התמונה לא יציבה, ניכר בה הרעד בידו של הצלם. אבל גם כך ניתן לראות היטב את הסי־נייט CH-54, מסוק התובלה האמריקאי הגדול, משייט בשמים מעוננים, עד הרגע שפוגע בו הטיל. אחרי ההבזק הקצר, הלהבה המתלקחת ושובל העשן באות שישים שניות ארוכות של אימה עד שהמסוק הכבד נחבט באדמה סמוך לקו האופק ועולה באש על אנשי צוותו.
הפיקוד האמריקאי הסתפק כדרכו בהודעת דובר לקונית על שבעה נחתים שנהרגו בהתרסקות מסוק ב־7 בפברואר ליד אלקארמה, צפונית מערבית לבגדד. הכתבים הזכירו שזה היה המסוק הרביעי שאיבדו האמריקאים בתוך שבוע ימים בעיראק. אבל העולם כולו יכול היה לצפות באירוע באמצעות סרטון וידיאו בן שתיים וחצי דקות שהופץ כעבור יומיים בידי "מכון אלפורקאן". המכון הוא זרוע ההסברה והתעמולה של "אומת האיסאלם של עיראק", אחת הקבוצות הנלחמות בצבא האמריקאי ובממשלה העיראקית, שמנסה נואשות לייצב את המדינה שריסק ג'ורג' בוש. סרטון הווידיאו, המוצג בשורה של אתרי אינטרנט, כולל גם דיווח על קריאות "אללה אכבר" מפי מאות אנשים שצפו בהפלת המסוק ובמותם של 15 עד 20 "צלבנים" שהיו בו.
העיראקים אולי לא המציאו את הווידיאו, אבל בשנים האחרונות הם נותנים לעולם קורס מרוכז בניצול המדיום לצורכי תעמולה ומלחמה פסיכולוגית. הפנטגון עושה אמנם מאמץ ניכר לצמצם את הדיווחים על הנפגעים, ובמשך חודשים ארוכים אף מנע צילום של ארונות הקבורה של חללי המלחמה בהגיעם לארצות־הברית, אבל בעולם החדש של הווידיאו קצרה ידם של יח"צני הממשל מלהשפיע על תכני השידורים.
אם לפני שנים אחדות הזדעזעו צופי קולנוע מתמונות מלחמה מציאותיות מדי בסרט "להציל את טוראי ראיין", עכשיו מוגשים להם תצלומים קשים שבעתיים, ולא בהפקה הוליוודית: מראה פניו של חייל אמריקאי המסייר בסמטה בפלוג'ה, ושניות אחדות אחר־כך נפגע בראשו מיריית צלף; האמר צבאי נוסע לאטו בדרך כפרית, ואחרי רגע עולה באש על יושביו ממטען צד רב עוצמה; שיירת משאיות תובלה דוהרת על כביש ועולה על מארב מטענים; גופות של חיילים אמריקאים נגררות אחרי טנדר עיראקי לעיני קהל נלהב; עיראקי מניף את ראשו הערוף של חייל אמריקאי; וגם, חטופים שראשיהם נערפים בסכין מול המצלמה, עיראקים שלשונותיהם נכרתות כעונש על שיתוף פעולה עם האמריקאים, וחיסולים לאור היום בשווקים הומים.
המראות הללו נחסכים אמנם מצופי הטלוויזיה בארצות־הברית ובמרבית מדינות המערב, אבל חלפו הימים שבהם מה שלא משודר בסי.בי.אס או בבי.בי.סי איננו מגיע לעיני העולם. שנת 2006 תירשם בהיסטוריה של המדיה כשנת הווידיאו הגדולה, שבה כבשו הסרטונים את האינטרנט. רכישת אתר שיתוף הסרטונים "יו־טיוב" בידי "גוגל" תמורת 1.65 מיליארד דולר העלתה לכותרות את מה שהסתמן עוד קודם לכן: מזעור מצלמות הווידיאו, התפשטות הדור השלישי של הטלפונים הניידים, הפס הרחב ושיפור טכנולוגיית ההעברה של סרטים הפכו את הווידיאו לנגיש וזול, פשוט לצילום וקל להפצה באמצעות הרשת. ועוד לא הזכרנו את מצלמות האבטחה, המתעדות כמעט בכל פינה בעולם האורבני מעשי רצח ושוד, תאונות ופיגועים וגם מפגשים עסקיים, פליליים או רומנטיים שאיש לא היה יודע עליהם בעידן אחר.
הקביעה של מרשל מקלוהן מראשית שנות השישים ש"המדיום הוא המסר" מוכיחה שוב את נכונותה: טכנולוגיות הצילום מצד אחד וההפצה האינטרנטית בז'אנר החדש המכונה "שידור עצמי" מצד שני, הופכות את התקשורת למציצנית שבעתיים, ובה בעת ממוססת סופית את יכולתם של גורמי שלטון ופיקוח (ע"ע צנזורה צבאית, משרדי ממשלה, רשויות שידור, מוסדות דת ומי לא) להחליט מה נראה. ובעיקר מה לא.
מלחמת וייטנם נכנסה להיסטוריה כמלחמת הטלוויזיה הראשונה, והתמונות משדה הקרב שפכו דלק על מדורת המחלוקת בציבור האמריקאי. "אם איבדנו את וולטר קרונקייט איבדנו את אמריקה", אמר הנשיא לינדון ג'ונסון אחרי שצפה בסדרת הכתבות של מגיש החדשות בסי.בי.אס מדרום וייטנם בשנת 1968. כלקח ישיר מכך הפעיל הפנטגון במלחמת המפרץ הראשונה, ובשלבים הראשונים של השנייה, מדיניות מתוכננת היטב של "ניהול המדיה", כדי לשלוט במידע שיגיע לציבור האמריקאי. אבל כאשר שקעו הגייסות בבוץ העיראקי, וחלפו שנה ועוד שנה - החודש מציינים כבר ארבע שנים למלחמה - התברר שהמבצע האמריקאי הכושל היה למלחמת הווידיאו הראשונה.
תעמולת הווידיאו זוכה לעדיפות גבוהה בקרב הארגונים הפועלים בעיראק. ב־2005 נלכד על־ידי האמריקאים אחמד עבאס ("אבו־שיבאב"), שעמד בראש אגף התעמולה של צבא המוג'אהידין, וקודם עקב הצלחותיו בתחום לתפקיד סגן ראש הארגון. הסרטונים שהפיק נועדו לא רק להמחיש לגולשי האינטרנט בעולם את חוסר יכולתם של האמריקאים לשלוט בעיראק, אלא היו גם אמצעי חשוב לגיוס לוחמים לארגון ולאיסוף תרומות. אבל מעצרו לא עצר את זרם הסרטונים מהשטח.
במערכה הזו הפנטגון חסר אונים. ההצלפה באתרי האינטרנט האמריקאיים, על כך שהם משרתים את האויב ומגלים חוסר פטריוטיות משווע, אינה מועילה. אתר liveleak.com (לשעבר Ogrish), שהיה בין הראשונים שהעלו את סרטוני הווידיאו של הארגונים העיראקיים, נותר נאמן למוטו שלו, "מגדירים מחדש את המדיה", שהחליף את הסיסמה הקודמת, "חושפים את המציאות". ומדובר לא רק בתצלומי מלחמה אלא גם בתיעוד מצולם ומזוויע של גופות הרוגים בתאונות דרכים וקטעי פורנו.
לא רק המורדים בעיראק מתעתעים באמריקה באמצעות הווידיאו והאינטרנט: צילום הווידיאו של ההוצאה להורג של סדאם חוסיין, שנעשה בחשאי באמצעות טלפון סלולרי של אחד הנוכחים, הפך לאחד מלהיטי האינטרנט הגדולים של השנים האחרונות. האיכות המטושטשת של הסרטון לא הפריעה להציג את סדאם כגיבור נחוש גם ברגע מותו, ואת השלטון הנוכחי בבגדד ככנופיה מזרח תיכונית מפוקפקת - לא כממשלה של מדינה ריבונית.
בייאושם מנסים לעתים גם החיילים האמריקאים להטיל אימה ביריביהם בסיוע הווידיאו: כך, למשל, הוצג באתרי אינטרנט קטע וידיאו שבו נראה חייל אמריקאי טובל את קליעי רובהו בבשר חזיר, ומלווה את הפעולה בכתובות בערבית שמסבירות לצופה המוסלמי: מי שיחטוף כדור כזה - יזוהם ויישלח לגיהנום. אבל רוב הסרטונים הפרטיים של חיילים, המועלים לאתרי שיתוף וידיאו ומשולבים בבלוגים, משקפים את היומיום המאיים של סיורים באזורים עוינים, ומלווים בפסקול של נשימות כבדות של פחד, חילופי דברים עם תושבים והרבה קולות של פיצוצים וירי.
גם צילומי החיילים מדאיגים את הפנטגון: ברבים מהם מתועדת פגיעה באזרחים עיראקים שחשודים בשיתוף פעולה עם ארגוני טרור. הבי.בי.סי דיווח בשנה שעברה שמשרד ההגנה האמריקאי מפעיל חברות פרטיות כדי לסרוק את קטעי הווידיאו ששולחים חיילים מעיראק בניסיון לצנזר אותם, אבל הקלות של העלאת סרטונים לאינטרנט מקשה מאוד על פיקוח כזה. 97 דקות של סרטונים כאלה הפכו לסרט תיעודי על המלחמה בעיראק, "סרטי המלחמה", שזכה במקום הראשון בפסטיבל טרייבקה בקיץ האחרון.
מלחמת התעמולה בחזית עיראק היא רק ביטוי אחד למהפכת הווידיאו העוברת על התקשורת. האינטרנט הוצג מראשית ימיו כאמצעי המולטימדיה המובהק, אבל רק עכשיו מתממש הפוטנציאל המובטח. אם בשנים הראשונות שלט הטקסט באינטרנט, ואחר־כך שולבו יותר ויותר תצלומי סטילס, עכשיו שם המשחק הוא וידיאו, וידאו ושוב וידיאו. הפוליצר של העולם דובר הספרדית, הפרס על שם מלך ספרד, הוענק בינואר לראשונה ליצירת וידיאו מקוונת: זכו בה השנה שני עיתונאים מקולומביה, אלבר גוטיירס רואה וקרלוס אלברטו ארנגו אורטיס, שתיעדו באתר סמאנה.קום (semana.com) את סבלם של אזרחים מן השורה שנפגעו כתוצאה מן העימות האלים בארצם בין הממשלה לארגונים שונים וברוני סמים, ואת מאמציהם להשתקם. במקביל נכבש גם עולם יומני הרשת: את מקומם של הבלוגים תופסים הוולוגים (וידיאו+בלוג). אתר האינטרנט של ה"וושינגטון פוסט" שילב בראשית פברואר מדור חדש "על החיים", שבו מציג בכל יום אזרח מן השורה את עצמו, חלומותיו ותקוותיו. לא בטקסט, אלא בווידיאו.
גיליון 67, מרץ 2007