(ביידיש: "התיבה") אחד מכינוייה של תחנת הרדיו המחתרתית של הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל). חברי הארגון כינו אותה "קול ציון הלוחמת". ע"ע "קול ציון הלוחמת" ראו הרחבה 

ראו "דואר היום" ראו הרחבה 

עיתון יומי. בטאון הסתדרות העובדים הכללית והחשוב בעיתוני תנועת העבודה. נוסד ב-1925 על-ידי ברל כצנלסון. העיתון העברי הראשון בארץ שפירסם מוסף שבועי ("דבר השבוע") ומוסף סאטירי ("דבר אחר"), ובין הראשונים לפרסם מוסף לילדים ("דבר לילדים"). במשך השנים כתבו בו עיתונאים חשובים רבים, שכמה מהם המשיכו לכתוב בעיתונות המסחרית וזכו להצלחה. במוספו הספרותי התפרסמו כתבים של משוררים וסופרים רבים. ב-1996 נסגר, מסיבות כלכליות. בתודעת הציבור סימנה סגירתו את סופה של העיתונות המפלגתית בישראל ראו הרחבה 

מוסף סאטירי שהתפרסם בשנים 1983–2004, תחילה ב"דבר" ומ-1994 ב"ידיעות אחרונות". משך יציאתו לאור היה הארוך ביותר מבין המדורים והעיתונים הסאטיריים בעיתונות הישראלית ראו הרחבה 

שבועון לילדים שהופיע במשך כ-54 שנה (1931–1985). יצא לאור על-ידי העיתון "דבר", תחילה כמוסף ולאחר מכן כעיתון עצמאי. בעיתון כתבו, בין היתר, חיים נחמן ביאליק, לאה גולדברג ומרים ילן-שטקליס. כמו כן התפרסמו בו עלילות הקומיקס של אריה נבון ראו הרחבה 

עורך חדשות. בוגר קורס המשכתבים של "ידיעות אחרונות", שלאחריו היה עורך וראש דסק במערכת החדשות של העיתון. ב-2002 הקים יחד עם רם לנדס את חברת החדשות של ערוץ 10. ב-2005 החל לעבוד בתפקיד בכיר בקבוצת "ידיעות אחרונות", וב-2007 התמנה לעורך הראשי של העיתון. היה שותף לניהול שתי חברות הזנק ראו הרחבה 

עיתון יומי. נחשב לטבלואיד העברי הראשון בפלשתינה. נוסד בירושלים ב-1919 על-ידי אליעזר בן-יהודה ובנו, איתמר בן-אב"י. בעריכתו של בן-אב"י נשא העיתון קו מסחרי-סנסציוני והיה לפופולרי בעיתוני הארץ בשנות העשרים של המאה העשרים. ב-1928 הפך לשופרה של התנועה הרביזיוניסטית, וב-1930 חזר למתכונתו המסחרית. ב-1936 נסגר מסיבות כלכליות. ראו הרחבה 

כתב-עת ספרותי המוקדש ל"ארץ יידיש ותרבותה". גיליון ראשון של כתב-העת הופיע ביולי 2006 ראו הרחבה 

עיתונאית, אשת רדיו וטלוויזיה, דוקטור למשפטים ומרצה באוניברסיטת תל-אביב. מ-1993 מגישה ועורכת את תוכנית התחקירים "עובדה" ותוכניות ראיונות המשודרות בערוץ 2. שירתה בגלי-צה"ל והיתה החיילת הראשונה בתולדות התחנה הצבאית ששימשה כתבת. היתה האשה הראשונה בצוות המגישים של "ערב חדש" בטלוויזיה החינוכית. כתבה טור אישי ב"ידיעות אחרונות". מגישה לסירוגין את תוכנית האקטואליה "נכון להבוקר" בגלי-צה"ל ראו הרחבה 

בית דפוס שהוקם כקואופרטיב על ידי חברי תא פועלי ציון בירושלים ב-1910 בעקבות שביתת פועלי דפוס שלא צלחה ועל-מנת להוציא לאור את בטאון התנועה, "האחדות". בהמשך היה לבית הדפוס העיקרי של תנועת העבודה. שמו הרשמי והמלא: "אחדות (1977) דפוס אופסט ובלט אגודה קואופרטיבית בתל אביב בע"מ"

עורך, פובליציסט, סופר ומתרגם. ערך את "בטאון חיל האוויר", היה העורך הראשי של הוצאת מערכות ושל פרסומי המכון הישראלי לדמוקרטיה, ומנהל לשכת העיתונות הממשלתית. כותב ביקורות אופרה במגזין "אופרה" ואת הטור "אחרי מות" ואת החידה ההיסטורית "מי היה האיש שהיה" ב"הארץ" ראו הרחבה 

"דתי שחילונים אוהבים לאהוב". מונח שטבע העיתונאי אורי אורבך והפך מקובל בשיח התקשורתי לבני מגזרים ומיעוטים שמשמשים עלה תאנה לצורך בייצוג, שוויון ופלורליזם. כך נוצר גם, למשל, הביטוי "ערבי מחמד", או "הומו מחמד" ראו הרחבה