עיקרי ההחלטה
בית משפט השלום תל אביב-יפו א 058826/07
לפני: כב' השופטת ניב ריבה
תאריך: 01/07/2009
בעניין:
1 . ערוץ 10 הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו
2 . חדשות 10 בע"מ
3 . גלעד עדין, מנכ"ל חדשות 10
4 . גיא סודרי, ערוך חדשות 10 בע"מ
5 . יעקב אילון
6 . רביב דרוקר
המבקשים
נ ג ד
1 . ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים, בסמינרים ובמכללות
2 . רן ארז יו"ר הנהלת ארגון המורים בבתי ספר
המשיבים
ב"כ המבקשים: עו"ד גלעד וינקלר, עו"ד עיינה סולן
ב"כ המשיבים: עו"ד צבי גלמן, עו"ד סיגל פעיל
במסגרת תביעת לשון הרע שהוגשה נגדם הגישו המבקשים, עיתונאים, בקשות להתיר להם להגיש את התצהירים באופן שפרטי המקור יישארו חסויים מפני המשיבים, וכי עדותם תינתן מאחורי פרגוד, על מנת שלא תתגלה זהותם, זאת בהסתמך על החיסיון העיתונאי, ועל זכותו של המקור להישאר בעילום זהות.
בית משפט השלום דחה את הבקשה וקבע כי:
אין מחלוקת של ממש בין הצדדים האם יש להסיר את החיסיון העיתונאי. לכאורה גם המשיב מסכים לכך. העדה מאחורי פרגוד הינה פגיעה בזכות המשיב, והיא נהוגה רק במקרים יוצאים מן הכלל. המבקשים לא הראו קיומו של חשש לשלום המקור, ואף המקור עצמו, בשני תצהיריו, אינו מפרט חשש כזה, ואפילו איננו מבקש את חיסיונו. לפיכך הבקשות נדחות. משמעות ההחלטה היא שהכתב, יוכל לסרב ליתן שמו של המקור, אולם לא יוכל להביא את המקור לעדות, אלא אם יסכים האחרון להיחשף, ולהיחקר בחקירה נגדית ראויה.
מתוך ההחלטה
החלטה
[...]
1. ביום 11.10.07 פורסם במהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 10 כי מר רן ארז, יו"ר הנהלת ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים, בסמינרים ובמכללות (להלן: "המשיב") – מוביל שביתת מורים גדולה, כחלק מקונספירציה פוליטית להחליף את שרת החינוך (דאז) הגב' יולי תמיר – במר עמי איילון. דווח שם כי לצורך כך שכנע את המורים כי הם: "דפוקים, רעבים ומקופחים", ומששכנעם, ממילא אין הוא יכול להפסיק את השביתה גם לו רצה בכך.
הכתב, רביב דרוקר, דווח כי ארז אמר את הדברים לסמנכ"ל משרד החינוך, מנחם כהן, בפגישה בבית קפה בתל אביב.
2. המשיב הגיש תביעת לשון הרע כנגד ערוץ 10, חדשות הערוץ, מר גלעד עדין – מנכ"ל חברת החדשות, מר גיא סודרי – העורך, מר יעקב איילון והכתב מר רביב דרוקר (להלן: "המבקשים").
3. בין יתר טענות ההגנה הנטענות ע"י המבקשים, טענו "אמת דיברתי". לגרסתם, הגיע המידע לידיהם מאנשים (להלן: "המקור") ששמעו בבית הקפה את השיחה בין המשיב למר כהן, ואחד מהם שרבט את תוכנה על גבי מפית נייר.
4. במסגרת הליכים מקדמיים, נדרשו המבקשים לגלות את המידע, והציגו את אותה פיסת נייר, בכתב ידו של המקור. משהגיעה עת הגשת תצהירי עדות ראשית, הגישו שני תצהירים, אשר תוכנם מפרט את נסיבות רישום השיחה ואת תוכנה, שמות המצהירים ופרטי זהותם הושחרו בעדות הכתובה. עוד הוגש תצהיר עדות ראשית של הכתב, המאמת כי דבריו הסתמכו על המידע שהגיע אליו מהמקור, מבלי שפירט את זהותו של האחרון.
5. המבקשים הגישו לבית המשפט בקשה להתיר להם להגיש את התצהירים באופן שפרטי המקור יישארו חסויים מפני המשיבים, וכי עדותם תינתן מאחורי פרגוד, על מנת שלא תתגלה זהותם. על פי אותה בקשה, התצהירים המלאים יוגשו לעיונו של בית המשפט וישמרו בכספת המזכירות.
בבקשתם זו, מסתמכים המבקשים על החיסיון העיתונאי, ועל זכותו של המקור להישאר בעילום זהות.
6. המשיב הגיש בקשה נגדית (בש"א 208649/09), להורות על הוצאת התצהירים "המצונזרים". לשיטתו, אין התצהירים עונים על דרישת פקודת הראיות, המורה כי על מצהיר לציין מפורשות את שמו ופרטיו המזהים. באשר לחיסיון העיתונאי, השיבו כי מעת שהוגש תצהיר העדות, ויתרו המבקשים על החיסיון העיתונאי. עוד נטען על ידי המבקשים כי המקור לא ציין בתצהירו כי הוא מבקש לשמור על זכותו לחיסיון.
דיון
[...]
9. החיסיון העיתונאי הינו יציר הפסיקה. חיסיון זה אינו החלטי אלא יחסי, היינו, הוא כפוף לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר יכול להורות על מתן תשובה לשאלה. הורה בית המשפט כאמור, הרי חייב העד להשיב.
10. "מהו המבחן, שעל פיו יפעל בית המשפט, והאם כל עבירה וכל עוולה מצדיקות הפעלת סמכותו של בית המשפט לכוף את העיתונאי למסור מקור המידע? התשובה לכך היא שלילית, כי חיוב סיטוני, ללא אבחנה ינגוד מניה וביה את קיומה של חירות הביטוי כהתגשמותה בשלוחתה, שהיא חופש העיתונות. הדגשנו לא אחת, כי חירות הביטוי והזכויות הנגזרות ממנה הן בעלות מעמד מיוחד במשפטנו....
.....
סיכומו של דבר, אמת המידה על פיה יש להציב את השמירה על חופש ביטוי כראש וראשון בשיקולים כאשר זכות זו מתנגשת עם רעותה,מן הראוי שתבוא לידי ביטוי מלא לא רק עת מתווה המחוקק הוראותיו של החוק, אלא גם בפרשנותו של החוק וביישום הוראותיו של הדין לנסיבות בהן נבחנת מהותו והפעלתו הלכה למעשה".
...אין להצר תחומה של זכות היסוד האמורה ככל שהדבר מתייחס לגילוי מקורות מידע, אלא אם הדבר רלבנטי להליכים, לפי המבחנים המשפטיים המקובלים, ובנוסף לכך ובנפרד מכך, אם הדבר לדעת בית המשפט חיוני ובעל חשיבות לשם עשיית משפט צדק בנושא מהותי. .... נושא מהותי פירושו כי המדובר בפשע או בעוון בעלי תוצאות או משמעות מהותיים או במעשה עוולה חמור לגביו נדרש גילוי המקור מאחר ואין אפשרות לעשות משפט צדק ללא קבלת המידע. במקרה כאמור יוכל בית המשפט שלא להכיר בחיסיון של העד". (ב"ש 298/86 הנ"ל).
11. אמות המידה שנקבעו שם, אימתי יעניק או יסיר בית המשפט את החיסיון העיתונאי הן:
א. הרלוונטיות של השאלה.
ב. האם מדובר בעניין מהותי.
ג. האם המידע דרוש במקרה הקונקרטי, היינו האם אין אפשרות להישען על ראיות אחרות בלי לדרוש גילוי של מקורות המידע.
12. נעלה מכל ספק כי התשובה לשתי השאלות הראשונות הינה חיובית. לגבי השאלה השלישית- לכאורה קיימת עדות נוספת, של מר כהן, איש שיחו של המשיב שאמור ליתן עדותו לגבי תוכנה של אותה שיחה. על כן, אין להסיר את החיסיון.
13. לטעמי אין גם מחלוקת של ממש בין הצדדים האם יש להסיר את החיסיון העיתונאי. לכאורה גם המשיב מסכים לכך כי בנסיבות העניין יש לשמור עליה.
לשיטתו, זכותם של המבקשים שלא לגלות את פרטי זהות המקור, אך אין הם זכאים עפ"י כללי הראיות להגיש תצהירים אנונימיים, שלא ניתן לחקור את נותניהם על זהותם, מחד גיסא, ולהתבסס עליהם כאחד מנדבכי ההגנה, מאידך גיסא.
[...]
16. העדה מאחורי פרגוד הינה פגיעה בזכות המשיב, והיא נהוגה רק במקרים יוצאים מן הכלל. המבקשים לא הראו קיומו של חשש לשלום המקור, ואף המקור עצמו, בשני תצהיריו, אינו מפרט חשש כזה, ואפילו איננו מבקש את חיסיונו.
17. הנני סבורה כי העדת המקור מאחורי פרגוד, מבלי שהמשיב ובאי כוחו יכולים לחזות בו, יש בה משום פגיעה בזכויותיהם הדיוניות.
כך למשל (ומבלי להטיל דופי בכשרים), אם המקור המוסתר, שפרטיו האישיים חסויים, הינו יריב אישי של המשיב, המייחס לו קונספירציה, אין המשיב יכול לחקור אודותיו או לזהותו, ולקעקע בכך את אמינותו כעד.
18. הנני קובעת כי הבקשה להגשת העדות המצונזרת- נדחית. כך גם הבקשה ליתן עדות מאחורי פרגוד.
19. הנני ערה לתוצאה הדיונית של החלטה זו. פירושה שהכתב, בעומדו על דוכן העדים יוכל לסרב ליתן שמו של המקור, אולם לא יוכל להביא את המקור לעדות, אלא אם יסכים האחרון להיחשף, ולהיחקר בחקירה נגדית ראויה.
20. מכל האמור הנני קובעת כי המבקשים זכאים ליהנות מחיסיון, בכל הנוגע לאי גילוי שמו של המקור, אולם אין הם זכאים להגיש תצהירים, אלא אם הינם ערוכים כדין.