נולדה ב-1967 בסקוטלנד. גדלה ברמת-גן. ב-1984, עם תום לימודיה בתיכון בליך בעיר, התגייסה לצה"ל ושירתה בחיל המודיעין. במקביל שיחקה כדור יד בקבוצת מכבי רמת-חן ובנבחרת ישראל.

עד 1997 כתבה בעיתונים "צומת השרון", "כל העיר", "העיר" ו"חדשות" מקבוצת "הארץ", וכן במקומון "זמן תל-אביב" מקבוצת "מעריב". פירסמה מאמרים ומסות על זהות מינית וזהות מגדרית בכתבי-העת "תיאוריה וביקורת", "רסלינג" ו"המעורר".

ב-1997 החלה לכתוב דרך קבע במוסף "גלריה" של עיתון "הארץ", ועסקה בעיקר בביקורת תרבות במגוון תחומים – עירוניות, גלובליזציה, איכות הסביבה, צריכה, תקשורת, חינוך, פמיניזם, מגדר וזהות מינית. ב-2006 חדלה לפרסם במוסף.

ב-2004 התפרסם ספרה "במרחק הליכה – חיבור על תרבות הצריכה", בו ביקרה את תרבות הקניונים והשימוש החד-פעמי בישראל, והעלתה על נס את התל-אביביות ואת דמותו של המשוטט העירוני – כאנטיתזה לתרבות הצריכה. ב-2006 התפרסם ספרה "פיקניק", ובו 25 סיפורים קצרים המתארים בדידות, ניכור ותשוקה בעיר הגדולה.

בפברואר 2006 החלה לכתוב בלוג בשם "גאוות יחידה" באתר "הארץ", אולם חדלה מכך לאחר כמה חודשים. בין השאר כתבה בבלוג על עמיתה לעיתון, עיתונאי הכלכלה נחמיה שטרסלר, וטענה כי דיווחיו מוטים בשל דעותיו. לאחר שנדרשה לכך על-ידי מערכת "הארץ", מחקה את הפסקה האמורה.

מנובמבר 2006 כותבת את הטור "ספרות רחוב" במוסף "ספרים" של "הארץ"; עורכת סדרת ספרי עיון חדשה בהוצאת הקיבוץ-המאוחד; כותבת ספר, "מסה על הנוחות", שעתיד לצאת ב-2008 בהוצאת בבל; וכותבת כתבות, רשימות, ביקורות ומסות – בין השאר ב"הארץ", בכתב-העת לביקורת תרבות "רציף" ובשבועון "לאשה"; כמו כן מתרגמת פרוזה להוצאת עם-עובד וכותבת סיפורים קצרים.

חיה בתל-אביב.

פרסומים

"במרחק הליכה – חיבור על תרבות הצריכה". הוצאת בבל, 2004

"פיקניק". הוצאת הקיבוץ-המאוחד, 2006

תוספות

הערה על אפקטיביות

על האפקטיביות של כתיבה ביקורתית בעיתון כתבה: "קשה לי להאמין שכתיבה במדור התרבות בעיתון מניעה תהליכים, חיוביים או אחרים. אני מקווה שאצל חלק מהקוראים היא מערערת קצת תפיסות מוצקות [...] אני מניחה שכתיבה שגורמת לאנשים לקום, להיאבק ולהתנדב היא כזאת שחושפת עוולות ומבהירה אי-צדק משווע. כתיבה כזאת נעשית ב'הארץ' בעיקר בעמודי החדשות, בחלק ב' ובגליון יום שישי. נדמה לי שכתבות ב'גלריה', שהוא מדור תרבות, יכולות לכל היותר לגרום לקוראים להישאר עוד רגע בכורסה ולחשוב. כלומר, דווקא להימנע ממעשה שגרתי, לעצור את הטייס האוטומטי. כך לפחות פועלות עלי כתבות שמרתקות אותי כקוראת" (מתוך "שאלות ותשובות" באתר "הארץ")

הערה על דקדוק

אף שהיא כותבת את שמה ללא ו"ו, הוא נהגה Orna. "האל"ף בשמי מנוקדת בקמץ קטן. אמי פשוט למדה שזהו הניקוד הנכון והקפידה על כך", הסבירה.