צילומים: אבי אוחיון, לע"מ

בשולי פסטיבל גלעד שליט התפרסמה ידיעה על כך שרק צלמי דובר צה"ל ולשכת העיתונות הממשלתית יורשו לצלם את קבלת הפנים לחייל החוזר הביתה. הרקע ברור: למנוע מגלעד את הסבל המיותר שתגרום לו התנפלות של מאות צלמים מהארץ ומהעולם. מטרה ראויה? בהחלט.

אבל מדוע, בעצם, צלם של לע"מ או של דובר צה"ל? מדוע לא נהגו כלי התקשורת כפי שנהגו תמיד, במלחמות או באירועים מיוחדים – לשלוח צלם "פול", כלומר צלם יחיד, עובד של אחד מכלי התקשורת, שמתחייב להעביר את התצלומים לכולם? כך מי שיצלם את האירועים לא יהיה צלם-מטעם, אלא עיתונאי.

התשובה לשאלה פשוטה: כי הם יכולים. הם, אנשי לשכת ראש הממשלה ודובר צה"ל, למדו עם השנים שהם יכולים לאסור על העיתונאים להיכנס לאירועים, ואז להאכיל את העיתונות – המודפסת, המשודרת והאינטרנטית – בחומרי תעמולה כתובים, מוקלטים או מצולמים, המוסווים כמידע עיתונאי. אף כלי תקשורת לא יעז לא לפרסם אותם, מחשש שהמתחרים כן יפרסמו.

אם היה למישהו ספק שמדובר בתצלומי תעמולה ולא בתצלום עיתונאי, הרי צילומי הסטילס שפורסמו עם חזרתו של שליט מוכיחים זאת: ראו את התמונה של גלעד מתחבק עם אביו – מי הדמות המרכזית בתמונה? ראש הממשלה (צילום: אבי אוחיון, צלם לע"מ, כלומר הצלם של נתניהו). והנה גלעד שליט מצדיע. למי? לנתניהו.

אלון בן-דוד טען בערוץ 10 שלמעשה גלעד הצדיע לרמטכ"ל, אבל רב-אלוף גנץ נחתך מהתמונה והיא הופצה כהצדעה לנתניהו. לשכת רה"מ הכחישה. באתר האינטרנט של "הארץ" הרגישו, כנראה, שיש גבול לתעמולה וחתכו את התצלום: רואים את גלעד מצדיע, את נתניהו לא רואים, אבל בכיתוב עדיין נאמר שגלעד שליט מצדיע לראש הממשלה.

זה אולי תצלום. עיתונות זה לא.

אבי וינברג מלמד דיני תקשורת, אתיקה עיתונאית ועריכה באוניברסיטה הפתוחה ובאוניברסיטת תל-אביב והיה מזכ"ל מועצת העיתונות