ש. עשיתם משהו בעניין זה.
ת. לא זוכר שעשינו.
ש. בהמשך בא רעיון ליזום בהקשרים אלה פעילות בועדות הכנסת. של מי היה הרעיון הזה.
ת. אני חושב שלנו, זה פעולה סטנדרטית, שכאשר יש נושא בעל חשיבות ציבורית שנמצא ממילא בתקשורת ומעלים לכנסת כדי ליזום דיון בכנסת בנושא.
ש. מה נעשה בעניין.
ת. שוב, אני לא זוכר אם נעשה משהו.
ש. בהמשך בסעיף הבא – 'גיוס של חברי כנסת לצורך מתקפה פומבית על עזור ועל צ'רלטון', של מי היה הרעיון.
ת. זה היה דבר אינטגרלי מאחר והביקורת על צ'רלטון היתה כבר בתקשורת, אם יהיה דיון בכנסת מחפשים חבר כנסת שיתקוף את צ'רלטון.
ש. בהמשך רואים שיש פה ניסיון להעביר חוק שתכליתו להורות על שידורי חינם של כדורגל או הפחתת המחירים של שידורי הכדורגל כך כדי לפגוע בעסקיו של אלי עזור. של מי היה הרעיון.
ת. זה היה חלק מהרעיון של עבודה מול הכנסת.
ש. עד עכשיו אני חושב שלך היה ברור שהמטרות שהוצבו לא קשורות לנושא של ג'רוזלם פוסט.
ת. זה לא קשור לנושא של ג'רוזלם פוסט אלא לנושא עזור.

היינו, הוצע להפעיל לוביסטים בכנסת כדי להביא לחקיקת חוק כדי לפגוע בחברת צ'רלסטון בבעלות עזור.

ובהמשך (עמ' 15 ש' 6-21):
"ש. בפיסקה האחרונה בעמ' 3 בטבלה, שם מדובר על בדיקת אופציה האם הצעתו של עזור לרכוש את ג'רוזלם פוסט בעצמו היא התחמקות ממס.
ת. היו שני דברים, או למטרות או אולי התחמקות ממס.
ש. אם כך להפיץ בעיתונות, האם הוצג בפניך איזה שהוא מידע שיכול להוביל לרעיון כזה.
ת. הועלתה טענה כזו על ידי הלקוח שממנה ניתן להבין.
ש. של מי היה הרעיון לבדוק.
ת. לא זוכר. אבל זה לא מאיתנו כי אנחנו לא כל כך מבינים זאת.
ש. בעמוד 4 – בפיסקה השישית – שימוש בממצאים.
ת. כתוב בהתחלה if warranted הכוונה אם ימצא בסיס שמצדיק הבאת העניין למשטרה.
ת. הוצג בפניך בסיס כזה.
ת. אם היה מוצג בפני בסיס כזה לא היו כתובות המילים האלה שזה משהו שצופה פני עתיד רחוק.
ש. ובהמשך.
ת. לא, וגם לא היתה חקירת משטרה למיטב ידיעתי.."

כפי שעולה מהדברים, וכך היה גם הרושם שנוצר בבית המשפט, מר מורל לא שש, בלשון המעטה, להעיד ולפרט לגבי הפעולות שנעשו במסגרת התכנית. אם כי אישר במפורש כי חלקן בוצעו.

מר מורל הבהיר בעדותו במפורש כי תכניות מעין אלו מקובלות כדי להחליש יריבים (עמ' 14 ש' 24 עד עמ' 15 ש' 5):

ש. נחזור לתכלית המסמך הזה, האם לתפישתך האם הוא נועד לעזור לקנווסט במחלוקת שיש לה עם אלי עזור לרכישת ג'רוזלם פוסט או שמא לחסל את אלי עזור.
ת. מה שקורה בד"כ במקרים כאלה הלקוח מבקש ליצור לחץ על היריב שלו כדי לגרום ליריב להגיע לשולחן המשא ומתן כאשר יש לו נכונות גבוהה יותר להתפשר ולשם כך לוקחים משרדי יחסי ציבור שיעשו רעש בתקשורת, בכנסת ויפעילו לחץ תקשורתי עד שהצד השני יגיד בסדר אני רוצה להתפשר רק תורידו את התקשורת ממני, זה מה שנקרא נוהל מקובל בענף ובעסקים בכלל ועושים את זה הרבה.
ש. ואין בעיה עם הקונספט הזה גם כאשר האמצעים שננקטים כלפי אותה מטרה הם לא ענייניים לנושא המחלוקת אלא עניינים אחרים.
ת. זו התפיסה המקובלת להכניס את הצד השני ללחץ עד שהוא יסכים להתפשר."

כפי שניתן לראות, לטענת מורל, הבעלים של אחד ממשרדי יחסי הציבור הגדולים בארץ, מדובר בטקטיקה מקובלת. היינו, שימוש במשרד יחסי ציבור להרוס, להחליש ולפגוע ביריב, או בלשונו: "להכניס את הצד השני ללחץ עד שהוא יסכים להתפשר".

(2) גרסת הנתבעים לעניין אימוץ תכנית המשחק
הנתבעים הצהירו, כי הם חששו שהסכסוך המתוקשר עם התובעים יגרום נזק לשמה הטוב של קאנווסט, אשר באותה עת התכוונה להשקיע בישראל, ואף לשמה הטוב של משפחת אספר, המעורבת בפרויקטים פילנתרופיים בישראל. אשר על כן, הנתבעים החליטו לשכור את שירותיו של משרד יחסי ציבור, שיסייע להם לבטא את עמדתם בתקשורת הישראלית וישדר לתובעים ולציבור כי ברצונם להמשיך עם העסקה (ראו סעיף 10 לתצהיר לייפסיק; סעיף 10 לתצהיר אספר).

[...]

אין מקום לקבל את גרסת הנתבעים לעניין זה, בעיקר לאור העובדה שהנתבעים העידו כי נוהלה שיחה ארוכה בין כל המעורבים, ויום לאחריה נחתם מסמך ההתקשרות. בין לבין אין כל מסמך המסכם את השיחה ומבהיר כי הנתבעים דחו את התכנית.

התרשמתי כי העדים מטעם הנתבעים מהלכים בין הטיפות ומנסים לשכנע כי באמירה עמומה של: “take the high road” התכוונו לדחות מכל וכל את תוכנית המשחק. יש להדגיש כי עדות זו סותרת את עדותו של מוטי מורל, שאף כי הרבה לומר כי אינו זוכר אלו צעדים ננקטו, ציין במפורש כי את סוגית העלמות המס האפשריות העלו הנתבעים, וכן כי בפועל פנתה מורל תקשורת, לאחר אישור התכנית, לאנשי עסקים עמם היה מר עזור בקשר כדי לנסות ולקבל עוד ראיות על טקטיקות עסקיות פסולות. היינו, לפחות חלק מהפרטים בתכנית, לא רק שלא נדחו מכל וכל, אלה שהועלו במפורש ע"י הנתבעים ובחלקם אף בוצעו.

אני סבורה, כי אם אספר ולייפסיק אכן היו מבקשים לדחות את תכנית המשחק, הם לא היו מסתפקים באמירה העמומה: "take the high road", שנאמרה במהלך שיחת ועידה טלפונית. סביר הרבה יותר, כי אספר ולייפסיק היו טורחים להעלות על הכתב את סלידתם המפורשת מהתכנית. על אחת כמה וכמה, כאשר מביאים בחשבון כי המדובר בתכנית משחק מפורטת לפרטי פרטים, המשתרעת על פני ארבעה עמודים, אשר מטרתה הגלויה והמוצהרת הינה פגיעה בשמו ובעסקיו של עזור. כך בעיקר לאור העובדה כי במערכת היחסים בין הנתבעים למורל תקשורת הועברו מאות תכתובות דואר אלקטרוני.

[...]

לאור כל האמור, אני דוחה את גרסת הנתבעים לפיה הם "דחו מכל וכל" את תכנית המשחק וקובעת כי תכנית המשחק היוותה את הבסיס לפעולות הנתבעים ובכלל זה הפרסומים נשוא התביעה. על משמעות קביעה זו, להלן.

4. על הלגיטימיות של תכנית המשחק, עילות התביעה ומה שביניהן – הפרק המשפטי

כפי שעלה מחומר הראיות לעיל, תכנית המשחק היוותה את הבסיס לפעולות הנתבעים ובכלל זה הפרסומים נשוא התביעה (על ניתוח הפרסומים בעילה של איסור פרסום לשון הרע להלן).

לשיטתם של הנתבעים, ככל שאין בפרסומים נשוא התובענה משום לשון הרע, הרי שאין כל פסול בתכנית המשחק, לכשעצמה, אשר הינה בבחינת פרקטיקה מקובלת בעולם העסקי. גם מוטי מורל אישר בעדותו כי "זה מה שנקרא נוהל מקובל בענף ובעסקים בכלל ועושים את זה הרבה." (ראו פרוטוקול מיום 22.12.11, עמ' 15 ש' 2).

ככל שאכן קיימת פרקטיקה כאמור של מסע יחסי ציבור שמטרתו להרוס אחר, הרי שמדובר בפרקטיקה בלתי לגיטימית בעליל.

אין כל לגיטימיות בפניה לנושים, לעובדים, לרשויות המס ואף לחברי כנסת כדי שיפעלו כנגד אדם אחר, כאשר המטרה העומדת ביסוד הפנייה אינה עניינית וכל מטרתה פגיעה באחר.

אין כל לגיטימיות בכך שגישת יתר לאמצעי התקשורת, המושגת באמצעות שירותי יחסי ציבור הנרכשים בממון רב, מנוצלת להשחרת שמו של אדם, שכל חטאו הוא בכך שלא ניאות להיכנע לדרישות ולתכתיבים שהפנה לו עמיתו במסגרת משא ומתן. יש בכך שימוש ציני ופסול בחופש העיתונות ובחופש הביטוי.

העיתונות היא הזירה הציבורית שבה מתאפשר שוק דעות יעיל. שוק שבו ידיעות תקשורתיות נקנות באמצעות ממון, מתוך מניעים זרים, הוא שוק דעות מסוכן, בעל פוטנציאל הרסני. הוא גם איננו שוק דעות חופשי ומשוכלל שבו התחרות בין הדעות והרעיונות השונים לבין עצמם היא שתוביל לחשיפת האמת. זהו שוק שבו לחזקים ולעשירים יתרון ברור על פני האחרים והם שמכתיבים את כותרת העיתון של מחר.

יש לזכור, כי לעיתונות יש כוח רב. "בכוחה לרומם או להשפיל, להחשיך עולמו של אדם ולערער מעמדו של גוף" [...] עם הכוח הרב של העיתונות צריכה לבוא אחריות וזהירות והדברים נכונים, בהכרח, גם ביחס למי שידו משגת לעשות בעיתונות כבתוך שלו, כבענייננו.

[...]

9. סוף דבר
הנתבעים 3-1 ו-5 ביחד ולחוד, ישלמו לתובעים סך מיליון ₪.

כמו כן, הנתבעים 3-1 ו-5, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪.

שני הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

פסק הדין המלא

ניתן לקרוא את פסק הדין המלא כאן.