הצנזורה הצבאית בישראל מתערבת בשנים האחרונות ב-17%–20% מהפרסומים שמובאים בפניה. כך עולה מנתונים שהעבירו אל "העין השביעית" הצנזורית הראשית, תא"ל סימה ואקנין-גיל, והממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד הביטחון.

צלמי עיתונות מתעדים אימון צבאי בגולן (צילום: ארכיון)

בתשובה לפניית "העין השביעית" לממונה על חופש המידע במשרד הביטחון התקבלו מהצנזורה נתונים על שיעור התיקונים והפסילות בעשור האחרון, כמו גם רשימה מדורגת של הנושאים שהעסיקו את הצנזורה בשנתיים האחרונות. במשרד הביטחון הדגישו כי חוק חופש המידע אינו חל על הצנזורה, אך הוחלט לשתף פעולה עם הבקשה לפנים משורת הדין. "לצורך מסירת הנתונים הושקעו זמן ומשאבים רבים, החורגים מגדר הסביר בנסיבות העניין", ציינו באגף הדוברות של משרד הביטחון.

לפי המידע שהתקבל, בתחילת העשור הקודם היה שיעור הפרסומים שבהם התערבה הצנזורה – מתיקונים של אות אחת ועד פסילה גורפת – כפול משיעור ההתערבות בשנים שלאחר מכן. בשנת 2000 עמד שיעור ההתערבות על 42% ובשנת 2001 הוא עמד על 40% (משרד הביטחון מפנה את תשומת הלב לכך שהיו אלה שנות האינתיפאדה השנייה; זו פרצה רק לקראת סוף שנת 2000).

משנת 2002 ועד שנת 2011 שיעור ההתערבויות בפרסומים המוגשים לצנזורה יציב למדי ועומד, כאמור, על 17%–20%. יוצאת מן הכלל שנת 2004, אז תיקנה הצנזורה רבע מהפרסומים שהוגשו לה.

מהנתונים עולה כי מאז שנת 2002, גם בשנים שבהן התבצעו פעילויות מבצעיות יוצאות דופן ומספר ההגשות לצנזורה עלה, נותר שיעור התיקונים בראייה שנתית יציב למדי. כך, לדוגמה, בשנת 2006, אז התחוללה מלחמת לבנון השנייה, חלה עלייה משמעותית של כ-33% במספר הפרסומים שהוגשו לצנזורה. ביולי ובאוגוסט 2006, החודשים שבהם התחוללה המלחמה, התקבל בצנזורה מספר פרסומים זהה לזה של ששת החודשים שקדמו למלחמה באותה שנה. גם שיעור ההתערבות באותה תקופה עלה והגיע ל-30% בחודש יולי ו-24% בחודש אוגוסט. יחד עם זאת, ההשפעה בראייה שנתית לא היתה משמעותית, ושיעור ההתערבות בכל השנה עמד על 19%, כבשנת 2005.

לעומת זאת, במהלך מבצע עופרת-יצוקה חלה עלייה דרמטית במספר הפרסומים שהוגשו לצנזורה, אך רוב גורף מהם לא הצריך התערבות. התקשורת, נראה, הפנימה את כללי הפרסום ולא איתגרה את הצנזורה כבימי מלחמת לבנון השנייה. לפי הנמסר מהצנזורה, אם מתעלמים מפעילותה באירועים חריגים כמו מלחמת לבנון השנייה ומבצע עופרת-יצוקה, הרי ששיעור ההתערבות שלה עומד על כ-15% מסך הפרסומים שמוגשים לפיקוחה. כאמור, לא סופקו מדדים להבדיל בין התערבות זניחה למשמעותית.

הנתונים שסיפקה הצנזורה לפעילותה בתקופה שבין ספטמבר 2009 לאוגוסט 2011 מפורטים יותר (כתוצאה משינוי נהלים פנימי בצנזורה). באשר לשנים אלה מופרד שיעור הפסילות הגורפות של פרסומים שהובאו בפני הצנזורה משיעור התיקונים בפרסומים שהותרו לבסוף לפרסום. לפי הצנזורה, כ-2.8% מסך ההגשות בתקופה שבין ה-1 לספטמבר 2009 ובין ה-31 לאוגוסט 2010 נפסלו פסילה גורפת, וכ-2.5% מההגשות בשנה שלאחר מכן.

בתשובת משרד הביטחון מציינים כי "גם בקרב הידיעות שלא הוגשו לאישור הצנזורה, אחוז התיקונים בכל רמה שהיא, לו היתה הצנזורה נדרשת לטפל בביקורת מונעת, היה מגיע לכ-2% בממוצע. הדבר נובע מכך שכתבים צבאיים ומדיניים מכירים את מדיניות הצנזורה ומגבלות השיח ולכן מקפידים על הנחיות הצנזורה גם בשיח הציבורי המשודר בזמן אמת (רצועות אקטואליה ואינטרנט). נתון זה, אמנם, נבחר ואומת ביחס לשנים 2009–2010, אולם למיטב שיפוטנו תקף גם באופן כללי".

במלים אחרות, נראה כי העיתונאים העוסקים בנושאים שמחייבים פיקוח של הצנזורה הצבאית הפנימו את קווי הגבול שמתחה הצנזורה לאורך השנים והם מפעילים על עצמם צנזורה עצמית. עוד עולה כי הצנזורה העצמית של העיתונאים מחמירה יותר מאשר הצנזורה הצבאית הרשמית ומובילה לפוטנציאל של כ-2% תיקונים בלבד בפרסומים שלא הוגשו לצנזורה, לעומת שיעור התערבות בפועל, הגבוה פי עשרה כמעט בפרסומים שמוגשים לצנזורה.

מחד גיסא, אפשר שהעיתונאים מקפידים הקפדה יתרה דווקא משום שהם יודעים כי לא יגישו את הפרסום לפיקוח הצנזורים. מאידך גיסא, לאור הנתונים הללו יש לקחת בחשבון את השפעתה של צנזורה עצמית גם כשבוחנים את שיעור ההתערבות של הצנזורה הצבאית בפרסומים שמוגשים לפתחה. אפשר שהשיעור נמוך יחסית למה שניתן היה לחשוב בשל הפנמת הגבולות שמתחה הצנזורה לאורך השנים.

בנוגע לשנתיים האחרונות ניתן היה לספק גם רשימה של עשרת הנושאים הבולטים בפרסומים שהוגשו לצנזורה ורשימה של עשרת הנושאים הבולטים בפרסומים שדרשו את התערבות הצנזורה. פעילות צה"ל כובשת את המקום הראשון במדדים אלו. פעילות השב"כ והנעשה בארצות ערב (כולל הרשות הפלסטינית) חותמים את המדדים. לעיון בנתונים המלאים הקישו כאן.