"עבודת הדוברים היא חלק מהעבודה העיתונאית שלי", אמר יואב צור, עורך "מעריב", במסגרת רב-שיח על יחסי דוברים ועיתונאים שנערך ביום חמישי האחרון בבית סוקולוב בתל-אביב. "הרבה פעמים יש דוברים שמבינים עיתונות לא פחות ממני ומהכתבים שלי", הוסיף צור, "ואם הם מביאים לי ידיעה עיתונאית מצוינת, מה זה משנה אם המקור הוא כתב או דובר".
לדברי צור, יש להתייחס להודעה שיוצאת מטעם דובר כמו לכל ידיעה המגיעה ממקור אחר, כלומר לבדוק אותה, ואם יש בה עניין והיא משרתת את האינטרס הציבורי, לפרסם אותה. "אין לי עם זה בעיה שחלק גדול מהידיעות שלי מגיע מדוברים", אמר צור והוסיף: "זה מה שקורה לי כל יום".
צור היה העיתונאי היחיד שדבריו בערב העיון זכו למחיאות כפיים מהקהל, שרובו היו דוברים ואנשי יחסי-ציבור. את ערב העיון, "דוברות בעידן התחרות", אירגנה חטיבת הדוברים באגודת העיתונאים, חטיבה חדשה יחסית שהצטרפה לאגודה בשנה שעברה. פרט לצור השתתפו בדיון, שהנחתה העיתונאית דנה ויס, עורך "דה-מרקר" סמי פרץ, עורך "אולפן שישי" בערוץ 2 גולן יוכפז, יועץ התקשורת מוטי שרף והדובר דדי גולן.
עורך "מעריב" אמר עוד כי לדעתו על העיתונאים לעבוד בשיתוף פעולה עם דוברים וכי אין זה הוגן מצד העיתונאים לאסוף חומרים לצורך הכנת ידיעה ולפנות בבקשת תגובה זמן קצר לפני הפרסום. "גם התגובה הכי טובה בעולם, ברגע שהיא באה כתגובה, אתה תמיד מוצג כנחות", הוסיף. לפי צור, "כשעולים על איזה עניין צריך לברר מההתחלה [עם הדובר], להיות איתו במעורבות ולא לפנות אליו בדקה האחרונה". צור אמר גם כי בעיניו הדובר והעיתונאי נמצאים "באיזשהו אופן באותו צד של המתרס ומשרתים בעצם את הציבור", גם אם על העיתונאי לזכור תמיד כי לדובר אינטרס משלו.
יואב צור ודנה ויס בערב העיון על יחסי דוברים ועיתונאים (צילום: "העין השביעית")
גם ביחס לאותם אינטרסים, של הדוברים ואנשי יחסי-הציבור, גילה צור פתיחות. "חשיבות הסיפור הבלעדי עולה, וכמו בכל דבר בחיים, לפחות בהשקפה שלי, אין שחור ולבן", אמר ופירש: "אם בא מישהו ואומר, 'אני נותן לך סיפור בלעדי, אבל אל תוציא את הבנאדם שחשוב לי כטמבל', או 'תנסה קצת לקדם אותו ולהעלות אותו', אנחנו הרבה פעמים נענים לבקשות האלה, כשהמנדט מבחינתי זה המצפון העיתונאי. המצפון הזה לא מתגמש כי אני לא עובר על כללי אתיקה או כותב דברים שאני לא מאמין בהם".
צור הדגיש את מה שמבחינתו הוא דבר פסול מעיקרו: היתממות. "להגיד, 'אתה תביא לי את הסיפור הבלעדי, אבל אל תבלבל לי את המוח על איך יוצג הבנאדם', זו היתממות".
במהלך הדיון הסתייגו יוכפז ופרץ מדברי צור על היחסים הרצויים בין עיתונאי לדובר. יוכפז טען כי "יש בעייתיות בהישענות יומיומית על דוברים", והוסיף כי "לקרוא לדובר מקור זו בעיה עיתונאית. דובר הוא לא מקור". עורך "אולפן שישי" טען כי השאיפה שלו היא להישען מה שפחות על דוברים לצורך ייצור אייטמים לתוכנית והדגיש כי הוא "משתדל לצמצם ככל האפשר את התלות של העיתונאים שלי בדוברים. אני מעדיף אותם יותר כמי שנותנים לי תגובה או כמי שבאים לאסוף את השברים של נשוא התחקיר".
על כך השיב צור כי כמעט מדי שבוע כוללת התוכנית "אולפן שישי" ראיון עם זמר או שחקן, ראיון שמקורו באיש יחסי-ציבור. "אני לא מניח שהתחקירנים של 'אולפן שישי' עשו בדיקה עם כל הזמרים וגילו מי במקרה הוציא תקליט חדש, לכן להגיד שלא משתמשים בדוברים זו ממש היתממות", אמר צור, ושוב זכה למחיאות כפיים מהקהל. עורך "מעריב" הזכיר כי גם כתבה עם קצין צה"ל, כמו זו שהתפרסמה בתוכנית האחרונה של "אולפן שישי", שמקורה באיש יחסי-ציבור הפועל מטעם הצבא.
פרץ התייחס אף הוא לסוגיית יחסי דובר-עיתונאי במהלך הדיון ואמר כי הוא "לא אוהב להיות במצב שבו העבודה שלי תלויה בדובר מסוים", וטען ש"אם אני מגיע למצב שבו בלי הדוברים אין לי עיתון, אז אני בצרות". עורך "דה-מרקר" הסביר כי אמנם גם בעיניו דובר הוא מקור לגיטימי, אבל לא ייתכן מצב שבו קומוניקטים מתפרסמים "כמו שהם". הבעייתיות, אמר פרץ, נוצרת רק אם העיתונאי אינו משתמש במידע שמגיע מהדובר כקצה חוט, אלא "לוקח אותו as is וזורק אותו לעיתון". לדברי פרץ, "הנטייה שלנו היא לא לעשות את זה אף פעם. גם כשמישהו בא עם סיפור, אתה עושה את הבדיקות ואתה לא מגיש את זה לקורא בדיוק כמו שהדובר רצה".
בעקבות אמירה זו נשמע רחש בקהל ורבים מתוכו השיבו בחיוב לשאלת מנחת הדיון וטענו כי הם אכן מצליחים להכניס את הקומוניקטים שלהם לעיתונים במידה משביעת רצון, כולל לעיתון שעורך פרץ. "יש לי הסבר טוב לזה", אמר עורך "דה-מרקר". "יש פה יתרון אחד מבחינתי והוא זכות הציבור לדעת. האם יש באינפורמציה הזו תועלת לציבור".
יועץ התקשורת מוטי שרף ביטא עמדה דומה לזו של עורך "מעריב". "אני מקור אינפורמציה. נקודה", אמר. "זה שאני יודע לארוז [את המידע] שיהיה יותר נוח לעיכול לא הופך אותי למקור פחות טוב. תבחן אותי לפי איכות האינפורמציה, לפי האמינות של האינפורמציה".
בעוד דדי גולן, דובר חברת החשמל, הזכיר כי כבר לפני שנים הציע לנסח אמנה שתקבע כללי אתיקה ליחסים הראויים בין דוברים לעיתונאים, שרף טען כי הוא עצמו "לא מאמין בשום אמנות ושום בטיח". לדבריו, הוא "מסתכל על התקשורת במובן הכי קר של המלה, כמגרש פעולה עם כללי משחק משלו [...] כולנו נמצאים פה בתעשייה, וזה לגיטימי. בתוך כללי המשחק של התעשייה הזו אתה צריך להתנהל".
שרף הסביר כי הן הדוברים והן העיתונאים הם "יצרני תוכן", למרות ההבדלים בין שני המקצועות, וכי בגלל הלחץ שבו נמצאים עורכים ועיתונאים, על הדובר לחשוב על האינטרסים של הצד האחר ולסייע לו למכור את העיתון, אחרת המידע שלו עשוי להיוותר מחוץ לעיתון. לדבריו, דווקא בשנים האחרונות מקצוע הדוברות ויחסי-הציבור נעשה נדרש יותר. "לפני עשר או 15 שנה אני הייתי בבטן של המטוס, והיום אני בקוקפיט של המטוס", סיכם יועץ התקשורת את מעמד מקצוע הדוברות בתעשיית העיתונות.
* * *
רב-השיח על יחסי דוברים ועיתונאים התקיים בערבו של יום שבו אגודת העיתונים תל-אביב וחברי ההנהלה שלה מצאו את עצמם בצדו השני של המתרס התקשורתי, כאייטם חדשותי. "ידיעות אחרונות" ואתר ynet הציתו סערה סביב תערוכת ציורים שהיתה אמורה להיפתח באותו ערב במבואה של בית סוקולוב, השייך לאגודה, ושכללה תמונות שנויות במחלוקת שבהן מככבות מחבלות פלסטיניות. בעקבות הפרסום והגינויים מצד הורים שכולים שבאו אחריו, נכנעה האגודה וביטלה את התערוכה.
יוסי בר-מוחא, מנכ"ל אגודת העיתונאים תל-אביב, שבבוקר אותו יום צוטט ב"ידיעות אחרונות" כמי שמגן על זכות האגודה להציג את התערוכה ("בית אגודת העיתונאים הוא המקום לחופש הביטוי. אם היינו מונעים את הצגתה של תערוכה כזו, היו אומרים שאנחנו נגד חופש הביטוי"), פתח את ערב העיון בהכרזה כי ההחלטה להסיר את הציורים מעוררי המחלוקת היתה "החלטה אמיצה [...] מהלך נכון, מהלך מושכל, וכך נעשה בעתיד".
מימין: המנכ"ל יוסי בר-מוחא, היחצנית אתי אשד והשר יולי אדלשטיין (צילום: "העין השביעית")
שר ההסברה יולי אדלשטיין, אורח הכבוד של הערב, נשא נאום ברכה ובו העיר כי אלמלא היו מורדים הציורים מהקירות בבית סוקולוב, לא היה מכבד את האירוע בנוכחותו. "אני לא רוצה להיות במצב כמו אותו דיפלומט מקצועי שצריך ללכת ולחבל באיזשהו מוצג", אמר שר ההסברה ברומזו למעשה שביצע שגריר ישראל בשבדיה לשעבר, צבי מזאל, שחיבל בשבדיה במיצג שכלל פני מחבלת פלסטינית. "אני חושב שקשה מאוד לבוא בטענות לשבדים כשאנחנו לא מבינים איפה הגבולות של חופש הביטוי", אמר אדלשטיין, "ואני שמח מאוד שאגודת העיתונאים מבינה".