"כבר ב-1988 הגיעו רחל ודוד בעלה למסקנה שעתיד המאבק על הארץ תלוי בתקשורת, ושללא עיתון ראוי לשמו שייצור קהל אוהד להתיישבות, יישארו המתיישבים כחלוץ ללא צבא. הם מכרו את נכסיהם הפרטיים ולקחו הלוואה גדולה מהבנק, כדי לממש גם חזון זה ולהוציא עיתון. במשך שנה, עד שנגמר הכסף, יצא לאור עיתון בשם 'מעורב ירושלמי', שחולק חינם בדוכני העיתונים בירושלים. היה זה עיתון'"רגיל' לכל דבר, שהיה שונה משאר העיתונים רק בגישתו האוהדת לציונות ולהתיישבות בכל ארץ ישראל.
"'ניסינו למצוא מימון לעיתון', משחזר דודו אייכנבום, 'התרוצצתי אצל משקיעים פרטיים ונחלתי אכזבות. ניסינו לשכנע את הליכוד שיממן. בא אלינו בחור שהיום הוא ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ואמר שהם יקחו את העיתון וקבע איתנו פגישה במצודת זאב. אבל כשהגענו הוא התנצל, ואמר שלא אישרו לו את הרכישה. אמרתי לו שיפגיש אותי עם מנהיג הליכוד יצחק שמיר, שאותו הכרתי מהלח"י - ברחנו יחד מאריתריאה. עם 'מיכאל' (כינויו בלח"י של שמיר, א"ע) היתה לי שיחה נוקבת. הוא אמר לי: 'זה ידוע שבימין לא יכולים להוציא עיתון, לו היית שואל אותי הייתי אומר לך לא להתחיל עם זה'. הזכרתי לו מה החזיק אותנו בימים הכי קשים של המחתרת, הרי זה היה העיתון של התנועה! אבל הוא אמר שאלו היו זמנים אחרים. היה אפשר למנוע את אוסלו בכמה עשרות אלפי שקלים, אבל הם רצו את הכסף לתעמולת בחירות, לפמפלטים שמלכלכים את הרחובות ולתשדירים טיפשיים בטלויזיה'".
("בנימין", גיליון 333, כסלו תשס"ז)