"'אבא הרג את כולם'... ילד קטן, כבן שבע או שמונה שנים, עמד עם אמו ליד דוכן קיוסק העיתונים וקרא בקול נמוך את האותיות השחורות הכתובות על השער האדום של גליון 'העולם הזה'. נראה כי זה מקרוב החל הילד לקרוא 'בלי נקודות'. הוא היה גאה וניסה לקרוא מלים ואותיות מכל הבא ליד. שלטים, שמות עיתונים, מודעות. השער הצבעוני ותמונת הילד שעליו משכו את לבו והוא שמח שעלה בידו לקרוא את הכתוב. בתחילה הסיח את דעתו ממשמעות המלים, ורק אחר-כך, כשהבין את פשרן, השתנתה ארשת פניו.

"'אמא, איזה אבא הרג את כולם? את מי הרג האבא הזה? מי הילד שבתמונה?'. האם נבוכה, היא לא ידעה כיצד לענות על שאלות הילד. לספר לו על פרשת האב 'שהרג את כולם' או להסיח את דעתו ולדבר בעניין אחר.

"מה לומר ואיך להסביר לילדים את סיפורי הזוועה שהם קוראים בעיתונים, שומעים ברדיו, או מפי שכנים ומכרים?

"האמת היא שאין כאן מקום להסברים. אין תרופה יעילה נגד הרעל דוגמת שער 'העולם הזה' ודומיו. המעשה הרע נעשה ואין להשיבו. המבוגר עצמו מתקשה במציאת הסבר מתקבל על הדעת לרצח האשה והילדים וכיצד להסביר זאת לילד?

"התשובה היחידה היא ש'האבא ההורג' הוא אדם חולה. ובעניין זה, כמו בכל בעיות החינוך, חשוב ה'איך' מה'מה' [...] קרוב לוודאי שהילד לא יסתפק בתשובה על 'האדם החולה' ויבקש לשמוע פרטים נוספים. יש להסביר לו אפוא שבעולם חיים כל מיני בני- אדם, טובים ורעים, מאושרים ומסכנים. אי-אפשר להשלות את הילד שהוא חי בעולם שכולו טוב, ואף אין צורך בכך. אך כדאי להימנע מפרטים מיותרים וסיפורי זוועה.

"הילד הקטן, תלמיד כיתה ב', למד בבית-הספר את פרשת קין והבל, מעשה האח שרצח את אחיו. פרשת 'האבא שהרג את כולם' תהפוך גם היא לסיפור בלהות הרחוק מהווי חייו של הילד ותפיסתו. יהיה זה סיפור שיישכח במהרה. צר רק שתמונת הילד היתום שקישטה את השער הצבעוני והופיעה בעיתונים רבים באה להמחיש את הפרשה ולהפריע בעד תהליך ההשכחה".

קטע ממאמרה של שושנה אשמן, "ההסבר למעשה זוועה", בעקבות הפרסומים על אב מרמת-השרון, בן 42, שרצח את אשתו ושלושת ילדיו והתאבד. "דבר", 17 באפריל 1959