נולד ב-1955 במרקש, מרוקו. בן בכור מבין תשעה אחים ואחיות. כשהיה בן שנה עלתה משפחתו ארצה. אביו, מרדכי בר-מוחא, היה רבה הראשי של נשר. אחיו, הצעיר ממנו בשנה, הוא הרב הראשי של מצפה-רמון. למד בבית-הספר היסודי ישורון בנשר, לאחר מכן בישיבה התיכונית תקוות-יעקב בשדה-יעקב, ומשם המשיך למכללה הצבאית של חיל החימוש. שירת שנה בקבע והשתחרר בדרגת סמ"ר.
לאחר שחרורו מצה"ל עבד כפעיל ציבור והיה רכז קליטה חברתית במחוז חיפה והצפון של משרד הקליטה. למד ניהול חשבונות סוג 1-2. ב-1986 למד עיתונות בבית-הספר לעיתונות בבית ציוני אמריקה.
באוקטובר 1987 החל את עבודתו העיתונאית במקומון "הד הקריות" של רשת שוקן, המשיך ב"צפון 1" של רשת שוקן וב"ידיעות הגליל". משם עבר ל"כלבו" בחיפה, שם ערך תחקירים וכתב על נושאים מוניציפליים וענייני עלייה. הפרשייה הראשונה שחשף נגעה לעולים הלא-יהודים שהגיעו לארץ במסגרת העלייה הגדולה מברית-המועצות.
בפברואר 1993 הוחתם על חוזה כדי לעבוד ב"מעריב" ככתב תחקירים, אולם הצטרף לעיתון "הארץ".
במסגרת עבודתו העיתונאית חשף סדרה של מינויים פוליטיים והתנהלות בעייתית במועצות הדתיות בישראל. בעקבות החשיפה הקים ממלא-מקום שר הדתות עוזי ברעם את ועדת צדוק, שהמליצה לקצץ את מספר המועצות בחצי ולבטל מתן שכר לראשיהן וסגניהן בערים הקטנות. לאחר כעשור החלו במשרד הדתות ליישם את המלצות הוועדה.
בר-מוחא סיקר גם את עסקת הקרקעות בבית-נקופה בתקופת כהונתו של שר השיכון בנימין בן-אליעזר. החשיפה הביאה לביטול העסקה. פרשה אחרת שסיקר נגעה ליועצו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לקליטת עלייה, מיכאל אזרק. הוא גם חשף את מִחזור הבלונים לצנתורי לב בבתי-החולים בארץ, דבר שזיכה אותו בבונוס מהעיתון. בעקבות החשיפה הקים שר הבריאות דאז, צחי הנגבי, ועדה לבדיקת סוגיית מחזור המכשור הרפואי.
רבים מהתחקירים שערך עסקו במגזר הדתי. בין היתר חשף פרשות הקשורות לבתי-הספר שהקימה ש"ס במסגרת מעיין החינוך התורני ואת רמתם הירודה, וכן למקומות עבודה שסידרו בכירי ש"ס למקורביהם. במרץ 1987 חשף את מנגנון הכספים של הרב אלעזר אבוחצירא מבאר-שבע בסדרת כתבות נרחבת שהביאה לפתיחת חקירת משטרה נגד הרב והמלצה להעמידו לדין. בשנת 2002 נסגר התיק על-ידי הפרקליטות. בר-מוחא חשף כי בחשבונו הפרטי של הרב בבנק דיסקונט בבאר-שבע למעלה מחצי מיליארד שקל. הוא הגיש עתירה לבג"ץ יחד עם המרכז לפלורליזם יהודי (התנועה הרפורמית) נגד ההסדר שאליו הגיע אבוחצירא עם מס-הכנסה לתשלום של 20 מיליון שקל, מהם חמישה מיליון שקל לעמותות לפי בחירתו. בראש ההרכב ישבו השופטים אליהו מצא, אדמונד לוי ומרים נאור, שהחליטו לדרוש את התיק ואת פרטי ההסכם משר האוצר דאז בנימין נתניהו.
ב-1999 חשף בכתבה במוסף "הארץ" רשימה של חצרות "מקובלים" הפועלים בארץ ואת הכנסותיהם הכספיות. בשנת 2000 חשף את פרשת "הדיבוק מדימונה" שאחז ביהודית סיגאוקר: שמונה חודשים לאחר טקס להוצאת הדיבוק שנערך אצל הרב בצרי בהשתתפות עשרה מקובלים אחרים, וזכה להדים תקשורתיים, שחזר בר-מוחא את הטקס כדי להוכיח שמדובר במעשה תרמית.
בשנת 1995 ראה אור ספרו "קדושים בע"מ", שהוזמן על-ידי ספריית מעריב וסקר את משפחת אבוחצירא מגירוש ספרד למרוקו ומחוז תפילאלת, דרך גיוס הכספים במרוקו ועד להקמת האימפריה הכלכלית המסועפת של צאצאי המשפחה.
מינואר 2002 משמש מנכ"ל אגודת העיתונאים בתל-אביב. חבר דירקטוריון בחברה הציבורית איירפורט-סיטי; יו"ר הנהגת ההורים המרכזית של בית-הספר איילון בתל-אביב; חבר הוועד המנהל של האגודה למען החייל בשנים 2001–2004; חבר נשיאות ומליאת מועצת העיתונות בישראל משנת 2000; חבר בית-הדין לאתיקה של מועצת העיתונות משנת 2000. מ-2007 ממלא-מקום יו"ר האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל.
לימד עיתונות בבית-הספר להשתלמות מורים בחיפה בשנת 2002, וכיום מרצה בפני סטודנטים וגופים ציבוריים.
נשוי ללאה ואב לאביחי. מתגורר בתל-אביב.
פרסומים
"קדושים בע"מ". ספריית מעריב, 1995