עיקרי הפסיקה
בג"צ מס' 541/83
1. ואליד מוחי א-דין עסלי
2. סיהאם עסלי
נגד
הממונה על מחוז ירושלים
בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
[4.12.83, 28.12.83]
לפני מ"מ הנשיא מ' בן-פורת והשופטים א' ברק, יהודה כהן
העתירה נסבה על החלטתו של המשיב לבטל רישיון להוצאת עיתון, שהעותרים הם בעליו והאחראים על עריכתו, מן הטעם שהעיתון משמש ביטאון ואמצעי לארגון חבלני העוין את מדינת ישראל.
בית המשפט הגבוה לצדק פסק:
א. (1) המשיב רשאי, במסגרת הסמכות הנתונה לו בתקנה 94(2) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, לבטל רישיון שנתן, אם אכן הוכח, כי העיתון מהווה ביטאון וכלי ביטוי ואמצעי ארגון חבלני עוין.
(2) לעניין זה, לא די לו למשיב, שהוא סבור, מבחינתו הסובייקטיבית, כי העיתון מהווה ביטאון וכלי ביטוי של ארגון עוין, אלא צריך שלסברתו זו יהא עיגון בחומר ראיות וכי מסקנתו נתקבלה בצורה סבירה.
(3) משנתן הממונה על המחוז נימוקים להחלטתו, הרי נימוקים אלה נתונים לביקורת שיפוטית כמו כל שיקול-דעת מינהלי אחר.
ב. (1) עצם העובדה, שהצנזורה הצבאית אישרה את הפרסומים, אינה מעלה ואינה מורידה, שכן לא בשל תוכן הפרסומים נתבטל הרישיון אלא בשל הקשר ההדוק והבלתי אמצעי שבין העיתון לבין ארגון המחבלים.
(2) ביטולו של הרישיון להוצאת העיתון מהווה אמצעי, בו משתמשת המדינה להגן על עצמה; בהגינה על עצמה חייבת המדינה וחייבים הפועלים בשמה לעגן את פעולותיהם בדין, ועיגון כזה מצוי בתקנה 94 לתקנות ההגנה (שעת חירום).
התנגדות לצו-על-תנאי מיום 10.10.83. העתירה נדחתה. הצו-על-תנאי בוטל.
א' רונן - בשם העותרים;
ר' יאראק, מנהל מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה - בשם המשיב.
מתוך פסק הדין
השופט א' ברק: 1. מאז 1978 רואה אור בירושלים דו-שבועון בשפה הערבית, "אל-שראע". בעליו ועורכו הראשון היה אחי העותר 1. מאז פטירתו ב- 1980עברו הבעלות והאחריות לעריכה לעותר 1ולאשת הבעלים המקורי.
היא העותרת 2. כנדרש. נתבקש ונתקבל רישיון מאת הממונה על המחוז, על-פי הסמכות הנתונה לו בתקנה 94 לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945(להלן - התקנות).
תחילה הייתה תפוצתו של העיתון דלה, אך במשך הזמן היא הלכה וגברה, ולאחרונה הגיעה לכמה אלפי עותקים. כקבוע בתקנות, מקפידים העותרים להגיש לצנזורה הצבאית את החומר, האמור להתפרסם בעיתון, ומקיימים את הוראותיה שלה באשר להשמטת קטעים אלו או אחרים.
ביום 5.6.83 נתבקשו העותרים לסור אל המשיב. לפגישה הופיע אך העותר 1. באותה פגישה מסר לו המשיב, כי על-פי החומר שנמסר לו, משמש העיתון כלי ביטוי של ארגון המחבלים, המכונה "החזית העממית", ולפיכך שוקל המשיב ביטולו של הרישיון, וזאת על-פי הסמכות הנתונה לו בתקנה 94(2) לתקנות. העותר 1 השיב בו במקום, כי אין לו לעיתון כל נטיה כלפי החזית העממית או כל ארגון אחר. לאחר ששקל את החומר שהוגש לו מחד גיסא ואת הסברי העותר 1 מאידך גיסא, החליט המשיב לבטל את רישיון העיתון. כנגד החלטה זו מוגשת העתירה שלפנינו.