עיקרי הפסיקה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 8954/11

לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט נ' סולברג

המערער: פלוני

נ ג ד

המשיבה: 1. פלונית
המשיבה הפורמלית: 2. פלונית

ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 3213/09 [פורסם בנבו] מיום 11.10.2011 שניתן על-ידי השופטת גילה כנפי-שטייניץ

בשם המערער: עו"ד אפרים אברמזון; עו"ד יפעת ארן
בשם המשיבה: עו"ד עמיר פישר

ערעור על פסק דין של בימ"ש המחוזי בו נתקבלה תביעת המשיבה למתן צו מניעה קבוע לפיו יֵאסר על המערער לפרסם ולהפיץ ספר שכתב, המגולל את מערכת היחסים האינטימית שהתקיימה בין הצדדים. המערער אף חויב בתשלום פיצויים למשיבה בגין נזקיה הלא-ממוניים. עיקר הדיון נסב אודות שאלת האיזון הראוי בין הזכות לחופש הביטוי וחירות היצירה מזה ובכללה היצירה האוטוביוגרפית, לבין הזכות לפרטיות ושם טוב מזה.

בית המשפט העליון (מפי השופט סולברג ובהסכמת המשנה לנשיא נאור והשופט ג'ובראן) דחה את הערעור ופסק כי:

חופש הביטוי פורשׂ את מצודתו אף על הביטוי האמנותי; היצירה האוטוביוגרפית קשורה בקשר אמיץ עם שלושת הרציונאלים של חופש הביטוי: גילוי האמת, הרווחה האישית; ערכו במשטר הדמוקרטי. מעמדו של חופש היצירה האוטוביוגרפית יקבע לאור 'איכות' ו'כמות' הרציונלים העומדים בבסיסו. חופש הביטוי, ובכללו חופש היצירה האוטוביוגרפית, איננו בגדר זכות מוחלטת והוא מתנגש עם הזכות לפרטיות. בהתנגשות זו יש לבחון כל עניין לגופו, ללא הכרעה עקרונית בדבר עדיפות של זכות אחת על פני חברתה. פגיעה קשה בחופש הביטוי תגבר על פגיעה קלה ובינונית בזכות לפרטיות; פגיעה קשה בליבת הפרטיות תגבר על פגיעה קלה ובינונית בחופש הביטוי.

באיזון בין הזכויות המתנגשות במקרה דנן, נדונה מידת הבדיוניות של הגיבורה ונקבע כי דמותה של גיבורת הרומן מכילה פרטי זיהוי רבים וייחודיים, שיש בהם כדי לזהות את המשיבה. כן נדונה השאלה האם הפגיעה בפרטיות המשיבה היא בליבת הזכות לפרטיות או בשוליה ונקבע כי מדובר בפגיעה בליבת הזכות לפרטיות, שכן חיי המשיבה עד לפרטים האינטימיים ביותר, נפרשים כספר הפתוח בפני הקוראים. מדובר בפגיעה חמורה בליבת הזכות לפרטיות, במערכת יחסי-האמון הזוגית. לפיכך, בפרסום הספר יהא כדי לגרום לפגיעה חמורה ועוצמתית בפרטיות המשיבה; בנוסף נדונה מידת הפגיעה האפשרית בחופש הביטוי ונקבע כי הביטוי בספר מגשים בצורה בינונית את חופש הביטוי, כאשר אידיאל ואינטרס משמשים בו בערבוביה. האיזון בין פגיעה חמורה וקשה בזכות לפרטיות אל מול פגיעה בינונית בחופש הביטוי, נוטה לטובת ההגנה על הפרטיות. אשר לטענת המערער כי להתנגדות המשיבה לפרסום הספר קדמה הסכמה, נפסק כי הסכמתו של אדם לפגיעה בפרטיותו, איננה סוף פסוק אלא שבמקרה זה לא הייתה הסכמה, אלא התנגדות מפורשת של המשיבה להכללת פרט שיוכל להביא לזיהויה.

במקרה דנן חופש הביטוי של המערער 'מתנגש' עם זכות המשיבה לפרטיות. חירות היצירה שלו, כפי שבאה לביטוי בספרו, פוגעת בשמה הטוב של המשיבה. מדובר בספר תיעודי המוסווה כיצירה בדיונית ופגיעתו בפרטיות המשיבה קשה וחמורה. בשאלה האם משקלה של התועלת שתצמח מהגשמתה של זכות אחת, עולה על משקל הנזק שיגרם לזכות האחרת, המסקנה היא כי על כפות המאזניים החוקתיות יגבר כוחו של חופש הביטוי במקרה של פגיעה קלה ובינונית בזכות לפרטיות, אל מול פגיעה קשה בחופש הביטוי; כוחה של הזכות לפרטיות יגבר כשהפגיעה בחופש הביטוי היא קלה או בינונית, ולעומתה הפגיעה בליבּת הפרטיות היא קשה. במקרה דנן הבִּדיון מועט, והפגיעה רבה. נמצאה פגיעה קשה וחמורה בפרטיות המשיבה, כשמנגד, פגיעה בינונית בחופש הביטוי של המערער. זיהוי המשיבה בספר כבת-דמותה של הגיבורה, יחד עם תיאור מעגל החיים הפנימי שלה, ובכלל זאת נושאים אינטימיים, גוברים במשקלם המצטבר על הפגיעה בחופש הביטוי של המערער, שאידיאל ואינטרס משמשים בו בערבוביה.

מתוך פסק הדין

[...]

חופש היצירה האוטוביוגרפית, הוא למעשה צורת הביטוי, המביאה לידי מימוש כמעט מלא של הצדקה זו. הכתיבה האוטוביוגרפית היא כתיבה אישית, אינטימית, המבטאת את סיפור חייו של הכותב. כתיבה שכזו היא צורך אנושי בסיסי, החבוי אצל רבים מבני האדם. היציאה מן הכוח אל הפועל, ההקלה שחש בה המחבר, בתום שאיבת הרעיונות ממעמקי נפשו, מעידה כאלף עדים על חשיבות הוצאתה של היצירה האוטוביוגרפית לאור. עלייתה של תופעת הכתיבה האוטוביוגרפית ותפוצתה בקרב כל שדרות החברה, מעידה אף היא על חשיבותה בהתפתחות האנושית. איננו נמצאים בעידן שבו הכתיבה האוטוביוגרפית היא נחלתם של מתי מעט, אותם יחידי סגולה אשר שפר עליהם גורלם לתמצת באמצעות תיאור קורות חייהם את סיפור דורם. כעת, כל אדם אשר לו חיבור לאינטרנט ומקלדת, יכול לכתוב את סיפור חייו ולפרסמוֹ במרחבי הרשת הגלובלית. סיפורים אשר בעבר נדחקו לקרן זווית, עוברים כיום אל קִדמת הבמה, וסיפורים אשר פורסמו בעבר והיו לנחלת הכלל נסוגים אחוֹר. הכתיבה האוטוביוגרפית חשובה אפוא עד מאד, ליחיד ולחברה, למימוש העצמי ולקידום היצירה הספרותית.

[...]

על אף חשיבותו – חופש הביטוי, ובכללו חופש היצירה האוטוביוגרפית, איננו בגדר זכות מוחלטת, והוא לא חסין מפני פגיעה.

[...]

הזכות לפרטיות היא זכות חוקתית. עליה להתפרש על דרך "נדיבה ורחבה", בהתאם להצדקותיה, על מנת להגשים את הטעמים המונחים ביסודה. ברם, היקף ההגנה על הפרטיות, לא יקבע בהרחבה או בצמצום, אלא באופן מדוקדק

[...]

ודוק: חופש הביטוי והזכות לפרטיות אינן רק צרות זו לזו; הן גם אחיות. פגיעה בפרטיות, כמוה גם, לעיתים, כפגיעה בחופש הביטוי. קיומו של מרחב פרטי מוגן, אליו יכול היחיד לפרוש, להתבודד בו, הוא לעיתים תנאי לקיומה של פעילות יצירתית. היצירתיות, הסוטה מהסדר החברתי הקיים, מתקשה להתכונן תחת מבטה החודר של הקהילה. מסך הפרטיות מגן על קיומו של העולם הפנימי. עולם זה יֵחשף בפני הקהל עת יעלה המסך. חשיפה בטרם עת וללא הסכמה, של המוצר הלא-מוגמר, תוביל לכשלון; או כבעולם התיאטרון, תביא לביקורת נוקבת אשר יכולה להותיר את היצירה בבוסריותה, ולמנוע את הוצאתה מן הכוח אל הפועל. המרחב האישי הריהו חיוני לפיתוחן ולהופעתן של דעות שונות במרחב הציבורי. אינדיבידואלים חופשיים בדעותיהם הוא מצרך חיוני לקיומה של דמוקרטיה. ללא חופש מחשבתי, המתאפשר בכינונו של מרחב פרטי, לא ניתן לפתח חברה בריאה. אכן, הזכות לפרטיות אינה בהכרח לעומתית לחופש הביטוי והיצירה, היא גם משרתת אותם.

[...]

מקום מיוחד שמור למערכות יחסים אינטימיות ארוכות-טווח בין בני זוג, ובמיוחד לחיי הנישואין. ההתחייבות הנוצרת בין שני בני זוג נשואים, איננה מתמצֵית בהסדרים כלכליים גרידא. אלה מהווים את גוף הנישואין, בשעה שיחסי האֵמון והאהבה יוצרים את נשמתם. מערכת הנישואין מבוססת על יחסי "אהבה אחווה שלום ורעות". האחד משמש כ"איש סודו" של האחר. ההקרבה, החברות העזה, האמפתיה האינסופית, אלו הם תמצית חיי הנישואין. "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב, כד). הנפרדוּת הופכת לאחדוּת. האתגרים היום-יומיים המוצבים בפני בני הזוג, תִחְזוק הקשר, ניהול משק הבית, הקריירה המקצועית וגידול הילדים, כל אלה מהווים מעין "כור-היתוך" למיזוג אישיותי זה

[...]

הזכות לפרטיות במופעה הרומנטי, היא למעשה זכותו של בן הזוג לא להיות מנוצל על-ידי בן-זוגו. מצב דברים בו בן-זוג אחד חושף בפני בן הזוג השני את כל אשר על לבו, ובן הזוג השני משתמש במידע לצרכיו שלו – איננו נסבל. משטר משפטי שאיננו מונע זאת, איננו מגן על החוזה הבלתי כתוב של הנישואין. מערכת יחסי החסיון בין פרטים שונים בחברה מוסדרת בחקיקה. האם ניתן להעלות על הדעת כי המשפט, אשר מסדיר יחסים בין עו"ד ללקוח; בין רופא לחולה; בין פסיכולוג למטופל; בין בנק ללקוח, לא יפרוש חסותו ויגן על מערכת היחסים הרגישה ביותר בחיי האדם – בין איש לאשתו, בין בני זוג?!

[...]

שיאה של מערכת היחסים הזוגית המשותפת מתגלם במערכות יחסים ארוכות טווח, בעלות משטר כלכלי משותף; בין אם מדובר במוסד הנישואין, בין אם מדובר בידועים בציבור. מערכות אלה, כוללות חובת זהירות מוגברת כלפי המרחב האינטימי המשותף של בני הזוג. גם מערכות זוגיות אשר אינן מתאפיינות בשיתוף כלכלי מלא, יש בהן כדי ליצור 'חובת אמון' פרטנית לשם שמירה על המרחב האינטימי של בן הזוג. פתיחת המרחב האינטימי בפני בן-הזוג האחר, מתבצעת כבר בשלבים המוקדמים של הקשר הזוגי. ההגנה על מרחב זה תנץ כבר בשלבים הראשונים של הקשר האינטימי.

[...]

העמדה הראויה אפוא בהתנגשות בין הזכויות הנדונות – דומני כי המציאות מחייבתהּ – הריהי בחינת כל עניין לגופו, ללא הכרעה עקרונית בדבר עדיפותה של זכות אחת על פני חברתה. פגיעה קשה בחופש הביטוי תגבר על פגיעה קלה ובינונית בזכות לפרטיות; פגיעה קשה בליבת הפרטיות תגבר על פגיעה קלה ובינונית בחופש הביטוי. כלל זה יש לפרוט לפרוטות, הלכה למעשה, כל אימת שהזכויות מתנגשות זו בזו. לא עלינו המלאכה לגמור, אך אין אנו בני חורין להיבטל ממנה.

[...]

עלינו לצעוד במספר שלבים כדי לנתח את הרומן נשוא הערעור שלפנינו, לקבוע את עוצמת הפגיעה בזכויות, את נזקי ההתנגשות ביניהן, ואת האיזון המתחייב בנסיבות העניין: ראשית, נדון במידת הבדיוניות של הגיבורה ובהתאמתה למציאות; שנית, נבחן האם הפגיעה בפרטיותה של המשיבה היא בליבת הזכות לפרטיות או בשוליה, ונדון במידת הפגיעה; שלישית, נבחן את מידת הפגיעה האפשרית בחופש הביטוי.

[...]

שתי חוות דעת של מלומדים בכירים מתחום הספרות העברית והעולמית – פרופ' אריאל הירשפלד ופרופ' חנן חבר – הונחו לפני בית המשפט המחוזי. בחווֹת הדעת הפליאו המלומדים להסביר מדוע משתייך הרומן הנדון לקטגוריה של ספרות הבדיון (fiction) ואיננו חוסה תחת הקטגוריה האוטוביוגרפית-היסטורית.

[...]

מפגש בין עולמות תוכן שונים, טומן בחובו ברכה וסכנה. הברכה – בהפריה ההדדית, בלימוד מן השונה והדומה; והסכנה – מהיטשטשות הגבולות המפרידים בין הדיסציפלינות. מטרות שונות עומדות ביסוד המשפט והספרות. תפקידיו של המשפט – הכרעה בסכסוכים, השלטת סדר ועשיית צדק – אינם עומדים בהלימה למטרותיה של הספרות, שהן יצירת האומנות כשלעצמה ויצירת משמעות עבור האדם, כדברי פרופ' הירשפלד. לעיתים הולכים המשפט והספרות יד ביד, או אז אוזר המשפט את חלציו ונלחם להגנתה של הספרות, אך לעיתים הוא יוצא חוצץ כנגדה. הגדרתה של יצירה כבדיונית, בתחום אחד – הספרות – אין בה כדי לחייב הגדרה דומה בתחום אחר – המשפט. "מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו". הנחות היסוד העומדות בבסיס הדיסציפלינות השונות מובילות לעיתים למסקנות ולהגדרות הפוכות. כך הוא גם בענייננו.

הבדיון הספרותי מבטא "חוזה בלתי כתוב" בין הקורא הסביר לבין הסופר. אחד מתנאי החוזה הוא העדר הקשר בין היצירה לבין המציאות. לא כך הוא הבדיון המשפטי. המשפט, בניגוד לעמדה המקצועית-הספרותית שביטאו הפרופסורים המומחים בחווֹת הדעת, איננו פוסק את פִּסקוֹ בעולם בינארי, בו היצירה מקוטלגת למגירה אחת ולא לאחרת. המשפט בוחן את מידת הבדיוניות של היצירה. יש והיצירה מזכירה במקצת אירועים אשר התרחשו במציאות; יש והיצירה מבוססת על אירועים אֵילו אך ללא התאמה מלאה; ויש ואירועים אלו משתקפים ביצירה עצמה ככתבם וכלשונם. בחינת מידת הבדיוניות, איננה עניין תיאורטי. זו תֵעשה על-פי מידת ההיכרות של הקורא עם האירועים המופיעים ביצירה. יש ורק ידיד נפשה של הדמות המציאותית, יֵדע לזהות מבעד לשיטין את האירועים המתוארים. יש וגם מכריה הקרובים של הדמות יֵדעו לזהותה. יש ומכריה הרחוקים, ויש והקורא הסביר, חסר השם והדמות, יֵדעו לזהותה. אימוץ מדיניות משפטית המבוססת על תפיסת עולמם הספרותית של המלומדים הירשפלד וחבר, איננו ראוי. מדיניות שכזו, מאפשרת לחפֵצים בכך, לפרסם דברים אשר עולים כדי פגיעה בפרטיות ולשון הרע, בלבוש ספרותי-בדיוני. הקורא הסביר, יחזה במופע הספרותי ויוכל להתעלם מזה המציאותי. אך מכריה ומוקיריה של הדמות המציאותית, יזהו אותה בנקל, יעבּדו בתודעתם את הנתונים, ויגיעו למסקנות מציאותיות; לא בדיוניות. כך יִפרץ הפתח לאיין את דיני הגנת הפרטיות ואיסור לשון הרע.

בחינת מידת בדיוניותה של היצירה שלפנינו, מעלה כי דמותה של גיבורת הרומן מכילה פרטי זיהוי רבים וייחודיים, אשר יש בהם כדי לזהות את המשיבה. ביניהם ניתן למנות את תיאור חזותה החיצונית, פרטים על אודות גילה, עיסוקה הייחודי, מקום לימודיה, מקום עבודתה ומקום מגוריה, פרטים על יצירתה המיוחדת, פרטים מזהים על המערער, בן-זוגה, ואירועים שהתרחשו במציאות בנוכחות צדדים שלישיים.

[...]

הפרטים הללו – ממצאים עובדתיים שנקבעו בבית המשפט המחוזי, ואין עילה להתערב בהם או לשנותם – מכריעים את הכף, ומחייבים את המסקנה על זיהויה של המשיבה כגיבורת ספרו של המערער. במכלול, לפי טיבם של הפרטים, והצטברותם, יש כדי לבסס זיהוי על-ידי המכּר הרחוק הסביר, עמית לעבודה, חברה לספסל הלימודים וסטודנט פוטנציאלי. על כך יש להוסיף, כי דרכם של פרטים עסיסיים מעין אלו להגיע למעגלים רחבים יותר. תיאור מראה חיצוני של דמות ברומן, בדרך כלל אינו מתקבע בתודעתו של הקורא, והוא חולף-עובר. לעומת כן, תיאור הרגליה המיניים של הדמות, ופירוט מעשיה בחדר המיטות, מספקים את יצר המציצנות ומשמשים חומר גלם עסיסי, מטבע עובר לסוחר.

[...]

המערער והמשיבה ניהלו קשר רומנטי ארוך שנמשך כחמש שנים. במהלך תקופת היכרותם, נפרדה המשיבה מבן-זוגה, והמערער התגרש מאשתו. ברי כי קשר יציב וממושך שכזה, מקים חובת נאמנות מוגברת. בחשיפת פרטים אינטימיים, אשר נודעו לאחד הצדדים במהלך הקשר הזוגי, יש משום פגיעה חמורה ברציונאל העומד ביסוד ההגנה על הפרטיות ובמגמה לשמור ולהגן על קיומן של מערכות יחסים בין-אישיות. מטבע הדברים, ההקשר שבו נתגלו הפרטים, ואֵלו ששאלת חשיפתם עומדת על הפרק, אף הוא מוסיף לעומק ולמשקל הפגיעה בפרטיות בענייננו.

[...]

לאחר בחינת מידת בדיוניותה של היצירה ומידת הפגיעה בזכות לפרטיות, נמצאנו למדים, כי הבדיון מועט והפגיעה רבה. מדובר ביצירה, רומן, אשר המכּר הרחוק הסביר עשוי לזהות בו את המשיבה. מדובר בפגיעה חמורה בליבת הזכות לפרטיות, במערכת יחסי-האמון הזוגית. התוצאה הבלתי נמנעת היא שבפרסום הרומן יהא כדי לגרום לפגיעה חמורה ועוצמתית בפרטיותה של המשיבה; הזיהוי והפגיעה חוברים להם יחדיו ליצירת משקל כבד על כף הפרטיות במאזניים החוקתיות.

[...]

רמת הפגיעה בחופש הביטוי תיבחן בהתאם לרציונאלים המונחים בבסיסו. נבחין בין רציונאלים המשקפים ערכים חברתיים נרחבים כדוגמת: כבוד האדם, גילוי האמת, וחשיבותו של חופש הביטוי במשטר הדמוקרטי. מימוש ערכים אלו באמצעות הביטוי הנבחן, מעלה לדרגה גבוהה את ההגנה על הביטוי, על החופש לבטאוֹ. מנגד, במידה והביטוי יעמוד בעיקר על יסוד הרווחה האישית, יֵרד הערך לדרגת אינטרס, ובד בבד תרד מידת ההגנה על החופש לבטאוֹ. אין מדובר בבחירה בינארית. ביטויים רבים מכילים בקִרבם כמה אלמנטים הנובעים מרציונאלים שונים. על בית המשפט מוטלת המלאכה להכריע מהו המינון של הרציונאלים המוגשמים בביטוי.

[...]

ברומן פרי עטו של המערער, מגולם חופש היצירה. מופע יחודי זה, איננו זוכה להגנה חמורה כמו חברו הביטוי הפוליטי (ראו והשוו: ברק, כבוד האדם, לעיל בעמוד 731), אך הוא איננו יורד לדיוטה התחתונה, דוגמת עמיתו המסחרי. ככזה, הוא מגשים ערכים שונים העומדים בבסיס חופש הביטוי – גילוי האמת, וחשיבותו של חופש הביטוי במשטר הדמוקרטי – אך אין מדובר בהגשמה מלאה של רציונאלים אלו, המתממשים במלואם בביטוי הפוליטי. לחופש היצירה נודע גם פן אישי אינטרסנטי. היוצר מעוניין להאדיר את שמו ולפרסמוֹ ברבים. שקלול רציונאלים אלו מעלה כי הביטוי שלפנינו מגשים בצורה בינונית את חופש הביטוי. אידיאל ואינטרס משמשים בו בערבוביא. גם הפגיעה בחופש הביטוי בעניין דנן אינה מן החמורות, באשר מקורהּ איננו בצנזורה מצד רשויות השלטון, אלא בתובענה של המשיבה כאדם, שעניינה בשמירה על זכותה לפרטיות. האיזון בין פגיעה חמורה וקשה בזכות לפרטיות אל מול פגיעה בינונית בחופש הביטוי, נוטה לטובת ההגנה על הפרטיות.

[...]

ברי כי אין להמעיט מחשיבותו של חופש היצירה בכלל, וזה האוטוביוגרפי בפרט. יש להעניק לו מקום של כבוד בממלכת הזכויות הישראלית. על דרך הכלל, לא ימנע בית משפט פרסום של ספר אוטוביוגרפי. מניעה מוקדמת היא מעשה נדיר ביותר. ברם, אין זה מן הנמנע כי כתוצאה מהמדיניות המשפטית המותווית בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, והמאומצת עתה בפסיקתנו בבית משפט זה, תחסר האנושות כולה מספר יצירות ספרותיות. טיעון זה, כאמור, אין בו כדי לדחות את הכרעתנו. ישנם ערכים שעבורם ראוי להפסיד גם כמה "ספרים טובים". האדם קודם לספר.

[...]

חופש הביטוי של המערער 'מתנגש' עם זכותה של המשיבה לפרטיות. חירות היצירה שלו, כפי שבאה לידי ביטוי בספר שכתב, פוגעת בשמה הטוב של המשיבה. מעלות רבות ונכבדות יש ליצירה האוטוביוגרפית. ברם, הספר הנדון הוא למעשה ספר תיעודי המוסווה כיצירה בדיונית – כפי שפסק בית המשפט המחוזי – ופגיעתו בפרטיותה של המשיבה היא קשה וחמורה. בשתי זכויות חוקתיות עסקינן – חופש הביטוי והזכות לפרטיות – וכעקרון אין יתרון לאחת על פני רעוּתה. בפסיקתנו בחנו האם משקלה של התועלת אשר תצמח מהגשמתה של זכות אחת, עולה על משקל הנזק שיגרם לזכות האחרת. מסקנתנו העקרונית היא כי על כפות המאזניים החוקתיות יגבר כוחו של חופש הביטוי במצב דברים של פגיעה קלה ובינונית בזכות לפרטיות, אל מול פגיעה קשה בחופש הביטוי; כוחה של הזכות לפרטיות יגבר כשהפגיעה בחופש הביטוי היא קלה או בינונית, ולעומתה הפגיעה בליבּת הפרטיות היא קשה. פרטנו את העקרון לפרוטות, בהתאם לנסיבות העניין והספר הנדון, ומצאנו כי הבִּדיון מועט, והפגיעה רבה. פגיעה קשה וחמורה בפרטיות המשיבה, כשמנגד, פגיעה בינונית בחופש הביטוי של המערער. זיהויה של המשיבה בספרו של המערער כבת-דמותה של הגיבורה, בד בבד עם תיאור מפורט של מעגל החיים הפנימי שלה, בכלל זאת נושאים אינטימיים במובהק, גוברים במשקלם המצטבר על הפגיעה בחופש הביטוי של המערער, שאידיאל ואינטרס משמשים בו בערבוביא.

אילו ביקש המערער לקיים תערוכת צילומים שבה יציג לראווה את המשיבה עִמו עֵרום ועריה, דומה כי היה ניתן צו מניעה, על מנת שלא יעשה כן. לא כל שכן לגבי הספר, בציירוֹ את גופה של המשיבה בחדרי-משכבה, ובחושפו גם את נימי נפשה וסודותיה הכמוסים. בדין ניתן אפוא בבית המשפט המחוזי צו מניעה קבוע האוסר על פרסום הספר.

אשר על כן, אציע לחברַי לדחות את הערעור, ולהותיר את פסק הדין של בית המשפט המחוזי על כנו. כמו כן אציע לחייב את המערער לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 75,000 ₪.

ניתן היום, כ"ד בניסן התשע"ד (24.4.2014).
הותר לפרסום היום, כ"ב באייר התשע"ד (22.5.2014).

פסק הדין המלא

לקריאת פסק הדין המלא פלוני נ' פלונית ע"א 8954/11