הישגים יפים רשמה לזכותה העיתונות הישראלית בשבועות האחרונים: תחקירו של יואב יצחק על תשלומי הסתר החודשיים שקיבל הנשיא עזר ויצמן זכה לאישור מלא בחקירת המשטרה; הממצאים של צוות התחקירנים של "ידיעות אחרונות", בראשות מוטי גילת, שחשף את קשריהם הבעייתיים של בני הזוג נתניהו עם ספק שירותי התחזוקה אבנר עמדי ואת התלונות על הטרדות מיניות של השר יצחק מרדכי, הובילו את המשטרה להמליץ על העמדת החשודים לדין. אין אלה הישגים של מה בכך: המלאכה העיתונאית מטבעה אינה מסוגלת, ברוב המקרים, לתרגם את גילוייה לשפה של ראיות עמידות בבית-משפט. כך הדבר לא פעם בבירור בדיעבד של תביעות דיבה, וכך, קל וחומר, בתחקירים יזומים. התופעות שחשפו העיתונאים -החוקרים בשלושת המקרים שיקפו, לכאורה, חשד להתנהגות עבריינית שהניעה את המשטרה ללכת בעקבותיהם. ודוק: לא המשטרה גילתה את החשדות אלא עיתונאים, ואלה הישגים מקצועיים ממדרגה ראשונה.

ובכל זאת יש קוצים באליות הללו. העיתונאים הנוגעים בדבר לא הסתפקו בעצם חשיפות אלא גילו להיטות-יתר להפוך אותן לתוצאות פוליטיות מהדהדות. יואב יצחק קרא לנשיא ויצמן להתפטר ואף ניבא כי כך יהיה, ואילו מוטי גילת לא הרפה מבני הזוג נתניהו ורתם את עיתונו לניהול מסע תקשורתי נמרץ נגדם. לא זו בלבד, אלא שחקירת המשטרה עצמה החלה בשל נתונים שהעביר לה גילת והתבססה עליהם. גם בפרשת ההטרדות המיניות המיוחסות ליצחק מרדכי לא הסתפק העיתון בעצם חשיפת החשדות: כתבים שלו היו מעורבים במסע שכנוע שנועד להשפיע על נשים שהוטרדו על-ידי מרדכי לתרגם את חוויותיהן הקשות לתלונות רשמיות במשטרה. אחת מתחקירניות העיתון אף ליוותה את אחת המתלוננות לתחנת המשטרה ונכחה במעמד שבו נרשמה תלונתה.

זו התנהגות עיתונאית שאינה מובנת מאליה. בצד ההבנה שניתן לגלות ליצר העיתונאי להפוך סקופ להתפתחות מעשית, במיוחד כשהיא גם דרמטית מאוד, ובצד הנטייה האזרחית המקננת אצל כל אדם ישר למצות את הדין עם מי שנתפס כעושה עוול - ישנם גם שיקולים הפוכים: לעיתונות תפקיד מוגדר: לחשוף עובדות, להשקיף על המאורעות, לפרש אותם. אין תפקידה להתערב בפועל בהתרחשויות ולעצב אותן. עיתונות, גם כשהיא דעתנית ומעורבת, אמורה לשמור על ריחוק מסוים ממושאי סיקורה, אחרת היא מועדת להיות מוטה ולאבד את אמינותה.

בעבר, רוב העיתונים בארץ היו מפלגתיים; הם לא נהנו ממעמד מקצועי מכובד. בגלל ההטיה הגלומה בעצם קיומם נחשבו העיתונים האלה לבטאונים-מטעם, שניתן אמנם לקרוא בהם את דבר התנועה אבל אין לסמוך על דיווחיהם. זו היתה אחת הסיבות להיעלמותם מנוף התקשורת. לעיתונות מגויסת, גם למטרות נעלות כמו חשיפת שחיתויות של אנשי ציבור, אורבת סכנה דומה כשהיא חוצה את הגבול. תפקידה לחשוף, להציג את ממצאיה ולהשקיף מן הצד על הדרך שבה החברה ורשויותיה המוסמכות מטפלות בהם.

גיליון 26, מאי 2000