"תמיד צריך לחפש את האינטרס", הסביר לאילנה דיין יהודה שרוני, כתב הבנקאות של "מעריב", בעת שהתראיין ביום חמישי האחרון לתוכניתה בגלי-צה"ל. השיחה ביניהם עסקה בנושא שמרעיש את העולם העסקי בישראל זה כמה שבועות – דרישת בנק ישראל להעביר מתפקידו את דני דנקנר, יו"ר בנק הפועלים, אבל האינטרס שעליו דיבר שרוני לא היה רק האינטרס של בנק ישראל או בנק הפועלים, אלא האינטרס של אמצעי התקשורת המסקרים את הפרשה.

בשלהי מרץ הודיע מנכ"ל בנק הפועלים צבי זיו על התפטרותו, ומאז העיתונות הכלכלית גועשת במידה יוצאת דופן. המהומה גברה מרגע שנגיד בנק ישראל סטנלי פישר והמפקח על הבנקים רוני חזקיהו דרשו מבעלת השליטה בבנק הפועלים, שרי אריסון, להעביר מתפקידו את יו"ר הבנק. מדי יום מתפרסמות ידיעות, פרשנויות חריפות וחשיפות אישיות על הנוגעים בדבר, תוך שהעיתונים מתחרים זה בזה בעיקשות. להבדיל ממקרים אחרים, התחרות אינה עוסקת רק בראשוניות ובבלעדיות, אלא גם בנסיונות שכנוע. המתרס נקבע כבר עם פרוץ הפרשה, ומשני צדיו התייצבו עיתונים המחזיקים בעמדות הפוכות, עד כדי כך שהקורא מקבל לעתים תשקיף מראה בין הדיווח בעיתון אחד לזה של האחר.

מי נגד מי

בשיחות עם "העין השביעית" מציירים עורכים ופרשנים כלכליים בכירים מהעיתונים היומיים והכלכליים תמונה הצבועה בצבעים עזים ומנוגדים: בצד אחד של המתרס נמצא "דה-מרקר", התומך באופן עקבי בעמדת בנק ישראל, תוך שהוא תוקף את יו"ר הפועלים דנקנר באופן אישי, את אריסון ואת דירקטוריון הבנק כולו. מצדו האחר של המתרס נמצאים "מעריב" ו"גלובס", המעניקים לבנק הפועלים יחס מוטה לטובה.

בחירה בעמדה בסכסוך אינה דבר של מה בכך. מאחורי העימות בין אריסון ובנק הפועלים לפישר וחזקיהו עומדים כוחות מהחזקים במשק. בנק הפועלים הוא גוף פיננסי עצום ורב זרועות, הנשלט על-ידי אחת מנשות העסקים הבולטות והמשפיעות בישראל, ואשר בראשו עומד בן למשפחה שלה היקף עצום של פעילות עסקית בארץ. אלה נתמכים על-ידי חבריהם לאליטה העסקית, אילי הון ונדל"ן. יציאה של כלי תקשורת נגדם עלולה להוביל לחרמות ונקמות מצד המפרסמים הגדולים של המשק, וזאת בתקופה שתקציבי הפרסום מצומצמים ממילא באופן יחסי. מן העבר השני ניצבים הנגיד והמפקח על הבנקים, שמשימתם היא לשמור על יציבות המערכת הבנקאית בישראל לטובת כלל הציבור.

לפי ידיעה שפורסמה ב"דה-מרקר", "רבים במערכת הבנקאות, האקדמיה ועולם העסקים הביעו בימים האחרונים תמיכה בעמדת בנק ישראל ואמרו שדנקנר צריך לפרוש מיד. ואולם נסיונות TheMarker לראיין אותם עלו בתוהו. החשש מבנק הפועלים והגורמים העסקיים המקורבים לו חזק יותר".

העמדה שנוקט "דה-מרקר" במקרה זה, לטובת הרגולטור ונגד בעלת השליטה בבנק הפועלים, אינה צריכה להפתיע. גיא רולניק, העורך הראשי, מביע באופן מסורתי תמיכה ברגולטורים במאמרים השבועיים שהוא כותב. לפני כמה שבועות, כשאילי נדל"ן שנקלעו לחובות החלו לגשש לגבי האפשרות שהון ציבורי יוזרם לעזרתם, יצא "דה-מרקר" בקמפיין חד-משמעי נגד הושטת סיוע לטייקונים, קמפיין שנכון לעכשיו צלח. מנגד עמד עיתון "גלובס" עם קמפיין משלו, שקרא לסייע ללווים הגדולים של המשק.

"דה-מרקר" מפרסם בשבועות האחרונים ידיעות ביקורתיות כלפי דנקנר, פעם אחר פעם. עוד לפני פרוץ המשבר הנוכחי פורסמו ידיעות נגד דנקנר, מגמה שהגיעה לשיאה בפרסום כתבה ביקורתית ביותר. העמדה כה בולטת עד שדנקנר עצמו, בנאום שנשא בפני ועידת שוק ההון של עיתון "גלובס" (13.5.09), תקף באופן ישיר את "דה-מרקר" כשאמר: "כלי תקשורת מאוד מסוים, שפעם העיד על עצמו שהוא מיועד לאנשים חושבים [...], הסתער באותה חמת זעם ונחישות על יעד אחר. הפעם נפלה הזכות הזו בחלקי".

אל מול אולם מלא בבכירים משוק ההון קרא דנקנר: "אני מאמין ללא פשרות בתחרות ובסחר חופשי בדעות ואמונות. אבל מה בין חופש זה לבין השיטה שאנו רואים – הנכונות להתגייסות המוחלטת והמגמתית של הדיווח, תחושת המיסיונריות העולה מכתיבת הפרשנויות ומאמרי המערכת. כשאני רואה את אלה, אינני יכול שלא לתהות ביני לביני מה האג'נדה שלהם".

גם בעבר נטה "דה-מרקר" לתמוך בעמדת חזקיהו מול דנקנר. כך, למשל, בכל הנוגע לזהות האחראי להחלטה להיפטר מניירות ערך מגובי משכנתאות, שחסכה לבנק הפסדים עצומים (גם כך הפסיד הבנק כמיליארד שקל עד למכירה). "דה-מרקר" הדגיש כי היה זה המפקח על הבנקים, רוני חזקיהו. ב"גלובס", לעומת זאת, היו מקרים שבהם שמו של חזקיהו נשמט, והקרדיט למהלך הוענק לדנקנר. גם בהקשר לשאלה מי אחראי על השקעות כושלות במכשיר הפיננסי המכונה SIV ניכרו חילוקי דעות בין שני העיתונים. סמי פרץ, עורך "דה-מרקר", קבע כי האשמה אינה רק של היו"ר הקודם, שלמה נחמה, ואילו העמדה שהביא עירן פאר ב"גלובס" היתה הפוכה. מבחינה זו אולי אין זה מפתיע למצוא את העיתונים הללו שוב משני צדי המתרס.

גם עמדתו של "מעריב" אמורה להיות צפויה. "לחפש את האינטרס", נזכיר, ממליץ יהודה שרוני בבואנו לבחון את סיקור הפרשה, והאינטרסים במקרה זה שונים ומגוונים. רבים מהם מתוארים בשיחות שלא לציטוט ועוסקים ברכילויות אישיות מן הסוג הנלוז ביותר על דמויות מרכזיות משני המחנות. מדאיג לחשוב שכוחות כה כבירים במשק הישראלי פועלים ממניעים כה זרים. מכל האינטרסים, האינטרס המיוחד של עיתונו של שרוני הוא היחיד הגלוי והידוע לכל, וזאת משום ש"מעריב" היא חברה ציבורית החייבת בשקיפות, להבדיל מכל יתר כלי התקשורת השומרים על חשאיות המידע העסקי הנוגע להם.

"מעריב", כזכור, קיבל לפני כשלושה חודשים אשראי חדש מבנק הפועלים בסך 50 מיליון שקל. כמה ימים אחר-כך חשף פרשן "דה-מרקר" יורם גביזון כי הריבית שגבה בנק הפועלים מ"מעריב" על ההלוואה עמדה על פריים + 2.5% בלבד. אלה תנאים נוחים במידה חריגה, במיוחד בתקופה של משבר אשראי עולמי. בתחילת אפריל, במסגרת סקירת הדו"ח לבורסה של "מעריב", תהה גביזון מעל דפי "דה-מרקר" על פשר תנאי האשראי לעיתון. "קריאת הדו"ח מעלה סימני שאלה בנוגע לסיכוייה של 'מעריב' לעמוד באמות המידה הפיננסיות שקבע בנק הפועלים ובנוגע לשאלה מדוע בחר בנק הפועלים להעמיד אשראי נוסף של 50 מיליון שקל ל'מעריב' בריבית נוחה של פריים +2.5%", כתב.

מאז, החל גם בנק ישראל לתהות, כך נראה, באשר לתנאי ההלוואה שהוענקו ל"מעריב", עד כדי כך שהחליט לבקש מבנק הפועלים מסמכים הנוגעים להלוואה זו ולהלוואות שניתנו לקבוצת "הארץ".

מצבו הקשה של "מעריב", שרק החריף השבוע עם התפטרות שני עורכיו, הביא לכך שקיומו תלוי במידה רבה ברצון הטוב של בנק הפועלים. בשל כך, טענו באוזני "העין השביעית" כמה גורמים, שרויים כתביו ועורכיו הכלכליים בדילמה קשה באופן יומיומי. במסגרת הראיון לאילנה דיין הודה שרוני כי נעשו פניות מטעם בנק הפועלים בקשר לסיקור המשבר בינו לבנק ישראל. "יש כל הזמן [...] לא הייתי מגדיר את זה כלחצים, אלא בקשות, רמיזות, הצעות וכדומה", אמר שרוני.

מי באמת נגד מי

אך סקירת הדיווחים הגלויים על הפרשה מאז פרצה מעלה תמונה מעט שונה מהצפוי (לקריאת הסקירה המלאה של דיווחי העיתונים על פרשיית בנק הפועלים, לחצו כאן). "דה-מרקר" אכן תומך באופן עקבי בעמדת בנק ישראל, אך "גלובס" ו"עסקים", המוסף הכלכלי של "מעריב", מציגים את טענות שני הצדדים, גם אם תוך נטייה לתמוך בעמדת בנק הפועלים יותר מאשר בעמדת פישר וחזקיהו. לעומת זאת, דווקא "כלכליסט", העיתון הכלכלי מבית "ידיעות אחרונות", מתגלה כמי שמעניק את הגיבוי הרב ביותר לעמדת בנק הפועלים (יש לציין כי יש כמה הבדלים עקרוניים בין כלי התקשורת: מוסף "עסקים" של "מעריב" מצומצם בהיקפו במידה ניכרת לעומת שלושת העיתונים היומיים, כמו כן "גלובס" ו"כלכליסט" יוצאים לאור חמישה ימים בשבוע, בעוד ש"דה-מרקר" רואה אור שישה ימים).

בהתחשב בעוצמת ניגוד העניינים שבו נמצא "מעריב", הסיקור בו מאוזן יחסית. אמנם פה ושם מתפרסמות ידיעות מטעם דירקרטוריון בנק הפועלים, וכמו כן יש מקרים שבהם אין כל אזכור לפרשה במוסף העסקי בעוד שאצל המתחרים מדווחים על התפתחויות, אבל עצם העובדה כי "כלכליסט" בולט יותר בתמיכתו בבנק הפועלים במשבר זה עומדת מלכתחילה לזכות "מעריב".

יתר על כן, מידע ביקורתי על הבנק וראשיו מגיע לקוראים, גם אם לעתים הוא מופיע באופן מוצנע. ב-27.4.09, למשל, חשף יהודה שרוני בעמודי החדשות של "מעריב" את תמצית טיוטת דו"ח הביקורת של בנק ישראל על החלפת המנכ"לים בבנק הפועלים. יחד עם זאת, על אף ההישג העיתונאי, המשפט "טיוטת הביקורת של בנק ישראל: החלפת המנכ"ל – בניגוד לנהלים" שימש כותרת הגג לידיעה, בעוד שתחתיו הופיעה כותרת גדולה בהרבה שהדגישה את עמדת הפועלים: "דירקטוריון הפועלים התכנס: הביע אמון ביו"ר דני דנקנר". גם בידיעה עצמה הודגשה קודם כל התמיכה ביו"ר, ורק אחר-כך הובא המידע הבלעדי של כתב העיתון על תוכן טיוטת הדו"ח, הפוך מסדר הדברים ההגיוני מבחינה עיתונאית, והפוך גם מהסדר בידיעה שהופיעה באתר nrg.

ב-3.5.09 חשף שרוני במוסף "עסקים" כי בעלה לשעבר של אריסון, עופר גלזר, קיבל מבנק הפועלים הלוואה לרכישת קרקע. מידע זה הופיע בידיעה קטנה בתחתית עמ' 3. כמה ימים אחר-כך, ב-11.5.09, התפרסמה הפניה צנועה בעמוד השער של "עסקים" לראיון עם דב ויסגלס, שמביע תמיכה בנגיד פישר. יום קודם לכן זכתה התבטאות של הנגיד לשעבר דוד קליין, שהביע עמדה הפוכה, להגיע עד לכותרת הראשית של המוסף.

אף ש"מעריב" אינו מתפקד ככלי שרת בידי בנק הפועלים, ספק אם מרבית קוראיו מודעים למידה שבה הוא תלוי בבנק. עד היום לא פורסם באף כתבה על בנק הפועלים גילוי נאות בעניין.

לטענת העיתונאי יואב יצחק, גם ברקע הסיקור של "דה-מרקר" את הפרשה יש ניגוד עניינים. הוא מזכיר שקבוצת "הארץ" חייבת לבנק הפועלים עשרות מיליוני שקלים, ומציין שלאחרונה נדחתה בקשת הקבוצה לקבלת אשראי נוסף ומחזור הלוואות. לדברי יצחק, עובדה זו אינה מוצגת לקוראי העיתון. במאמר שפירסם באתרו הציג יצחק תיאוריה שלפיה הסיקור הביקורתי נגד דנקנר וקינן ב"דה-מרקר" נועד לסלקם מהבנק מתוך תקווה כי "המנהלים החדשים יהיו, מן הסתם, יותר נחמדים כלפי קבוצת שוקן".

זו, יש להדגיש, תיאוריה קלושה למדי. יכול להיות שגישתם התוקפנית של העיתון ועורכיו הביאה לתגובה כזו, אך ניתן בקלות לדמיין מצב עניינים שבו עיתון שאינו זוכה למִחזור הלוואותיו בוחר דווקא לסקר באופן אוהד את הבנק, מתוך תקווה לשנות את עמדתו. נוסף על כך, סילוק דנקנר וקינן כלל אינו ערובה לכך שמחליפיהם לא יסרבו במידה זהה להגדלת האשראי לעיתון, ואולי אף ינקטו גישה מחמירה עוד יותר, בגלל גישתו הביקורתית כלפי הבנק.

יצוין גם שהסיקור ב"דה-מרקר" לא היה חד-צדדי באופן מוחלט. עם התפטרות זיו ציין פרץ כי מחליפו, קינן, "נחשב מנהל מוכשר ובנקאי מנוסה". זאת ועוד, העיתון היה הראשון לדווח על כך שעמדת הבנק נתמכת בחוות דעת מטעם פרופ' אריה בבצ'וק, אף כי מידע זה הופיע בטור צד צר. כמו כן העניק העיתון פתחון פה נרחב יחסית לפרופ' אוריאל פרוקצ'יה, שאף הוא הגן על בנק הפועלים ותקף את בנק ישראל, גם אם הראיון עימו הופיע בעמ' 19 בלבד, כשעל שער הגיליון הפניה קטנה בלבד.

יו"ר בנק הפועלים, דני דנקנר (צילום: רוני שיצר)

הגילוי המפתיע יותר נוגע לעמדה שנוקט "כלכליסט", היוצא נגד בנק ישראל ותומך בראשי בנק הפועלים כמעט ללא סייג, בידיעות וכתבות פרופיל.

בראיון שהעניק לירון דקל ברשת ב', אמר מו"ל "הארץ" עמוס שוקן: "לא מתקבל על הדעת שאנחנו רואים בתקשורת התגייסות נגד הרגולטור, שמייצג את האינטרס הציבורי, ובעד בעלי הון ובעלי כוח במשק". ואמנם, על פניו נראה כי במאבק בין הרגולטור לבעלי ההון, "כלכליסט" בחר לוותר על תפקידו כמשרת הציבור הרחב ולהפוך לפה לעמדות האוליגרכיה הישראלית.

עדות לכך היא העובדה שהעיתון מצניע באופן יחסי את עצם המשבר, ועד היום לא הקדיש לו אפילו כותרת ראשית אחת. כשבכל זאת הופיעו על שער העיתון התייחסויות ישירות למשבר, אלה התבטאו בידיעה קצרה על תמיכה בעמדת בנק הפועלים, הפניות לכתבות או תמצית של מאמרים התומכים בעמדת בנק הפועלים. בכירי העיתון, המו"ל יואל אסתרון, העורכת גלית חמי, סגן העורכת עידן גרינבאום וראש דסק חדשות באתר סופי שולמן, כתבו כולם מאמרים בגנות המהלך של בנק ישראל. אצל אסתרון וחמי, יש לציין, היתה זו התבטאות נדירה; השניים ממעטים מאוד לתרום מאמרים פרי עטם לעיתון.

גישה זו מפתיעה עוד יותר לנוכח העובדה כי להבדיל מ"דה-מרקר" ומ"גלובס", שרק לאחרונה עמדו משני צדי המתרס במחלוקת על בקשת הטייקונים לסיוע ממשלתי, "כלכליסט" אינו ידוע ככלי תקשורת הנוקט ומוביל עמדה ויוצא למסעות שכנוע. הכתבה הביקורתית הבולטת שפירסם נגד ראשי בנק הפועלים עד היום עסקה לא בהתנהלות העסקית של הבנק, אלא באחד המורים הרוחניים של אריסון. זאת ועוד, "כלכליסט", להבדיל מ"מעריב", נהנה מהגב האיתן של קבוצת "ידיעות אחרונות", שככל הידוע נמצאת במצב כלכלי טוב לאין ערוך מאשר קבוצת "מעריב". "כלכליסט" ובנק הפועלים שיתפו פעולה בעבר מבחינה עסקית, וזאת במסגרת ועידה לתכנון פיננסי שנערכה מטעם הבנק, שבה לקחו חלק בכירי העיתון.

סיבה גלויה נוספת לתמיכה בעמדת בנק הפועלים עשויה להיות התלות של העיתונות בבכירי המשק, שהם המפרסמים הגדולים, ורובם ככולם תומכים בעמדת הבנק. "דה-מרקר", למשל, כבר סבל בעבר מתת-פרסום מטעם בנקים שנבע מעמדות שנקט. שוקן התייחס לכך בראיון שהעניק לרשת ב' כשאמר כי "במשך חודשים ארוכים, עוד הרבה לפני שבנק ישראל התחיל לפעול בעניין, בנק הפועלים החרים את 'הארץ' בפרסום. [בעיני דנקנר] ה'מרקר' מספיק חשוב כדי שאני אדבר עליו בכנס, אבל הוא כנראה לא מספיק חשוב כדי שהקוראים שלו יראו את המודעות של בנק הפועלים".

יחד עם זאת, מודעת הקמפיין האחרון של בנק הפועלים הופיעה השבוע בין עמודי "דה-מרקר".

"כמי שמסתכל על הפרשה הזו ומרותק אליה", אומר עיתונאי כלכלי, שכמו רוב עמיתיו העדיף להישאר בעילום שם, "מדהים לראות איך כל אחד לקח כיוון אחר. הטייקונים ואנשי העסקים הישראלים מתייצבים לטובת בנק הפועלים במקרה הזה, וזה לא מקרי. אבל מבחינת העיתונים יש מספיק נימוקים אמיתיים לנקוט כל אחת מהעמדות שננקטות".

מה ההסבר שלך לעמדה של "כלכליסט"?
"אולי הם יודעים משהו שאנחנו לא יודעים. מצד שני, אולי 'דה-מרקר' יודעים משהו שאנחנו לא יודעים".