בית משפט השלום בתל-אביב-יפו

ת"פ 95 / 5880

בפני כב' השופט ג'. קרא

המאשימה: מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד רפי לוי ו-ורד אנוך

נ ג ד -

הנאשמים: 1. עופר נמרודי

עו"ד דן אבי יצחק ו-וינשטיין

2. דוד רונן

ע"י ב"כ עו"ד וגמן

גזר - דין

בתאריך 17.6.98 הגישה התביעה לבית המשפט נגד שני הנאשמים, כתב אישום מתוקן המחזיק 9 אישומים, לפי הפירוט הבא:

הצבה והתקנה - עבירה על סעיף 2(ג) לחוק האזנת סתר תשל"ט1979-, (7 עבירות - אישומים 8,7,6,5,4,2,1).

האזנת סתר שלא כדין - עבירה על סעיף 2(א) לחוק האזנת סתר תשל"ט1979-, (7 עבירות - אישומים 8,7,6,5,4,2,1).

שימוש שלא כדין בהאזנת סתר - עבירה על סעיף 2(ב) לחוק האזנת סתר תשל"ט1979- (8 עבירות - אישומים 8,7,6,5,4,3,2,1).

שיבוש מהלכי משפט - עבירה על סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז1977-, (עבירה אחת - אישום מספר 9).
כתב האישום המתוקן הוגש במסגרת הסדר טיעון בין התביעה לנאשמים (להלן: "ההסדר").

במסגרת ההסדר הנ"ל הודו והורשעו הנאשמים בעבירות שבכתב האישום המתוקן.

הסדר הטיעון עם הנאשמים התייחס איפוא הן ל"מסגרת כתב האישום" שהועמד כנגד הנאשמים בכתב האישום המתוקן, והן ל"מסגרת הענישה" שלה ביקשו הצדדים לטעון עפ"י ההסדר האמור.
"מסגרת כתב האישום" בעניינם של שני הנאשמים היתה אחידה. מאידך, "מסגרת הענישה" בהסדר הטיעון וכפי שאתעכב על כך להלן, היתה שונה.

באשר לנאשם 1 הצדדים הציגו "מסגרת ענישה" כדלקמן, וככתוב בסעיף 3 להסדר:ב "באשר לנאשם 1, במסגרת הטיעון לעונש תבקש המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר של 18 חודשים, מתוכם 8 חודשים לריצוי בפועל (מהם ינוכו ימי מעצרו של הנאשם), והיתרה - 10 חודשים - במאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים כשהתנאי, הוא ביצוע עבירה בתקופת התנאי מן העבירות בהן הורשע הנאשם על פי הסדר טיעון זה, והרשעה בגין עבירה כאמור בתקופת התנאי או לאחריה.

במסגרת הטיעון לעונש, יסכים הנאשם לעונש המאסר על תנאי האמור לעיל, ברם, הנאשם אינו מסכים לעונש המאסר בפועל ויהיה חופשי על פי הסדר טיעון זה לטעון לכל עונש אחר כראות עיניו."
בנוסף, ובהתאם לאמור בסעיף 4 להסדר טיעון עם נאשם 1, יסכים להטלת קנס ע"ס 1,100,600 ש"ח (מיליון, מאה אלף ושש מאות ש"ח).

באשר לנאשם 2, הציגו הצדדים את "מסגרת הענישה" הבאה וכמופיע בסעיף 4 להסדר הטיעון:ו "הצדדים יבקשו מביהמ"ש הנכבד להטיל על הנאשם 2 את העונשים הבאים:נ 6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות לפי קביעתו של הממונה על עבודות שירות, (ומהם ינוכו ימי מעצרו של הנאשם 2). 6 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך תקופה של 3 שנים מיום מתן גזר הדין, לא יעבור הנאשם 2 כל עבירה שהורשע בה. קנס בסך של 100,000 ש"ח."
בתאריך 6/17 6/18 נשמעו טיעוני הצדדים לעונש, שנתקיימו במסגרתו של ההסדר האמור.
בטרם אתייחס להסדר הטיעון הספציפי שהוצג בפני, אביא להלן מבחר פסיקות של ביהמ"ש העליון לענין הגישה ואופן ההתיחסות הראויים והרצויים מצידו של ביהמ"ש שבפניו מוצג הסדר טיעון.

[...]

בחינת הסדר הטיעון

הסדר הטיעון שהוצג בפני, ייבחן איפא הן לאור תוכנו - עונש מוסכם שאינו צריך לחרוג ממיתחם הסבירות, ובחינת שיקולי התביעה שהביאו להסדר והתחשבות בהם כשהכלל הינו כיבוד הסדר טיעון כשחריגה ממנו, הינה רק בנסיבות מיוחדות וחריגות.
שיקולי התביעה וכפי שהוצגו בביהמ"ש, התייחסו לאלו:
* ראשית, עצם הודאת הנאשמים - במיוחד נאשם 1, במעשים המיוחסים לו בכתב האישום המתוקן, כשמיוחסת לעובדת הרשעת הנאשם 1, על פי הודאה שבאה מפיו של נאשם זה, חשיבות רבה לאור התכחשותו והתנהגותו במהלכם של ההליכים ולאורך תקופת זמן ממושכת, במיוחד לאור תפקידו ומעמדו של נאשם 1.
* שנית, קבלת הודאת הנאשמים במסגרת הסדר הטיעון האמור, יש בה כדי לקצר משמעותית את ההליך השיפוטי, חסכון בזמן השיפוטי, שלפי צפיות זהירה, ההליך המשפטי כאן היה צפוי להסתיים בפסק דין (שלא בהסדר טיעון) בעוד כשנה וחצי בערך, זאת בנוסף לשנתיים וחצי שההליך התנהל במהלכן. כל זאת, חרף האינטנסיביות שבה נשמע המשפט.
* נסיבות אישיות של הנאשמים, גיל, מצב בריאותי, משפחתי, עבר מפואר, וכפי שאעמוד על כך בפירוט בהמשך, כשאתייחס לנסיבות הקולא, וכפי שאלו נטענו על ידי ב"כ הנאשמים.

באשר לנימוק הראשון - (הרשעת נאשם על פי הודאתו)

[...]

בעניינו, נימוק זה הינו, איפוא, בעל חשיבות רבה, במיוחד לאור הקו שהיה נקוט על הנאשם 1 ובא כוחו, בדבר חד צדדיות החקירה, תוצאותיה, שהביאו להגשתו של כתב האישום כאן, ולאור מעמדו ותפקידו של הנאשם בעת ביצוע העבירות - מו"ל ועורך ראשי של עיתון.

באשר לנימוק השני - חסכון בזמן שיפוטי, משהוגש כתב האישום המקורי לביהמ"ש בתאריך 17.8.95 כלל כתב האישום 16 אישומים, מהם 15 אישומים בגין עבירות על חוק האזנת הסתר, והגנת הפרטיות, ואישום אחד שעניינו הדחה ושיבוש הליכי משפט.

רשימת העדים עמדה על 62; ארבע פעמים תיקנה התביעה את כתב האישום והוסיפה עדים. תיקון ראשון בטרם הקראת כתב האישום בוצע בתאריך 14.9.95 שאז הוספו שישה עדים לרשימת עדי התביעה. תיקון שני מיום 31.12.95 שבו הוספו עדי תביעה נוספים, מספרם של העדים הגיע ל- 73. תיקון שלישי מיום 15.7.96 הוספת תשעה עדים נוספים. תיקון רביעי מיום 27.11.96.

סה"כ הגיע מספר העדים, לאחר התיקונים הנ"ל, חלקם של התיקונים בכתב האישום והוספת העדים נבע מסיבות שונות ובין היתר מהתפתחויות בחקירה "בפרשיות לוין" שהיו קשורות לחקירה שהניבה את כתב האישום כאן, ואשר היה בהן כדי להקרין ולהשפיע על ההליך שבפני; חלקן של השלמות החקירה היה ביוזמתם של הנאשמים כאן בידיעת רשויות החקירה המשטרתיות והתביעה הכללית.
ההתפתחויות חייבו דחיית שמיעת הראיות וביטול מועדי ישיבות לצורך קליטתו של חומר החקירה הנוסף, תוך כדי מהלך שמיעתו של המשפט, והיערכות מחודשת מטעם הצדדים. לציין, כי עוד בפתיחתו של ההליך כאן טענו באי כוח הצדדים כי חומר החקירה שנאגר במהלך חקירה במה שמכונה "פרשיית האזנת הסתר בתקשורת" שהתנהלה במשך תקופה ארוכה, הינו רב ביותר שהוערך על ידם אז (עם הגשת כתב האישום) בקרוב ל- 165 קלסרים, מאות קלטות וידאו ו- 1222 קלטות אודיו; בנוסף לריבויו של חומר החקירה ומסועפות הפרשיות, נאלצתי להמתין זמן לא מועט עד לתחילת שמיעתו של עד התביעה הראשון וזאת בשל הצורך בהכרעה בסוגיות הקשורות במסירת חומר חקירה, בדיון בבקשות להסרת חסיון בהקשר לאותו חומר חקירה, דיונים שנמשכו בערכאה זו בין בפני מותב זה ומותבים אחרים ובערכאות גבוהות יותר, וכן הכרעה בטענות משפטיות מקדמיות, וטענות משפטיות לגופן של עובדות ואשמות כך לעניין קבלת קלטות שהושגו בהאזנת סתר, החלטה הנוגעת להאזנה לפלאפון ועוד.

ברגיל, דומה כתב האישום המוגש לביהמ"ש "לגופה" המונחת על שולחנו של מנתח - בהשאלה לעניננו - ביהמ"ש, אשר צריך לנתחה. לא כך היו פני הדברים כאן משהתברר, כי "בעצבים רגישים" באותה " גופה", ממשיכה לפעם רוח חיים. כמובן שדבר זה, תרם לאותם עיכובים שאינם מנת חלקו של כל הליך משפטי רגיל.

כפי שעמדו על כך באי כח הצדדים בטיעוניהם בפני, צפוי ההליך כאן להמשך פרק זמן נוסף, שהצדדים נחלקו ביניהם באשר למידתו; אם כי לא היתה מחלוקת ביניהם באשר להיקפו הרב של חומר החקירה ועל הזמן הרב שנדרש וידרש עוד לצורך סיום ההליך המשפטי כאן. שותף אני להערכה הזהירה שבאה מפיו של ב"כ התביעה, כי סיומו של ההליך, בפסק דין, בלא הסדר טיעון בקצב שמיעת המשפט עד כה (4 ימים בשבוע), יהיה בעוד כשנה וחצי. כשלאחריו, ומן הסתם, יבקש צד מן הצדדים או שמא שני הצדדים למצות זכותם בהליך ערעור בערכאה גבוהה יותר, שגם שם צפוי הליך הערעור להמשך פרק זמן לא קצר.
בהתחשב, איפוא, בגורם הזמן, תאריך ביצוע העבירות (94'93-'), והחשש להקהית האפקטיביות שבענישה, ככל שיתרחק מועד הטלת העונש ממועד ביצוע העבירות, הרי שחסכון בזמן, המביא להודאה, הרשעה וגזירת הדין, תוך זמן סביר, תוך שימור גורם ההרתעה, והטלתו של עונש ראוי, הינו גורם שביהמ"ש איננו צריך להתעלם ממנו במכלול שיקוליו בבחינת הסדר הטיעון, והינו גורם ראוי להתחשבות, בדרך כלל, ובנסיבותיו של הענין כאן, ובמיוחד לאור מה שפורט לעיל.

נסיבותיהם האישיות של הנאשמים

להלן תובאנה בתמציתיות הנסיבות האישיות של הנאשמים, וכפי שאלו נפרשו בפני במהלך הטיעון לעונש, וכפי שהוצגו בפני ראשי התביעה הכללית, שעל דעתם ובהסכמתם, נעשה הסדר הטיעון כאן:

באשר לנאשם 1:

לנאשם 1 אין הרשעות קודמות, כיום בן 41 שנה, כעולה ממכתביהם של מר שמעון פרס, אוריאל רייכמן ומר יצחק נבון, ועדותו של מר אליהו נאווי בפני, ענין לנו באדם בעל ערכים נורמטיביים העומד בראשם של מספר תאגידים כלכליים. בעת ביצוע העבירות היה גם מו"ל ועורך ראשי של עיתון מעריב, אדם שהצטיין בכל אשר עשה, שצפו לו עתיד מזהיר לא רק בתחום העשיה הכלכלית אלא גם בתחום החברתי, כאשר הסתבכותו בעבירות נשוא האישום כאן, המיטה עליו ועל בני משפחתו בושה, הדבר פגע בו ובסובבים אותו, כעולה מהתיעוד הרפואי שהוגש לעיוני ולעיון ב"כ התביעה, כאשר עצם ההרשעה בעבירות כאן, סותמת את הגולל על סיכויו בעתיד הקרוב ואולי גם הרחוק, לחזור ולשמש שוב בתפקיד של עורך עיתון - תפקיד שכה אהב. הוקעתו אל מול עמוד הקלון הציבורי, תוך פרסום רחב היקף לפרשה, כל אלו פגעו בו ובבני משפחתו ונחשבים כחלק נכבד ולא מבוטל מענישה שנענש בה, ללא שום קשר לכל גז"ד שיינתן בענינו.

באשר לנאשם 2:

הנסיבות האישיות והבריאותיות מודגשות בענינו של זה עוד יותר, שכן הנאשם 2 הינו אדם בעל עבר צבאי בטחוני מפואר שנשא בתפקידים חשבוים ועדינים במערכת הבטחון, כאשר כל מי שהיה עמו במגע, מצא לאמר עליו דברי הערכה, שבח והלל. אדם שתרם את מירב ומיטב שנות חייו לעשיה בתחום הבטחון שלא למען קבל פרס או תמורה על כך. למענו העידו בפני מי שהיה ראש השב"כ לשעבר, מר אחיטוב, שהנאשם שימש כסגנו ומומלצו לרשתו בתפקיד חשוב זה. ח"כ פואד בן אליעזר, מתקופת שירותם הבטחוני המשותף. בפני הונחו בענינו של נאשם 2 מכתבו של שר התשתיות הלאומיות אריאל שרון, מר ישראל חזן, רב אלוף (מיל.) משה לוי, אלוף (מיל.) מאיר דגן, ועוד רבים נוספים שמנו את שבח מעשיו ואישיותו של נאשם זה והרשימה ארוכה ארוכה.

בנוסף לעברו המפואר של נאשם 2, הינו כיום בן 71 שנה, 'שבר כלי' מן הבחינה הבריאותית, על כך הוצגו בפני מסמכים רפואיים בשל אשפוזים וניתוחים שהנאשם עבר במהלך המשפט.

הסתבכותו הנוכחית המיטה עליו בושה, חרפה וקלון, זאת לאחר שמשך מרבית שנות חייו, היה מושא להערכה והערצה. דמותו בעיני סביבתו הקרובה, חבריו לעבודה ולנשק, ובני משפחתו, נפגעה, חש מושפל, שיבתו מבוזית, וחסד ימי נעוריו ופעליו הרבים, נמוג כלא היה, ברפש ההסתבכות כאן.

הנאשם הודה והביע חרטה והצטער על מעשיו.

בחינת העונש המוצע - בהסדר הטיעון לגבי שני הנאשמים:

האם העונש המוצע חורג "ממתחם הסבירות" כקביעת ביהמ"ש העליון בע.פ. לוסינדה קול ואח' ע.פ. 97/5214 ביחד עם ע.פ. 97/5342 (טרם פורסם).
כפי שציינתי קודם לכן בהפניה לדברי כב' השופט גולדברג בע.פ. יאיר לוי נ' מ"י, "בהשוואה בין עונשים טמון קושי אובייקטיבי שכן, אין לך מקרה אחד הדומה בכל נסיבותיו למשנהו..."

הודייתם של הנאשמים בביצוע העבירות הכלולות בכתב האישום המתוקן מדרגת אותם באותו מדרג של עושי עבירה הנמנים על "מזמיני האזנות".
מתוך אותה השוואה, ועד כמה שהינה אפשרית בין נסיבותיו של המקרה כאן, לנסיבותיהם של המקרים שפורטו לעיל, ועד כמה שנוגע הדבר ל"מזמיני ההאזנות", ניתן לראות כי מקרה זה שונה ואינו דומה למקרים שם. אם כי לחלק מן המקרים קיים 'מכנה משותף' שהינו, האזנות שהוזמנו באמצעות חברת אג"מ.

להלן תפורטנה נסיבות השוני, הנעוצות בנסיבותיו של המקרה כאן.

1. בענייננו אף שמדובר בכתב אישום המכיל 8 אישומים, שעניינים עבירות על חוק "האזנת סתר" - מקופלת בכל אישום כמעט, מסכת של האזנות סתר למשך תקופות זמן ארוכות ורצופות שחלקן אף היו במשך למעלה משנה. כך שריבוין של העבירות שיטתיות ורצף הביצוע הינה נסיבה שראויה להתחשבות בפני החומרא.

2. "האתר המוזמן" - בחלק גדול מהמקרים כאן מדובר בבתים פרטיים שהואזנו תוך

פגיעה בפרטיות יושביהם - ואילו המקרים שפורטו, ענין רובם, האזנה לעסקים ומשרדים.

3. זהותו של המזמין - וזהותו של המואזן - הנאשם 1 בעת ביצוע העבירות היה מו"ל ועורך עיתון שמעשיו הנ"ל כוונו כלפי בכירים בעולם העיתונות, אנשים ועסקים הקשורים אליהם, כך שבנוסף לפגיעה בפרטיותם נפגע גם הדימוי העיתונאי.

4. כריכתה של עבירת השיבוש עם עבירות ההאזנה - כרכיב חומרא נוסף המחייב התייחסות עונשית נוספת - להזכיר כי באף לא אחד מן המקרים שפורטו לעיל לא נכרכה עבירת האזנה בעבירה של שיבוש הליכי משפט. כאשר מטרתו של השיבוש היתה שאנשי אג"מ ימשיכו לשמור על זכות השתיקה ולא יחשפו בחקירתם את זהותם של הנאשמים כאן כמי שהזמינו באמצעותם האזנות סתר אסורות, כל זאת כשחקירה משטרתית שריכזה ומיקדה אליה את תשומת הלב הציבורית מתנהלת ומושקעים בה משאבים אנושים וכלכלים רבים. להזכיר עוד, כי הנאשם 1 הצליח לאורך תקופה ממושכת "לחזק" את 'זכות השתיקה' בה נקטו אנשי אג"מ תוך שימוש במנוף של איתנות כלכלית, ובכך "לתקוע" את החקירה במשך חודשים רבים, דבר שאילץ את המשטרה בסופו של דבר לגייס "עד מדינה" על כל המשתמע מכך, ובמיוחד תוך תשלום סכום כסף תקדימי בגובהו, על מנת להשיג ראיות נגד המבצעים והמזמינים כאחד.

ההתייחסות העונשית הראוייה למקרה שבפנינו, כפי שרואה אותה התביעה, מתבטאת במסגרת העונשית המוצעת על ידה בהסדר הטיעון. כך שעל נאשם 1 יוטל עונש מאסר לתקופה של 18 חודשים, שמתוכו 8 חודשים בפועל. היתרה - על תנאי, וכן, קנס מקסימלי על סך של 1,100,600 ש"ח.

לגבי נאשם 2 מאסר בן 12 חודשים שמחציתו בפועל שירוצה בעבודות שירות ומחציתו על תנאי, וקנס על סך 100,000 ש"ח.

ב"כ הנאשם 1 ביקש לאמץ את "המסגרת העונשית" ועד כמה שמתייחסת היא לנאשם 1 כשלדבריו, בשל נסיבות מיוחדות, הקשורות בנסיבות ביצוע העבירות, המצב המשפטי המעורפל ששרר בזמן ביצוען, היותו של נאשם 1 מודח לביצוע העבירות ע"י אנשי אג"מ שפיתו אותו לכך בהיותו נתון במצב של מצוקה ותחושת מצור, ואף אם אלו הן תחושות סובייקטיביות, הביאו אותו להכשל בעבירות אלו, שההתייחסות אליהן היום הינה בחומרה, דבר שלא היה נכון בעת ביצוען בשעתו.

בשל כל אלו, עברו הנקי, נסיבותיו האישיות, המשפחתיות והרפואיות, ביקש כי יוטלו על הנאשם 1, 6 חודשי מאסר בפועל, כך שיוכל לשאת את עונשו בעבודות שירות, כאשר גם בעונש זה יש כדי להשיג את מטרות הענישה, שכן, עצם הטלתו של עונש מאסר ולו כזה שיומר לאחר מכן בעבודות שירות, יש כדי לתייג את הנאשם כמי שמוטבע בו חותם הפליליות כמי שהוטל עליו עונש מאסר, על כל המשתמע מכך, מפגיעות נלוות בנאשם ובבני משפחתו שבמשך תקופה ארוכה הוקע, הושפל ובוזה בשל מעורבותו בפרשה נשוא תיק זה, כאשר פרשה זו זוכה לסיקור נרחב בכלי התקשורת שלחלקים ממנה היתה נגיעה, שבלשון המעטה, לא ניתן להגדירה כאובייקטיבית, זאת בסיקור הנרחב, צורתו, תוכנו ובשל היותם שותפים לאותו מאבק בתוך "משפחת התקשורת" כאשר גם אליהם כיוון אצבע מאשימה כמי שלא טמנו את ידם בצלחת והיה להם חלק נכבד ביצירת אותם מניעים ואוירה שהביאו לכדי הסתבכותו של הנאשם 1 כאן.

באשר לנאשם 2, היתה בין התביעה לנאשם הסכמה באשר ל"מסגרת הענישה" המוצעת אותה ביקשו הם מביהמ"ש לאשר.

האבחנה בין שני הסדרי הטיעון כפי שהוצג הדבר נובעת מעצם חלקו הגדול יותר של הנאשם 1 בייזום, מימון, ביצוע העבירות כאשר נאשם 2 הינו אך "זרועו הארוכה" לצורך העניין, וכמי שאין לו רצון ועניין משלו בביצוע העבירות, ועשאן כמי שהתבקש לכך ע"י הנאשם 1 שכאמור, ולאחר שעמד על 'כישורי וכשרונות' חברת אג"מ, ויכולתם לספק לו קלטות של שיחות שהיה לו בהם עניין, ביקש והזמין קלטות כנ"ל לאורך תקופה ממושכת לאחר שגורם "ההשאה וההדחה" פג, והכל ממניעים אינטרסנטיים גרידא.
זאת ועוד, "משקלו הסגולי" של נאשם 1 בביצוע עבירת השיבוש הינו גדול יותר בהיותו האיש שהחזיק וריכז בידו את היכולת הכלכלית "שחיזקה" את שתיקתם של המעורבים האחרים, ולמשך תקופה של שנה כאמור, כאשר גם לצורך ביצוע עבירות השיבוש לא היה נאשם 2 אלא עושה דברו והמוציא לפועל מטעמו של נאשם 1.
ב"כ הנאשם 1 ביקש להעמיד את עונשו של נאשם 1 ועד כמה שנוגע הדבר למאסר בפועל על 6 חודשי מאסר בדומה לעונשו של נאשם 2. שכן, לטענתו, הנזקים הצפויים כתוצאה מעצם הרשעתו של נאשם 1, הצעיר בשנים רבות מנאשם 2, שלהבדיל מנאשם 1 נמצא היום בשלהי חייו, הסטיגמה בה ישא נאשם 1 והצטברותם של כל אלה יחדיו, ביחד עם קנס כספי שהינו מן הגבוהים שיוטלו בגין עבירות מסוג זה, צריכים לאזן את הכף לטובת הנאשם 1 כך שיוטל על הנאשם 1 אותו עונש מאסר שצריך להיות מוטל על נאשם 2.

ס י כ ו ם

לאחר ששקלתי איפוא בדבר העונש הראוי וההולם שצריך להיות מוטל על כל אחד מהנאשמים, זאת תוך שמירה והקפדה על "מיתחם הסבירות", החלטתי לכבד את הסדר הטיעון בין הצדדים, וככל שהינו נוגע למסגרת הענישה המוצעת לשני הנאשמים. לאחר שלא מצאתי עילה וסיבה חריגה ויוצאת דופן כדי לסטות ממנה.
עונשם של שני הנאשמים וכפי שזה הוצע במסגרת הענישה בהסדר הטיעון, בהשוואה לעונשם של שאר "מזמיני האזנות" וכפי שפירטתי בסקירת הענישה לענין האזנות סתר, יוצא כי הינו חמור יותר כאשר חומרא זו מתחייבת מנסיבות השוני כפי שעמדתי עליהן קודם לכן, כאשר התביעה בהמלצתה העונשית, הנוטה לרף העליון שבה, עד כמה שנוגעת היא לנאשם 1, והסכמתה שנוגעת לעונשו של נאשם 2, מדדה לשני הנאשמים את מידת עונשם במשורה, תוך התחשבות ראויה הן במידת הדין מחד, ומידת הרחמים מאידך - הכל תוך התחשבות בשיקולי החומרא והקולא וכפי שעמדתי עליהם בהרחבה קודם לכן, ומבלי שאלו פגעו במידת ההרתעה הכרוכה בעצם הטלתו של עונש מאסר בפועל.
ההבחנה בענישה בין עונשו של נאשם 1 לעונשו של נאשם 2, וככל שנעשתה על ידי התביעה, הן בהסדר הטיעון הכתוב והן במהלך הטיעונים לעונש, מקובלת עלי בהיותה צודקת והוגנת בהתחשב בנימוקים שהובאו על ידה לחלקו היחסי של כל אחד מן הנאשמים בביצוע העבירות בהם הורשעו, כך שהפער העונשי הולם ומשקף נאמנה את חלקו של כל אחד מהם בביצוע העבירות.

"תקרת עונשו" של נאשם 1, וכפי שנקבעה בהסדר הטיעון, נגזרת ומדודה במידה ראויה ומוקפדת להלום את נסיבות ביצוע העבירות ושאר נסיבות החומרא שפורטו ושנמצאו לו בכף חובה. כאשר אף ראוי וצודק הוא כי עונשו של נאשם 1 יהיה שונה וחמור יותר מעונשו של נאשם 2 שאליבא דכולי עלמא חלקו בביצוע העבירות, היה משני, וכעושה דברו של נאשם 1.
חרף היותו של ההפרש בין שני העונשים קטן יחסית (2 חודשים) קיימת אבחנה והבדל משמעותיים, באשר לאופיו ודרך ריצויו של העונש כאשר אין דומה מאסר בפועל ולו לתקופה קצרה ביותר למאסר שמומר לאחר מכן בעבודות שירות.

משקלו הסגולי של הנאשם 1 בביצוע העבירות וביצועה של עבירת שיבוש מהלכי משפט; כאשר לא מקובלת עלי הטענה שהרקע לביצועה, היה מערכת סחיטה שהופעלה כביכול על ידי אנשי אג"ם כלפי נאשם 1, כאשר לטעמי, ביצוע עבירת השיבוש על ידי נאשם 1, ועל פי המיוחס לו בעובדה מספר 2 בכתב האישום המתוקן, שבה הודה הנאשם, מצביעה בעליל כי יותר משאנשי אג"ם רצו לשמור על 'זכות השתיקה', רצה הנאשם 1 בה 'מחוזקת' עוד יותר.
בנוסף לחומרתן של עבירות, על חוק האזנת הסתר וכפי שעמדתי על כך קודם לכן, מתווסף כאן פן חומרא נוסף הנובע מביצועה של עבירת השיבוש, עבירה שמעצם אופיה, חותרת תחת אושיות שלטון החוק וגילוי האמת, ופוגעת פגיעה קשה בציפור נפשה של כל מערכת אכיפת חוק וסדר ציבורי.
לנאשם 2 עבר מפואר ו"זכויות עבר" הרבה מעבר לאלה שיש לנאשם 1 להציג לצורך התחשבות בו בגזירת הדין.

[...]

אינני מתעלם מעשייתו של נאשם 1 בתחומים עליהם העידה עדת האופי גב' שושנה נסים וממכתביהם של העמותה לילדים בסיכון, הקרן לקידום החינוך ליוצאי עירק בישראל, ובעברו הצבאי של נאשם זה. אך אין הם משתווים לאלו של נאשם 2. מאידך, הדברים שצוטטו לעיל, הולמים היטב את ענינו של הנאשם 2 ואין חולק על כך כי מעשיו, ייחודם ותרומתם הרבה למדינה ותושביה, צריכים לעמוד לו כעת ביום פקודה. וטוב עשתה התביעה שלא התכחשה להם והביאה אותם במסגרת שיקוליה לעונש, וכך עושה אני וזוקפם לטובתו לכף זכות.
[...]

בחנתי את טענותיו של הנאשם 1 ובא כחו בדבר המצב המשפטי ששרר בעת ביצוען של העבירות הנוגעות לפלאפון ולפקסימיליה, כמו גם הטענה בדבר התחושה הסובייקטיבית שבה היה נתון הנאשם, אלו שהביאו להסתבכותו בעבירות כאן; התקשיתי לראות בדברים הצדקה או אף הבנה לעשייתם, במיוחד משבאים הם מפיו של אדם במעמדו, השכלתו ותבונתו של נאשם זה, ומי שהיה בעת ביצוע העבירות, מו"ל ועורך עיתון.

בחנתי את המסמכים הרפואיים ושאר מסמכים נלווים ולא מצאתי בהם נסיבות חשובות ויוצאות דופן במידה שיהא בהם כדי להצדיק סטיה מן הרף העליון שבענישה המוסכמת שבהסדר הטיעון.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לכבד את הסדר הטיעון ולדון את הנאשמים לעונשים הבאים:

לנאשם 1:

18 חודשי מאסר, מתוכם 8 חודשים לריצוי בפועל, היתרה - 10 חודשים תהיה על תנאי, והתנאי שבמשך תקופה של 3 שנים לא יעבור הנאשם על עבירה מאלו שהורשע בהן כאן.

מתוך עונש המאסר בפועל, ינוכו 7 ימי מעצר.
הנאשם 1 ישלם קנס בסך של 1,100,600 ש"ח (מיליון מאה אלף ושש מאות ש"ח) או 6 חודשי מאסר תמורתם. הקנס ישולם עד ולא יאוחר מיום 98/7/7.

לנאשם 2:

12 חודשי מאסר, מחציתם בפועל, ואשר ניתן יהיה להמירם בעבודות שירות עפ"י חוות דעתו של הממונה על עבודות שירות. מחצית הנותרת - 6 חודשים - תהיה על תנאי, והתנאי שבמשך תקופה של 3 שנים מהיום, לא יעבור הנאשם על עבירה מאלו שהורשע בהן כאן.

מתוך עונש המאסר בפועל, ינוכו 13 ימי מעצר.
הנאשם 2 ישלם קנס בסך של 100,000 ש"ח (מאה אלף ש"ח) או 90 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב5- תשלומים שווים ורצופים שהראשון בהם יהיה ביום 98/7/15 ובכל 15 בחודש שלאחריו.
חותם אני על גזר הדין כאן, בתקוה, כי הוא שם סוף ומסיים פרק מכוער של מה שכונה "מלחמת התקשורת", מלחמה שלתוכה נשאבו עיתונאים ועורכים מן השורה, מי כנחקר, מי כחשוד, ומי כנאשם. מלחמה שאין בה מנצחים ומנוצחים, כי אם מוכפשים בלבד. ויפים וראויים לציטוט דברים שנאמרו רק לאחרונה על ידי ביהמ"ש העליון, מפי כב' השופט זמיר בד.נ.א. 95/725 שניתן ביום 98/6/29 (טרם פורסם):

"...העיתונות שינתה פניה בעת האחרונה. היא נעשתה ריכוזית יותר, מסחרית יותר ותחרותית יותר. התחרות בין העתונים שוחקת את האתיקה של כל העתונים. שחיקת האתיקה מובילה, קודם כל, לפגיעה באנשים ובגופים מסוימים. מעבר לכך, היא עלולה לפגוע גם באינטרסים ציבוריים חשובים. הדברים הם, כמדומה, מן המפורסמות שאינם צריכים ראיה."

לקריאת גזר הדין המלא