עיקרי הפסיקה

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-המשפט הגבוה לצדק

בג"ץ 316/03

בפני: כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' גרוניס

העותרים
1. מחמד בכרי
2. פורום היוצרים הדוקומנטריים

נ ג ד

המשיבים:
1. המועצה לביקורת סרטים
2. משרד המדע, התרבות והספורט

[...]

עתירה למתן צו על-תנאי

במסגרת העתירה עתר העותר 1, השחקן מחמד בכרי, כנגד החלטתה של המועצה לביקורת סרטים שלא לאשר את הקרנתו של הסרט שיצר, "ג'נין, ג'נין", אשר תיעד את נקודת המבט הפלסטינית לגבי פעולות הלחימה שביצע צה"ל בג'נין בשנת 2002, במסגרת המבצע "חומת מגן" אשר נועד לפגוע בתשתיות טרור. בית-המשפט הגבוה לצדק פסק כי החלטתה של המועצה אינה מקיימת שתיים מהדרישות הכלולות בפיסקת ההגבלה שבסעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – תכלית ראויה ומידתיות – וזאת לאור הקביעה הראשונית כי החלטת המועצה אכן פוגעת בחופש הביטוי של העותרים.

נפסק כי המועצה – בהחלטתה המכוונת לגילוי האמת – חרגה מתחומי שיקול-הדעת שמתווה הדין ופעלה מתוך שיקולים זרים וכי לאור זאת הפגיעה בחופש הביטוי לא הייתה לתכלית ראויה. כך, שכן למועצה, בדומה לכל רשות שלטונית, אין מונופולין על האמת. הכוח שניתן בידיה אינו כולל סמכות לגילוי האמת ע"י השתקת ביטויים שלדעת חברי המועצה הם שקריים. ככלל, גילוי האמת בחברה חופשית ופתוחה מסור לציבור, הנחשף למגוון הדעות והאמירות, ובתוכן גם אמירות שקריות.

לעניין קיומה של החלטה מידתית נפסק כי עליה לקיים את מבחני ההתאמה, הפגיעה המינימלית והיחסיות. ביהמ"ש קבע כי החלטת המועצה שלא להתיר להקרנה את הסרט אינה מקיימת אף לא אחד משלושה מבחנים אלה. תחילה, האמצעי שנבחר ע"י המועצה – פסילת הסרט להקרנה מסחרית בבתי קולנוע בישראל – אינו מתאים להשגת התכלית של צמצום גישת הציבור לביטוי, כי אם להיפך. שנית, איסור הקרנת הסרט אינו האמצעי היחיד המסור למועצה בגדר סמכותה ולרשות המועצה עמדו כלים פוגעניים פחות. אשר למבחן היחסיות נפסק כי הנזק שבהחלטת המועצה עולה על התועלת שבה. לכן נפסק כי יש להתיר את הקרנת הסרט בבתי הקולנוע ולהניח לציבור הצופים לשפוט אותו בעצמו.

תאריך הישיבה: ט"ז באדר ב תשס"ג (20.3.03)

בשם העותרים: עו"ד אביגדור פלדמן
בשם המשיבים 2-1: עו"ד דינה זילבר

מתוך פסק הדין

הסרט הותיר רושם קשה על חברי המועצה [לביקורת סרטים] שצפו בו. נשמעו דעות, כי זהו "סרט תעמולה מתועב" (פרוטוקול הישיבה מיום 18.11.02, בע' 4), "המטפטף ארס בכל שנייה שבו" (שם, בע' 5). חבר המועצה, עורך-הדין יחיאל גוטמן, אף אמר כי "חטאי הגסטאפו במחנות הריכוז ילבינו כשלג" לנוכח מעשי צה"ל המתוארים בסרט (שם, בע' 2).

ברוב-דעות של שמונה מתוך 11 חברי המועצה שנכחו בדיון הוחלט שלא להתיר את הקרנת הסרט. חברי המועצה שנותרו במיעוט הציעו להתיר את ההקרנה בליווי שקופית מטעם דובר צה"ל או להתירה לצופים מעל גיל 18 בלבד. במכתב ששיגרה המועצה לעותר ובו נמסר לו על ההחלטה שלא להתיר את ההקרנה פורטו הנימוקים הבאים:

1. מדובר בהצגה מסולפת של אירועים במסווה של אמת דוקומנטרית העלולה להטעות את הציבור;
2. מדובר בסרט תעמולה המציג באופן חד-צדדי את עמדת הצד עמו מצויה מדינת ישראל במצב מלחמה ובעת שמלחמה זו עדיין נמשכת ואין זה ראוי שהמועצה תיתן יד והכשר להקרנתו;
3. מדובר בסרט הפוגע פגיעה קשה ברגשות הציבור העלול לחשוב בטעות, כי חיילי צה"ל מבצעים באופן שיטתי ומכוון פשעי מלחמה, וזאת בניגוד מוחלט לאמת ולממצאים העובדתיים בבדיקות שנערכו על-ידי צה"ל ועל ידי גורמים בינלאומיים;
4. הצגת האירועים גובלת בהסתה ויוצרת דה-לגיטימציה לעצם קיומה של מדינת ישראל;
5. עקרונות היסוד וטבעה של דמוקרטיה שאינה חפצה לאבד עצמה לדעת מחייבים, לטעמה של המועצה, להימנע ממתן אישור והכשר להקרנת הסרט האמור.

[...]

חרף פגיעתו העמוקה של הסרט בחוגים רחבים מן הציבור בישראל, אין האיסור על הקרנתו מתיישב עם יישום נכון של אמות המידה הנדרשות לצורך איזון בין הערכים המתנגשים בסוגיה זו. החלטתה של המועצה לאסור על ההקרנה חורגת ממתחם הסבירות ולכן אין היא יכולה לעמוד. יש להתיר את הסרט להקרנה ולהתמודד, על דרך זרימה חפשית של ביטוי, אמירות, ומסרים, על מקומה של האמת. הפגיעה ברגשות הציבור, קשה ככל שתהא, אינה מאיימת לפגוע באופן ממשי בסדר הציבורי ולערערו. חוסנו הרוחני הפנימי של הציבור בישראל הוא רב עד מאד. ציבור זה עמד במבחני התמודדות גורליים על קיומו, תוך שמירה עיקשת על ערכי אנוש, מוסר וכבוד האדם. בציבור זה טמון חוסן פנימי לעמוד גם כנגד האשמות המוטחות נגדו במדיום תקשורתי כזה או אחר, מסולפות ומעוותות ככל שתהיינה. בכוחו להגיב להן באמירות ובמסרים נגדיים במידת הצורך. כך הוא גם מקום שזכרון הארועים נשוא הפגיעה עדיין טרי, צורב את הלב, ומעצים את תחושת העלבון ואת רצון המחאה. בצורך וביכולת להתמודד עם פגיעות כאלה בלא לחסום את חופש הביטוי טמון גרעינה הקשה של הדמוקרטיה, ובהם מקופלים מושגי היסוד של הסובלנות המתחייבים במשטר של חופש, גם מקום שהסובלנות היא חד צדדית ואינה רב-כיוונית.

לקריאת פסק הדין המלא