שלי (רחל) יחימוביץ' נולדה ב-28 במרץ 1960, לאב פועל בניין ולאם מורה, שניהם ניצולי שואה מפולין. בשנים 1975–1978 למדה בפנימיית הדסים. התגייסה ב-1978 לחיל האוויר, והשתחררה ב-1981 בדרגת סגן. בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות בחוג לפסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון, שם למדה בשנים 1981–1985.

ב-1985, במהלך שנתה האחרונה באוניברסיטה בבאר-שבע, החלה לעבוד ב"על המשמר" ככתבת בדרום. שנה לאחר מכן החלה לעבוד גם בקול-ישראל ככתבת בדרום. ב-1988 עזבה את "על המשמר" והיתה לכתבת לענייני הסתדרות, עבודה ומפלגות בקול-ישראל. בשנים 1991–1992 היתה כתבת פוליטית, ובשנים 1992–1993 הגישה את יומן הכלכלה "צבע הכסף". ב-1993 מינה אותה מנהל הרדיו, שלום קיטל, למחליפה של רזי ברקאי, שפרש מהגשת תוכנית האקטואליה "הכל דיבורים". במסגרת התוכנית העניקה יחימוביץ' חשיפה נרחבת לארגון ארבע-אמהות, שקרא ליציאת צה"ל מלבנון.

שלי יחימוביץ'. 8.6.1992 (צילום: משה שי)

שלי יחימוביץ'. 8.6.1992 (צילום: משה שי)

באוקטובר 2000 עזבה את קול-ישראל והחלה להגיש תוכניות בערוץ 2 ובגלי-צה"ל. בחברת החדשות של ערוץ 2, שם עבדה שוב תחת ניהולו של שלום קיטל, הגישה את תוכנית הראיונות "פגוש את העיתונות", את תוכנית האקטואליה והחדשות "שש עם" ואת הפינה "גילוי דעת" ב"אולפן שישי". בגלי-צה"ל הגישה פעם בשבוע את תוכנית האקטואליה "מה בוער" במקום רזי ברקאי. בנוסף, כתבה מעת לעת מאמרים וביקורות ספרים בעיתונות המודפסת.

ב-29 בנובמבר 2005 פרשה מעיתונאות והצטרפה למפלגת העבודה בראשותו של עמיר פרץ. בהתמודדות על מקום ברשימת המפלגה לבחירות לכנסת ה-17 זכתה במקום התשיעי, ולאחר הבחירות היתה לחברת-כנסת. חברה בוועדת הכספים, הוועדה לביקורת המדינה ויו"ר הוועדה לזכויות הילד.

במהלך עבודתה העיתונאית עסקה בנושאי פוליטיקה, כלכלה, חברה ומעמד האשה. יחימוביץ' היתה עיתונאית דעתנית "שלא ניסתה לעטות מסכה של אובייקטיביות", כפי שהעידה על עצמה. נטייה זו קנתה לה מתנגדים רבים. גם מעברה הפתאומי משדה התקשורת עורר תגובות ציבוריות ערות, לחיוב ולשלילה.

פירסמה שני ספרי פרוזה: ב-2000 את "אשת איש" וב-2003 את "משחקי זוגות".

חברה בארגון עזרת-נשים למען מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית.

מתגוררת בתל-אביב עם שני ילדיה.

פרסומים

"אשת איש", הוצאת קשת, 2000

"משחקי זוגות", הוצאת קשת, 2003