בפרק האחרון של תוכנית התחקירים "המקור" בערוץ 10 נכללה כתבה מאת נסלי ברדה על נקודות הדמיון, וההבדל, בין מותו של אריק קרפ לזה של חוסם חסאן. בשני המקרים נחשדה חבורה של צעירים שיכורים שהתגרתה בקורבן, תקפה אותו וגרמה למותו. במקרה הראשון ההורגים היו ערבים והקורבן יהודי. במקרה השני להפך.
במקרה הראשון החליטה הפרקליטות להאשים שלושה ברצח, ובסופו של דבר הם הורשעו בהריגה. במקרה השני החליטה הפרקליטות להאשים רק את אחד המעורבים בהריגה. הבדל בולט עוד יותר עולה מבדיקת יחסה של התקשורת הישראלית לשני המקרים. מותו של קרפ סוקר בהרחבה יתרה. מותו של חסאן כמעט שהועלם לחלוטין ממהדורות החדשות.
זאב חספר, עורך מהדורת הלילה של ערוץ 10 "היום שהיה" ומי שמכהן בחודשים האחרונים כמבקר הפנים בחברת החדשות של הערוץ, כתב בבלוג שלו למחרת היום שבו הותר לפרסום החשד בדבר מעורבותם של הנערים היהודים במותו של הערבי על הסיקור הדל והלקוי של האירוע במהדורת החדשות המרכזית בערוץ.
חספר ביקר את החלטת המערכת להקדיש למקרה שניות אחדות בלבד, ואף בלי לציין את שם הקורבן, והזכיר את התגובה ההפוכה בתקשורת למותו של קרפ. בתשובה לביקורת של חספר, שפורסמה אף היא בבלוג שלו, טען אורי רוזן, העורך הראשי של מהדורת החדשות, כי על-פי קביעת המשטרה, הקורבן נהרג ולא נרצח. "ממתי קביעת המשטרה קדושה?", תהה חספר, "חובתנו לשאול שאלות".
בראיון עם "העין השביעית" נראה חספר מרוצה מכך שבחברת החדשות שבה הוא עובד החליטו סוף-סוף לבדוק לעומק את המקרה. יחד עם זאת הוא עומד על דעתו כי אין צורך בצוות שלם של תוכנית תחקירים וימים ארוכים של עבודה עיתונאית כדי להביא למהדורה המרכזית סיקור ראוי יותר של מקרה שכזה.
"אני לא חושב שתנאי העבודה יכולים להיות תירוץ", הוא אומר. "זה קשה, אבל אני חושב שזה אפשרי. אני לא מדבר על לקבל תשובות, אבל לפחות לשאול שאלות. זה לא תחקיר עומק. יש פה שני צדדים, אז להביא אותם לידי ביטוי. זה עניין של גישה בסיסית לסיפור".
חספר אינו מייחס את ההחלטה של תוכנית "המקור" לבדוק את מקרה מותו של חסאן לפוסט שפירסם. לדבריו, עורכת התוכנית, רותם שדות, כלל לא קראה את הפוסט שלו לפני שהחליטה לחקור את המקרה. בכלל, הוא טוען, עוד לא עבר די זמן מרגע שהחל בעבודתו כמבקר הפנים של חברת החדשות בערוץ, בשלהי ינואר השנה, כדי לעמוד על השפעתו.
בינתיים, הוא אומר, רוב התגובות שקיבל מעמיתיו למערכת היו חיוביות. פעם אחת אף ניגש אליו עורך ואמר לו כי אלמלא הוא, סיפור מסוים לא היה נכנס למהדורה. "אני מניח שאנשים נזהרים מלבקר את המבקר", הוא אומר. "זה נראה לי מיותר, אבל אני יכול להבין את זה".
זאב חספר (צילום: משה שי)
לפני שהחל בתפקידו, דווקא נמתחה ביקורת רבה בתוך חברת החדשות על הכוונה למנות לה מבקר. את היוזמה העלה לראשונה רביב דרוקר, לפני שנים אחדות. כשמנכ"ל חברת החדשות, ראודור בנזימן, החליט לאמץ את הרעיון ולהביאו לידי מימוש, התעוררה התנגדות עזה, הן מצד כתבים והן מצד עורכים, אך בנזימן לא נרתע.
חספר מספר כי בין אנשי החברה היו רבים שלא הבינו מדוע יש צורך להכביד עליהם ולהוסיף לפקעת הלחצים שבתוכה הם פועלים עוד עין בוחנת. היה מי שטען כי עבודת המבקר תשמש נשק בידי המתחרים. היה מי שהעלה את החשש כי הביקורת הפנימית תחשוף את חברת החדשות לתביעות דיבה.
לדברי חספר, חוות דעת מקצועית שקיבל הדגישה כי דווקא הביקורת הפנימית מחסנת במידת מה מפני תביעות לשון הרע ומשמשת עדות לכך שטעויות, אם חלו, לא התרחשו בזדון. "אי-אפשר לדעת", הוא מודה, "יכול להיות שבמקרים מסוימים זה אכן יחזק טענה של מישהו. אבל מה לעשות שיש מחיר לדמוקרטיה, יש מחיר לשקיפות, וצריך להיות מוכנים לשלם אותו?".
טיעון אחר שהעלו המתנגדים ליוזמה עסק בפומביות הביקורת. אם המטרה היא שיפור עצמי, נטען, מדוע לא ניתן להסתפק בביקורת פנימית בלבד, שאינה מתפרסמת לציבור הרחב? "יש מטרה מעבר לשיפור עצמי", מסביר חספר. "יש לנו אחריות ציבורית כחברת חדשות, מין אחריות ציבורית יתרה".
בזיכיון אין מלה על מבקר פנים.
"לא. אבל אנחנו באים ואומרים שאנחנו עושים צעד מעבר לזה".
לדברי חספר, הבט חשוב של פומביות הביקורת הוא פיזור הערפל שנוצר בין העיתונאים לצופי מהדורות החדשות. חספר מתאר את הבלוג שלו כהזמנה מצד הטבחים אל הסועדים להיכנס למטבח וללמוד משהו על האופן שבו מכינים להם את ארוחתם. לדבריו, הניתוק מתהליך העבודה העיתונאי יוצר בקרב קהל הצופים ניכור ולעיתים דמוניזציה, עד כדי ייחוס שיקולים זרים לעיתונאים. הוא מקווה כי ההזמנה למטבח תוכיח שאין שיקולים זרים, רק טעויות בשיקול הדעת, או לכל היותר טיפשות אנושית.
אתה לא מעודד אי-אמון במערכת בכך שאתה מבליט את התקלות?
"אני חושב שלא. אני חושב שאני מראה שאלו תקלות. גם מינוי של אדם לא נכון לתפקיד מסוים זו תקלה, שאפשר לתקן. להעיף את הכתב או את העורך. זה עוד לא קרה, אבל זה יכול לקרות".
הריון בגיל 47 אינו חדשות
חספר, יליד 1957, החל את דרכו העיתונאית ככתב כלכלי בגלי צה"ל. בהמשך עבד ככתב כלכלי ועורך כלכלי ב"חדשות", ערך את המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" והיה ממקימי ynet והעורך הראשי של האתר בחודשיו הראשונים. לאחר שעבר לטלוויזיה וערך את תוכניתו של אמנון לוי בערוץ 2, הגיע לפני כשבע שנים לערוץ 10, ומאז הוא עורך ברציפות את "היום שהיה", למעט הפסקה בת כשנה וחצי, שבמהלכה איחד בין הערוץ לאתר נענע.
במובן מסוים, אפשר לראות את עבודתו כעורך "היום שהיה" כגרסה ראשונה לתפקיד מבקר המערכת. תוכנית החדשות הלילית של הערוץ מנסה מאז יומה הראשון ליטול את חומרי הגלם של מהדורת החדשות המרכזית, לעבד אותם מחדש ולהגיש אותם לצופה באריזה חדשה ומשוחררת יותר.
התוצאה, פעמים רבות, היא מעין הערה על סדר העניינים של המהדורה המרכזית והטון השולט בה. אגב, בתוכנית "היום שהיה" ששודרה ביום שבו הותר לפרסום החשד ביחס לחבורת היהודים שהרגה ערבי, ארך הדיווח על האירוע פחות מדקה (החל מדקה 35), אך המגיש, גיא זוהר, הקפיד להזכיר את שמו של הקורבן וגם הדגשים בדיווחו היו שונים מאלה שבדיווחה של מיקי חיימוביץ'.
את אחד הפוסטים האחרונים שלו בבלוג "מבקר המערכת" הקדיש חספר למוסד ישיבת הפוסט-מורטם, שמתקיימת בחברת החדשות לאחר שידור כל מהדורה מרכזית ושנועדה לבחון את הישגי המהדורה ומשגיה. בפוסט שכתב העלה חספר ספקות לגבי מידת היעילות של מוסד הפוסט-מורטם, ומנה כמה שאלות והערות שניתן היה להעלות בעקבות מהדורה אחת לדוגמה, שאלות והערות שלא הועלו בישיבה. בין היתר ציין כך: "כתבה על אשה שאיבדה את בתה בתאונת דרכים וכעת היא שוב בהריון. היא בת 47. אלה חדשות?".
בתור מי שעורך תוכנית חדשות בערוץ מסחרי, אתה יודע אילו שיקולים מפעיל עורך.
"המהדורה המרכזית היא בת שעה, וזו לא החלטה של חברת החדשות. באופן טבעי אין מקום למהדורת חדשות של שעה. מהדורת חדשות של שעה ביום לא יכולה להתבסס רק על חדשות טהורות. אין לי גם בעיה שככל שהמהדורה מתקדמת, הנושאים נעשים רכים יותר ומגזיניים יותר. אבל לגופו של עניין, אשה בת 47 שיולדת זה לא חדשות, בשום קריטריון".
בתוכנית של גיא זוהר לא יכול להיות אייטם כזה?
"ברור שכן, אבל סביר להניח שזה לא יופיע".
כל תוכנית של "היום שהיה" נפתחת בעניין שולי ומסתיימת בעניין שולי.
"נכון. זה חלק מהפורמט. יש שטויות, אבל הן מוכרזות כשטויות".
זו לא צביעות להעיר על כך שאייטם כזה אינו חדשות בתור מישהו שעורך מהדורה שנפתחת בנושא שולי ומסתיימת בנושא שולי?
"לא, כי זו לא מהדורת חדשות מרכזית. אתמול נתנו סרטון של נחש שנמצא באוטו בברזיל, סרטון יוטיוב, וזה לא חדשות. אני לא אתיימר. אלה סיפורים. יש בהחלט רצון ליצור עניין כלשהו בסוף המהדורה, לבוא ולהגיד שככל שאנחנו הולכים ונפרדים תתחילו לחייך, להירגע, לילה עכשיו, לא ניתן לכם נבוט על הראש. אבל את סדר היום החדשותי ניתן לכם, בלי פשרות ובלי אמוציות מיותרות, ובמינונים שבעינינו נכונים יותר מאשר המחיר שמהדורות מרכזיות צריכות לשלם – לא בהכרח אגב, בעיני, אבל נניח – לגבי מה פותח, וממה עושים רעש ומהומה, וממה עושים דרמה, ומהם הקטעים שבהם מיקי צריכה שהעיניים יהיו לחלוחיות יותר".
אין עוד אחד כזה
מעמדו של חספר כמבקר המערכת יוצאת דופן בתקשורת, בוודאי בתקשורת הישראלית. מצד אחד, מאז שמונה לתפקיד מבקר הפנים הוא צופה במהדורות החדשות בחיפוש אחר בעיות עקרוניות, ומפרסם את ממצאיו (כולל תגובת הנוגעים בדבר) בבלוג המבקר. מצד אחר, הוא כאמור עורך בעצמו את אחת התוכניות שמפיקה חברת החדשות שאותה הוא אמור לבקר.
המעורבות היומיומית שלו בעשייה העיתונאית כוללת יתרון – היא מאפשרת לו לבקר מתוככי פס הייצור של החדשות, תוך הבנה עמוקה של מערך הכוחות שבו פועלים העיתונאים בערוץ. בתשובה לשאלה על האפשרות לבקר את עצמו, חספר מציין כי כבר עשה זאת בבלוג שלו. נוסף על כך, הוא שלח מייל פנימי לעמיתיו לחברת החדשות והזמין את מי שמעוניין לכתוב פוסט ביקורת על עבודתו שלו. בינתיים לא קיבל תגובה להזמנה. לגבי מידת יכולתו לבקר כראוי את עמיתיו וחבריו למערכת, חספר מדגיש כי הביקורת פומבית ומפנה את הקוראים לבחון זאת בעצמם.
את תפקיד מבקר הפנים של "חדשות 10" הוא מגדיר, נכון לעכשיו, כ"ניסוי" שמתבצע בזהירות ומתוך כוונה לבנות מוסד שיחזיק מעמד גם לאחר שיעזוב את התפקיד. כרגע מדובר בחלק קטן יחסית ממשרתו, אך אם הניסוי יצליח, אומר חספר, אולי יקדישו למלאכה תקן למשרה מלאה. במתכונת הנוכחית, הוא מציין, יכולתו לבקר מוגבלת למדי. הוא אינו מסוגל לבצע, למשל, פירוק לגורמים של כתבת תחקיר כדי לעמוד על טעויות שנעשו במהלך העבודה, ונאלץ להסתמך אך ורק על התוצאה הסופית, שאינה תמיד מגלה את כל הפרטים. אין לו גם היכולת לנבור בארכיונים כדי לבחון כיצד נושא מסוים סוקר לאורך זמן.
לוגו הבלוג "מבקר המערכת" באתר נענע10
באופן רשמי, המנדט של חספר כולל את כל התוכניות בערוץ שמופקות על-ידי חברת החדשות. דהיינו, רצועת השידור של שמונה בערב בכל אחד מימי השבוע, תוכנית הלילה "היום שהיה", התוכנית "לונדון את קירשנבאום", תוכנית התחקירים "המקור" והתוכנית "חמש עם רפי רשף". חספר מעדיף להתמקד בביקורתו במהדורת החדשות המרכזית של הערוץ מפני שזו תוכנית הדגל של חברת החדשות, הן מבחינת חברת החדשות, שמשקיעה בה את מירב המשאבים, והן מבחינת חוק הרשות השנייה, שמבדיל אותה מיתר תוכניות החדשות בערוץ.
את התוכניות האחרות, הוא אומר, הוא משתדל לבחון לפי ההקשר המתאים. את "לונדון את קירשנבאום", למשל, לא יבדוק לפי הקשר האובייקטיביות העיתונאית, אבל כן ידרוש פתיחות בדיון. לגבי תוכניתו של רפי רשף, חספר אומר: "התייחסתי פה ושם לרפי רשף, אבל אני מודה שאני מתייחס לרפי רשף פחות כתוכנית עיתונאית". בהמשך השיחה הוא מוסיף: "התוכנית של רפי יכולה לתת לי פרנסה לבלוג יומי ארוך. אבל אין לזה הרבה משמעות. אני כן בודק שם בקפידה את מבזקי החדשות. אבל שיקולי עריכה של רפי רשף?".
יכול להיות שרוב הצופים לא מתייחסים כך לתוכנית של רפי רשף.
"יכול להיות, והאמת שאני מתלבט מדי פעם בעניין הזה ואני מניח שאכתוב על התוכנית, אבל בינתיים אני מרכז את המאמצים שלי במהדורה המרכזית, ואני רואה שם כל-כך הרבה דברים שצריך לטפל בהם...".
מה הן הבעיות המרכזיות שאתה מוצא במהדורה המרכזית?
"ראשית, אני עושה הפרדה בין שני צדדים – כמבקר וכעורך. אני משתדל לא להפוך לעורך-על. כמבקר אני מבקר את ההתנהלות העיתונאית, האם העבודה העיתונאית נעשית בדרך התקינה שאנחנו חושבים שבה היא צריכה להיעשות – הקפדה על הנורמות והכללים העיתונאים. כעורך אני יכול לבוא ולהגיד, זה מעניין, זה לא מעניין, סדר היום צריך להיות כזה או כזה. זה לא אותו דבר. אפשר להתווכח על קו עריכה. אני חושב שצריך לפתוח עם שביתת הרופאים, והעורך פתח עם סוריה. אבל זה לא נושא למבקר, זה נושא למבקר טלוויזיה".
באחד הפוסטים הערת על מהדורה שבה שידרו כתבה על שחרורו של פואד בן-אליעזר מבית-החולים לפני כתבה על שביתת הרופאים.
"אלא אם כן אני חושב שההחלטה מעוותת בצורה קיצונית את סדר היום הציבורי".
וכמבקר, מה הבעיות המרכזיות שאתה מזהה?
"לא תמיד יש ירידה לפרטים, שהם חשובים. כמובן שיש כתבים מקצועיים שיודעים לעשות את זה וכתבים פחות מקצועיים, ירוקים, שפחות יודעים לעשות את זה. שתי דקות, זמן של כתבה, זה לא הרבה זמן. במונחים של טקסט זה מאתיים מלה. צריך לקבל החלטות מאוד קשות איך לטפל במשהו בשתי דקות. הנטייה הטבעית של כתבים היא לפשט ולוותר כדי לבנות כתבה שיש בה דרמה, וזה בא הרבה פעמים על חשבון המהות, על חשבון מתן אינפורמציה לצופה.
"בעצם, הצופה נותר אחרי הכתבה בלי שהבין מה אמרו לו. לכתב זה ברור כי הוא שוחה בחומר, זה כל-כך מובן מאליו שהוא לא טורח לתת רקע לפרשה. התירוץ תמיד הוא שאין זמן, תירוץ שאני לא מקבל. דווקא בטלוויזיה יש המון כלים. תמונות או סאונד או גרפיקה. אתה יכול, בשילוב נכון של האמצעים, לתת המון אינפורמציה. זה משהו שלא קשור לאתיקה עיתונאית אלא לעבודה עיתונאית, לאיך אנחנו מתקשרים נכון עם הצופה ונותנים לו את האינפורמציה שהוא צריך לקבל.
אנשי חברת החדשות של ערוץ 10 בעבודה (צילום: "העין השביעית")
"אזור אחר שאני בודק תמיד זה הגינות. אני לא רוצה להיסחף לאובייקטיביות. זה מונח גדול מדי, ואנחנו יודעים שהוא נורא בעייתי. אבל הגינות, לגשת לעניין בהגינות. אתה הולך לסקר נושא, תיגש מראש טבולה ראסה, לפחות מבחינת הדעות הנחרצות. לא מבחינת המידע. תעשה תחקיר, תדע על מה אתה מדבר, אבל תן את כל התמונה, המקסימום תמונה שאתה מסוגל לתת. במדיום השטחי ובמעט זמן בלה בלה בלה, מאה אחוז, אבל תן את התמונה. תן אפשרות, למי שצריך, לבוא לידי ביטוי".
נושא אחר שחספר רואה כבעייתי במיוחד הוא מוסד התגובה: "משהו שמשותף בוודאי לכל מהדורות החדשות בטלוויזיה, אבל לא רק לטלוויזיה, זו התגובה כדי לצאת ידי חובה. עושים כתבה, ובערך ברגע האחרון מבקשים תגובה".
יש לזה סיבות, אתה ודאי מודע להן.
"כן, הן לא מקובלות עלי. אני חושב שתגובה היא חלק מתהליך התחקיר. הנוהג הזה שאחרי הכתבה באולפן אומר המגיש, 'עיריית תל-אביב טוענת בתגובה ש...', ואז נותנים שקף עם המון מלים שאף אחד לא קורא, אני חושב שזה מיותר. העמדה של עיריית תל-אביב צריכה לבוא לידי ביטוי כבר בכתבה".
אז אתה תשלח את הכתב שלך עם המידע שהודלף לו על עיריית תל-אביב לא שתי דקות לפני הפרסום, אלא מוקדם יותר ביום, ועיריית תל-אביב תיצור קשר עם הכתב של הערוץ המתחרה, והם יעלו ידיעה לפניך שגם מציגה צד אחר, ואיבדת את הסקופ שלך.
"תלוי מה הסיפור. יש מקרים שלא תהיה ברירה, אבל זה בתנאי שלגבי הסיפור עצמו עשית עבודה מספיק רצינית כדי לא להציג משהו מעוות, משהו שעוות משום שבגלל שרצית לשמור על הסקופ שלך בכלל לא בדקת אותו עם הנמען".
חספר מדגיש כי הבעיות הללו אינן מאפיינות את מהדורת החדשות של ערוץ 10 דווקא, אלא שזו בלבד נמצאת תחת עינו הבוחנת. יתר על כן, לדבריו כבר נתקל בשבועות האחרונים כמה פעמים במקרים שבהם היה לו קשה מאוד למצוא מה לבקר. "יש לא מעט מהדורות", אומר חספר, "שמבחינת הביקורת הן בסדר. יכול להיות שהן היו משעממות, אבל מבחינת המנדט שיש לי – הן בסדר".