בגליון יום שישי, 12.2.10, פירסם "ידיעות אחרונות" התבטאויות יוצאות דופן בחריפותן שהשמיע עו"ד אורי קורב, סגן פרקליט מחוז ירושלים וחבר מרכזי בצוות התביעה במשפט אולמרט, בגנות מערכת המשפט והשופטים, במסגרת הרצאה במכללת שערי-משפט. מאותו יום ועד לפתיחת משפטו של אולמרט שבוע וחצי לאחר מכן "כיכבה" הפרשה באמצעי התקשורת בישראל.
הרבה ידיים בחשו בקדירה, ביניהן גם אלו של שני העיתונים היומיים הנמצאים זה מכבר במסלול התנגשות קבוע – "ידיעות אחרונות", המוביל הוותיק, מול "ישראל היום" הצעיר, הנושף בעורפו במלוא העוצמה. פרשת קורב היתה לחלק בלתי נפרד מהעימות בין היריבים המרים.
השוואה של סיקור הפרשה בשני העיתונים הצביעה על קו עריכה, או קו מערכתי מובהק, שחדר באופן שיטתי לרמת הטקסט והכותרות. כל אחד מהעיתונים, כפי שיודגם להלן, עשה הכל כדי לייצר סדר יום תקשורתי וציבורי משלו, תוך שהוא מטה את העובדות והופך אותן לכלי שרת להעברת מסרים שונים והפוכים ביחס לפרשה.
"חלק גדול מהשופטים הם חמורים", זעקה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" (12.2.10) על רקע תמונתו המחויכת של עו"ד קורב. בגוף הכתבה הובאו הדברים שאמר הפרקליט בגנות השופטים ומערכת המשפט כולה. היתה זו יריית הפתיחה של הפרשה: קורב הוצג כפרקליט זחוח, מתנשא ויהיר. כותרת ענקית בכפולת העמודים הראשונים היתה "הפה הגדול של הפרקליט הבכיר", ומעליה נכתב: "כך מחנך סגן פרקליט מחוז ירושלים את משפטני העתיד". לא נותר מקום לספק בכך ש"ידיעות אחרונות" מותח על קורב ביקורת קשה.
"ידיעות אחרונות", 12.2.10
התגובה של השופטים לפרובוקציה לא איחרה לבוא. ביום ראשון (14.2.10) היתה הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" "השופטים נגד הפרקליט", וכותרת המשנה: "שופטים זועמים: לא רוצים לראות את עו"ד קורב מופיע אצלנו באולם". המסר של "ידיעות" ברור: תגובת השופטים ללא ספק זועמת. כותרת ענק בעמודים הפנימיים של העיתון - "בייניש: להרחיק את הפרקליט" - אינה מותירה ספק ביחס של העיתון לכך שלקורב מגיע עונש. כותרת המשנה: "נשיאת העליון יצאה מכליה כשקראה את הדברים שאמר עו"ד קורב, ועכשיו היא דורשת עונש חמור במיוחד".
ב-14.2.10 הופיעה התייחסות ראשונה לסוגיה ב"ישראל היום". העיתון אמנם רואה בחומרה את הפרשה, אך שופך עליה אור שונה לחלוטין. מעידה על כך הכותרת הראשית והחד-משמעית: "מלכודת לפרקליט". כותרת הגג מדגישה: "המלכוד: הפה הגדול של עו"ד אורי קורב עשוי לסייע לאולמרט במשפטו".
התייחסויות נוספות, כמו "מלכודת צפויה מראש", "שיקולים זרים" ו"את המשפט הזה אסור להפסיק", אינן מותירות ספק באשר לעמדה המתגבשת ב"ישראל היום" כלפי הפרשה החדשה, הנוגדת לחלוטין את הקו של "ידיעות אחרונות": הפלת עו"ד קורב במלכודת היא תולדה של מהלך אסטרטגי שנועד להכעיס את השופטים מתוך מטרה להרחיק אותו מבית-המשפט בתקופה הקרובה.
"ישראל היום", 14.2.10
זאת, לאור העובדה שמשפט אולמרט אמור להיפתח בתוך עשרה ימים וקורב, התובע הראשי במשפט, מכיר את הראיות על בוריין. הרחקתו מבית-המשפט משמעה פגיעה קשה בכושרה של התביעה להתמודד מול הסניגוריה והגדלת סיכוייו של אולמרט לזכות במשפט. הכותרת בעמודים הפנימיים חריפה הרבה יותר ומושאלת היישר מזירת קרב: "פיגוע צפוי מראש", ניסיון ממוקד לפגוע בקורב.
גם ההתייחסות למעמדו של קורב בפרקליטות מעניינת ומצביעה על הפערים בין שני העיתונים. בעוד שב"ידיעות" מתייחסים לקורב בכינויים "סגן פרקליט מחוז", "כוכב עולה בפרקליטות" ומי ש"התקדם בצורה מטיאורית והפך לציר מרכזי בהחלטות המכריעות שמגיעות לפתחה של הפרקליטות", הרי שב"ישראל היום" מתייחסים אליו כ"אחד מסגניו של פרקליט מחוז ירושלים" וכ"פרקליט שאינו מצמרת הפרקליטות".
בחירת המלים אינה נראית מקרית. כל עיתון מבליט פן אחד ומצניע אחר, בהתאמה למסר העיקרי שבחר להעביר בפרשה. ל"ידיעות אחרונות" חשוב להדגיש את בכירותו של הפרקליט, שהרשה לעצמו התבטאויות משולחות רסן, ולהצניע את מעורבותו בפרשת אולמרט; מאחר שכמובן לא ניתן להתעלם ממנה, הם הופכים את הפרקליט "לאחד התובעים"; נוסף לכך, ידיעות על המשפט נדחקות לשולי הדיווחים. לעומת זאת, "ישראל היום" טוען כי אולמרט הוא הסיפור האמיתי, ומדגיש שוב ושוב את מרכזיותו של קורב בתיק, שהביאה, לפי פרשנות העיתון, את הפגיעה בו.
בניגוד לתדמיתו של קורב, שהובנתה ב"ידיעות אחרונות" ככזו של פרקליט יהיר וזחוח, ב"ישראל היום" הוא מוצג באור שונה לגמרי – כמי ש"הסתבך", "הופלל" ב"פיגוע" או "במלכודת". "ישראל היום" חושף את עמדתו בגוף מאמר ובו מתקפה חריפה על "ידיעות", תוך שהוא נמנע מציון שמו המפורש של העיתון:
"ואכן בסוף-השבוע, עשרה ימים לפני תחילת המשפט, פירסם עיתון התומך באולמרט את תוכן הקלטת. נושא הראוי ל-300 מלה בעמוד פנימי זכה להתפרש על פני שלושה עמודי ענק עם כותרת ראשית, ולרגע נוצר הרושם שפרצה מלחמת עולם שלישית. זו היתה המנה הראשונה. בערב הגיעה כצפוי המנה השנייה. כדי להבטיח את עמוד התלייה לתובע הראשי – שודרו הקלטות בערוץ 2, התומך אף הוא בחבורת אולמרט. הכל כמובן במקרה, ללא יד מכוונת – בניגוד גמור לדיווח של ערוץ 10".
לאחר שקורב הודיע על יציאתו לחופשה בעקבות הסערה, המסר המועבר ב"ידיעות אחרונות" הוא כי אין מדובר באקט של אחריות, אלא בתוצר של כפייה ואילוץ בלחץ הממונים עליו, כתוצאה מהסערה המתחוללת. וכך, מתחת לתמונתו הענקית של קורב, נכתב: "הבין שאין ברירה"; "הסערה שחוללו דבריו של קורב לא השאירה לפרקליט המדינה לדור ברירה".
"ישראל היום", 15.2.10
הצגת הדברים ב"ישראל היום" (15.2.10) שוב שונה לחלוטין. הכותרת היא "התרגיל הצליח": "אם מישהו רצה להביך את התביעה במשפטו של אולמרט – בינתיים הוא רשם לעצמו הצלחה. עו"ד קורב נכנע והודיע, 'אני יוצא לחופשה קצרה'; גורמים בפרקליטות: 'ידיים חיצוניות בחשו בקדירה, יש כאן אינטרסים זרים'".
הבניית האחריות, על-פי "ישראל היום", אינה מותירה מקום לספק: קורב אינו הסיפור כי אם אנשי אולמרט, המבקשים לחבל במשפט באמצעות הקצנת התבטאויות של קורב. לצורך העברת מסר זה, מביאים ב"ישראל היום" תגובות התומכות בגישה זו.
אם עד כה ראינו ש"ישראל היום" האשים את "חבורת אולמרט" בפרשת קורב, הרי שבפרק זה של השתלשלות העניינים האצבע המאשימה של העיתון מופנית לשניים נוספים – נציב שירות המדינה, שמואל הולנדר, ומו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס. כך במאמרו של מרדכי גילת (26.2.10) במוסף "ישראל השבוע", תחת הכותרת: "לא עו"ד קורב, הולנדר".
"ישראל היום", 26.2.10
הכתבה מצביעה בגלוי על הולנדר כאחראי ל"מחול השדים" סביב קורב: הנציב שיתף פעולה עם הקו הלוחמני המוקצן, לשיטת "ישראל היום", והפך את קורב באופן מגוחך ל"פושע מסוכן": "תשע שעות בילה הפרקליט הבכיר בחקירה הזויה כאילו רצח חלילה מישהו, כאילו קיבל שוחד, כאילו קיבל במרמה עשרות אלפי דולרים באמצעות כפל דיווחים ורישומים על הוצאות נסיעה לחו"ל".
אחרי הולנדר הגיע "ישראל היום" אל "שחקן חדש" בזירת קורב, נוני מוזס (19.3.10), תוך מתיחת קו ביקורתי בסגנון תוקפני ונטול רסן נגד מו"ל "ידיעות". טור דעה של גונן גינת ב"ישראל השבוע" מפנה אצבע מאשימה כלפי מוזס, וקריקטורה מראה אותו אוחז בבובות על חוטים, כמי שמשתמש באנשים כמריונטות לצרכיו.
בגוף הכתבה מוזכרת מטרתו, לכאורה, של מוזס: "להחליף את ביבי בכל מחיר [...] ולכן כנראה ניתנה הוראה 'לחפש, למצוא, להפיל ואז, להמליך מישהו חדש, בסגנון הישן – האיש שלנו בלשכת ראש הממשלה".
גונן מביא שורה של דוגמאות להוכחת טענתו, ובהן: "האם מקרה ש'ידיעות אחרונות' הצניע את הידיעה על ההחלטה להעמיד לדין את ראש הממשלה אולמרט? [...] האם מקרה הוא ש'ידיעות אחרונות' מפוצץ בענק את פרשת ההתבטאויות הלא מוצלחות של התובע במשפט אולמרט, שבוע לפני פתיחת שלב ההוכחות המכריע במשפט?".
"ישראל היום", 19.3.10
אם למישהו היה ספק ש"ישראל היום" רואה את הפגיעה בקורב חלק ממאבק פוליטי להחזרתו של אולמרט לשלטון, הרי שגינת אומר זאת בפה מלא; עליית מדרגה בהתייחסותו של "ישראל היום" למתחרה ולעומד בראשו, והחרפה במלחמה המסלימה בין שני העיתונים.
ברור, אם כן, כי אופן סיקור פרשת קורב נגע בצורה ישירה להתגוששות בין "ידיעות אחרונות" ל"ישראל היום". כלי התקשורת האחרים הסתערו על הפרשה כמתבקש מטבע המידע שהיה גלום בה, אך הם עשו זאת לגופו של עניין, עיתון עיתון על-פי סגנונו. "ישראל היום" לא הסתפק בכך, אלא ראה בפרשה הזדמנות לנגח את מתחרהו הגדול בחריפות רבה, תוך הסטת הדיון מהשדה העיתונאי המקובל למגרש הפוליטי, בניסיון מוצהר לייחס ל"ידיעות אחרונות" מניעים זרים בסיקור הפרשה.
אמיר אורן, במאמר דעה ב"הארץ" (28.2.10) תחת הכותרת "לא בלי קלון", כתב על מהות העימות: "[...] העיתון הממשיך לשאת על כפיים את אולמרט, 'ידיעות אחרונות', התייצב נגד פרקליטות המדינה ומנהל שתי מערכות מקבילות: אחת נגד הבעלים של מתחרהו העיקש 'ישראל היום', שלדון אדלסון, והאחת נגד עוזרו של אברבנאל, עו"ד אורי קורב, עמוד התווך של התביעה במשפט אולמרט".
המאבק בין שני העיתונים נוהל תוך רמיסה גסה של כללי האתיקה ובהם החובה לשמור על הפרדה בין ידיעה לדעה. בקדירה הרותחת הזו התפלשו כמעט כולם: בעלי עיתונים, מנהלים, עיתונאים, עורכים וכתבים. לא יהיה זה מרחיק לכת לקבוע כי על גבו של אורי קורב מתנהלת מלחמה עזה בין שני עיתונים הנאבקים על עתידם – ולא פחות מכך, אפשר שמתנהלת באמצעותו מלחמה אחרת, אולי המלחמה האמיתית, בין ראש ממשלה מכהן, בנימין נתניהו, לראש ממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, והכל לנגד עיניהם של הקוראים.
עו"ד אורנית קרביץ היא דוקטורנטית בחוג לתקשורת באוניברסיטת תל-אביב. המאמר מבוסס על עבודת מחקר שהוגשה בקורס "קריאה ביקורתית" של ד"ר דניאל דור