השערורייה המכונה "קליימטגייט" שככה לפי שעה, ורק הדי נפץ אחדים עוד נשמעים פה ושם. על כל פנים, נראה שניתן כבר לסכם את העניין ולקבוע, בלשון המעטה, כי לא היתה זו שעתם היפה ביותר של המדענים חוקרי האקלים, שכמה מהם נתפסו בזיוף נתונים מכוּון ומביש. העיתונאים, יש לציין, מילאו את תפקידם באופן משביע רצון בדרך כלל, ודיווחו על הפרשה במידה רבה של ענייניות.

התלהבותה של העיתונות משערוריית קליימטגייט מובנת מאליה: המדענים שערוותם נחשפה עסקו, ככלות הכל, בזיוף, בהסתרה ובטיוח, וכל אלה הם לחם חוקה (הראוי) של העיתונות, בין אם מדובר בפוליטיקאים, אנשי עסקים או חוקרים ידועי שם. אבל יש סיבה נוספת להתלהבותה של העיתונות מקליימטגייט, שאינה קשורה דווקא לעניין שהיא מגלה באיכות הסביבה ובהתחממות העולמית.

העיתונאים, שרובם מתקשים להבין את השיח המדעי על אודות ההתחממות הגלובלית, וממילא אינם מסוגלים להכריע בשאלה אם ההתחממות אמנם מתרחשת ואם היא מעשה ידי אדם אם לאו, מעדיפים לעסוק בשערוריות מסוג קליימטגייט, שאינן קשורות ישירות לנושאים מדעיים, אלא לפוליטיקה עולמית ולכסף גדול.

הנה לדוגמה המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", שב-9.12.09 פירסם ידיעה נרחבת מאת הכתב מודי קרייטמן שכותרתה "נתפסו על חם". בכותרת המשנה נכתב כי "אלפי אימיילים ומסמכים שנחשפו לאחרונה על-ידי האקרים מיומנים מעלים סברה שמסעירה את העולם: ההתחממות הגלובלית היא לא יותר מקונספירציה שנועדה לגזול כספים מממשלות העולם". בכתבה תוארה פרשת קליימטגייט בהרחבה, ושוב הועלתה ההשערה שההתחממות העולמית שנידונה בימים האחרונים בוועידת קופנהגן אינה אלא קשר שקשרו ביניהם מדענים ואנשי עסקים כדי להשיג תקציבים מנופחים על חשבונם של משלמי המסים.

כך למשל סופר בכתבתו של קרייטמן על איל הפלדה ההודי לקשמי מיטאל, ש"עתיד לעשות מכה של מיליארד ליש"ט רק מההטבות שמובטחות לו על-ידי הקהילה האירופית" עבור אשראי של פליטת גזי חממה. "אם אין התחממות [עולמית], אין תוכנית הטבות", הסביר קרייטמן, "ואם אין הטבות, מיטאל האומלל מפסיד בוננזה של מיליארד. כמוהו יש רבים אחרים מסביב לעולם שנהנים מהכספים שמוקצבים למאבק בהתחממות הגלובלית".

כל זה נכון, כמובן. יש אמנם רבים – וביניהם אנשי הון וחוקרי אקלים – העושים את פרנסתם על המאבק בהתחממות הגלובלית. אבל כיצד קשורה עובדה זו, שאינה חדשה משום בחינה, לשערוריית קליימטגייט? קרייטמן לא סיפר על קשרים כלשהם שהיו למיליארדר ההודי עם מדעני האקלים שקלונם נחשף על-ידי אותם "האקרים מיומנים", רק סמך על משמעותם המובלעת של הדברים, על הרמיזה והקריצה: עובדים עלינו בעיניים. בתחתית העמוד הופיע צילום של דוב קוטב לבן, ולצדו הכיתוב (המבדח, לפחות לדעתו של עורך המוסף), "שותפים לקונספירציה? דובי קוטב".

בנקודה זו ראוי אפוא לשאול, האם אמנם ייתכן שמדובר בקונספירציה? האם באמת יש לשקול את האפשרות שההתחממות הגלובלית לא היתה ולא נבראה, וכל כולה אינו אלא זיוף נתונים והונאה פשוטה?

ככלות הכל, האפשרות שההתחממות הגלובלית היא מדע בדיוני – ולצדה הטענה שבכל מקרה היא אינה תוצאה של מעשי אנוש (כגון פליטת פחמן דו-חמצני לאטמוספירה) – לא עלתה לראשונה עם חשיפת קליימטגייט: קוראי הספרים הישראלים, למשל, כבר נחשפו לספרם של הנריק סוונסמרק ונייג'ל קולדר, "הכוכבים המקררים" (יצא לאור בהוצאת עם-עובד), שבו נטען כי ההתחממות העולמית אינה קשורה משום בחינה לפליטת גזי חממה, וקוראי האנגלית שמעו אולי על ספרו המדובר של הדני ביורן לומבורג, "The Skeptic Environmentalist", שבו הועלו טענות דומות. הפיזיקאי הישראלי פרופ' ניר שביב מהאוניברסיטה העברית העלה אף הוא את הטענה, שזכתה להתייחסות נרחבת במוסף סוף-השבוע של "הארץ", כי התחממות כדור הארץ אינה קשורה כלל למעשיהם של בני-האדם.

מה אפוא אמור לעשות עיתונאי מן השורה, שאינו מבין בנבכיה של המחלוקת המדעית הזאת, ושאמור לגלות ספקנות בריאה כלפי דבריהם של מי שנחשבים לבעלי סמכות? כיצד יכולים עיתונאים להכריע בסוגיה זו? התשובה היא, כמובן, שהעיתונאים אינם אמורים להכריע בסוגיה, אלא לדווח עליה באופן הוגן וענייני. זה לא מה שקורה במקרים רבים, כאשר העיתונאים נותנים משקל רב ביותר לדבריהם של בעלי תיאוריות קונספירציה באופן שאינו מייצג כראוי את משקלם היחסי בקהילה המדעית.

קהילת החוקרים כבר הכריעה כי ההתחממות העולמית היא עובדה, וכי היא תוצאה של מעשי אנוש. אין זאת אומרת שפולמוסים מדעיים בנושא זה אינם ממשיכים להתנהל, אבל ככל שניתן לקבוע, לפחות בזמן זה, רוב המחקרים בעניין זה מצביעים לכיוון אחד בלבד. מבחינתם של הדיוטות – ובזה כלולים גם העיתונאים המסקרים את התחום – ההתחממות הגלובלית וגורמיה הם בגדר עובדה קיימת. שערוריית קליימטגייט, למרות חומרתה הרבה, אינה מעלה ואינה מורידה מבחינה זו. הנתונים שזויפו לא היו הראיה היחידה לתקפותה של תיאוריית ההתחממות הגלובלית, שעליה מסכימים כמעט כלל הקלימטולוגים החשובים בעולם, והטענה שההתחממות הגלובלית וגורמיה הם נושא שנוי במחלוקת בקהילה המדעית היא טענת שווא.

כך, למשל, קבע הפאנל הבינלאומי לשינויי אקלים (IPCC) בדו"ח שפירסם בשנת 2001: "מאז שנות החמישים המאוחרות (שבהן החלו מדידות אמינות של הטמפרטורה באמצעות בלוני מדידה), העלייה העולמית הכוללת של הטמפרטורה בשמונת הקילומטרים הנמוכים של האטמוספירה היתה בשיעור של 0.1 מעלות צלזיוס בכל עשור". כמו כן נקבע בדו"ח כי "הריכוז האטמוספירי של פחמן דו-חמצני גדל בשיעור של 31% מאז 1750", וכי "הריכוז הנוכחי של פחמן דו-חמצני הוא הגבוה ביותר ב-420 אלף השנים האחרונות, וכנראה שאף בעשרים מיליוני השנים האחרונות". ה-IPCC כולל כ-3,000 מבכירי הקלימטולוגים בעולם, כלומר את כל מי שהוא משהו בתחום זה.

פרשת קליימטגייט אינה אלא תרמית מביכה, הפוגעת ביוקרתם של מדענים רבים, אבל לא בעצם העניין. העובדה שהעיתונות מעדיפה להקדיש תשומת לב דווקא לתיאוריות הקונספירציה קשורה פחות לתקפותן המדעית של תיאוריות אלו ויותר לעובדה שאלו הן תיאוריות פשוטות להבנה, "אלגנטיות" (הן מתעלמות מפרטים שאינם מסתדרים עם התיאוריה), ויש להן ערך סנסציוני רב.

במקרה זה – כמו במקרים רבים אחרים – הסנסציה אינה משקפת כהלכה את הידע המדעי הקיים בתחום הנדון. רבים עוד זוכרים את הריאיון שקיים מנחם בן לפני כתשע שנים במוסף "הארץ" עם פיטר דוסברג מאוניברסיטת ברקלי, ושבו פורטו טענותיו השערורייתיות של דוסברג (שמנחם בן הוסיף לחזור עליהן בהזדמנויות רבות נוספות) בנוגע למחלת האיידס. הכעס שהתעורר אז על "הארץ" היה מוצדק לחלוטין, שכן לא היה מדובר במחלוקת מדעית של ממש, אלא בחוקר בעל עמדות פרובוקטיביות ומזיקות שאינן משקפות כלל את דעתו של חלק כלשהו של הקהילה המדעית.

הסיקור העיתונאי של שערוריית קליימטגייט אמנם אינו חמור במידה שווה, שכן במקרה הנוכחי אמנם נתפסו חוקרים בזיוף נתונים; אלא שמשמעותו המדעית של הזיוף לא נידונה בעיתונות באופן הראוי, ותחת זאת ניתנה במה רחבה מדי לתיאוריות קונספירציה שוליות ומזיקות, שלא נועדו אלא לספק את המרדף העיתונאי אחר השערורייה.

הפולמוס בין חסידי תיאוריית ההתחממות הגלובלית למתנגדיהם הוא פולמוס המתקיים בעיקר בתקשורת הכללית, ולא בקרב החוקרים עצמם. למראית העין שיוצרת התקשורת כאילו מדובר ב"מחלוקת מדעית" עלולות להיות תוצאות הרסניות משום שהיא יוצרת את הרושם כאילו החוקרים עצמם טרם החליטו באיזו עמדה לדבוק. פולמוס תקשורתי זה מזכיר במידה מסוימת את הפולמוס – המתחולל אף הוא בתקשורת, אך לא בכתבי-העת המדעיים – בין תומכי תורת האבולוציה ובין בריאתנים.

גם במקרה זה יש אנשי אקדמיה וחוקרים (שמספרם קטן ביותר) המוכנים לתקוף את העמדה השלטת במחקר (דהיינו, את האבולוציה), ודווקא דבריהם של אלה זוכים לסיקור-יתר, שאינו משקף את עמדתה של הקהילה המדעית בכללותה. ההשערות שהעלה "ידיעות אחרונות", שלפיהן ההתחממות הגלובלית היא רק קונספירציה ותו לא, משתלבות במגמה זו. במקרה של קליימטגייט התפוח הרקוב אינו מבאיש את ריחם של כל התפוחים כולם.

מובן, עם זאת, שמעמדה של תיאוריית ההתחממות הגלובלית אינו מוצק כמו זה של תורת האבולוציה. בניגוד לאבולוציה, יש אפשרות עקרונית (אם כי סיכוייה אינם גבוהים כלל) שבסופו של דבר יסתבר כי ההתחממות הגלובלית אינה מתרחשת, או שגורמיה שונים ממה שסברנו עד כה; אבל לפחות בזמן זה, שבו יש להכריע הכרעות משמעותיות בנוגע לפליטת גזי חממה ומזהמים אחרים, הקונסנזוס המדעי תומך בתיאוריה זו ובה בלבד. מבחינה זו, קליימטגייט אינה מעלה ואינה מורידה כלל. ראוי שהציבור הרחב יבין זאת וראוי שהעיתונות תדגיש זאת, או לפחות לא תנסה לטשטש את האמת המדעית.