אירוע מכונן בתקשורת הספורט, שהיה כל כולו חשיפה של "מעריב". בנובמבר 1999 התמודדה נבחרת ישראל בכדורגל מול דנמרק במסגרת מוקדמות אליפות אירופה. במשחק הראשון באיצטדיון רמת-גן ספגה ישראל תבוסה משפילה 5:0, שחיסלה מעשית את סיכוייה (בגומלין בקופנהאגן נוצחה ישראל 3:0). מספר ימים לאחר אותו משחק, יצא "מעריב" בפרסום בולט לפיו חמישה משחקני הנבחרת בילו ערב המשחק בבית מלון בת"א עם נערות ליווי. "מעריב" קשר את ההתרחשות להפסד למחרת.
הפרשה עוררה סערה עצומה בעולם הכדורגל הישראלי. התברר שבילויים או הימורים במסעות של הנבחרת בחו"ל או לפני משחקים הארץ, בקרב שחקנים וראשי המשלחת, היו עניין מקובל אפוף קשר שתיקה. העיתון לא פירסם שמות, אבל ציין כי מדובר בכמה שחקנים נשואים ובעלי משפחות.
גם ההתאחדות נמנעה בזמנו מלחשוף את שמות המעורבים, שהגיעו לידיעתה בעקבות הפעלת חברת חקירות, מחשש לתביעות דיבה. כל שחקני הנבחרת התארגנו כדי להדוף את השמועות ולהגן על שמם הטוב, אבל הכתם והקלון דבק באותה נבחרת, אותה אימן שלמה שרף. בעקבות המקרה חיברה ההתאחדות לכדורגל את הקוד האתי לשחקני הנבחרות – תקנון להתנהגות הולמת.
מבחינה עיתונאית, מדובר באחד הסקופים הגדולים בתקשורת הספורט הישראלית, לו אחראים אביב הברון, ששימש בזמנו עורך מדור הספורט של "מעריב", והעיתונאי יונתן הללי. במחאה על הפרסום הפסיק אייל ברקוביץ', כוכב הנבחרת, לכתוב טור בספורט "מעריב".
מאז אירעו עוד מספר פרשות דומות, חלקן מתחום ההימורים, אבל פרשת נערות הליווי היא הגדולה והזכורה מכולן.
[שלמה מן]