מתוך ההחלטה
בית משפט השלום תל אביב-יפו
פ 010106/03
בפני: כב' השופטת ח. כוחן
תאריך: 07/06/2004
בעניין: מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד גב' יעל כוכבי וגב' שרון אדרי המאשימה
נ ג ד
ברקוביץ' ליאורה – נוכחת
ע"י ב"כ עו"ד רזניק ו/או ז'ק חן נאשמת
[...]
2. השר לביטחון פנים הוציא תעודת חיסיון על זהותו של המקור מטעמים של אינטרס ציבורי.
3. ב"כ הנאשמת עתר לבית המשפט להסיר את החיסיון ולחשוף את המקור המכונה "נשר", אשר על פי הנטען העביר למח"ש מסמך שהוצא מתיק החקירה של סיריל קרן. הבסיס לבקשה, אם הבנתי נכון, מסתמך על ההנחה ש"נשר" הינו עיתונאי שלו יחסי תן-וקח עם מח"ש. חשיפת שם המקור, כך לטעמו של עו"ד רזניק המלומד, תוכיח התנהלות "שערורייתית" של הרשות תוך עבירה על האתיקה המקצועית של עיתונאי או במילים עדינות יותר, תצביע על כך שבתמורה למידע שהתקבל מ "נשר", מח"ש העבירה ל"נשר" מידע אחר, ובכך נהגה מח"ש בחוסר הגינות.
4. לצורך דיון בבקשה, זימנתי ללשכתי את עו"ד ערן שנדר, ראש מח"ש לשעבר ואת שתי הפרקליטות המייצגות את המדינה בתיק זה.
5. לאחר ששמעתי מפי עו"ד שנדר על האופן בו התקבל המסמך מ "נשר", מיהו "נשר", מה הקשר שלו למח"ש ואיזה סכנה נשקפת לו אם זהותו תיחשף, הודעתי לצדדים בהחלטתי מיום 5/5/04 שאני דוחה את הבקשה, ועתה נותר לי אלא לנמק.
6. בית המשפט, בבואו ליתן החלטה לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות, צריך לאזן בין שני אינטרסים מנוגדים: האחד - העומד בבסיס ההליך הפליל, והוא גילוי האמת, על ידי חשיפת כל חומר החקירה לנאשם ולבית המשפט, על מנת שהנאשם יוכל להתגונן כראוי מפני הרשעתו, והשני - אי חשיפת חומר חקירה, מהטעם של טובת הציבור, כאשר קיים חשש ממשי וודאי שעלול להגרם נזק למקור, חושף המידע, וכתוצאה מכך, עלול להיפגע אמון הציבור אשר יירתע מלמסור מידע למשטרה מחשש להיחשפות.
על ציר זה, בין שני אינטרסים נוגדים, מתהלך בית המשפט, ובסופו של דבר, לאחר איזון בין השניים, צריך להכריע, בכל מקרה לגופו, איזה אינטרס ידו על העליונה. (ראה ב"ש 838/04 (לידני) פד"י ל"ח(3), 729).
7. עובדתית, השתכנעתי, שבין "נשר" לבין מח"ש ו/או לבין עו"ד שנדר, לא היו יחסי תן וקח. מדובר במקור מזדמן וחד פעמי, שמלבד מסירת המסמך, סירב למסור כיצד המסמך התגלגל לידיו ואף סירב למסור את פרטי הנאשמת. מכאן, שחלקו של "נשר" בחשיפת זהות הנאשמת היה מזערי והתמצה בהעברת המסמך דא ותו לא. עוד מן הראוי לציין, שבשלב שבו "נשר" מסר את המסמך לעו"ד שנדר, הוא לא היה ער לכך שהוא "מטיל פצצה" וכי המסמך יוביל אל הנאשמת.
8. התחזקה דעתי, כי חשיפת המקור עלולה לגרום למקור נזק בלתי הפיך. אל מול נזק זה, לא ראיתי מה תועלת תצמח לנאשמת, אם שמו של המקור יחשף. ב"כ הנאשמת העלה הנחות כאלה ואחרות. לעניות דעתי, אין בהן כדי להובילו למטרה שלשמה הוא חותר, קרי, הנחת תשתית ראייתית לטיעונו המרכזי של "הגנה מן הצדק". לטעמי, חשיפת המקור לא תתרום מאומה לטענה של "הגנה מן הצדק".
9. בבסיס טיעוניו, העלה ב"כ הנאשם השערה לפיה המקור הינו עיתונאי ומכאן, שהמשטרה הפרה באופן בוטה את כללי האתיקה של העיתונות, מה שמצביע, בעיני הסניגור, על התנהגות שערורייתית. מבלי להתייחס לפן העובדתי, מהו המקור ומה עיסוקו, מצאתי לנכון להעיר, במאמר מוסגר, כי נראה לי, שנפלה שגגה מטעם הסניגור המלומד, אשר הפך את היוצרות. כללי האתיקה של העיתונות חלים על העיתונאים ולא על הגוף החוקר. תהא החקירה באשר היא, עיתונאי אינו מורם מעם ואין מניעה, לא פסול ולא פגם, לזמן עיתונאי לחקירה, בין אם כדי לשאוב ממנו אינפורמציה ובין אם כדי לקבל באמצעותו מסמכים או כל ראיה חפצית שעשויה לשרת את החקירה. אם על פי כללי האתיקה, יבחר העיתונאי לשתוק ולא לשתף פעולה עם הגוף החוקר – אין כופין אותו. אך מכאן ועד לטענה הגורפת לפיה אין לקבל אינפורמציה מעיתונאי – רחוקה הדרך.
10. מהטעמים האמורים, כאמור, דחיתי את הבקשה לגילוי הראיה.
[...]