אתמול נשלחה לתיבת המייל של ועדת האתיקה במועצת העיתונות תלונה נגד עיתון "העיר", בעקבות כתבה שפירסם שם ביום חמישי האחרון יצחק לאור. רשימת הארגונים החתומים על המכתב ארוכה ביותר:

הקשת הדמוקרטית המזרחית; מרכז תמורה למניעת אפליה; אחותי – למען נשים בישראל; קואליציית נשים לשלום; אשה-לאשה – מרכז פמיניסטי חיפה; אל"ה – אוניברסיטה ללא הטרדות באוניברסיטת תל-אביב; מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית; עמותת רוח-נשית – עצמאות כלכלית לנשים נפגעות אלימות; קול-האשה – מרכז פמיניסטי רב-תרבותי; הכיוון-מזרח – בימת קדם לספרות; עמותת איתך-מעכי – משפטניות למען צדק חברתי; שישה-צבעים – בונים קהילה גאה בישראל; ארגון ויצו ישראל; עמותת שישה-צבעים; פנורמה – קהילה בי-פאנסקסואלית-פמיניסטית; ברית-נשים-מתקדמת – בל"ד/אל-תג'מוע; פרלמנט נשים; ש.י.ן לשוויון ייצוג נשים; שדולת-הנשים; עמותת נשים-לגופן; והאגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר.

בתלונה נטען כי בפרסום הכתבה מאת לאור הפר "העיר" "הפרה בוטה, בכל אמת מידה, של כללי האתיקה העיתונאית, כללים שאותם קבעה מועצת העיתונות ושעל-פיהם חייב כל עיתון לנהוג".

על-פי התלונה, הפרסום היה לא הוגן, לא ישר ולא מקצועי. "כשל עיתון 'העיר' כישלון חמור כאשר העמיד לרשותו של לאור במה סטרילית ונרחבת לשטוח את טענותיו, וזאת בלי לעמתו עם שאלות נוקבות ובלי לעמתו עם מידע שאינו מתיישב עם טענות אלו", נכתב בתלונה. "עיתון 'העיר' מעל בתפקידו בכך שנתן במה חופשית, מופרזת ובלתי מבוקרת לטיעוניו של לאור [...] מדובר בכתבה פרסומית לכל דבר ועניין מטעמו של הכותב ולקידום האינטרסים הפרטיים שלו".

שער המקומון "העיר", 6.5.10

שער המקומון "העיר", 6.5.10

בתלונה צוין גם כי לעומת ההיקף הנרחב שהוענק לדבריו של לאור, למגיבים ניתנה זכות תגובה בהיקף של כמה מאות מלים ואף עשרות מלים בלבד. "הטיה זו כשלעצמה משקפת העדר שיקול עיתונאי אחראי, הוגן וציבורי, ויש בה משום הבעת תמיכה חד-משמעית בגרסתו של לאור למול גרסאות קורבנותיו", נכתב בתלונה. כמו כן נטען כי בפני מי שהתבקש להגיב לא נמסרו המובאות המדויקות מהטקסט של לאור, ועל כן הן "לא קיבלו למעשה זכות תגובה אמיתית".

עוד נטען בתלונה כי בעצם פרסום הכתבה ב"העיר" יש "ניגוד עניינים מובהק", כיוון שלאור מועסק זה שנים רבות על-ידי המו"ל של המקומון. "נוכח מספר העמודים הרב שהוקדש לפרשה, בכתיבה בגוף ראשון מפי לאור עצמו, קשה שלא לשער כי מתן בימה כה חריגה בהיקפה הנרחב ובאופיה קשורה לקשריו האישיים, המקצועיים, הכלכליים והחברתיים עם בעלי העיתון ועורכיו", נכתב בתלונה, ונטען כי מן הראוי היה לפרסם לפחות גילוי נאות על הקשר בין מערכת "העיר" ללאור.

טענה נוספת העולה מן התלונה היא כי רשימתו של לאור פגעה בשמה הטוב של אשכר אלדן כהן, שהגישה נגדו במשטרה תלונה על אונס, וזאת משום שלאור "[עושה] שימוש מניפולטיבי בשיריה [...] מפקיע את המימד הפואטי משירתה [...] ומטמיע אותו ב'כתב הגנה' כראיה על עברה המיני והבעייתי לכאורה של המתלוננת, וזאת על מנת לערוך לה דיס-קרדיטיזציה [...] לאור למעשה ביקש לשוות לטקסט אופי ריאליסטי, כלומר הצהרת כוונות מצדה של הכותבת".

"לא סופרים אף אחד"

עורך "העיר", אלון עידן, דוחה את הטענות בתוקף. לדבריו, הרשימה מאת לאור עברה טיפול עיתונאי ראוי. "זה טקסט שעבר בערך שלושה שבועות של קריאות חוזרות ונשנות", הוא אומר ל"עין השביעית". "החל ממני, דרך עורך המגזין, דרך היועץ המשפטי שלנו וליטל גרוסמן, כתבת שהוצמדה למשך שבועיים או שלושה רק כדי לטפל בטענות שעלו מהטקסט של לאור.

אלון עידן (משמאל) (צילום: באדיבות אלון עידן)

אלון עידן (משמאל) (צילום: באדיבות אלון עידן)

"כל עובדה שהיתה בטקסט הלכה ונבדקה. עכשיו, מה זה אומר נבדקה? אנחנו לא יכולים לבדוק טענה כמו 'אני לא אנסתי אותה, היא באה באותו יום וכולי', זה מלה מול מלה. מה שאנחנו כן יכולים לעשות זה בכל שאר המקרים, כשהוא למשל אומר, 'היא כתבה בבלוג ככה וככה', או 'אמרו במערכת 'הארץ' באותה תקופה שהגר להב היתה ככה וככה', הלכנו לבדוק עם אנשים שמוזכרים בטקסט שלו, אפילו לא בשמם, אפילו אנשים שמוזכרים בעילום שם. שאלנו אותו מיהם האנשים האלה ויצרנו איתם קשר. כל טענה שהועלתה על-ידיו שהיא בת בדיקה, הלכה ונבדקה על-ידי הכתבת".

בעקבות הבדיקות שונה הטקסט?

"ירדה כמות גדולה מאוד של טקסט. לא בגלל שגילינו שהוא שיקר, כי לא גילינו כזה דבר, אבל בגלל שלא יכולנו למצוא תמיכה עובדתית שהיא בת עמידה בבית-משפט לטענות שהוא מעלה. הורדנו לו המון קטעים, והמון קטעים אחרים שוכתבו כדי לעדן אותם במקומות שנראו לנו מוגזמים, גם אם הוא לטענתו צודק ועדיין היה בהם לטענתנו איזושהי פגיעה במישהו שמוזכר. הוא היה מאוד קנאי לגבי הטקסט, הוא רצה שהטקסט יפורסם כמו שהוא בגלל שהוא האמין שזאת האמת שלו. בדרך כלל בן-אדם במצב כזה מתנהג ככה".

מעבר להורדה של טקסט, האם ביקשתם ממנו להתייחס לעניינים שבגרסה המקורית הוא בחר שלא להתייחס אליהם?

"צריך להבין, אנחנו ביקשנו במקור התייחסות למקרים המפורשים של האונס וההטרדות המיניות שהוזכרו, בעיקר לא בעילום שם, ומבחינתנו הוא הגיב עליהם. בעיקר אמורים הדברים לגבי האונס, שהוא המקרה היחיד שהוגשה תלונה לגביו. אני לא שופט, אבל הבן-אדם הזה, מבחינתי, עדיין זכאי לחלוטין. אמרתי להם [למגישי התלונה למועצת העיתונות] שבמדינה ליברלית מתוקנת, יש מקום לשמוע את הגרסה של בן-אדם לפני שקובעים שהוא אשם".

השאלה היא לא אם הייתם שופטים, אלא אם הייתם עיתונאים.

"כמובן שיש מגבלה מסוימת בסוג כזה של טקסט לעומת ראיון. ברור שיש מגבלה, ואנחנו מודעים לה. זה מחיר שנאלצנו לספוג כי הוא לא היה מוכן להתראיין. לא רק לנו, גם לעיתונים אחרים שהציעו לו. ועדיין חשבנו שיש ערך לטקסט הזה".

בנוגע לטענה על ניגוד עניינים בשל הקשר בין "העיר" ל"הארץ" אומר עידן כי זו "טענה מופרכת". לדבריו, "אפשר להגיד הרבה דברים על עמוס שוקן, אבל אין לו בדל של התערבות במה שקורה בעיתון 'העיר'". עידן מציין כי שבוע לפני פרסום הרשימה של לאור, פורסמה בעיתונו ביקורת חריפה ביותר על עיתונאי "הארץ" ארי שביט, וכי לפני כן פורסמה ביקורת חריפה על סיקור התוכנית "האח הגדול" במוסף "גלריה" של "הארץ". "אנחנו לא סופרים אף אחד", מדגיש עידן, "לא את 'הארץ' ולא את 'ידיעות' ולא את 'מעריב', ובמקרה הזה גם לא את הטענות של הארגונים".

אתה חושב שהיה מקום לגילוי נאות ש"העיר" יוצא לאור על-ידי שוקן?

"לא".

לגבי הטענה כי "העיר" לא העניק מקום ראוי לתגובות על דברי לאור, אומר עידן כי לדעתו "התגובות היו נרחבות מאוד" וכי "כל בן-אדם שהוזכר ואפילו רק נרמז לגביו הגענו אליו וביקשנו תגובה. אין יותר מזה מבחינתי".

עידן מוסיף כי בעיניו הטקסט של לאור הוא בעצמו תגובה לתחקיר שפורסם בערוץ 10 ולטענות שעלו בבלוגוספירה, ולכן אין מקום לדרוש תגובה סימטרית בהיקפה לגרסתו. הוא מדגיש כי היקף הרשימה של לאור עמד על שבעה וחצי עמודי A4, שאינם בגודל רגיל של כתבות המתפרסמות בעיתון, ומבין העמודים הללו, עמוד וחצי הוקדשו רק לתגובות. עידן מציין גם כי הכתבת שביקשה את התגובות "ותיקה ורצינית", ובכל מקרה, אם מי מהמגיבים נתקל בטקסט של לאור בקביעות שלא הופיעו בבקשת התגובה, הוא מוזמן לפנות אל העיתון.

ביחס לטענה על פגיעה בפרטיות אומר עידן כי "כל מה שכתוב בבלוג, שאתה יכול להיכנס אליו באופן חופשי וישיר, יש לו מקום להיות כתוב בעיתון". לדבריו, "קשה מאוד לפרסם בלוגים באינטרנט שחשופים לכולם במטרה שיתפרסמו, ולבסוף לבוא בטענות כשהם מוזכרים בעיתון".

אבל הטקסט פורסם במקור כשירה, לא כביוגרפיה.

"כל פעם שיש ציטוט מתוך הבלוג כתוב שזה מהבלוג, עם סימנים של ציטוט. הגבולות פה הם מאוד מטושטשים, וגם אשכר וגם כל מי שמעורב בפרשה הזו צריך לקחת את זה בחשבון. אני לא יכול לומר ליצחק לאור, זה שיר שלה, אתה לא יכול להשתמש בזה כי זה אמנות. אני חושב שכשמישהו מאשים במשהו, והמואשם מנסה לצייר את הסיטואציה בכלים שלו, יש לגיטימציה לזה. אבל בשביל זה יש בית-משפט שיקבע אם יש קשר בין הדברים או לא. לא אנחנו".