עיקרי הפסיקה

בג"צ מס' 2314/91

אייבי נתן

נגד

רשות השידור

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
[13.6.91]
לפני השופטים א' ברק, ש' נתניהו, ת' אור

העתירה נסבה על החלטתה של המשיבה להעביר ליועצה המשפטי כל כתבה או ידיעה בעניין שביתת הרעב של העותר, קודם לשידור. לטענת העותר, אשר פתח בשביתת רעב שנועדה להשפיע על דעת הקהל להביא לביטולו או לשינויו של החוק לתיקון הפקודה למניעת טירור (מס' 2), תשמ"ו-1986, מתעלמת המשיבה באופן מופגן מהאירועים סביב שביתת הרעב. עוד טוען העותר, כי ההחלטה היא בלתי סבירה, כי היא ניתנה משיקולים זרים וכי היא מונעת, הלכה למעשה, בעד שידור דעותיו.
לטענת המשיבה, ההחלטה בדבר ביקורתו המוקדמת של היועץ המשפטי של המשיבה לא באה למנוע סיקור שביתת הרעב והאירועים הקשורים בה, ואלה אף סוקרו בפועל ובהרחבה. ההחלטה נתקבלה מחשש לפגיעה בכללי הסוביודיצה ומחשש כי המחאה נגד החוק לתיקון הפקודה למניעת טרור תקושר למשפטו התלוי ועומד של העותר, בו מיוחסות לו עבירות על אותו חוק.

בית המשפט הגבוה לצדק פסק:
א. (1) טענה המייחסת לרשות שלטונית שיקול פסול לא די לטעון, אלא יש גם להוכיח; הוכחה זו יכול שתהא ישירה ויכול שתהא עקיפה ( 439ג).
(2) בנסיבות דנן, לא עלה בידי העותר להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את הטענה, כי הדרישה לקבלת אישור מוקדם של היועץ המשפטי לרשות השידור נועדה להיות מכשיר עקיף למניעת שידור דעותיו ושביתתו של העותר. השידורים הרבים של הדיווחים והכתבות על דבר השביתה משמיטים את הקרקע מתחת לטענה ( 439ג-ד).
(3) שיקולה של המשיבה בדבר החשש לפגיעה בכללי הסוביודיצה אינו נראה כשיקול בלתי רלוואנטי. החשש לפגיעה בכללי הסוביודיצה - אף שאינו רציני דיו כדי למנוע שידורי כתבות על השביתה - הוא רציני דיו כדי להצדיק נקיטה של אמצעי בקרה פנימיים, אשר ימנעו הפרת החוק ( 439ד-ה).

ב. (1) בנסיבות דנן, לא יצר הצורך באישורו של היועץ המשפטי של המשיבה הכבדה ומניעה לשידורים שוטפים, ואין לומר כלל, כי כתוצאה מכך לא שודרו כתבות, שלולא אותה הוראה היו משודרות ( 439ו).
(2) לאור החשש הרציני של גלישה מביקורת החוק לביקורת המשפט בעניינו של העותר, הרי נקיטה של אמצעי ביקורת פנימיים נראית כאמצעי שאין לומר עליו כי הוא בלתי סביר ( 439ז).
(3) גם אם נוצרת הכבדה מסוימת, לאור החלטת המשיבה, וגם אם החשש מפני פגיעה בכללי הסוביודיצה הוא רחוק, אין לומר, כי המשקל שניתן לגורמים אלה, בנסיבות דנן, על-ידי המשיבה, הוא כה מעוות עד כי הוא מצדיק התערבות בג"צ ( 439ז-8 440).
(4) המשיבה, שהיא רשות סטטוטורית, כפופה לכללי המשפט הציבורי. החלטתה צריכה להיות סבירה, ועל-כן עליה ליתן משקל כבד לשיקולים בדבר חופש הביטוי. חופש זה הוא גם החופש של הציבור לשמוע ולדעת. בנסיבות דנן, נתנה המשיכה, לאור אופי החלטתה, משקל ראוי לגורמים הרלוואנטיים: טוהר השיפוט מזה וחופש הביטוי מזה, ואיזה ביניהם כראוי ( 440א).

עתירה למתן צו-על-תנאי. העתירה נדחתה.

פ' מרינסקי - בשם העותר;
מ' מזוז, סגן בכיר א לפרקליט המדינה- בשם המשיבה.

לקריאת פסק הדין המלא