מחקרה של סלצקי מעלה כי חשיבות ההודעה לעיתונות, נוסחה והניסיון המקצועי של שולחה הם גורמים המשפיעים על שיבוצה בעיתון. אלא שגורם נוסף שהתגלה כמשמעותי הוא הקשרים האישיים ויחסי האמון בין איש יחסי-הציבור לעיתונאי.

"הקשרים האישיים חשובים", אמרה סלצקי בראיון עם עפרי אילני ב"הארץ". "הם יוצרים שיתוף פעולה הדדי, עם יחסי תן וקח סמויים.הציבור לא מודע למה שקורה מאחורי הקלעים בין אנשי יחסי-ציבור לעיתונאים. הציבור קורא את המידע וחושב שהוא תוצאה של עבודה וחקירה עיתונאית, אבל למעשה היוזמה היא של איש יחסי-הציבור. לפי מחקרים בעולם, יותר מ-50% מהידיעות ה'רכות' מקורן ביחסי-ציבור".

לצורך המחקר נבדקו 373 הודעות לעיתונות שנשלחו על-ידי 13 משרדי יחסי-ציבור, ואחר מכן נותחו הידיעות והכתבות שפורסמו בעיתונים "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ" על סמך הודעות אלו.

לדברי סלצקי, הזינוק המשמעותי בהיקפם של משרדי יחסי-הציבור בישראל אירע בשנות התשעים בעקבות האצת הליברליזציה הכלכלית והתרחבות מדורי הפנאי והצרכנות בעיתונים. בתחילת העשור העסיקו פחות מעשירית מהגופים הכלכליים משרדי יחסי-ציבור. ב-1999 לוו יותר מ-40% מהעסקים על-ידי יחצן או דובר קבוע. בשנת 2000 מנה התחום כ-2,000 עובדים. בתוך פחות מעשור היו היחצנים לגורם בעל השפעה ניכרת על התוכן והאופי של התקשורת הישראלית.

המחקר הוא עבודת דוקטורט שבוצעה במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן, בהדרכתו של פרופ' שמואל ליימן-ווילציג.

העבודה נמצאת בספריית מדעי החברה באוניברסיטת בר-אילן. לראיון ב"הארץ" עם סלצקי על המחקר