מתוך פסק הדין

בית משפט השלום חיפה א 001506/06

בפני: כב' השופט א. טובי תאריך: 04/06/2008

1 . אבו אמנה דלאל
2 . ד''ר ענאן עבאסי
ע"י ב"כ עו"ד הוארי לואי התובעים

נ ג ד

1 . תחאווכו הארון
2 . נטוויז'ן בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ברק רונן הנתבעים

פסק דין

עיקרי העובדות וטענות הצדדים

1. הפרשה שתובא להלן שלובים בה רשלנות, יהירות, אטימות לרגשות הזולת ושמו הטוב וקורטוב של רוע. וזה סיפור המעשה מראשיתו:

1.1 התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת") הנה זמרת, תושבת העיר חיפה, המופיעה ויוצרת בשפה הערבית ומוכרת בעיקר בקרב האוכלוסיה הערבית בישראל, ושמה אף חצה את גבולות הארץ והגיע אל העולם הערבי. התובע מס' 2 (להלן: "התובע"), רופא עיניים במקצועו, הנו בן זוגה לחיים של התובעת.

1.2 במהלך שנת 2005 הוציאה התובעת שיר בשם "מחר חדש", מפרי עטו של התובע . הואיל והשיר עומד במרכזו של הדיון בתיק דנא, אביא להלן את נוסחו המלא, כפי שתורגם על ידי ד"ר מחמוד עבאסי (המחזיק בתואר שלישי בספרות ערבית):

מחר חדש
עוד יבואו ימים ויתרבו שמחות החגים

חלומותינו יהפכו שנית לחלומות אמיתיים

נעסוק בגידול יונים נשליך את הרובים

עוד יבואו אותם ימים לבטח הם באים

שמחותיכם בני עמי, הנה הם קרבים

החיוכים על פני ילדיכם לבסוף שבים

משבי רוח נעימים מגיעים מאחורי הימים

משמרים במחשבותיך ריחות האהובים

מי יגן עלינו שואלים הילדים

אף אומות העולם נכלמים וחסים על ההורים

מפני שאון התותחים הילדים מתגוננים

מכות שאינם הורגים את המורל הם מחזקים

עם עלות שחר הימים על האהבה מתחנכים

הלבבות מתחממים באורות התקוה השופעים

והזמן ירחיק אותנו מן הימים האפורים

ושירנו יפצחו ללא יגון ומכאובים

תחנכו עוד בתי ספר שיעקרו את הלילות החשוכים

תורה ולימודים הם המגנים

מן הנשק הם יותר איתנים

בואו נצעד לקדמה, ליצירה ולחידושים

בואו נכריז ברבים

אנו דור הנוטעים והזורעים

את דרכי ההצלחה אנו בונים

1.3 ביום 16.12.05 פרסם הנתבע מס' 1, כתב האתר "נענע", המנוהל על ידי הנתבעת 2, כתבה שכותרתה: "ערבים ברשת: זמרת המלחמות של עזה". בכותרת המשנה נאמר כי: "הילדים בעזה ילמדו את השיר החדש של דלאל אבו אמנה, העוסק בכיבוש הישראלי". בגוף הכתבה נאמרו, בין היתר, הדברים שלהלן: "מדבריה, ניתן להבין כי מדובר בשיר אהבה על החיים היפים, אך קריאה מהירה בין שורות השיר מלמדת על חיים חדשים רק לאחר הניצחון על האויב הציוני". הנתבעים אף ראו להביא חלק מן השיר, כפי שתורגם על ידם, כלהלן (ההדגשות אינן במקור – א.ט):

עוד יבואו ימים ויבואו עלינו חגים

ונמשיך לחלום מחדש חלומות אמיתיים

ונגדל יונים ועוד יבואו ימים יבואו ועוד איך

אתם העם שמחתכם מתדפקת על הדלתות

החיוך שנעדר חוזר לפני ילדיכם

ואלה נשמות קטנות מאחורי הים

החיוך יישאר והאהבה תפרח

מי יגדל אותנו שואלים הילדים

והעולם נבוך ועלינו מרחם

מפני כל התותחים מסתתרים הילדים

המכה הקשה הורגת אך בנו הכוח

פתחו את שערי בית הספר

שאותנו יעטוף אור התקווה

למדו אותנו למדו את כוח הנשק

בואו נקום כי אנחנו זה דור הניצחון

בהמשך הכתבה, תחת כותרת המשנה: "עם רובים ואבנים נילחם ביהודים", כתבו הנתבעים כי: "הזמרת דלאל אבו אמנה מתגוררת בעיר עזה וידועה בעיקר בשיריה המיועדים לילדים. חלק מהשירים שלה נלמדים במערכת החינוך הפלסטינית. כמעט כל שיריה של הזמרת עוסקים באינתיפאדה ובכיבוש הישראלי". בהמשך נאמר: "בתשובה לכתב של העיתון 'אל ווטן' בשנת 2003 אמרה הזמרת: 'ההתמודדות שלנו עם האויב הציוני היא באמצעות רובים ואבנים. את זה צריכים להבין הילדים שלנו'. אלבומה החדש של אבו אמנה, מחר חדש, ייצא בתחילת 2006". למותר להוסיף כי הנתבעים ציינו בכתבה שהשיר שבו עסקינן חובר על ידי התובע להלן: "הכתבה").

1.4 מיד עם פרסום הכתבה, פנה התובע אל הנתבעת 2 במכתב מיום 17.12.05, וביקש להוריד את הפרסום מן האתר מיידית, וכן לפרסם התנצלות על הדברים החמורים שפורסמו ועל הפגיעה בשמם הטוב של התובעים. התובע אף ביקש לדאוג לתרגום נכון של הכתבה ממנה נלקח הציטוט, לרבות מילות השיר, ולא להוסיף מדמיונו הפורה של הכתב. התובע ציין בפתח מכתבו כי מדובר בכתבה המבוססת על שקרים וכזבים שלא ברור מהיכן נשאבו. עוד הוסיף כי תרגום השיר נעשה באופן מעוות לחלוטין, שהוציא אותו מהקשרו ושינה את תוכנו משיר שוחר שלום לשיר מלחמה.

1.5 למחרת היום, ב-18.12.05, תיקנו הנתבעים מספר פרטים בכתבה (להלן: "הכתבה המתוקנת"). הכותרת שהייתה קודם "זמרת המלחמות של עזה" הוסבה ל- "זמרת המלחמות?" בכותרת המשנה נכתב: "הילדים בעזה אולי עוד ילמדו את השיר של דלאל אבו אמנה, העוסק בכיבוש הישראלי" (ההדגשה אינה במקור – א.ט). בגוף הכתבה נכתב כי התובעת הינה תושבת נצרת והוסרה הפסקה המדברת על הניצחון על האויב הציוני. תחת זאת פרסמו הנתבעים את הדברים הבאים: "קריאה מהירה בין שורות השיר מלמדת על חיים חדשים אך מופיעים בו גם מילים על נשק ותותחים". בהמשך חזרו הנתבעים פעם נוספת על הטענה כי הזמרת כתבה שירים רבים העוסקים באינתיפאדה ובכיבוש הישראלי והוסיפו כי היו כאלה שהציעו ללמד את שיריה במערכת החינוך הפלסטינית. בשולי הכתבה פרסמו הנתבעים קישור לאתר בשפה הערבית שבו נתפרסם ראיון מקיף עם התובעת.

בפרסום זה תיקנו הנתבעים אף את תרגומו של השיר באופן המתקרב יותר לנוסחו הנכון, אם כי ראו להשמיט את המשפט המדבר על הפרחת היונים והשלכת הרובים וראו להוסיף משפט שאינו קיים: "בואו נקום כי אנחנו זה דור הניצחון".

1.6 בד בבד עם פרסום הכתבה המתוקנת, פרסמו הנתבעים אף הבהרה בזו הלשון:

"תיקון טעויות שנפלו בכתבה 'ערבים ברשת: זמרת המלחמות?'

בכתבה 'ערבים ברשת: זמרת המלחמות' נפלו מספר טעויות. הזמרת דלאל אבו אמנה היא תושבת נצרת ולא כפי שפורסם בתחילה. כמו כן לא ידוע על תכנון להכניס את שירה 'מחר חדש' לתוכנית הלימודים ברשות הפלסטינית. מערכת נענע מתנצלת על הטעויות ומודה למחבר השיר ד"ר ענאן עבאסי על פנייתו והערותיו בנוגע לתרגום השיר ומשמעותו".

2. בתביעתם המונחת בפניי טענו התובעים כי הפרסומים נשוא הדיון רוויי סילופים ושקרים וכי הציטוטים שהובאו כביכול מפיה של התובעת, מעולם לא נאמרו על ידה והראיונות הנטענים מעולם לא נתקיימו. עוד הוסיפו התובעים כי פרסום תרגומו של השיר בצורה מסולפת גרם אף הוא לפגיעה בשמם הטוב והוסיף חטא על פשע. לדברי התובעים, מדובר בפרסום לשון הרע, אשר נועדה להשפילם ולבזותם בעיני הציבור ולעשותם מטרה לשנאה ולבוז ואף סיכנה את חייהם.

[...]

3. הנתבעים, מצדם, טענו כי פעלו בתום לב וכי עשו לתיקון הפרסום מיד עם דרישה ראשונה שנתקבלה מעם התובעים . עוד ציינו כי הנתבע מס' 1 הינו כתב ממוצא צ'רקסי, המסקר את התקשורת הערבית, וכי עיקר הדברים שהובאו בפרסומים נלקחו מתוך ראיונות ופרסומים שנעשו אודות התובעת בתקשורת הערבית. לעניין התרגום טענו הנתבעים כי ניתן לתרגם שיר משפה אחת לשניה בכמה אופנים שכולם נכונים, שכן לכל תרגום גוון משלו.

[...]

לשון הרע בענייננו

6. כותרת הכתבה "זמרת המלחמות" עשויה היתה לדעתי, בהקשר שבו הובאה, להשפיל את התובעת ולעשותה מטרה לשנאה ולבוז. אפשר וכינוי זה, שניתן לזמרת וותיקה ומוכרת מהתובעת, אינו נתפס בעיני הציבור כפוגע, ככל שמדובר באותה זמרת. יחד עם זאת, השימוש בביטוי זה, בהקשר של התובעת, הינו ציני.

[...]

אלא שכותרת הכתבה אינה אלא קצה קצהו של הפרסום המרע. אילו עמדה לבדה, יתכן ולא היתה מקימה לתובעים את עילת תביעתם.

7. האמירה כי "קריאה מהירה בין שורות השיר מלמדת על חיים חדשים רק לאחר הניצחון על האויב הציוני" אף היא מהווה פרסום לשון הרע. הוא הדין לגבי האמירה שיוחסה לתובעת, לפיה "ההתמודדות שלנו עם האויב הציוני היא באמצעות רובים ואבנים. את זה צריכים להבין הילדים שלנו".

[...]

גם בתרגום המסולף של השיר יש לטעמי משום פרסום לשון הרע.

[...]

8. הנתבע 1, מי שכתב וערך את הכתבה, נשאל בחקירתו הנגדית מניין למד את הפרשנות שנתן לשיר וכיצד הגיע לתרגום הנעדר כל קשר למקור, תרגום הסותר את רוחו ואת המסר העומד מאחוריו. כיצד משיר המטיף לחינוך ופיוס הפך אותו לשיר מלחמה הקורא לשימוש בנשק עד שיגיע הניצחון. התשובות שנתן הן עלבון לאינטליגנציה. ראשית טען כי מדובר בערבית ספרותית שאינו בקיא בה. כשעומת עם העובדה כי השיר כתוב דווקא בשפה מדוברת, פשוטה וברורה למדי, לא מצא הנתבע כל מענה. משנשאל מהיכן שאב את השורה אודות השימוש בכוח הנשק ומניין הבין כי בשיר נאמר שהחיים החדשים יבואו רק לאחר הניצחון על האויב הציוני, הסתפק הנתבע בתשובה הסתמית כי זה מה שהבין מקריאת השיר. עם כל הכבוד תשובה זו מקוממת. יש בה הן זלזול מצד הנתבע בתפקידו כפובליציסט המחזיק בידו כוח רב, והן אטימות לפגיעה בזולת העלולה להיגרם עקב פרסום דברי בלע ושקר.

[...]

גם לאחר ששמעתי את הנתבע 1 וההסברים הקלושים שנתן, לא הצלחתי לעמוד על המניע שגרם לפרסום כתבה משוללת כל יסוד ומדוע, גם לאחר שהועמדו הנתבעים על טעותם, המשיכו להתעקש כי השיר שבו מדובר עוסק בנשק ותותחים וכי הוא שיר העוסק בכיבוש הישראלי. אם ניתן היה לסבור כי הפרסום הראשון נעשה בטעות ובשוגג, אם כי מתוך רשלנות מקצועית וחוסר אחריות, הרי שהפרסום השני נעדר כל הצדקה. התעקשות הנתבעים להמשיך ולטעון כי השיר נושא בחובו מסר של נשק, תותחים וכיבוש, גם לאחר שהועמדו על טעותם, יש בה מידה רבה של יהירות וזלזול בכבודו ושמו של הזולת.

[...]

10. אלא שבכך לא תמו מעללי הנתבעים. ההתנצלות שפורסמה מטעמם, בצדה של הכתבה "המתקנת" הייתה בבחינת לעג לרש. במסגרת אותה התנצלות, הודו הנתבעים אמנם כי נפלו מספר טעויות בכתבה המקורית, אך במה דברים אמורים? בכך שהתובעת הינה תושבת נצרת ולא עזה, כפי שפורסם תחילה, ובכך שלא ידוע על כוונה להכניס את שיריה לתוכנית הלימודים ברשות הפלסטינית, כפי שפורסם. הא ותו לא. מילה אחת לא נאמרה על כך שהציטוטים שהובאו מפיה משוללי יסוד, דבר לא נאמר על התרגום המסולף שנעשה לשיר ואף לא התייחסות לפרשנות האווילית שנעשתה בקשר אליו. הנתבעים בחרו דווקא בפרטים השוליים כדי להתנצל לגביהם, בעוד שלגבי עיקרה של ההכפשה שהביאה לפגיעה בתובעים, מילאו פיהם מים. לא כך נוהג מי שמבקש לתקן את טעותו ולהביע התנצלות כנה ואמיתית.

[...]

14. על יסוד מקבץ האמור, אני קובע כי הדברים שפרסמו הנתבעים אודות התובעים הינם בבחינת לשון הרע, כמשמעות הדבר בחוק איסור לשון הרע, וכי הנתבעים אינם חוסים בצלה של אף לא אחת מן ההגנות המנויות בחוק.

שיעור הפיצויים

[...]

באומדן הפיצוי, אין בידי אף להתעלם מן הזלזול הניכר בהתנהלות הנתבעים ביחס לפגיעה אפשרית בזולת, בשמו הטוב ובמעמדו. עיתון אינו חסין מטעויות ויש ודברים המתפרסמים מתבררים, לאחר חקירה ובירור, כבלתי נכונים. לעתים גם מחלוקת עקרונית מובילה לפרסום דעות פוגעניות המגיעות בסופו של דבר לפתחו של בית המשפט. זאת כאשר הבעת הדעה נעשית, לדוגמא, על רקע של מחלוקת עניינית, אידיאולוגית או על בסיס פרשנות מכפישה לעמדותיו או התנהגותו של הניזוק.

לא אלה הם פני הדברים בענייננו. למרבה המזל, איננו נתקלים לעתים קרובות בפרסום הנגוע בסילוף כה קיצוני, ללא כל בסיס, אגב התעלמות מן העובדות הפשוטות, הנעשה תוך זלזול בקורא ובמושא הפרסום. למקרא השיר כפי שנכתב במקור והשוואתו עם הכתבות נשוא הדיון, דומה כי ישב לו הנתבע מס' 1 בביתו והמציא כתבה מלאה בעלילות מפרי דמיונו, חיבר שיר מהרהורי לבו וראה לייחס כל זאת לתובעים. לא ברור למה ועל שום מה. אך אין זה משנה. המעשה מקומם וקיצוני בחומרתו.

בנסיבות, אני סבור כי הפיצוי ההולם הינו סך של 60,000 ₪ לכל אחד מהתובעים.

לקריאת פסק הדין המלא