ארון פילהופר (צילום: באדיבות ה"ניו יורק טיימס"; רקע: cobalt123, רשיון cc)
בפעם הבאה שתצוץ משום מקום במירוץ פוליטי חשוב שרה פיילין כלשהי, פרסונה ציבורית שנדמה שאיש אינו מכיר, שמותירה את העיתונאים מגרדים בפדחתם במבוכה, ייתכן שיהיה להם, לעיתונאים, לאן לפנות. פרויקט עיתונאי מקוון חדש, "ענן מסמכים" (Document Cloud), יוכל לספק להם באופן מיידי חומר גלם – קשרים עסקיים, קשרי משפחה, רשימת תורמים ונתרמים, ציטוטים מהעבר ועוד ועוד – מידע שהיה עד אותו רגע חסר חשיבות ונאסף לאורך זמן בעבודה משותפת של המוני עיתונאים, ולא רק עיתונאים, מכל קצות ארצות-הברית.
מלחמות העיתונים והעיתונאים בישראל מקשות אפילו לדמיין שיתוף פעולה ושיתוף במידע בין כלי תקשורת מתחרים, אבל בארצות-הברית מתממש כעת שיתוף כזה בדיוק. גופי התקשורת המובילים הסכימו להניח בצד את היריבות העסקית, ולאפשר לעיתונאים שלהם להעביר מסמכים וחומרי רקע אל מאגר מידע משותף, "ענן מסמכים" וירטואלי המצויד במנוע חיפוש חדשני, שיהיה נגיש, בחינם, ברשת.
המיזם, שהושק בינתיים בגרסת בטא, מאפשר לעיתונאים, אנשי אקדמיה ובלוגרים (שרק הם יכולים להעלות מסמכים לאתר, ולא כל מי שחפץ בכך) לבחור אם לשתף את הקולגות במסמכים הנצברים בסביבת העבודה שלהם או לשמור אותם חסויים. ההנחה העומדת בבסיס המיזם היא שעיתונאים מטבעם מעדיפים את האפשרות השנייה, והתקווה של מקימי המיזם היא שהמשתמשים יאמצו בהדרגה את האפשרות הראשונה, לאחר שיתנסו בתמורה המתקבלת משיתוף הדדי במידע.
אם אחוות הקוד הפתוח הזו תתגשם, הרווח יהיה לא רק רווח מקצועי של קהילת העיתונאים, אלא גם של כלל החברה: השקיפות של העבודה העיתונאית תוגבר, מקורות המידע לכתבות יהיו חשופים מתמיד, הציבור יוכל לנצל עד תום את זכותו לדעת, וסיפורים יוכלו להמשיך להתגלגל גם אחרי שהעיתונאי שהחל לספר אותם כבר עבר לספר סיפור אחר.
הבחורים של פילהופר
המנוע האנושי מאחורי המיזם הוא מי שאחראי במידה רבה לפריצת האופק של עיתונות באינטרנט. ארון פילהופר (44) עומד זה כשלוש שנים בראש צוות "טכנולוגיית החדשות האינטראקטיביות" (Interactive News Technology) של ה"ניו-יורק טיימס" – עשרה אנשי טכנולוגיה עם יכולת עיתונאית ולהפך, שיורים ממוחם הקודח פרויקטים וירטואוזיים ואז צריכים גם להגשים אותם, מול קהל חושב ותובעני של מיליוני גולשים שרגישים לכל אי-דיוק וממהרים להגיב, לשבט או לחסד. היום, לאחר איחוד המערכות של ה"טיימס", גם הצוות של פילהופר מתאכסן במגדל השקוף בשדרה השמינית במנהטן, שם מתקיים הראיון עימו [לקריאת החלק השני של הראיון, המתמקד בהתמודדויות העכשוויות של ה"ניו-יורק טיימס"].
"מה שטוב אצלנו הוא האינטגרציה בין מחלקת הטכנולוגיה לחדר החדשות, כשהטכנולוגיה עובדת ממש בשביל העיתונאים", הוא מאבחן את מה שהפך את אתר ה"ניו-יורק טיימס" למוביל בחזית החדשנות העיתונאית. "במקומות אחרים זו בעיה, לא באמת חשבו על אינטגרציה. אמנם מינו איש פלאש ומפיק אינטרנט, אבל הם לא מעלים בדעתם למנות גם אנשי IT ופיתוח. אצלנו הם חלק בלתי נפרד מחדר החדשות".
כמי שהיה כתב ותחקירן לפני שעבר לצדה הטכנולוגי של העיתונות, תחקירים ומידע למען הקהילה הם טבע שני אצל פילהופר. הדחף שלו לחשוף מידע ולהעמידו לרשות הציבור בא לידי ביטוי באופן מובהק בפרויקטיים הגרנדיוזיים שהמחלקה שלו מפיקה עבור אתר ה"ניו-יורק טיימס".
כך למשל "מים רעילים", הפרויקט האדיר שעלה השנה באתר ועסק במי השתייה של אזרחי ארצות-הברית. בהקשת מספר המיקוד שלהם יכולים הגולשים לאתר את מזהמי המים בקרבתם, ולמצוא פירוט ממוסמך של הזיהומים, כולל תיעוד של טיפול המדינה בתלונות. "בשילוב נכון של גרפיקה מצוינת ומידע מורכב, הפכנו את הנושא לרלבנטי לקוראים", הוא מתגאה. "אני רוצה לדעת מה יש במים שלי. מתוך שיקול דעת עיתונאי בררנו את הדברים החשובים ביותר, הן עיתונאית והן גרפית, כדי שהדברים יהיו ברורים ונגישים. זאת עיתונות".
פרויקטים של מחלקת החדשות האינטראקטיביות, מימין למעלה בכיוון השעון: "רכבת המלים", "מדידת הסחת דעת", מים רעילים", "מלות חניכה" (צילומי מסך מתוך האתר)
הפרויקט שהוא הכי גאה בו, "לייצג" (Represent), הוא מאגר מידע מקומי שמאפשר לגולשים לדעת מי האנשים שמייצגים אותם בכל רמה של הממשל – עירייה, קונגרס וסנאט – כדי להקל על יצירת קשר איתם, לדעת מה סדר היום שלהם ולדרוש מהם תשובות. "אני אוהב את זה", הוא אומר, "כי זה מה שהרשת יודעת לעשות, ובלתי אפשרי לעשות את זה בדפוס ובטלוויזיה. לזה הרשת נועדה". "לייצג" (או "תייצגו") יהפוך לפרויקט ארצי בבחירות הקרובות לקונגרס, בסוף השנה, ואז גם יזכה לדחיפה מסיבית באתר. בינתיים, מתלונן פילהופר, הרעיון כבר הועתק ברחבי הרשת, "ממש בקופי-פייסט, מה שדי מעצבן אותי".
הפרויקט הראשון של חבורת פילהופר היה קשור בכלל לפלייאוף של ליגת הNFL-, ומאז הם מככבים בכל מערכת בחירות, אולימפיאדה ואירוע חדשותי ענק, ופורשים יריעה עצומה של מידע בכל מדיה אפשרית כדי להרחיב את הדעת ולהעצים את חוויית הידע. "אנחנו אומרים 'לא' על בסיס יומי להמון פרויקטים, בכל פעם שבא כתב ומציע לשפוך את הסיפור הטרי שלו בפורמט אינטראקטיבי ואנחנו לא מצליחים להבין מדוע", הוא אומר, ומתוודה שדווקא אחד העמודים הכי פופולריים בשנה שעברה – רשימת הלקוחות של ברנרד מיידוף, בחיתוך גיאוגרפי שמאפשר לאתר קורבן מוכר ולשמוח לאידו – היה מיותר. "זה לא הוסיף שום דבר למידע שלנו, מבחינתי זה היה סוג של כישלון".
פרויקט אינטראקטיבי מוצדק יותר, ומושקע הרבה יותר, ליווה כתבה שזכתה השנה בפוליצר ועסקה בסכנות שבשליחת הודעות טקסט בזמן נהיגה. באתר עלה משחק מחשב שבו הגולש נוסע על כביש מהיר ונדרש להגיב לתמרורים כדי לבחור ביציאה הנכונה, בזמן שהוא מקבל סמסים וצריך לענות להם תוך כדי נהיגה. התוצאות – תגובה איומה לכביש כשמתרכזים בטלפון הסלולרי – משוקללות וניתנות למשתתף בגמר המשחק, תוך השוואה לסך התאונות מהסוג הזה באוכלוסייה ושלל נתונים, כתבות וניתוחים נלווים.
חלק אחר בעבודה של פילהופר הוא יוזמה עצמאית, ללא קשר לכתבה מסוימת, בחיפוש דרכים חדשות לתעד את מצב האומה. "רכבת המלים", למשל, עלתה לאתר ביום הבחירות לנשיאות ב-2008. הגולשים התבקשו לבחור מלה שתתאר את מצב הרוח שלהם, וענן המלים הנבחרות נסע לאטו (בדרך שבה פועל שומר-מסך) והתעדכן בזמן אמת לפי בחירת הגולשים, משתנה ככל שנוקפות השעות ומתבררות התוצאות, כשבחירת הרפובליקאים והדמוקרטים מופיעה בצבעים מנוגדים. העמוד זכה להצלחה עצומה, אבל פילהופר לא מתכוון לחזור על ההברקה עוד פעמים רבות: "זה נראה לי דבר עם פוטנציאל גבוה להישחק".
שיקוף אחר של אמריקה, הפעם מצד מנהיגיה, נעשה בפרויקט "מלות חניכה" (Inauguration words), שהציג נאומי השבעה של נשיאי ארה"ב לדורותיהם, עם תגיות המבליטות את מלות המפתח שחזרו על עצמן שוב ושוב בנאומים. דרך פשוטה וחכמה לייצג תקופה בהיסטוריה ומורשת של נשיא: "עולם" היתה המלה הבולטת של קלינטון כשנכנס לבית הלבן, "חופש" ו"חירות" הדגיש ג'ורג' בוש בקדנציה השנייה בלי להגיד פעם אחת "עיראק" או "אפגניסטן", ו"דור" חזרה שבע פעמים מפיו של אובמה, כבר בלי להגיד פעם אחת "שינוי".
הזבל שלך הוא האוצר שלי
"ענן מסמכים", הפרויקט הגדול הנוכחי של פילהופר, לא מתפרסם באתר ה"ניו-יורק טיימס". המיזם נתמך בכספי פרס על סך 720 אלף דולר, הניתן לזוכה בתחרות "נייט ניוז" לעיתונות בשירות הקהילה. פילהופר, מייסד-שותף של האתר, פועל בפרויקט בהתנדבות במקביל לעבודתו ב"טיימס", יחד עם המייסדים השותפים האחרים, אריק אומנסקי וסקוט קליין, עיתונאים מאתר התחקירים הצעיר "פרו-פבליקה", שכבר הספיק לקטוף השנה פרס פוליצר.
לפני שהגיע ל"ניו-יורק טיימס" עבד פילהופר בעיתונים "קורייר ניוז" בניו-ג'רזי ו"ניוז ג'ורנל" ככתב ועורך, ואחר-כך בעמותות "כתבים ועורכים חוקרים" ו"המרכז לאמון הציבור". מ-2005 הוא ב"ניו-יורק טיימס". בתור תחקירן, מספר פילהופר, הוא אהב לשמור מסמכי נייר, "אולי אהבתי יותר מדי". כעת הוא צובר אותם במחסן אלקטרוני, בלי אבק ועם יכולת נגישות שארכיון נייר לעולם לא יוכל להציע.
"ענן מסמכים" מצטיין במנוע חיפוש משוכלל, הרוכב על מערכות קיימות, שאחת מהן משמשת את "ניו-יורק טיימס" והאחרת שימשה סוכנויות מודיעין, והוא מתיימר לנצל את כישוריהן המוכחים כדי לעלות על גוגל ודומיו ביעילות, בחיתוכים מדויקים ובפיצוח מסמכים שגוגל אינו מצטיין בקריאתם.
כך למשל ניתן יהיה לזהות שם של אדם בתוך מסמך PDF, להעריך אם הוא, למשל, פוליטיקאי, ובאיזו מדינה הוא נמצא (כולל קווי רוחב ואורך גיאוגרפיים של המקום המוזכר במסמך), ולהמשיך לסמן בצבע זוהר את הקטעים הנוגעים לאותה אישיות, גם אם זו לא תיכתב בשמה המלא, אלא סתם "הוא".
כאשר מקישים את מושא החיפוש – אדם, נושא, ישות מסחרית, מדינה או כל מלה אחרת – המערכת מעניקה לפריט המבוקש מעין תעודת זהות, שתלווה את החיפוש מעתה והלאה בערימות המידע שיצטברו על השרתים, ותסייע לתחקירן לטוות את רשת המסמכים שעליה יושתת הסיפור שלו. המידע שייאגר בספריית המסמכים נלקח ממקורות מבטיחים. המשתתפים שהביעו הסכמה: כלי תקשורת חזקים, ארגונים למען חופש מידע, גופים אקדמיים ואולי גם, חרף הבעייתיות שעלולה להיווצר, גופים פדרליים.
צילום סביבת העבודה באתר "ענן מסמכים" (צילום מסך: מתוך האתר)
עיתונאים מטבעם לא אוהבים לשתף, מודה פילהופר, אבל מאמין שיותר מכך הם מעדיפים לפצח סיפורים, ואם אפשר לעשות זאת בעזרת מסמכים שמישהו כבר אסף פעם ושכח מקיומם, הם יעדיפו משחק קבוצתי. "הזבל שלך הוא האוצר שלי" הוא המוטו. מי שיעדיף שלא לשתף יזכה בכל מקרה למשרד נוח. "ראה זאת כמו המקבילה המקוונת לישיבה בחדר העבודה עם ערימה של מסמכים, טוש זוהר ופתקים נדבקים", הוא מסביר. "עיצבנו את חלל העבודה של הכתבים כדי לאפשר עבודה עם מסמכים בסביבה פרטית ומאובטחת לפני הפרסום".
"תמיד שואלים אותי", אמר פילהופר לתחקירנים הצעירים בסדנה שהעביר להם בקיץ האחרון, "'אני לא רוצה שכל אחד בעולם יראה את המסמכים שלי, למה שאני אעזור למתחרים?'. ובכן, אתם לא חייבים. אם אתם עובדים על סיפור ורוצים להישאר חשאיים זמנית – אפשר. אנו מקווים שאחרי שתפרסמו את הכתבה תיתנו פומבי למסמכים, וגם זה לא חובה. אנחנו גם נמצא דרכים לדחוף מסמכים שכלי תקשורת השיגו ומעוניינים לפרסם, ונפיץ אותם בקרב כל הגולשים במאגר".
"ענן מסמכים" הוא שירות חינמי. יתר על כן, מי שלא יורשה להעלות מסמכים לאתר יהיה רשאי להשתמש בטכנולוגיה של פילהופר וחבריו כדי להקים ספריות מן הסוג של "ענן מסמכים" לשימושים קהילתיים אחרים. "אנחנו רוצים שלמסמכים אצלנו תהיה סמכות של כלי תקשורת מהימנים, אבל אם אתם רוצים לייצר ענן בעצמכם, בבקשה, עשו זאת – הטכנולוגיה כבר שם".
הפרויקטים שלך הם שירות ציבורי. ה"טיימס" מחליף את הממשלה?
"זה חלק ממה שעיתונות הופכת להיות. הממשל היה אמור לעשות זאת, אבל הוא לא עושה את זה – אז למה שלא נעשה זאת אנחנו? מי יעשה את זה אם לא אנחנו?".
להמשך הראיון
"הרגלי קריאה זה דבר מצחיק" / איתי כ"ץ
"הרבה עיתונאים משאירים את שיקול הדעת המקצועי שלהם בדלת כשם ניגשים לאונליין", קובע ארון פילהופר, ראש הצוות המשלב בין טכנולוגיה לעיתונות באתר ה"ניו-יורק טיימס", שמספר בראיון מהו סוד ההצלחה של האתר