עורך "הארץ" אלוף בן (מימין) ועורך "מעריב" ניר חפץ, במפגש בנושא עיתונות דיגיטלית בשבוע שעבר (צילום: עידו קינן, חדר 404)

במפגש שעניינו עיתונות דיגיטלית, שנערך בשבוע שעבר ביוזמת ארגון העיתונאים בישראל, נשא עורך "הארץ" אלוף בן הרצאה דומה למדי לזו שנשא כמה שבועות קודם לכן בכנס פנימי של העיתון. בן דיבר על ההכרה בכך שאת "הארץ" קוראים באינטרנט יותר מאשר בדפוס, על היום שבו העיתונות המקוונת חדרה לחייו ועל היתרונות של העיתונות הדיגיטלית ("מדידה"). בסיום ההרצאה הוזמן הקהל לשאול שאלות. הללו העידו על חששותיהם של עיתונאים בקבוצת "הארץ", כמו גם עיתונאים מחוץ ל"הארץ" הרואים בעיתון מודל לחיקוי, מהעתיד לבוא.

בן סיפר לבאי המפגש כי המדידה המדויקת של מספר הקוראים ומידת העניין שגילו בכל אייטם ואייטם יכולה לעזור לעיתונאים להבין כיצד לתקשר עם קהלם. "אין מה לעשות, בסופו של דבר תפקידנו הוא להגיע לקוראים האלה", אמר. "אם לא נגיע, מה זה משנה אם סיפרנו את הסיפור הכי חשוב, הכי מעניין, הכי מזעזע עולמות, וקמנו בבוקר וראינו שלא קרה כלום. היום אנחנו יודעים שלא קרה כלום משום שמעט מאוד אנשים רואים את זה".

בן המשיך והסביר כי "כולנו בעסק של לספר סיפורים", והציע לעיתונאים שהאזינו לו, "בואו נלמד איך לספר את הסיפור כך שיותר אנשים ירצו לקרוא אותו". עורך "הארץ" הדגיש בדבריו כי לא כל קליק על אייטם דומה למשנהו. לפי בן, אין להשוות בין "הדוגמנית בחוף הים שצלמנו החרוץ הלך ובמקרה ראה אותה" לבין סיפור שמצליח לעורר בקרב הקוראים רצון לשתפו ולהעבירו הלאה למכריהם. כדוגמה לסוג האחרון הזכיר רשימה על תולדות האלפבית שפורסמה במדור "תרבות וספרות" וזכתה להצלחה רבה באתר "הארץ".

"האם מעכשיו תכתיבו את הליין-אפ לפי הרייטינג?", נשאל בן על-ידי מנחה הערב, דרור גלוברמן.

"אני לא חושב", השיב. "אני גם לא חושב שיש צורך בזה. מה שמעניין אותי זה להבין איך לספר נכון את הסיפור, לא לספר סיפור אחר. אני לא חושב שיש נושאים לא מעניינים אינהרנטית, כל נושא אתה יכול לספר אותו כך שירצו לקרוא".

בהמשך טען בן כי בישראל עדיין לא נוצרה "עיתונות אינטרנט אמיתית". להבדיל, אמר, בארה"ב כבר צומחת לה "עיתונות חדשה". לפי עורך "הארץ", עיתונות זו מתאפיינת בכך ש"הברנד, המותג, הוא העיתונאי יותר מאשר העיתון".

בן נתן שתי דוגמאות לעיתונאי אינטרנט מצליחים, עזרא קליין וג'ו ויזנטל. קליין כותב ב"וושינגטון פוסט" בענייני כלכלה, אך גם בשלל במות אחרות. ויזנטל כותב ב"ביזנס אינסיידר" ומקפיד להיות פעיל מאוד ברשתות חברתיות. לפי בן, השניים האלה הצליחו למתג את עצמם במידה כזו שהפכו להיות המותג המשמעותי המזוהה עם כתבותיהם. הם, ולא כלי התקשורת שמעסיק אותם.

"אם מחר ה'וושינגטון פוסט' ייסגר, אני לא חושב שעזרא קליין יפגע", אמר בן. "הוא פשוט ייקח את הבלוג וישים אותו במקום אחר. המותג שלו יהיה מספיק חזק כך שהוא יהיה חסין מהבעיות הכלכליות של העיתון שמדפיס אותו. הוא באמת עובד יותר קשה מבחינת מספר האייטמים שלו ביום לעומת עיתונאי הפרינט הכלכלי שקדם לו בדור הקודם, אבל אני חושב שמצבו יותר טוב". במלים דומות התייחס בן לוויזנטל: "אם מחר האתר שלו ייסגר, הוא ילך לאתר אחר. ברור שזה מאוד שונה מהעבודה שהכרנו מעולם הפרינט. [...] האם זה פחות טוב, פחות רלבנטי, האם זה פחות נוגע לאנשים? אני לא חושב".

עיתונאי מ"גלובס" שאל את בן מה יעשה כאשר יגלה שסיפור שסבר כי יש לו חשיבות, ועל כן מיקם אותו בכותרת הראשית של האתר, לא זכה לכניסות רבות. האם בפעם הבאה יבחר לכותרת הראשית נושא אחר?

"לא", השיב בן. "כשאתה שם משהו בכותרת ראשית אתה לא רק בודק רייטינג. אנשים גם מסתכלים על זה כי הם רוצים לדעת מה עורכי כלי התקשורת שמו בפתח המהדורה או בראש העמוד. זה מארגן סדר יום". בן נתן דוגמה מעיתון "ידיעות אחרונות", שלפני כמה חודשים יצא בכותרת גדולה על נצחון מופז בפריימריז, ובצד העמוד הפנה לידיעה על דוגמנית. לדברי בן, ברור כי יותר אנשים רצו לקרוא על הדוגמנית מאשר על מופז. אך הוסיף: "בוא נחשוב שעורכי 'ידיעות אחרונות' היו עושים הפוך, הולכים לפי הרייטינג. גל גדות בענק וידיעה על מופז בקטן. היינו אומרים שזה ביזאר, כי גם הקורא שבסופו של דבר יקרא יותר את גל גדות מצפה מעורך של עיתון שמתיימר לסקר חדשות כלליות שישים את החדשה הפוליטית המרכזית בשער. אני לא רואה את זה משתנה".

בתשובה לשאלת עיתונאית "דה-מרקר" אם הקיצוצים האחרונים, עם דגש על חיסול מוסף "השבוע", אינם פוגעים במוצר, השיב בן: "אני מאמין שזה בעיקר שינוי של הרגל. אני לא חושב ששינוי הפורמט משנה את איכות התוכן. אני בנאדם מאוד לא נוסטלגי. כל הזמן אני שומע שהאיכות תיפגע ויהיה קשה ותמיד יש איזו תחושה שפעם היו נפילים, וכל העיתונות היתה רק ש"י עגנון ומעלה. לכל אחד אני מציע לבוא איתי לארכיון 'הארץ', לקחת את העיתונים והמוספים מלפני עשר, עשרים, שלושים שנה, ובואו נשווה אייטם-אייטם.

"אי-אפשר למדוד את התוכן בכמות", אמר בהמשך. "כשהצטרפתי ל'הארץ' היינו מדפיסים כל יום שמונה עמודי חדשות, מתוכם היו שישה טורי ספורט, היה עוד חלק ב' של ארבעה עמודים ועוד מדור כלכלי שמספר הידיעות בו היה בערך כמו שלוש כפולות של ה'מרקר' היום. ועדיין היינו עיתון מאוד משפיע, רלבנטי, נחשב ומעניין". לצד זאת הבהיר בן כי אין לעיתון כרגע כל תוכנית לסגור חלקים נוספים או לצמצם אותם בצורה משמעותית.

ניר חפץ, עירום ועריה בנהר שוצף וקוצף

לפני הרצאתו של בן, דיבר עורך "מעריב" ניר חפץ על העיתונות הדיגיטלית כפי שהוא רואה אותה. חפץ אמר כי הוא מבקש להקדיש את דבריו למעבר שבין עיתון דפוס לעיתון דיגיטלי. או כלשונו: "איך עושים את המעבר הזה, אילו מחירים נשלם במעבר, איך אנחנו יכולים למזער אותם, ואולי בלשון פשוטה – מה יהיה מחר בבוקר?". למחרת הרצאתו של חפץ, גם אם לא בשעות הבוקר, פורסם דיווח שלפיו "מעריב" בסכנת סגירה מיידית.

ערב קודם לכן לא התייחס עורך "מעריב" למצבו הקריטי של העיתון, אלא רק ברמז. עיתונות הדפוס לא מתה ולא גוססת, טען חפץ, אבל היא תעבור "טלטלה עצומה, בקנה מידה של רעידת אדמה". לדבריו, "הנקודה עכשיו היא רגע האמת, הנקודה הקריטית, המאתגרת ביותר שהיתה לתעשיית הפרינט אולי בעשורים האחרונים [...] נדמה לי שאנחנו עומדים ערב הרגע שבו זה באמת ישפיע בצורה דרמטית על התעשייה שלנו, על כל אחד מאיתנו, הגיע הרגע שבו אנחנו נצטרך להתמודד עם זה ולחשוב איך אנחנו עוברים לעולם של הדיגיטל".

עורך "מעריב" ניר חפץ מעיין במחשב לוח (צילום: עידו קינן, חדר 404)

למעשה חפץ אפילו לא התייחס למה שאמר שיעמוד במוקד דבריו – האופן שבו ניתן לעבור מעיתונות דפוס לדיגיטלית בצורה המוצלחת ביותר. במקום זאת חזר חפץ ואמר שהתקופה הקרובה תהיה קשה. עורך "מעריב" הציע דימוי למצב עיתונות הדפוס. "אנחנו כולנו, כל העיתונאים בתעשיית הפרינט, עומדים על גדה אחת של הנהר, ומאחורינו יש שריפה גדולה מאוד שמתקרבת. הגדה הזו נתונה באש, הנהר שוצף וקוצף, זה ברור שמי שייכנס אליו עירום ועריה לא ישרוד את זה, הגדה שמנגד היא הארץ המובטחת, והיא קיימת שם, וראינו אותה, והשאלה הגדולה של כולנו היא, איך אנחנו חוצים את הנהר? איך אנחנו בונים את הגשר? איך אנחנו מניחים חלוקי אבן בשביל לצלוח אותו או עושים אומגה מעל המים, אבל ברור שלא כולנו נצליח להישאר על הגדה הבוערת, וממול, בהישג יד, נמצאת הארץ המובטחת".

חפץ הדגיש כי הבעיה המרכזית של העיתונות הדיגיטלית היא ייצור הכנסות, וכיוון שכך, זמן הביניים עד למציאת מודל כלכלי בר-קיימא יהיה "מאתגר ומאוד קשה לכולנו".