"התקשורת הישראלית המרכזית בחרה שלא לאפשר לצרכניה להשתתף בדיון על אופי המשטר במדינת ישראל", כך קובע דו"ח של עמותת "קשב" – מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל, שבחן את סיקור הצעת חוק הסדר ועדות הקבלה ביישובים קהילתיים קטנים.

על-פי הדו"ח, שנערך על-ידי שירי אירם ועופר ולודבסקי, התקשורת הישראלית לא העניקה סיקור הולם להצעת החוק, שמאפשרת לוועדות קבלה ביישובים לדחות את קבלתם של מועמדים שאינם מתאימים לדעתן.

מבדיקת "קשב" עולה כי ארבעה גופי תקשורת מרכזיים בישראל, מהדורות החדשות בשלושת ערוצי הטלוויזיה והעיתון "מעריב", נמנעו לחלוטין מלסקר את אישור הצעת החוק בשלהי אוקטובר 2010, הן לפני לאישורה בוועדת החוקה של הכנסת והן לאחר האישור.

"משמעות הדרת הצעת החוק השנויה במחלוקת – חמורה", נכתב בדו"ח. "מתברר כי חלק נרחב מצרכני התקשורת, אולי מרבית אזרחי ישראל, לא יכלו לקבל מידע בסיסי על הנושא ולהשתתף בדיון ציבורי הכרחי על הפנים העתידיות של החברה והמשטר בישראל. הימנעות כלי תקשורת אלה מסיקור נושא קונטרוברסלי כזה, שעורר ביקורת בקרב אנשי ציבור ומשפטנים, אינה ראויה מהבחינה העיתונאית והציבורית כאחד".

עוד עולה מן הדו"ח כי שני כלי תקשורת אחרים, העיתונים "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", אמנם סיקרו את הצעת החוק, אך דחקו את הסיקור אל עומק גליונותיהם (עמ' 18 ב"ידיעות אחרונות" ועמ' 17 ב"ישראל היום"). יתר על כן, בעוד הסיקור ב"ידיעות אחרונות" נגע בסוגיית הפגיעה של הצעת החוק בעקרונות הדמוקרטיה, הסיקור הראשוני ב"ישראל היום" לא כלל דיון במשמעויות ההצעה והשלכותיה, ולא נתן מקום לטענות מבקריה. רק לאחר אישור הצעת החוק השתנה טון הסיקור, והוצגה הביקורת, אלא שלצד הידיעה הביקורתית יחסית, ניתן מקום לטור דעה מאת ד"ר אביעד הכהן, שתמך במהלך.

מתוך "ישראל היום", 28.10.10

העיתון היחיד, כך עולה מבדיקת "קשב", שהעניק סיקור בולט ומעמיק יחסית להצעת החוק, היה "הארץ". מהדו"ח עולה כי לפני אישור הצעת החוק הוקדש לה מאמר המערכת של העיתון, תוך שהוא מבקר את המהלך. כן פורסמה ידיעה על ההצעה.

"אולם", נכתב בדו"ח, "המשמעות הציבורית של החוק או הטענה כי מדובר בפגיעה בערכי הדמוקרטיה לא הובלטו בעמודי החדשות. [...] כותרת הכתבה ציינה רק כי 'הערבים מוחים', כמו אין זה נושא שנוגע לכלל אזרחי המדינה, ומבלי להסביר את מהות המחאה [...] רק בעומק הטקסט מוזכר כי יוזמי החוק טענו כי 'מדובר בחוק לשימור המעשה הציוני ודחו את הביקורת על היותו חוק מפלה כלפי הציבור הערבי' – ומובאת גם הביקורת עצמה. כאן גם מסתבר שלא רק 'הערבים מוחים'".

לאחר אישור הצעת החוק, גברה בולטות הסוגיה בעמודי החדשות. מחברי הדו"ח מצאו כי הכתבה שפורסמה באותו יום ב"הארץ" "מביאה באופן נרחב התנגדויות של ארגוני זכויות אדם ואזרח לחוק זה, ומביאה גם את עמדותיהם של התומכים בחוק. כך בחר 'הארץ' לפרט ולהדגיש את המשמעויות הציבוריות של הסוגיה דווקא לאחר שהצעת החוק כבר אושרה בוועדת החוקה של הכנסת".

בדברי הסיכום כותבים מחברי הדו"ח כי "לפני אישורה של הצעת החוק בוועדת החוקה של הכנסת, בזמן שייתכן ודיון ציבורי יכול היה להשפיע על אופן ההתייחסות אליה, מרבית כלי התקשורת המרכזיים לא עסקו כלל בנושא, וכך צרכני התקשורת בישראל לא נחשפו למשמעויות הציבוריות של חוק זה ולביקורת עליו. הן לא נידונו במהדורות החדשות (בעיתונים ובטלוויזיה). התקשורת הישראלית המרכזית בחרה שלא לאפשר לצרכניה להשתתף בדיון על אופי המשטר במדינת ישראל".