אגודת העיתונאים בתל אביב הוקמה בחודש ינואר 1935, בעת שטרם גובשו בארץ כללי בסיס להעסקתם של עיתונאים ועורכים, וכיום היא הגדולה מבין שלוש אגודות עיתונאים אזוריות (השתיים האחרות בירושלים ובחיפה) המרכיבות יחד את האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל. לפיכך, כל עיתונאי החבר באגודת עיתונאים אזורית חבר גם באיגוד הארצי.

אגודות העיתונאים אמנם מאוחדות כולן תחת ארגון גג אחד, אך מבחינה משפטית מדובר בשלוש עמותות עצמאיות ונפרדות, שלפי תקנון האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל אף רשאיות להחליט על פרישה מהאיגוד הארצי אם עולה בידן להחתים שליש עד שני שלישים מחברי האגודה על הצהרת פרישה מהאיגוד.

מטרותיה העיקריות של אגודת העיתונאים בתל אביב כפי שנוסחו בתקנון הן:

• לפעול כאיגוד מקצועי למען שמירת זכויותיהם של העיתונאים, תנאי העסקתם וזכויות היוצרים שלהם.
• לפעול להעלאת רמתם המקצועית של העיתונאים ולקידום מעמדם המקצועי והציבורי.
• לפקח על כללי אתיקה למקצוע העיתונות בהתאם לתקנון האתיקה שגובש בידי מועצת העיתונות.
• לפעול למען הענקת שירותים לחברי האגודה, שיסייעו לרווחתם ולקידומם.
• לפעול למען קידום ערכי הדמוקרטיה, זכויות האדם וחירות האזרח ולהגן על חופש הביטוי בישראל ומחוצה לה.

בראשית ימיה היו חברים באגודת העיתונאים בתל אביב 27 עיתונאים ועורכים בלבד, והאגודה פעלה בהתנדבות וללא תשתית, תקציב או תמיכה מכלי התקשורת או מהמוסדות הציוניים. בהתאם לכך, היקף העשייה שלה היה מצומצם, ועיתונאים רבים לא ששו להצטרף לאגודה, בין היתר משום שעצם קיומו של ארגון עובדים שלא היה חלק מהסתדרות העובדים הכללית עורר אנטגוניזם בקרב אלה מבין העיתונאים שהיו חברים בהסתדרות (בעיקר אלה שהועסקו ב"דבר", "הצופה" ו"על המשמר"), ורק באמצע שנות החמישים עלה בידה של אגודת העיתונאים להשיג הסכם על תנאי שכר ותנאים סוציאליים שיחול על כלל העיתונאים.

בסוף שנות השלושים מונה לראשונה מזכיר בשכר לאגודה - משה רון מ"ידיעות אחרונות". האגודה, שהתנהלה אז ללא תקציב, לא יכולה היתה לממן משרד, ורון נאלץ להשתמש בתחליפים ארעיים. בספר זכרונותיו גולל רון את תנאי עבודתו באותם ימים: "הכל התרכז והתנהל במגירת שולחן כתיבה רעוע בחדרו של העיתונאי אשר שוורץ, שעבד במשרד סוכנות הידיעות היהודית סט"א-יט"א ברחוב מזא"ה; במשרד היה טלפון נעול, שהיה מותר לנו לשוחח רק חמש שיחות ביום. מגירת השולחן ניתנה בהשאלה לאגודת העיתונאים לשעתיים ביום, וזאת שלא בידיעת הנהלת יט"א" (בשנים שלאחר מכן, כתב רון, נשכר עבור אגודת העיתונאים חדר במשרד עורכי דין).

מאמציה של אגודת העיתונאים בתל אביב בשנות השלושים התרכזו בעיקר בקביעת תנאי העבודה הבסיסיים של עיתונאי ישראל, בגיבוש כללי אתיקה, מאבק נגד חוקים ותקנות שסיכנו את חופש פעולתם של עיתונאים ובקליטתם והכוונתם של עיתונאים יהודים שהיגרו ארצה מאירופה בשנים שלפני ואחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה. כמו כן פעלה האגודה להידוק קשריה של הקהילה העיתונאית עם הציבור הרחב, ובשל כך יזם יו"ר האגודה, עורך "הבוקר" יוסף הפטמן, את הפקת "עיתון העיתונאים" החל מחודש דצמבר 1939 – אירוע פולמוסי פתוח (בתשלום) לקהל הרחב, שבו עלו עיתונאים לבימת קולנוע "מוגרבי" בתל אביב מדי יום שישי והביעו את דעותיהם על ענייני היום. בשנים שלאחר מכן הרחיבה האגודה את פעילותה גם לתחום רווחתם של העיתונאים, ואף היתה מעורבת בבניית שיכוני עובדים לחבריה ברמת גן ובתל אביב.

הצורך הראשון שהתעורר בקרב חבריה המעטים של אגודת העיתונאים היה, באופן טבעי, הגברת כוחו הכלכלי והפוליטי של הארגון על ידי גיוס חברים. המהלך הבסיסי הזה גרר מחלוקת, שכן כמה מהעיתונאים שהיו שותפים להקמת האגודה היו עיתונאים חובבים (שקיבלו שכר סמלי או אף עבדו בהתנדבות), וכמה מהעיתונאים המקצועיים שאליהם פנתה האגודה בבקשה שיצטרפו לשורותיה התנו את הצטרפותם בסילוקם של העיתונאים החובבים. חברותם של אלה באגודה אכן נפסקה, חרף מאבקם המשפטי.

כיום, יש לציין, תנאי הקבלה גמישים יותר, והתקנון קובע כי לאגודה יוכל להצטרף "כל עיתונאי אזרח ישראל או תושב קבוע מגיל 18 ומעלה, ללא הבדלי דת, גזע, מין ולאום, שעיקר עיסוקו ו/או הכנסתו הוא בעבודה עיתונאית באמצעי התקשורת", ולאגודה מורשים גם להצטרף עובדים מ"מקצועות עזר" בכלי התקשורת – טכנאים, עובדי דפוס, מינהלנים וכו'. מנגד, קובע התקנון אילו אנשים אינם מורשים להצטרף לאגודה: עיתונאים שטרם סיימו את שנת עבודתם הראשונה בכלי תקשורת; עיתונאים העוסקים בדוברות, פרסום, יחסי ציבור וקידום מכירות, או כל עבודה נוספת העומדת בסתירה לתפקיד העיתונאי או לכללי האתיקה; מו"ל או עיתונאי המעסיק עיתונאים אחרים.

המוסד העליון של אגודת העיתונאים הוא האסיפה הכללית, המורכבת מכל חברי האגודה. האסיפה הכללית אחראית לבחירתה של הנהלת האגודה אחת לשלוש שנים, וזו מופקדת על בחירת יושב הראש של האגודה, והיא גם הגוף הרשאי להכריז על סכסוכי עבודה. בהנהלת האגודה מכהנים 15 חברים – שבעה הנבחרים בבחירות חשאיות בקרב האסיפה הכללית, ושמונה נוספים הנבחרים בהצבעה חשאית על ידי העיתונאים במערכות העיתונאים (לא יותר משני חברים מכל עיתון).

ועד אגודת העיתונאים אחראי על מוסדות האגודה השונים:

• ועדת האתיקה: תפקידה לדון בתלונות בנושא כללי האתיקה העיתונאית כפי שהוגדרו על ידי מועצת העיתונות ולדון חברי אגודה, מועמדים או חברים ארעיים שהפרו אותם. ועדת האתיקה רשאית לגבש כללי אתיקה חדשים ולהביאם לאישור האסיפה הכללית. חברי הנהלת האגודה אינם יכלים לכהן בוועדת האתיקה.
• בית הדין לאתיקה ולמשמעת: תפקידו לדון בעתירות שהגישו ועדות האגודה השונות נגד חברי אגודה, מועמדים או חברים ארעיים שהפרו את תקנון האגודה או את החלטות האסיפה הכללית. תקנון אגודת העיתונאים קובע כי לפחות שלושה מתשעת חברי בית הדין יהיו בעל השכלה משפטית, ובכללם נשיא בית הדין.
• בית הדין לערעורים: תפקידו לדון בערעורים על החלטות בית הדין לאתיקה ובעתירות נגד מוסדות האגודה. תקנון אגודת העיתונאים קובע כי לפחות שלושה משבעת חברי בית הדין לערעורים יהיו בעל השכלה משפטית, ובכללם נשיא בית הדין.
• הוועדה המכינה: אחראית על הכנת נושאי הדיון לאסיפה הכללית. עם פיזור האסיפה הכללית מתפזרת גם הוועדה המכינה.
• ועדת חברים: תפקידה לדון בבקשות הצטרפות לאגודה. בוועדת החברים מכהנים לפחות שבעה חברים, המתמנים על ידי הנהלת האגודה.
• ועדה מקצועית: תפקידה לפעול להטבת תנאי העסקתם של העיתונאים, קידום מעמדם הציבורי ושמירה על חופש הפעולה שלהם. בוועדה המקצועית מכהנים לפחות שבעה חברים, המתמנים על ידי הנהלת האגודה.
• ועד מערכת/אמצעי תקשורת: הנציגות הישירה של חברי המערכת כלפי המעסיק ואגודת העיתונאים. תקנון האגודה קובע כי בכל גוף תקשורת ייבחר ועד עובדים שכזה, אלא שבכלי תקשורת רבים אין בנמצא גוף ממין זה. ועד המערכת אינו רשאי להכריז על סכסוכי עבודה.

מלבד ועדות האגודה, פועלים במסגרתה גם תאים מקצועיים, שאליהם משתייכים עיתונאים לפי תחומי הסיקור והעיסוק שלהם. התאים המקצועיים כפופים לוועדה המקצועית ולהנהלת האגודה, ותפקידם לגבש נהלי עבודה וסיקור בכל אחד מהתחומים, ולארגן ימי עיון והעשרה בנושאים אלה. כיום פועלים במסגרת אגודת העיתונאים בתל אביב יותר משלושים תאים מקצועיים, בנושאי אינטרנט, איכות הסביבה, אנרגיה, ביקורת תיאטרון, ביקורת קולנוע, בריאות, בתי משפט, אופנה/קוסמטיקה, ביטוח, בנקים, חינוך, חקלאות, כתבים מוניציפליים, מדע/טכנולוגיה/מחשבים, משפחה וצרכנות, מדיניים, מפלגות, נדל"ן, עורכים כלכליים, עניינים ערביים, עבודה והסתדרות, עיצוב, ספורט, פרסום/שיווק, צבא ובטחון, רווחה, שואה, תיירות, תעופה, תרבות ואמנות, תקשורת/מדיה, תעשייה ומסחר, תשתיות, תא ותיקי התקשורת ועוד.

בשנות השמונים והתשעים, עם עלייתם של כלי תקשורת חדשים ובכללם עיתון "חדשות", המקומונים, הטלוויזיה המסחרית והכבלים ותחנות הרדיו האזוריות, חל כרסום בכוחן של אגודות העיתונאים, שכן כלי התקשורת החדשים החתימו את עובדיהם על חוזי העסקה אישיים (ולא קיבוציים, כפי שהיה נהוג עד אז), מה שהגביל את האפשרות לנהל מאבקי שכר שישפיעו באופן אוטומטי על כלל העובדים. בשנות התשעים החלו גם כלי התקשורת הוותיקים יותר לאמץ את שיטת החוזים האישיים, והאגודות נחלשו אף יותר.

כיום אחראית אגודת העיתונאים בתל אביב על הפעלת בית סוקולוב, המשמש לפעילות השוטפת של האגודה, של מועצת העיתונות ושל דובר צה"ל, לצד כנסים ומסיבות עיתונאים מטעם גופים אלה ומטעם גורמים חיצוניים. כמו כן מציעה האגודה לחבריה ייעוץ משפטי בענייני תנאי העסקה ופיטורים, קרן סיוע לעיתונאים שפוטרו, קופת הלוואות וייצוג בפני המעסיקים.

יושבי ראש לדורותיהם

יוסף הפטמן

מיכאל אסף

דן פינס

אייזיק רמבה

אורי קיסרי

הרצל רוזנבלום

דוד פדהצור

דן פתיר

לוי יצחק הירושלמי

שלמה שמגר (שמואלביץ')

דני בלוך

אהרן דולב

אמנון נדב

סמי גרינשפן

זאב יפת

אריה אבנרי

יחזקאל אדירם

משה נסטלבאום

אליעזר דר-דרזנר