כתבי "כלכליסט" פתרו את התעלומה. גם חוקרי המשטרה
אתמול פורסם בהרחבה ב"כלכליסט" כי שוד השעונים הגדול מלפני 25 שנה פוצח וכי זהותו של השודד נחשפה. "כתבי 'כלכליסט' מפענחים תעלומה בת 25 שנה", הודיע העיתון בגאווה על עמוד השער שלו, ובצדק. בידיו היה תחקיר מקיף ומרתק על השוד, כמו גם השורה התחתונה בפתרון לתעלומה שהעסיקה חוקרים ישראלים במשך רבע מאה – "נעמן דילר הוא האיש שגנב את השעונים השווים מיליונים".
כותרת המשנה לכתבה מאת דני רובינשטיין ואסף לוי תימצתה את העלילה: "מאה שעונים בשווי עשרות מיליוני דולרים נגנבו ב־1983 ממוזיאון האסלאם בירושלים. השודדים לא נתפסו, האוצרות הנדירים נעלמו. לפני שנתיים הופיעו פתאום 40 מהשעונים, ועדיין איש לא ידע מי גנב אותם. כתבי 'כלכליסט' הלכו בעקבות הרמזים, הגיעו ליורשת השעונים ופתרו את התעלומה".
בגוף הכתבה נכתב: "דילר מת לפני ארבע שנים; סוד הפריצה יכול היה למות איתו, אלמלא הותיר אחריו כמה רמזים בזירת הפשע הישנה ובירושה הטרייה. 'כלכליסט' הצליח לקשור את דילר לגניבת השעונים והגיע לראשונה לאלמנתו נילי שמרת".
מכאן ניתן היה להבין כי חקירה עצמאית של צמד הכתבים היא שהביאה לפיצוח התעלומה. השניים אף הביאו בכתבתם ראיון ראשון ובלעדי עם האלמנה ("האשה שביקשה להישאר אלמונית ושנחשפה כאן לראשונה היא נילי שמרת").
חלקה של המשטרה בחשיפת זהות השודד לא הוזכר כלל בכתבה, אלא רק בהקשר של אוזלת יד וכשלונות עבר: "בדיעבד, גם מי שחקרו את גניבת השעונים תוהים איך שמו של דילר לא עלה קודם לכן. למשל, ניצב בדימוס סמי נחמיאס, שהיה ראש אגף מודיעין במשטרה ואחר-כך החוקר הראשי של גניבת השעונים מטעם חברת הביטוח, שהופתע לשמוע באחרונה על החשיפה".
הבוקר הופיעו בכל העיתונים התייחסויות לפרשה. ב"כלכליסט" פורסמה ידיעה [אסף לוי ודני רובינשטיין] שבישרה כי משטרת ישראל אישרה אמש את הפרסום בעיתון "כלכליסט" לגבי זהות השודד בשוד השעונים הגדול. גם ביתר העיתונים דווח הבוקר על המקרה, אך מזווית שונה, זו של משטרת ישראל. ל"כלכליסט" וכתביו אין בה כל זכר.
יהונתן ליס, למשל, מדווח הבוקר בתחתית עמוד השער של "הארץ" ועל פני כל עמ' 13 של העיתון על התעלומה ופיצוחה. לדבריו, אתמול הודיע "צוות החקירה בפרשה כי הצליח לחשוף את זהותו של השודד המתוחכם ולאתר כמחצית מהשעונים שנגנבו". לאורך כל הכתבה ניתן קרדיט רק לחוקרי משטרת ירושלים, אשר פתחו ב"חקירה חובקת עולם" מרגע שהתברר כי כמה מהשעונים הוצאו למכירה למוזיאון, ועד לאיתור האלמנה וחשיפת פריטים גנובים נוספים. כתבי העיתון "כלכליסט" והפרסום מיום אתמול אינם מוזכרים בדיווח.
גם בידיעה על פיצוח התעלומה המופיעה ב"ישראל היום [שלומי דיאז] אין כל זכר לעבודה העיתונאית של רובינשטיין ולוי. לפי הדיווח ב"מעריב" [עמי בן דוד], חוקרי ימ"ר ירושלים הם שמצאו מסמכים במחסן לאוצרות אמנות ברמלה, אשר הובילו אותם לאלמנת הפורץ.
אפילו ב"ידיעות אחרונות", שמדווח על הסיפור בכפולה המרכזית של העיתון [ירון דורון וצבי זינגר], אין כל התייחסות לעיתון הבן, "כלכליסט", לכתביו ולכתבה שפירסם רק אתמול (תיקון: בסיום כותרת המשנה של הידיעה נכתב "הפרשה נחשפה לראשונה ב'כלכליסט'"). לפי הדיווח ב"ידיעות אחרונות", "במהרה התברר לחוקרים כי האשה המסתורית היא ישראלית בשם נילי שמרת", בלי שהעיתון מסביר בדיוק כיצד זה קרה.
אולי אם כתבי "כלכליסט" היו מוכנים לחלוק את הקרדיט לפיצוח התעלומה עם משטרת ירושלים, היתה האחרונה מחזירה להם במטבע דומה. ומה יש לעשות כדי שגם עיתונאים אחרים ייתנו קרדיט ראוי לחשיפותיך? זו תעלומה שגם אחרי רבע מאה של חקירה ספק אם יגיעו לפתרונה.
מעקב "ישראל היום"
לאחר שבתחילת השבוע התפרסמו תוצאות סקרי בחירות ב"ידיעות אחרונות" ו"מעריב", מגיעים הסקרים הבוקר ל"הארץ" ו"ישראל היום". כפי שהיה ב"מעריב", ולהבדיל מהפרסום ב"ידיעות אחרונות", בשני המקרים הבוקר התוצאות מובאות בהבלטה יתרה, בראש עמוד השער, ככותרת ראשית או כותרת גג לראשית, ובלי כל הסתייגות בולטת, למרות הכשלונות המחפירים של הסוקרים בחיזוי תוצאות הפריימריז במפלגת קדימה רק לאחרונה.
להבדיל משלושת הסקרים עד כה, שהציגו שוויון בין שתי המפלגות הגדולות או יתרון קל לציפי לבני, בסקר של "ישראל היום" מוביל בהפרש של מנדט אחד דווקא מועמד הליכוד לראשות הממשלה, בנימין נתניהו. מעניין איזה נפח היה מקבל הסקר אם תוצאותיו היו מחמיאות פחות למועמד הליכוד.
ובאותו הקשר, העיתון מספק הבוקר דיווח נרחב על המאבקים הפנימיים במפלגת קדימה. הכותרת הראשית בו מצטטת: "מופז: לבני מובילה לאובדן דרך", והכפולה הפותחת מוכתרת בשורה "מלחמת עולם בקדימה" (והשוו לכותרת בעניין המופיעה הבוקר ב"ידיעות אחרונות" בראש עמ' 9: "לבני למופז: יהיה בסדר").
ההבהרה בגוף הידיעה
שלשום יצא "הארץ" בכותרת שלפיה "נשיא צרפת סרקוזי נדהם מ'חוסר הבגרות' של אובמה ביחס לאיראן" [ברק רביד].
הבוקר מוצא העיתון דרך מקורית להביא לידיעת קוראיו את הכחשת צרפת לפרסום. תחת הכותרת "האיום האיראני על הקמפיין של אובמה" כותב בשער העיתון העיתונאי שהביא את הסיפור לפני יומיים כי מטה הבחירות של ג'ון מקיין החל לשדר תשדירים התוקפים את אובמה על רקע מדיניותו כלפי איראן, וזאת בעקבות הפרסום ב"הארץ".
בהמשך הידיעה, המופיעה בעמ' 6, מצוינת התגובה של מטה אובמה לתשדירים. "מטה אובמה לא הגיב ישירות לפרסום", נכתב, "אלא הפנה לתגובה שפירסם ארמון האליזה". ומיד מספק "הארץ" לקוראיו את התגובה הרשמית של שגרירות צרפת בישראל: "אנו מבקשים להבהיר כי הדברים שיוחסו לנשיא הצרפתי ניקולא סרקוזי בכתבה שהתפרסמה בעמוד השער של עיתון 'הארץ' אינם מייצגים כלל וכלל את עמדתו של נשיא הרפובליקה הצרפתית".
השגריר הצרפתי לא יכול להתלונן; דברי ההבהרה שלו פורסמו בהבלטה, בידיעה שתחילתה בשער העיתון! כל מה שצריכים הקוראים לעשות כדי למוצאם הוא ללכת קצת בעקבות הרמזים.
מרגלית מטקבק
דן מרגלית מגלה במאמר שכתב למדור הדעות ב"ישראל היום" כי הוא עומד מאחורי תגובה מס' 90 למאמר שפירסם אמנון דנקנר ב"הארץ", ביחס להאשמות של אשתו לשעבר של דן בן-אמוץ, בתיה אפולו. לדברי מרגלית, לאחר שראה כיצד דנקנר טוען כי האמת היא נר לרגליו, גמלה בו החלטה: "מיד הגבתי למאמרו באתר האינטרנט של 'הארץ'", הוא כותב ב"ישראל היום".
להלן חלק מתגובה 90, שעליה חתם בשמו: "אמנון, כל מה שאתה כותב בצדק רב ובכישרון רב, חל על מה שניגלה לי באשר לעבריינותו של אולמרט, ועדיין איני מבין מדוע החובה המקצועית החלה עליך – ובדין – כחבר הכותב ביוגרפיה, לא חלה גם עלי כחבר של אולמרט וככותב מאמרים בעיתונות".
מרגלית מוסיף וכותב ב"ישראל היום": "הוא טרם השיב. אולי יסכים איתי. האם יחזור בו ויעקור למחנה בני האור?".
לעיתון "ישראל היום" אין אתר שבו מופיעות כתבותיו במתכונת שבה ניתן להגיב עליהן, כך שבינתיים אין לדעת מה חושב דנקנר על הטוקבק של עמיתו.
ענייני תקשורת
במדור חדשות החוץ של "ישראל היום" נכתב [סוכנויות הידיעות] כי ג'ון מקיין מאשים את ה"לוס-אנג'לס טיימס" במתן יחס מוטה לטובת אובמה, או כפי שכותרת הידיעה מכנה את התופעה, העיתון "מאתרג את אובמה". לפי הדיווח, ה"לוס-אנג'לס טיימס" הודיע אתמול כי לא יחשוף קלטת וידיאו המצויה בידיו ובה מצדד אובמה במנהיג מיליטנטי של אש"ף בארה"ב במהלך כנס בשנת 2003.
נועם שרביט מדווח ב"גלובס" כי לפי פסיקה תקדימית בבית-משפט השלום בתל-אביב, לא ניתן לחייב אתר אינטרנט, אפילו של עיתון, באחריות ללשון הרע בטוקבקים שכתבו הגולשים. הפסיקה התקבלה לאחר תביעת דיבה שהגיש עו"ד שמעון דיסקין נגד עיתון "הארץ", בגין טוקבקים משמיצים שפורסמו על אודותיו כתגובה לטוקבקים שהוא פירסם בעצמו. לפי פסק הדין, על אדם שהושמץ בטוקבקים לבקש מבית-המשפט לחשוף את פרטי הגולש, ואז לתבוע אותו באופן אישי.
גילי איזיקוביץ מדווחת ב"הארץ" כי תת-אלוף (מיל') גל הירש תובע את ערוץ 10 על סך 2.5 מיליון שקל בגין לשון הרע. לפי הדיווח, הערוץ ייחס לו בשלושה מקרים סחר בנשק, בעוד שמקורביו טוענים כי "מעולם לא סחר".
מיכל רמתי מדווחת ב"דה-מרקר" על גל פיטורים של מו"ליות וחברות תקשורת בארה"ב. קבוצת טיים הודיעה על קיצוץ של 6% בכוח האדם שלה, וגאנט, מו"לית העיתונים הגדולה בארה"ב, תפטר 10% מעובדיה.
אסי דיין שוב מקבל ב"העיר – תל-אביב" במה להגיגיו, ומדווח לעיתון על חוויותיו מהמחלקה הסגורה, לאחר שאושפז בכפייה. הדיווח מלווה בציור ובשיר, והרושם המתעורר ממנו הוא כי הפעם דיין מעט מחובר יותר למציאות לעומת הפעמים הקודמות שבהן כתב לעיתון. דיין מציין בטקסט כי "כדי להתפרנס עלי לצייר, לשנורר, לתסרט, לביים, לשחק ולכתוב לעיתונות".
לי-אור אברבך מדווח במוסף "המגזין" של "מעריב" כי יעל שטרנהל תצטרף לצוות חדשות 10 בסיקור הבחירות בארה"ב כפרשנית, שש שנים לאחר שעזבה את רשות השידור.
הרכילאית ברוריה אבידן-בריר מעניקה ראיון למוסף "סופשבוע" של "מעריב" המחולק היום למנויים [גבי בר-חיים]. על עצמה היא אומרת: "קודם כל הייתי עיתונאית. את 'מלחשים' עשיתי כי ביקשו ממני, ומעולם לא חתמתי עליו בשמי. למה את זה זוכרים? כי זה היה בעידן שלא היה רייטינג, זה היה מכשיר מכירה. ואנשים אוהבים רכילות". ובתשובה לשאלה "מי היורש שלך, בעינייך?", אומרת אבידן-בריר לכתב "סופשבוע": "ליאורה גולדנברג-שטרן ב'סופשבוע'. היא עושה עבודה מצוינת לסוגה".