בנימין נתניהו בעת ביקורו בבסיס חיל האוויר (צילום: דובר צה"ל)

פוטו-אופ

"התקשורת הוזמנה בשביל התמונה", כותב הבוקר עמוס הראל ב"הארץ", ברשימה הנראית כידיעה חדשותית, אבל נקראת כטור פרשני. לצד הרשימה, התצלום המדובר: ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בתא טייס של מטוס קרב [אדי ישראל].

"לשכת ראש הממשלה חברה למערכת הביטחון כדי להפיק את התצלום הנדרש", מסביר הראל לקוראי "הארץ". "האורח הנכבד הפטיר משהו על 'מחויבותו העמוקה של חיל האוויר להגנה על בטחון המדינה', אבל התצלום היה העיקר – והוא שיופיע כנראה היום בלא מעט עמודים ראשונים בעיתונים בעולם. לא רק יועצי התקשורת הבינו זאת היטב, גם הקצינים. 'לא ברור לך מה הולך כאן?', לחש רל"ש אחד לעמיתו. 'בערב יראו אותם לעשרים שניות בטלוויזיה ויגידו מסר לטהרן'".

הרל"ש צדק, לא רק באשר לטלוויזיה, גם באשר לעיתונות. הסטמפה "רמז לטהרן?" מוטבעת הבוקר על שער "מעריב". בראש השער: תצלום [דובר צה"ל] של נתניהו בתא הטייס. הכיתוב: "ראש הממשלה נתניהו ביקר אתמול בחצרים וקפץ לקוקפיט של מטוס אף-15". מתחת לתצלום מתפרסמת כותרת ראשית שמביא בן כספית מפי "גורם בטחוני בכיר": "למדינת ישראל אופציה צבאית ממשית נגד הגרעין האיראני". התצלום והכותרת תופסים את מרבית שער העיתון.

ההבלטה שהעניק "מעריב" לתצלום נתניהו מובנת: כתב העיתון קיבל את הציטוט הבלעדי, ציטוט שמחלץ מהתצלום את הסאב-טקסט שלו. העיתונים האחרים, שלא צוידו בציטוט, נותרו עם הפוטו-אופ הרומזני בלבד. מיחסם לאירוע ניתן ללמוד על עמדתם המסורתית.

ב"ישראל היום", העיתון שממומן על-ידי ידידו של נתניהו ואחד ממוזמניו לטקס ההשבעה שלו כראש ממשלה, המיליארדר שלדון אדלסון, מודפס תצלומו של נתניהו בתא הטייס על שער העיתון, אף שאינו מלווה בכל ציטוט מרעיש. התצלום אמנם תופס שטח קטן יחסית, אך בכפולה הפותחת של העיתון יש התייחסות נוספת לביקור ראש הממשלה בבסיס חיל האוויר, ותצלום נוסף של נתניהו ומטוס. ממש כך, פוטו-אופ אחד הוביל לשתי ידיעות תצלום. הידיעה השנייה מופיעה תחת הכותרת "כשראש הממשלה מחה דמעה", ובה נראה נתניהו לצד ההרקולס שבו טס אחיו, יוני נתניהו ז"ל, למבצע חילוץ השבויים באנטבה. הידיעה מספרת על ביקורו של נתניהו בחצרים ועל ההתרגשות שאחזה בו למראה המטוס שבו נשלח אחיו למבצע הנועז (וחתום עליה, באופן יוצא מגדר הרגיל, לא רק שלמה צזנה, כתב "ישראל היום", אלא גם עמוס הראל, כתב עיתון "הארץ").

 הראל, כאמור, נוקט לשון שונה מאוד ב"הארץ". שם הוחלט כי לא משתפים פעולה עם הפוטו-אופ. או ביתר דיוק, מנצלים את הזדמנות הצילום כדי לשתף פעולה, אבל בתנאים שלהם. התצלום של נתניהו בתא טייס מופיע בכפולה הפותחת של העיתון, אבל הרשימה של הראל מתבוננת מעבר לתצלום עצמו ועוסקת במשמעותו המדינית ואחורי הקלעים של הפקתו. כתב "הארץ" אף מוסיף פרטים שמגחיכים את האירוע, כמו העובדה ש"עוזרי ראש הממשלה נאלצו לרדוף אחריו עם ממחטות כדי למחות את הזיעה הניגרת מפניו ולא להפחית מעוצמתו של המסר הנחוש".

ב"ידיעות אחרונות" לא קיבלו ציטוט כמו זה שהשיג כספית ל"מעריב", וגם לא מימון ישיר מהמיליארדר שפרש על ראש הממשלה את חסותו. בכל זאת התצלום מופיע בעיתון. אמנם בשחור-לבן, אמנם רק בעמ' 6, אך בלא כל הסתייגות, ההפך: איתמר אייכנר, שמגלה נטיות התרפסות לראש ממשלת ישראל, כותב בפשטות כי "נתניהו טיפס אל תא הטייס של מטוס האף-15 איי ('רעם') ואף חבש לראשו את קסדת הטייס".

יש טעם להתעכב על היחס המלוקק של "ידיעות אחרונות" בכלל ואייכנר בפרט לראש הממשלה. בשבוע שעבר דיווח אייכנר כי נתניהו ירד באופן בלתי צפוי לוואדי באזור שבו התקיים טקס סיום הטירונות של בנו, ו"לאחר כרבע שעה הוא טיפס במעלה ההר התלול והרשים את המאבטחים בכושרו הטוב".

אתמול דיווח אייכנר, בכפולת האמצע של העיתון, כיצד נתניהו שוב הפתיע את המאבטחים, הפעם כשעצר את שגרת יומו כדי להעניק הרצאה בלתי מתוכננת על תל לכיש לקבוצת מדריכי תיירים מקורס של משרד התיירות שראה במקום (המורה של המורים!), ואף תיקן את המדריך של הקבוצה כשזה מסר להם פרטים שגויים על האזור (המורה של המורה של המורים!). "עד היום הייתי פה רק בלילה, בניווטים בסיירת", צוטט ראש הממשלה בידיעה.

הנה ציטוט נוסף על ראש ממשלת ישראל: "לפני זמן מה נזדמן לנו לראותו כשהוא מקפץ קדימה בזריזות של נער, על גבי כבש המעלות של אחת המשחתות הישראליות [...] כיצד הוא עושה זאת? מנין יש לו הכוח לכך? [...] גדולתו נעוצה ביכולתו להתבונן לאחור ולפנים באותו מבט, במבט אחד, בבת אחת".

הציטוט שלעיל פורסם לפני למעלה מחמישים שנה בשבועון "רימון", והתייחס לראש ממשלת ישראל באותה תקופה, דוד בן-גוריון. היה זה בשיא כוחה של מפא"י, בעיתון עצמאי כביכול ששימש למעשה שופר של השלטון ויצא לאור ביוזמת שירות הביטחון הכללי. היום, תודה לאל, העיתונות המסחרית חופשייה דיה כך שאינה חוששת לבקר את מנהיגיה. חופשייה עד כדי כך שהיא גם אינה חוששת להתחנף אליהם בעת הצורך, בלי טיפת בושה.

חסכמים

הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" מכריזה: "אפליית המים" [עמיר בן-דוד]. הנדון: שינוי שאישרה בשבוע שעבר מועצת המים ולפיו תעריף החיוב ישתנה בהתאם ליישוב שבו מתגורר הצרכן, כך שהמחיר "ישקף את העלות האמיתית של המים". במלים אחרות, מי שמתגורר ביישוב הררי, או ביישוב שבו תשתית המים רעועה, ישלם יותר ממי שחי במישור החוף, ביישוב שבו תשתית המים תקינה.

העיתון מעניק לנושא טיפול מקיף: בכפולה הפותחת ידיעה מרכזית מאת בן דוד; שני תצלומים, של משפחה מנצרת-עילית ומשפחה אחרת מנצרת, המייצרים פרסוניפיקציה של פער המחירים הצפוי; איור המדגים את הפערים בין יישובים שונים; טור פרשנות מאת גדעון עשת, היוצא נגד התוכנית; ומשבצת לתגובות פקידים ופוליטיקאים, שרובם מתנגדים אף הם לתוכנית.

מה אין בכפולה על "אפליית המים"? מה אין למצוא בכל עמודי החדשות של העיתון, ולמעשה בכל העיתונים הבוקר? ידיעה על כך שחברת מקורות החליטה להפסיק החל מהיום את הזרמת המים השוטפת ליישוב רהט, בשל חובות העירייה, ולאלץ את תושבי היישוב המדברי, בשיא החום של אוגוסט, לחיות בלא מים בברזים לכמה שעות בכל יום.

הערבים אותם ערבים

ידיעה בת שלוש פסקאות בלבד [רוני שקד], בעמ' 16 של "ידיעות אחרונות", מוקדשת לדיווח על ההנהגה החדשה שנבחרה לארגון הפת"ח. ב"מעריב" המצב טוב יותר, אך לא בהרבה – ידיעה בת חמש פסקאות בתחתית עמ' 6, אחת מהן מוקדשת לתגובות במערכת הפוליטית הישראלית [עמית כהן ואריק בנדר].

קוראי שני העיתונים הללו אינם מתעניינים בפוליטיקה הפנימית של הרשות הפלסטינית לא משום שלזו לא עשויות להיות השלכות על חייהם, אלא כיוון שמדריכים אותם שהנושא הזה לא מעניין אותם באמצעות דיווח מצומצם ביותר של ההתפתחויות שם, כמו זה המופיע הבוקר.

מי שמתעניינים בנעשה בארגון הם דווקא שני העיתונים המציגים עמדות קצה, הפטריוט והשמאלני. ב"ישראל היום" הקדישו את מרבית עמ' 5 לוועידה ולתוצאותיה. ידיעה נרחבת יחסית מאת דניאל סיריוטי מתארת את תוצאות הבחירות והשלכותיהן, מסגרת נוספת מוקדשת לתגובות בישראל, וטור פרשנות מתון של פרופ' אייל זיסר מעניק מבט מעמיק בהתפתחויות.

ב"הארץ" הדיווח על הוועידה מתחיל בעמוד השער, בטור פרשנות מאת אבי יששכרוף, ותופס את כל השטח המערכתי בעמ' 3. יששכרוף מציין בטורו את האנקדוטי – "הוועידה הסתיימה כמעט ללא תקריות חריגות (מלבד ירי של אנשי משמר הנשיאות על עמיתיהם מהמודיעין הכללי בגלל ריב על מקום חניה)" – אך מספק, כמובן, גם פרשנות מעמיקה יותר לפוליטיקה הפנימית של הרשות הפלסטינית. בעמ' 3 מלווים את הטור ידיעה מפורטת ואיור המתאר בפשטות את האירוע והאישים שבמרכזו.

ידיעה אחת על הגירה

שי ניב מדווח ב"גלובס" על הגעתם של 2,000 עובדים תאלינדים לישראל, וזאת בשעה שהמדינה משקיעה כסף ומאמצים בגירוש מהגרי עבודה שפג תוקף היתר עבודתם.

ענייני תקשורת

גילי איזיקוביץ מדווחת ב"הארץ" כי משרד התקשורת הגיש לוועדה לאישור מנויים בשירות הציבורי את טופסי המועמדים לתפקיד חברי מועצת הרשות השנייה.

לי-אור אברבך מדווח ב"מעריב" כי אחת המברקניות בחברת החדשות של ערוץ 2 חלתה בשפעת החזירים וכי "שלושה עובדים נוספים, ובהם כתבים, מראים סימנים של המחלה, אולם עדיין לא אובחנו חד-משמעית כלוקים בה".

ג'קי חוגי מביא במוסף "המגזין" של "מעריב" את סיפורה של לובנא אחמד חוסיין, עובדת או"ם סודנית ובעלת טור קבוע בעיתון מקומי, שנידונה ל-40 מלקות משום שלבשה מכנסיים בפומבי, ומאז יצאה למאבק לשינוי חוקי הצניעות במדינה.

במדור חדשות החוץ של "ישראל היום" ידיעה קצרצרה [ליאור יעקבי וסוכנויות הידיעות] על מנחה תוכנית טלוויזיה ברזילאית, העוסקת בפתרון פשעים, שהזמין רציחות כדי לשפר את אחוזי הצפייה בתוכניתו.

קלמן ליבסקינד מוחה בעמוד מאמרי הדעות של "מעריב" על יחס התקשורת לימין, ומספק כמה דוגמאות לאפליה השיטתית, לדעתו, של מי שעמדתו הפוליטית אינו תואמת את זו של אנשי התקשורת. הדוגמה הראשונה שמציין ליבסקינד היא של הדיווחים על עמוס קינן. לדבריו, אילו היה קינן איש ימין ולא איש שמאל, היו מתארים אותו כטרוריסט יהודי קודם כל (בשל מעורבותו בהנחת פצצה בביתו של שר התחבורה), ורק אחר-כך כיוצר פורה ובעל השפעה.