סאגת החובות של ערוץ 10 הגיעה היום לשיא חדש בוועדת הכלכלה של הכנסת. לאחר שבמשך שנים גולגלו חובות שהערוץ חייב למדינה כחלק מתנאי הזיכיון, הוחלט לדחות את בקשת הערוץ לפרישה נוספת של חוב ממשלתי על סך של עשרות מיליוני שקלים. לטענת מנכ"ל הערוץ, יוסי ורשבסקי, ההחלטה תביא לסגירתו של הערוץ באופן כמעט מיידי.

"ערוץ 10 ייסגר, שוק הטלוויזיה יחזור עשור אחורה, ויישאר כזה זמן רב. חברות הטלוויזיה מתקשות לגייס משקיעים, ואם תדחו את בקשתנו המצב יהיה כזה שבמשך שנים ארוכות תהיה חברת חדשות אחת, ושוק טלוויזיה עם מאות מפוטרים", היה התסריט שצייר ורשבסקי בפני חברי הוועדה על-פי הדיווח ב"הארץ". לעומתו טען ח"כ יצחק וקנין (ש"ס): "לא אנחנו, אלא בעלי המניות של ערוץ 10 הם שרוצים לסגור את הערוץ", בסירובם לשלם את החוב באופן מיידי.

אמנם, משמעותה של החלטת הוועדה אינה בהכרח סגירת הערוץ, משום שזו צריכה לעבור בקריאה שנייה ושלישית, כך על-פי דברים שאמר ורשבסקי עצמו. גם אם ייסתם הגולל על האפשרות לפריסת חובות, ייתכן כי הערוץ יינצל מסגירה עם כניסתו של בעל מניות חדש כמו איש העסקים חזי בצלאל, מיזוג עם זכיינית ערוץ 2 רשת או שילוב של השניים. בכל אחד מהמתווים הללו, גורלה של חברת החדשות של הערוץ אינו ברור. בינתיים אופפת את עובדי ערוץ 10 ועובדי תעשיית הטלוויזיה הקשורים בערוץ אווירה של מבוכה ובלבול.

"אנשים כאן מאוד לחוצים ויש מרמור מאוד גדול", אומר עובד הפקה בערוץ בשיחה עם "העין השביעית". כמו עובדים אחרים של הערוץ, גם הוא מבקש לשמור על עילום שמו מחשש למקום עבודתו. העובד מזכיר את משכורות העובדים הבכירים ("טאלנטים") כגורם לתרעומת, אך מוסיף כי הגורם העיקרי לו הוא "חוסר הוודאות והחשש לפרנסה".

לדבריו, "רוב העובדים בערוץ לא מרוויחים הון עתק ותלויים בשכר רעב שהם מקבלים. אמרו לנו להיות אופטימיים, אבל חוסר הוודאות הזה מורגש כבר חודשים גם בקומת המערכת וגם בקומת ההנהלה. אתה יכול להרגיש את זה היטב במצב הרוח של אנשים. רצות פה הרבה בדיחות שחורות. דווקא הוותיקים, אלה שעובדים בערוץ מתחילת הדרך, הם הפחות אופטימיים מכולם". ברם, לדבריו, הוא אינו מכיר עובדים בערוץ שפתחו בחיפוש פעיל אחר עבודה חלופית.

גם בכיר בחברת החדשות של ערוץ 10 אומר כי "האווירה בערוץ ובחדשות קשה". לדבריו, הדעה הרווחת במקום עבודתו היא כי החלטת ועדת הכלכלה נועדה להביא לסגירת חברת החדשות של הערוץ "יותר מאשר את הערוץ עצמו". העיתונאים במערכת, הוא אומר, מפחדים להיפלט לשוק העבודה, משום ש"על כל תפקיד יש עשרה קופצים".

כשהוא נשאל אם בעלי המניות של הערוץ משתמשים באיום הסגירה כמנוף מול הכנסת כדי שזו תפרוס את חובות הערוץ, בעוד שאפשרות סבירה היא כי הערוץ ימשיך לפעול גם אם בהרכב בעלות שונה, הוא עונה כי הטענה מוטעית לפחות באופן חלקי, וכי גם אם תסריט כזה אפשרי, "אי-אפשר לנתק אותו מהדיון סביב חופש הביטוי".

זאת, משום ש"גם אם תוקם חברת חדשות חדשה או יקום ערוץ ברישיון שיקים חברה חדשה, למנהלים שלה כל הזמן יזמזם בראש הזיכרון של ראש ממשלה שהביא לסגירת החברה הקודמת, המוצלחת. הדבר יוביל לכך שאנשי החברה החדשה ייזהרו יותר לפני שהם יפרסמו תחקיר על כל אחד בצמרת השלטון, ובמיוחד אם זה ראש הממשלה או אשת ראש הממשלה".

הבכיר משווה את המציאות שבפניה תעמוד חברת החדשות החלופית למצב השורר כיום בכלי תקשורת כמו "מעריב", הנשלט בידי בעלים שיש לו אינטרסים רבים ומגוונים בישראל. "בלי קשר לשאלה אם לבעל הבית יש השפעה ישירה על פרסום כתבות הנוגעות לו, קיימת אווירה טבעית שתשפיע על השאלה אם ידיעה תגיע לשידור או לא".

"נכון שיש פה בערוץ 10 מנהלים שכשלו גם בניהולו וגם בזיהוי האיום מצד ועדת הכלכלה", הוא מוסיף, "ועובדה שהמנכ"ל והיועצת המשפטית נרדמו בשמירה ושכחו לכרוך את דחיית מתן הרשיונות גם בדחיית תשלום החובות. זה עניין טכני שבו הם יכלו לטפל כבר לפני חודשים. וזה עוד לפני שבכלל נדבר על הבזבוזים, הניהול הכלכלי הלא חכם, הן בחדשות 10 והן בערוץ 10, ועל הכשלונות הידועים של לוח השידורים, כמו למשל התוכנית 'הדור הבא'".

העובד הבכיר מגלה גם הבנה להחלטת ועדת הכנסת, שהעניקה דחיות רבות לערוץ, ולטענה כי "פעם אחת הערוץ חייב לעמוד בהתחיבויותיו", אולם הוא מוסיף כי לא ניתן להתעלם מכך ש"היו ח"כים שממש צהלו למשמע ההחלטה. מילא אם היה מדובר בחברי-כנסת שמונעים משיקולים מקצועיים ואומרים שהם לא מוכנים יותר לבוא לקראת לאודר ומימן, אבל זה לא המקרה. אני מאמין שלרובם יש שיקולים אחרים שמוכתבים מלמעלה, מלשכת ראש הממשלה. בשורה התחתונה, 45 מיליון השקלים שהערוץ חייב לא יפילו לא את משרד התקשורת ולא את משרד האוצר. מישהו דואג לכך שדווקא עכשיו לא יבואו לקראת הערוץ, דווקא בימים שכל התעשייה נמצאת בקשיים".

העובד הבכיר יודע לספר על עמיתים רבים, גם מחוץ לערוץ, שכבר סובלים מהמשבר: "אני יודע על ביטול של שבע הפקות ענק, גם של רשת וגם של קשת, שמעסיקות כל אחת כ-30 עובדים. לאחר שערוץ 10 ביטל הפקות, שתי הזכייניות האחרות קפצו על העגלה וביטלו גם הן. כך שתתאר לעצמך עד כמה המצב עלול להיות עוד יותר גרוע אם נוסף לכך ערוץ 10 ייסגר".

חברת החדשות של ערוץ 10, אוקטובר 2007 (צילום: משה שי)

חברת החדשות של ערוץ 10, אוקטובר 2007 (צילום: משה שי)

גורם בכיר בערוץ 10 אומר מנגד כי בהנהלת הערוץ "זיהו כבר לפני חודשים את הצורך בכך שוועדת הכלכלה תדחה את מועד תשלום החובות, בהתאם לדחייה שנעשתה במועד דחיית הענקת הרשיונות. אנחנו אלה שזיהינו ויזמנו", הוא אומר, ואותם מנהלים "שלכאורה 'כשלו'" הם אלה שיזמו את הצעת החוק ועבדו מול הרשות השנייה ומשרד האוצר. "מהם הבנו שהאוצר והרשות בעד, ושזה רק עניין טכני וזה היה גם הגיוני. העניין הפוליטי התחוור לנו שבוע וחצי לפני הישיבה, וברגע שנכנס האלמנט הפוליטי, זה כבר לא קשור לכמה מקצועיים היינו או אילו לוביסטים הפעלנו או מה אמרנו בתקשורת.

"אם קיימת נחישות מצד משרד ראש הממשלה", הוא מוסיף, "אז המשחק כבר גדול עלינו ב-19 מידות. אם משרד ראש הממשלה מחליט, זה לא משנה אם היינו גם על ארגז של רדבול. היתה משמעת קואליציונית, וזה בכלל לא משנה מה היינו עושים". ניהול הערוץ בכללו, אומר אותו גורם בכיר בערוץ, מוצלח ומתנהל לפי שיקולים כלכליים טהורים בשלוש השנים האחרונות, לדבריו. "ב-2010 הערוץ הגיע לרמת ההפסדים הנמוכה ביותר שהיתה לו אי פעם", הוא מסכם, וגם אם היו תוכניות שנכשלו, הרי שמדובר ב"סיכונים מחושבים".

בכיר אחר בתעשיית הטלוויזיה, שעבד בין היתר על פיתוח תוכנית לערוץ ועבר בעקבות המשבר האחרון לעבוד על תוכניות לערוץ מתחרה, סבור כי האשמים העיקריים במצב שנוצר הם בעלי המניות ולא חברי-הכנסת. הוא כורך את המשבר הנוכחי בערוץ 10 בטענות שנשמעו לאחרונה ולפיהן המחאה החברתית הביאה לירידה בפרסום ובעקבות זאת לקיצוצים גם אצל זכייניות ערוץ 2. "נכון שהיתה ירידה בפרסום בגלל המחאה, אבל הרבה מאוד מהצעדים ננקטים כי הדבר נוח לזכייניות", הוא טוען. "אם קשת היתה מורידה תוכנית כמו של קארין מגריזו בנסיבות רגילות, זה היה מעורר הרבה הדים, ולכן הרבה יותר נוח לתרץ את זה במשבר הכלכלי או במחאה".

לדבריו, הקפאת תוכניות והשהייתן על-ידי חברות הטלוויזיה אינן פועל יוצא הכרחי של המשבר, אלא דווקא, בחלקן, ניצול שלו. "התוכנית 'מצב האומה' של ליאור שליין היתה כבר אמורה לחזור מזמן, אבל בינתיים זה לא קורה. שליין מקבל את הכסף מרשת, אבל מסביב ישנם כותבים, מפיקים, אולפנים וצוות מאוד גדול של אנשים שמחכה שהתוכנית תעלה לאוויר. לזכיינית נוח להמתין, להרוויח זמן עם שידורים חוזרים ולחזור עם התוכנית כשייגמר המשבר. החשבון הוא פשוט: אם התוכנית תעלה בינואר במקום בנובמבר, הם הרוויחו חודשיים של משבצת פריים-טיים בלי להוציא עוד כסף".

גם בזכיינית קשת, לדבריו, "אמרו שמשכו את העונה השנייה של התוכנית של אייל גולן בגלל המחאה, אבל המטרה היתה לעלות מול התוכנית 'The Voice' של רשת. משזו התעכבה, גם התוכנית של קשת מתעכבת", לאו דווקא בגלל אילוץ אמיתי.

בעוד שהדיון הציבורי מתמקד בעיקר בפגיעה בזכייניות, אלו, לדברי אותו איש טלוויזיה, הן האחרונות להיפגע. הראשונים להיפגע הם היוצרים והמפיקים, בסדר הזה. "אני יודע על כותבים במשרד הפקות שכאשר החל הבלגן קיבלו התראה לפני פיטורים, כחוק, ומיד לאחר פיטוריהם נשכרו לאותה עבודה בהרבה פחות כסף". לדבריו, היוצרים, שלא קיבלו תשלום גדול יותר בתקופות שבהן הפרסום פרח, משלמים עכשיו את המחיר של אי-רצונם של בעלי המניות להמשיך להזרים כסף תוך שהערוצים מתרצים את הקיצוצים בירידה, הלא משמעותית לדבריו, בפרסום.

למרות האווירה הקשה, אותו גורם הבכיר בחברת החדשות של ערוץ 10 מביע אופטימיות באשר לתוצאה הסופית של המשבר. "רוב העובדים, בכירים וזוטרים, אמנם חוששים ולא יודעים מה לעשות עכשיו, אבל בקרב העובדים בוגרי המאבקים הקודמים יש אמונה לא מבוטלת שאפשר יהיה לצאת מזה.

"גם אם המניעים הם פוליטיים, הם סבורים שמי שמקבל את ההחלטות בלשכת ראש הממשלה בסך-הכל מעוניין להזחיל את ראשי הערוץ על הברכיים, אבל בסופו של דבר הוא יבין שסגירת הערוץ תהיה מכה קשה לכל התעשייה. קשה להאמין שמישהו יוריד את השאלטר, ואנחנו מאמינים שהדמוקרטיה והשכל הישר ינצחו. פשוט אין היגיון להכניס את השוק למיתון כפוי, להישאר עם חברת חדשות אחת ועם ערוץ ראשון לא רלבנטי".

תגובת קשת לא הגיעה עד לפרסום הכתבה. מרשת נמסר בתגובה: "הטלוויזיה המסחרית בישראל נמצאת באחת משעותיה הקשות. על אף קיצוצים בלוח, 'רשת' מקפידה על מחויבויותיה הרגולטוריות, נאותות הפקה ובעיקר על לוח שידורים מגוון ומהנה. גם בימים קשים אלו מחויבויותינו לצופים נשמרת להביא טלוויזיה משפחתית, חיובית ובעיקר יצירתית".

ערוץ 10 בחר שלא להגיב. מלשכת ראש הממשלה נמסר "הטעונות הן אינן נכונות והן חסרות בסיס".