ביום שישי האחרון פירסם הכתב המדיני של "מעריב" בן כספית פוסט בבלוגו באתר nrg מעריב על הקרן החדשה לישראל. כספית הצית את הפרשה בפרסמו שבוע לפני כן דו"ח של עמותת אם-תרצו, שלפיו 92% מהציטוטים שמקורם בארגונים ישראליים המותחים ביקורת על ישראל בדו"ח גולדסטון הגיעו מארגונים שהקרן תומכת בהם.
בפוסט שכתב השיב כספית למאמר ביקורת שכתבו נגדו כתבות העיתון מיה בנגל ומרב דוד, וסיכם אותו כך: "הוויכוח עצמו הוא לגיטימי. אולי אפילו חיוני. אבל החברים בשמאל הקיצוני, אלה שמטיפים כל הזמן על הזכות למתוח ביקורת קשה, להגיד דברים קשים מאוד, הם פשוט לא מסוגלים לשמוע ביקורת. הם התרגלו לא לשמוע ביקורת. בבועה בה הם חיים, היה עד עכשיו הליך אוטומטי שעשה 'דליט' על כל ביקורת שהיא. אז זהו, שלא עוד".
גלילה למטה, לקריאת גל הטוקבקים המתבקש, העלתה חרס: אין טוקבקים. לא מסיתים, לא מסוננים ולא בכלל. הקורא רן הרנבו עקץ בטוויטר: "בן כספית, בפוסט פסאודו דרמטי על הסמול שלא יודע לקבל ביקורת. רק שהפוסט חסום לתגובות. מודעות עצמית היא אתגר, אין ספק".
הבלוג של אראל סג"ל, לעומתו, פתוח לתגובות, שמתפרסמות מיד עם שליחתן. כשפירסם באחרונה פוסט על שולמית אלוני, שחשפה רומן של גולדה מאיר, התפרסמו שם כמה נאצות שסביר להניח שלא היו עוברות את הסינון בחלקים האחרים של האתר. חלקן עמדו שם שעות ואף ימים לפני שנמחקו.
פחות מעונב
מדיניות פרסום הטוקבקים הנוכחית ב-nrg היא רק אחרי שאלו עברו סינון על-ידי עורכים. "מאז שאני נמצא בתפקיד שינינו קצת את המדיניות, ואין אפשרות להעלות טוקבקים בכלל באופן אוטומטי לאתר, כולם צריכים לעבור תהליך של אישור", אומר עורך nrg מעריב, ארנון גל, בשיחה עם "העין השביעית". "לא שלא מסתננים לשם טוקבקים איומים ונוראים, זו בעיה אחרת, אבל כל מה שהסתנן לשם עבר תהליך של אישור על-ידי עורך".
בניסיון למסד טוקבקים של משתמשים רשומים עם כתובות אימייל, נבחנה באתר החל מאוקטובר 2008 מדיניות חדשה שבה תגובות של מגיבים רשומים עולות מיד. בשיחה שערכתי במרץ 2009 עם העורכת דאז, בירנית גורן, עבור כתבה במוסף "פירמה", היא דיווחה כי "95% מהטוקבקים של משתמשים רשומים הם טוקבקים שלא צריך לסנן אותם, הם בסדר גמור". אולם גל, שהחליף את גורן, ביטל את הניסוי.
מדיניות הטוקבקים בבלוגים של nrg הפוכה: כל התגובות מתפרסמות מיד עם שליחתן, ומסוננות בדיעבד. הבלוגרים יכולים לבחור גם לחסום כליל טוקבקים בפוסט מסוים. "מתוך הכרה בזה שכמה מהבלוגרים הם אנשים יחסית עסוקים, או עם מידה כזו או אחרת של טכנופוביה, יש גם עורכת של הבלוגים, שתפקידה בין היתר לעבור ולסנן טוקבקים", אומר גל.
עורך אתר nrg מעריב, ארנון גל (צילום: "העין השביעית")
כשאני שואל את גל על הטוקבקים המשמיצים אצל סג"ל, הוא אומר: "אני מניח שבגלל שבבלוגים היקף הטוקבקים מאוד גדול ביחס לשאר האתר, יכולים להיות כאלה שחמקו מהעורכת. כמובן שזו טעות, ואני לא מסיר אחריות מטוקבקים שמופיעים בבלוגים. אם יש טוקבק כזה, זה נו"ן שלנו וזה משהו שיתוקן".
למה לא ניתנה לבלוגרים אפשרות, כמו באתר, לסנן תגובות לפני פרסומן?
גל: "בלוגר כמו אראל סג"ל או בן כספית מסתכל פעם-פעמיים ביום בבלוג שלו, וזה במקרה הטוב, בימים שהוא העלה פוסטים. הבלוגים זו זירה מאוד מגיבה, ולא רציתי שיעלו שם טוקבקים בהפרשים של 24 שעות אחרי שהם נכתבו, זה קצת מעקר את המהות. אז היה פה סיכון מחושב ואני גם משלם עליו מחיר בעצמי, כי זה הפך לבמה לכל מי שיש לו משהו להגיד נגד nrg.
"יש טוקבקיסטים שקוראים באופן תמידי להחרים את nrg מעל גבי הטוקבקים בבלוגים, בגלל ששינינו את המדיניות [של הפרסום האוטומטי של מגיבים רשומים]. זה לא תמיד נוח לי כגוף, כי יוצאים שם כל מיני דברים נגד nrg, אבל במשקל של הזמן והאופי הפחות מעונב ויותר אישי של הבלוגים, זה היה סוג של ברירת מחדל.
"אני חייב להגיד לך שחוץ מכמה דוגמאות שאתה נותן, שהן חמורות וצריכות להיות מטופלות, אני לא נתקל שם בדוגמאות מאוד מזעזעות, בטח לא יותר מדברים שעולים ב-nrg ובאתרים אחרים אחרי סינון. [...] לא התרשמתי שיש שם פרצה גדולה שקוראת למטקבק הגס. אם אני אתרשם אחרת, אני לא פוסל את זה שאני אאלץ לשנות את השיטה".
אל תעלו טורים של בן כספית
יש מי שכבר שינה את השיטה. בן כספית לא רוצה טוקבקים בבלוג שלו ולא רוצה אותם בכתבות ובטורים שלו. בן כספית לא רוצה לראות טוקבקים, נקודה. בבוקר יום שישי פורסמה באתר ביקורת של כספית על נתניהו, עם אפשרות לפרסום טוקבקים. כנראה שכספית לא היה מרוצה: הכתבה הוסרה מהאתר כליל, ובשעות אחר הצהריים של אותו היום שלח גל אימייל לעורכים באתר וכתב: "אני מזכיר ומחדד הנחיה שכבר הזכרתי השבוע בישיבה: אין להעלות כרגע טורים של בן כספית בכל נושא שהוא עם טוקבקים. יש לחסום אותם מראש עד להודעה חדשה". כמה דקות לאחר מכן שלח גל אימייל שני: "בינתיים ועד הנחיה חדשה, אל תעלו טורים של בן כספית בכלל: לא ממוסף שבת, לא מדעות ולא מהחדשות, החל מרגע זה".
לוגו הבלוג של בן כספית באתר nrg
גל מוכן לומר רק זאת בהתייחס למדיניות חסימת הטוקבקים אצל כספית: "אני לאו דווקא מסכים למדיניות הזאת. מדובר בהחלטה של הכותב בלבד, ויש לפנות אליו". בן כספית מסר בתגובה: "אחד: אני לא משתף פעולה עם 'העין השביעית'. שתיים: אני מקווה בקרוב לכתוב ולהסביר למה אין אצלי טוקבקים. אני חושב שקוראי ראויים לזה לפני קוראי 'העין השביעית'".
בהתייחסות כללית לחשיבות הטוקבקים בבלוגים אומר גל: "הבלוגרים בחלקם הגדול תיקשרו דרך הטוקבקים עם הגולשים. זה גם משך המון גולשים וגם יצר דו-שיח מאוד פורה יחסית לדו-שיח טוקבקי. כל פוסט, ובטח פוסט כזה, שלא פתוח לטוקבקים, הוא בעיני בגדר הפסד גדול גם של האתר, גם של הגולשים וגם של הכותב".
אנונימיות אינה ערך
בימים הקרובים יתווסף סימון מיוחד לטוקבקים שנכתבו על-ידי כתבי ועורכי האתר והעיתון, מספר גל ומסביר: "אני כן רוצה לפתח איזשהו שיח בין המערכת לבין הטוקבקיסטים. הרבה פעמים אני משיב בשמי ובטייטל שלי, והגולשים מאוד סקפטיים אם זה אני או לא אני. אני רוצה לשקם את הזירה הזאת, ועד שנוכל להפוך אותה ללא-אנונימית – ומתישהו גם לשלב הזה נצטרך להגיע – הנוכחות שלנו והמעורבות שלנו בזירה הזאת נראות לי עניין מאוד חשוב".
סוגיית האנונימיות של התגובות עמדה במרכזה של חסימת טוקבקים קודמת באתר. בדצמבר 2009 הפקיע "מעריב" כפולת עמודים לטובת כתבה לא חתומה וטורי דעה של כספית ושל בן-דרור ימיני נגד החינמון "ישראל היום", במסגרת המאבק המסחרי של "מעריב" נגדו. הטקסטים עלו לאתר ופורסמו בתחתיתם טוקבקים, אולם בהמשך הועלמו הטוקבקים והאפשרות להגיב נחסמה.
ההחלטה על כך התקבלה על-ידי עורך "מעריב", יואב צור, וגל מפנה אליו לקבלת תגובה על העניין הזה. צור מצדו מפנה לתגובה הרשמית של "מעריב", שפורסמה בשעתו ב"דה-מרקר": "לאחר שאנשי המחשבים שלנו גילו לתדהמתם שרובם המכריע של הטוקבקים מגיע מכתובת IP בודדת, כנראה מפעילות מאורגנת, החליט העיתון לסיים את הפעילות הזו. ניתן רק להעריך מי עומד מאחורי מאסה גדולה זו של טוקבקים, ויש להצר על כך. 'מעריב' ממשיך להיות כלי תקשורת פתוח לכל מגוון הדעות, ובאותה מידה לא ייתן במה למעשי רמייה כדוגמת זו".
"אני מהרהר כל הזמן באפשרות של טוקבקים מזוהים בלבד, עד כמה שאתה יכול לזהות מגיבים באינטרנט באמת. נטיית הלב שלי היא ללכת לשם", אומר גל. "אני לא מקדש את האנונימיות, אני לא חושב שזה הערך שצומח כתוצאה מצמיחת המדיום האינטרנטי. הנגישות, האינטראקטיביות, המהירות, אלה דברים שמבחינתי טוקבקים כן מייצגים אותם, והם מאוד חשובים. אבל אנונימיות נראית לי כמו מחלת ילדות, לא כמו משהו שצריך לקדש אותו ולהילחם עליו". ואולי הטוקבקים המזוהים יסירו את המסכות גם מעל פניהם של עיתונאים ועורכים בכירים; בפעם הבאה שיחסמו טוקבקים בכתבות, הם לא יוכלו לתלות זאת באנונימיות של המגיבים.