צילום: פלאש 90

הקרב הממשמש ובא

את תוצאות סקר TGI, המודד את רמת החשיפה לכלי התקשורת, יש לקחת בעירבון מוגבל. זאת יודע כל עורך עיתון, ובמיוחד אלה שעורכים עיתונים שחשיפתם לציבור, לפי הסקר, ירדה. דרך אחת להתמודד עם נתונים לא מחמיאים בסקר היא התעלמות גורפת, כמו זו של "ידיעות אחרונות" (ו"כלכליסט") ו"מעריב" (ומוסף "עסקים" של העיתון). דרך אחרת היא לשחק בנתונים כך שיציגו תמונה ורודה יחסית, כפי שעושים "הארץ" ו"גלובס".

עיתון ששיעור החשיפה שלו עלה באופן דרמטי, בכ-35%, פטור מהדילמות הללו כמובן. הכותרת המופיעה הבוקר בראש עמוד השער של "ישראל היום" מדווחת בהתלהבות על התוצאות של הסקר: "מהפך! 'ישראל היום' מזנק לצמרת העיתונות. בתוך פחות משנה הפכנו לעיתון השני בגודלו בישראל; 'מעריב' שלישי".  ההפרש ניכר – חשיפה של 20.2% ל"ישראל היום" לעומת 15.1% בלבד ל"מעריב".

הכותרת מפנה את הקוראים לידיעה שמופיעה בעמ' 2 [כתב "ישראל היום"], ובה לא רק מדווחים על ההישג בהרחבה, אלא גם מסמנים מטרות: "העיתון 'ישראל היום' הצליח בתוך פחות משנה לחולל מהפכה של ממש בעולם העיתונות המודפסת בישראל, לכבוש את המקום השני בדירוג העיתונים היומיים ולתפוס עמדת זינוק מצוינת לקרב הממשמש ובא על 'צמרת הטבלה' של העיתונות הישראלית".

זו קריאת תיגר ישירה על המונופול של העיתונות המודפסת בישראל – "ידיעות אחרונות", שיכול להרשות לעצמו רק עיתון עם גב כלכלי בדמות מיליארדר שאינו מצפה לרווח ישיר מעסקי העיתונות, אפילו לא לשקל אחד.

יהיה מעניין לראות כיצד יתפקד העיתון אם המועמד החביב עליו לראשות הממשלה, בנימין נתניהו, יזכה בתפקיד. האם יהפוך מעיתון אופוזיציוני לוחמני לעיתון מאתרג? ואם כן, האם תהיה לכך השפעה כלשהי על הקוראים, או שהם ממילא מתעניינים בעמודי הפנאי והחדשות הרכות יותר מאשר בכותרות הפוליטיות?

עד שיגיע לדילמות הללו, "ישראל היום" מנצל את הידיעה על תוצאות הסקר כדי להכריז כי בקרוב ייצא במהדורת יום שישי קבועה (ולא במהדורה היוצאת רק כשמוסר צו איסור פרסום על פרשת שחיתות של ראש הממשלה), ומו"ל העיתון, אשר בהרב, המצוטט בידיעה, מבטיח גם אתר אינטרנט חדש.

עמוס רגב, עורך העיתון, מצוטט אף הוא בידיעה וקופץ למסקנות מעט נמהרות: "ההישג המרשים מוכיח שהציבור בישראל רוצה עיתונות טובה יותר – ומוצא אותה בעיתוננו". ההישג, ראוי להערכה באמת, מלמד שהציבור נחשף יותר לעיתון, ולא מוכיח דבר על טיבו. יחד עם זאת, יש לציין כי העיתון אכן התגלה בשנה האחרונה פעמים רבות כסולידי יותר מ"ידיעות אחרונות" ו"מעריב". העובדה ש"ישראל היום" מחולק חינם ואינו חושש להפסיד כספים מאפשרת לו שלא לפרסם את הכותרת הצעקנית ביותר שניתן להעלות על הדעת, כותרת, נניח, כמו זו שמופיעה הבוקר על שער "מעריב".

"דה-מרקר" מצניע הישג דרמטי לא פחות

העיתון היחיד שמצטרף הבוקר לחגיגת ה-TGI של "ישראל היום" הוא "הארץ", שעד לאחרונה קיים שיתוף פעולה עסקי עם "ישראל היום" כשהעביר לו ידיעות כלכלה מהמוסף "דה-מרקר". בתחתית עמוד השער של עיתון "הארץ" מופיעה הכותרת הבאה: "עלייה בחשיפה של 'הארץ'. 'ישראל היום' עקף את 'מעריב'" [איילה צורף].

איך תיתכן עלייה בחשיפה לעיתון? ב"הארץ" מודדים את החשיפה לאורך השנה האחרונה ולא לעומת תוצאות הסקר האחרון. כך, במצטבר, יוצא ש"מבין העיתונים היומיים, להוציא את הזינוק של החינמון, 'הארץ' הוא היחיד שרמת החשיפה שלו עלתה – ב-10% בשנה האחרונה (יוני 07' עד יולי 08')".

ב"גלובס" נאלצו להתבונן בטווח זמן נרחב עוד יותר כדי להציג תמונה אופטימית של מצב העיתון. בדיווח על תוצאות הסקר [יעל גאוני] מתוארת, הן בגוף הטקסט והן בטבלה גראפית צבעונית, העלייה בשיעור החשיפה במחצית הראשונה של שנת 2008 לעומת החשיפה הכללית בשנת 2001. לפי השוואה זו, "גלובס" שרוי בירידה מצטברת של 9% בלבד, לעומת "הארץ", שירד ב-23%, ו"מעריב", שירד ב-44%.

גם המוסף הכלכלי והעיתון העצמאי "דה-מרקר" מבליט הבוקר את הישגיו: על עמוד השער שלו מתנוססת הכותרת "מס' 1", ומתחתיה הבשורה כי העיתון זינק ב-15.7% בשנה האחרונה "ומקבל חשיפה גבוהה ב-148% מזו של 'גלובס'". הישג אחד בכל זאת מצניע "דה-מרקר" באופן יחסי: לפי הסקר, שלראשונה מדד את "דה-מרקר" כעיתון עצמאי, המוסף לשעבר משיג 7.7% חשיפה כעיתון עצמאי, וזאת לעומת 7% בלבד לחבילה המשותפת ל"הארץ" ו"דה-מרקר". נתון זה מופיע בגוף הידיעה בלבד, ללא אזכור כלשהו בכותרת ובכותרת המשנה.

אולי לצנעה מסוג זה מתכוון משרד הפרסום של "דה-מרקר", שמדפיס הבוקר על פני כפולת עמודים שלמה ב"הארץ" פרסומת עצמית לעיתון – צמד המלים "קצת טאקט" מופיע בגופן לבן עצום ממדים על רקע שחור המכסה את כל כפולת העמודים. למטה, בקטן, נכתב על הישגי "הארץ" ו"דה-מרקר" (לפי מספר המינויים, ובלי קשר לסקר TGI) ומצוין כי "כולנו קולגות, וכשכולם מתרסקים מסביב זה ממש לא הולם להשוויץ בנתון הזה, אין לזה צורה".

נתון נוסף שנבלע בדיווחים ויש לתת עליו את הדעת: החינמון הצהוב מצהוב, "24 דקות", היוצא לאור על-ידי "ידיעות אחרונות", זוכה לנתוני חשיפה של 5% – הישג לא רע בכלל למוצר שהושק עם תחילת השנה. ואם כתבנו קודם כי ב"ידיעות אחרונות" אין כל אזכור לסקר TGI האחרון, הרי שבכל זאת יש התייחסות עקיפה. "עקב עלייה בתשומות הייצור", מודיעה הנהלת העיתון לקוראיו במודעה קטנה בתחתית עמוד השער, יעלה מחיר הגיליון בימי שישי החל מה-1 באוגוסט.

רגע של קודאק

התצלום המתעד את משפחת לאוטין על חוף ימה של בת-ים, כרבע שעה לפני שהאם נהרגה על-ידי מתנקש שנשלח לחסל חשבון בעולם הפשע הישראלי, מופיע הבוקר בשערי כל העיתונים. זה תצלום קלאסי של משפחה מאושרת, שאף עיתון לא יכול לסרב להדפיסו. "רגע של קודאק", היו קוראים לזה פעם, לפני הזילות שהביא הצילום הדיגיטלי לתמונות הסטילס. אב המשפחה נראה בו כשהוא שוכב על החול, בתו מכוסה עד מותניה לידו, הבן נשען על אחוריו והאם יושבת כפופה מאחור, תומכת בבן ומחייכת. התצלום כה דרמטי, בהתחשב בנסיבות, עד שב"הארץ" שוכחים לרגע כי הם אינם מכנים תצלומים בשם "תמונות", ומדפיסים את התצלום תחת הכותרת "התמונה האחרונה". התצלום, שלפי הקרדיט ב"ידיעות אחרונות" נעשה במצלמתו של האב, מופיע על רובו המוחלט של שער "ידיעות אחרונות", ושוב בעמ' 3 של העיתון. גם "ישראל היום" ו"מעריב" מציגים אותו פעמיים, בעמוד הראשון ובעמ' 3.

"מעריב" הוא העיתון היחיד הבוקר שמטשטש את פני הילדים המופיעים בתצלום, אך המתינות מסתיימת בכותרת הראשית, אשר הבוקר היא בת מלה אחת בלבד: "די!". הכוונה היא לתופעה שבה אזרחים תמימים נקלעים בטעות למלחמות החיסולים של העולם התחתון. מעל הכותרת מופיעה סדרת תצלומי הקורבנות האזרחיים התמימים של עולם הפשע הישראלי מהשנים האחרונות.

חוף ים בבת-ים (צילום: יוסי זמיר)

פערי מגדר כן; עובדים עניים עדיין לא

אתמול פורסם דו"ח של מרכז אדווה על השכר בישראל, ולפיו גברים מרוויחים פי שניים ויותר מנשים, וכשליש מהעובדים בישראל משתכרים פחות משכר מינימום. בעמודי החדשות של "הארץ" אין כל התייחסות לדו"ח. גם לא בעמודי החדשות של "מעריב".

ב"ידיעות אחרונות" הנתונים מופיעים באופן מובלט יחסית, בעמ' 26 של העיתון [דוד רגב]. אלא שגם שם, וגם בדיווח על הדו"ח המופיע בעמודי הכלכלה של "ישראל היום" [ליאת עזר], הידיעות מתמקדות כמעט לחלוטין בפער (המשמעותי באמת) בין שכרם של גברים לזה של נשים, ומצניעות עד כדי התעלמות כמעט את העובדה כי "לא פחות משליש מהעובדים בישראל (כמיליון איש) משתכרים פחות משכר מינימום, שעמד על 3,335 שקל בעת הבדיקה". בשני המקרים הנתון מופיע רק בגוף הידיעה.

ב"ישראל היום" ניתן למצוא גם את הנימה האנטי-ערבית הרגילה בעיתון. הכותרת לידיעה קוראת "גברים מרוויחים יותר מנשים בסביון – וגם בכפרים ערביים", אך בפסקה האחרונה מצוין דווקא כי "ביישובים הערביים ובעיירות הפיתוח הפערים בין הנשים לגברים מצטמצמים, ושכר הגברים גבוה פי 1.5". אמנם גברים מרוויחים יותר מנשים גם ביישובים ערביים, אך בפער נמוך יחסית מזה הקיים ביישובים מבוססים יותר.

הגבלות על חופש העיתונות

במסגרת מה שנותר מעמודי המגזין היומי של "הארץ" מוקדש הבוקר עמוד שלם להתפתחויות בעולם הצהובונים – כתבה על הפריחה ברוסיה, ואחרת על החשש לעתיד הצהובונים בבריטניה, כשבשני המקרים הגבלות על חופש העיתונות מניעות את השינוי.

שתי הכתבות מתורגמות מה"ניו-יורק טיימס". בראשונה [אן ברנרד] מתואר כיצד המגבלות שהושתו על חופש העיתונות ברוסיה, וחוסר היכולת למתוח ביקורת כלשהי על השלטון, הביאו למה שמוגדר כ"תרבות צהובונים תוססת". לפי הכתבה, מאז שהקרמלין כפה את מכירתם של תחנות טלוויזיה ועיתונים עצמאיים לידי בעלים ידידותיים לפוטין, אין לכלי התקשורת ברירה ממשית אלא להתעסק בזוטות.

ואם כבר מתעסקים בזוטות, עדיף שיהיו עירומות. כך הפך העיתון "קומסומלסקיה פרבדה" (הנשלט חלקית על-ידי חבר קרוב של פוטין) מזרוע של תנועת הנוער של המפלגה הקומוניסטית לצהובון הפופולרי במדינה. לדברי הכתבת, עיתונות חוקרת בצהובון זה, ובדומים לו ברוסיה, "מתמצה בחשיפות של פעילות משטרתית כושלת, פקידי ממשל מושחתים בדרג נמוך או תחנות רכבת מטונפות – בעיות יומיומיות שמטרידות את האזרח הרוסי".

בכתבה השנייה [ג'ון ברנס] מדווח בהרחבה על פסיקת בית-המשפט בבריטניה, ולפיה נשיא פורמולה 1, מקס מוזלי, שהואשם על-ידי הצהובון "ניוז אוף דה וורלד" בהשתתפות באורגיה סאדו-מזוכיסטית נאצית, יפוצה ב-120 אלף דולר, לא כולל הוצאות משפט, שכן לא הוכח כי האורגיה הסאדו-מזוכיסטית אכן היתה נאצית באופיה (אף על פי שמוזלי עבר בדיקת כינים על-ידי נשים שלבשו מדים בסגנון הצבא הנאצי, וספר את המכות שהצליף בהן בגרמנית).

לפי הכתבה, הפסיקה עשויה להוות תקדים שימנע מצהובונים לפרסם מידע על חייהם הפרטיים של אישי ציבור. "נראה שבריטניה מתקדמת לכיוון מגביל יותר של חופש העיתונות", נכתב.

ענייני תקשורת

חזי שטרנליכט כותב הבוקר במדור הכלכלה של "ישראל היום" על המיזם האינטרנטי של גדי סוקניק, המאפשר צפייה מרחוק בשידור חי במסיבות עיתונאים. להערכתו המיזם ייכשל, לא מסיבות טכנולוגיות, אלא מפני שהוא מאמין עדיין בעיתונאים. "למיזם הזה דרושים עיתונאים מנומנמים, פסיביים, כאלה שמסתגלים לשאלות מנומסות. עיתונאים שיבחרו להשתמש בדרך הזו, פשוט יישארו מאחור. משום שבתום המסיבה הווירטואלית, המנכ"לים ייאלצו לשוחח עם עיתונאים אמיתיים שיגיעו להביא את הסיפור מהעולם האמיתי", כותב שטרנליכט. נמתין ונראה מי מכיר את נפש העיתונאים טוב יותר, הוא או סוקניק.

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מדווחת נופר סיני כי לדברי עו"ד דורון אבני, היועץ המשפטי של הרשות השנייה, החלטה סופית בעניין ערוץ 10, חובותיו והארכת זכיונו תתקבל כבר בישיבה הקרובה של מועצת הרשות.

אמיתי זיו מדווח בדפי החדשות של "הארץ" כי עמית לוין יהיה, ככל הנראה, מנכ"ל הוט הבא. כך סוכם, לפי הדיווח, בין בעלי השליטה בחברה, נוני מוזס, יצחק תשובה ואליעזר פישמן.