ראש הממשלה אהוד אולמרט במהלך נאומו אתמול (צילום: פלאש 90)
ממש כמו בטלוויזיה
מטבע הדברים, שערי כל עיתוני הבוקר מוקדשים לנאום שנשא אתמול ראש הממשלה אהוד אולמרט, ובו הודיע כי יתפטר מתפקידו לאחר הבחירות במפלגתו. העיתונים, כולם כאחד, בוחרים במוטיב זהה ומדפיסים בעמוד השער תצלום של גב אולמרט המתרחק מהמצלמות לאחר נאומו [אלכס קולומויסקי]. יורד מהבמה, תרתי משמע.
ב"הארץ" מגדילים לעשות ובראש עמוד השער מדפיסים רצף של שישה תצלומים מתוך השידור הטלוויזיוני בערוץ 2, המנציחים את השניות שבין סיום נאומו, כשפניו עדיין לקהל הצופים והמצלמות, דרך הפנייה שביצע (שמאלה, אגב), ועד להתרחקותו האטית מהבמה/מצלמות/ציבור. מי שיגזור את התצלומים מן העיתון, יניח אותם זה על זה וידפדף בהם במהירות יראה מחזה מופלא – שחזור נאה של השניות האחרונות מהנאום שנשא. מי שיגלוש לאתר חדשות ישראלי כלשהו, שלא לדבר על אתרי קשת ורשת, המאחסנים את שידורי חברת החדשות של ערוץ 2, יוכל לראות את השניות הללו באיכות טובה יותר ובלי לגזור אף תצלום.
שלום, חבר
רוב העיתונים בוחרים בכותרות ראשיות אינפורמטיביות יחסית על נאומו של אולמרט. יוצא דופן הוא "ידיעות אחרונות". שם הכותרת הראשית היא של מאמר מערכת, לא של עיתון: "הצעד הנכון". כמו בפעמים רבות אחרות, המונופול של העיתונות המודפסת מבקש באופן בוטה לייצר את סדר היום הציבורי ולא לדווח עליו, או לכל הפחות להיראות כמי שיש לו הכוח לעשות זאת.
הדיווח ב"ידיעות אחרונות" על הודעת אולמרט שונה גם בנימה שלו, והעיתון נפרד ממנו תוך הערכה ותמיכה יחסית. הידיעה על הנאום [איתמר אייכנר], "בדמעות" כותרתה, מלווה בתצלום של אולמרט כשעיניו נוצצות מרגש [אלכס קולומויסקי]. "זאת היתה מסיבת עיתונאים עצובה", כותב אייכנר, "מן העצובות שנראו בבית הזה. אולמרט דיבר בכאב. העיניים שלו היו רטובות כאילו הוא עומד לדמוע. הוא התרגש מאוד". בהמשך הידיעה מספר אייכנר את סיפור היום הדרמטי בחייו של ראש הממשלה כאילו הוא פונה לקוראים רפי שכל. "בערב בחר ראש הממשלה חליפה יפה ועניבה", כותב אייכנר, בנוסח שיכול היה להשתלב בקלות בספר הילדים "ראש הממשלה הולך הביתה".
ראש הממשלה אחרי נאומו, אתמול (צילום: פלאש 90)
נחום ברנע כותב במאמר שתמציתו מובאת על שער העיתון: "אהוד אולמרט מת במלחמה ונקבר בחקירות". ברנע כותב על "מסע ציבורי בוטה", "תמרונים [...] של המשטרה והפרקליטות", ו"אווירת ציד שהשתלטה בחודשים האחרונים על הזירה הציבורית", ומזהיר מפני חברה שאינה מצליחה לרסן את יצריה. "עוד מעט", מסיים ברנע, "תחת מופז או לבני או ביבי, יתחילו להתגעגע. על זה אמרו אבותינו, בעת בלותו היתה לו עדנה".
בעמ' 10 של "ידיעות אחרונות", עדיין בטווח הדיווחים על הודעתו של אולמרט, מתפרסמת ידיעה על התגובה בקרב אנשי לשכתו של ראש הממשלה תחת הכותרת "הרעים ניצחו" [איתמר אייכנר]. הכותרת נתונה במרכאות, אבל בעוד הציטוט מודפס בשחור על גבי לבן, המרכאות שסביבו מודפסות באפור בהיר, כך שקשה יחסית להבחין בהן במבט ראשון. הציטוט הוא, לכאורה, מדברי אנשי לשכתו של אולמרט, ש"יצאו לפאב ירושלמי כדי להרים כוסית ולהטביע קצת את יגונם באלכוהול", לשון הידיעה. אך הציטוט עצמו כלל אינו מופיע בה, לא מפי גורם מזוהה ולא מפי גורם אנונימי. לעומת זאת מופיע בה הציטוט הבא: "אולמרט עוד יחזור ובגדול".
המימד הביקורתי ביותר בדיווח של "ידיעות אחרונות" הבוקר הוא שולי ועיצובי בעיקרו. כל העיתונים מפרסמים את נוסח הנאום שנשא אתמול ראש הממשלה, וב"ידיעות אחרונות" הנוסח מלווה בהערות פרשניות משני צדדיו, בפורמט דומה לזה שנעשה בו שימוש בשבוע שעבר, בעת פרסום תמלילי החקירה של אולמרט.
לינדון ג'ונסון, יצחק רבין, תא"ל רמי דותן, ריצ'רד ניקסון ודן מנו
אם לאחר פרסום תוצאות סקר TGI הוזמנה למערכת "ישראל היום" רקדנית ברזילאית עטורת נוצות ונפתחו בקבוקי שמפניה, הראש מסתחרר מהמחשבה על החגיגות הצפויות לעובדי המערכת כעת, לאחר התממשות חלומו הפוליטי של העיתון, שמלכתחילה הוקם כמיזם שצדו המסחרי משני יחסית לצדו האידיאולוגי.
מעניין שדווקא ב"ישראל היום" הדיווח על הודעת אולמרט מצומצם יחסית. אין כלל ידיעה על הנאום עצמו, אף כי נוסחו המלא מובא, והעיתון ניגש היישר לפרשנות. הפרשנות מאפיינת הבוקר את מרבית העיתונים. הדרמה של אתמול לא כללה אירועים רבים (מבקר הטלוויזיה של "הארץ", ירון פריד, קבע כי מדובר ב-non event), והסיקור הנרחב מאוד שמוקדש לה הבוקר כולל ריבוי מלל פרשני, הן על העבר והן על העתיד.
דן מרגלית, מבקרו הבוטה ביותר של אולמרט מעל דפי העיתונות, לא מרוצה: "בהודעתו הקדים אמש אהוד אולמרט קומבינה למכה", כותב מרגלית ב"ישראל היום". "הודעתו היא צעד בכיוון הנכון. לא מספיק טוב, אבל ראוי". יחד עם זאת, מרגלית מוצא לנכון לחלק תודות למי שאחראים לסילוקו של ראש הממשלה – מבקר המדינה, חוקרי המשטרה, אנשי הפרקליטות "וכן לקבוצה זעירה של עיתונאים, שכולם ביחד וכל אחד לחוד נשאו את המאבק הגורלי לטוהר המידות על כתפיהם. כולם, לתפארת מדינת ישראל".
יוסי ורטר כותב ב"הארץ" ש"את הנאום הזה, המכובד, המאופק, אהוד אולמרט היה צריך לשאת מזמן", ודעה זו עולה גם ממאמרים רבים אחרים בעיתוני הבוקר. ורטר נותן את הקרדיט לאהוד ברק, שכפה פריימריז על מפלגת קדימה ובכך הניע את המערכת הפוליטית לקראת נאומו של אולמרט.
אהוד אולמרט מושווה הבוקר, בין היתר, ללינדון ג'ונסון, יצחק רבין, תא"ל רמי דותן, ריצ'רד ניקסון ודן מנו. שתי הדמויות האחרונות, נשיא ארה"ב לשעבר ומשתתף בתוכנית הריאליטי "הישרדות" לשעבר, מופיעות במאמר של ארי שביט. לא ברור איזו השוואה אמורה להיות מעליבה יותר. עמוס הראל קובע ב"הארץ" כי הנאום של אולמרט היה "בלתי נסלח" משום שלא כלל "התנצלות מפורשת ל-163 משפחות ההרוגים בלבנון" ו"הזכרת החוב למשפחת שליט".
בן כספית כותב ב"מעריב" כי "מדובר בטרגדיה. שלו, יכול להיות שגם שלנו". עוד נכתב במאמרו, כמעט מלה במלה, מה שנכתב הבוקר על-ידי שמעון שיפר ב"ידיעות אחרונות", באשר לשלוש האפשרויות שעמדו בפני אולמרט, והחלטתו לבחור באחת על פני האחרות. ללמדנו שראשי ממשלה מתחלפים, אבל עבודת העיתונאות נותרת כתמול שלשום.
בא לשכונה בחור חדש
מתי בפעם האחרונה ראיתם עיתון מקדיש כותרת ראשית לעיתון? השבוע, כשבראש עמוד השער של "ישראל היום" התנוססה כותרת על הישגיו בסקר TGI האחרון. אבל מתי בפעם האחרונה ראיתם עיתון מקדיש כותרת ראשית לעיתון אחר? אתמול בערב זה קרה, כש"גלובס" יצא בכותרת הראשית "נמרודי ובלווטניק: המו"מ על 'מעריב' מתחמם".
לפי הפרסום בעיתון [יעל גאוני], סיכם עופר נמרודי עם המיליארדר לן (ליאונרד) בלווטניק על הסכם "נו שופ", המחייב את שני הצדדים לקיים משא-ומתן בלבדי זה עם זה, ללא גורמים נוספים, במשך חודש, כדי להקל על סגירת העסקה למכירת העיתון, אשר "לפי הערכות אחרונות" שוויו יועמד על סכום שבין 90 ל-100 מיליון דולר. "בנוסף", נכתב בידיעה כמו להכעיס, "הסכימו השניים לשמור על סודיות, דבר שככל הנראה ימזער את מספר הידיעות שימצאו את דרכן לתקשורת, במיוחד שמדובר ב'מעריב'".
סיום המשפט האחרון נותר סתום גם לאחר קריאת הידיעה במלואה, אך לפחות צדדים אחרים בעסקה מתבהרים. "לפי הערכות", כותבת גאוני, "מדובר במגעים מתקדמים ביותר וגוברים הסיכויים כי עסקה זו אכן תצא אל הפועל". גאוני מוסיפה שהעסקה תלויה בהסכמתו של ולדימיר גוסינסקי, אשר "על-פי הערכות", התנגד עד כה למגעים שניהל נמרודי למכירת העיתון. "גורמים בענף מעריכים – ובצדק", כותבת גאוני, "כי המגעים עם בלווטניק עשויים להתקדם הרבה יותר מהר מהמגעים שקיים נמרודי עד כה". כל-כך הרבה הערכות, ורק האחרונה מקבל אישור מהכתבת. מה זה אומר על כל היתר?
סיקור המכירה הצפויה של "מעריב" תפס אתמול את כפולת העמודים הראשונה של "גלובס", לא מעט שטח בהתחשב במידע המועט יחסית שקיים על עצם המשא-ומתן למכירה. כדי למלא את החסר הורחבה הכתיבה על הבעלים החדשים. פחות על אופיו, תפיסת עולמו וערכיו של האיש שעשוי להיות בעלים של עיתון מרכזי (עדיין) בישראל, ויותר על רכושו ונטיותיו הקנייניות.
לן בלווטניק (רשיון CC)
כך, למשל, הוקדשה ידיעה שלמה [גלי וינרב וקים לב] ל"אוסף הבתים של בלווטניק". "אנשים ממוצעים אוספים מחקים או חרקים, עשירים יותר אוספים מכוניות, וליאונרד בלווטניק אוסף בתים", נכתב בפתח הידיעה. בהמשך נמסר לנו כי "הדירות שרכש בשנים האחרונות הן לא רק יקרות – כל אחת מהן היא יוצאת דופן הן במחירה והן בסיפור הרקע שלה". הידיעה גם העלתה את השאלה "האם מספיק בלווטניק לבקר בכל שנה לפחות פעם אחת בכל מטר מרוצף השייך לו?", אך לא סיפקה תשובה חד-משמעית.
ידיעה נוספת, "שווה 7 מיליארד דולר" [גלי וינרב וקים לב], שנראה כי במקור היתה מחוברת לידיעה על אוסף הבתים של המיליארדר, שפכה מעט אור על האיש. "עושרו ההתחלתי הגיע מעסקים בתחום משאבי הטבע והתשתיות שהקים ברוסיה עם נפילת הקומוניזם", נכתב בה. וכן: "בלווטניק הוא אדם צנוע. ככל הידוע לנו, מעולם לא התראיין לעיתונות הבינלאומית. צוות המלווים האמריקאי שלו מספר שהוא אינו מסתובב עם שומרי ראש, כמנהג רוב חבריו האוליגרכים".
מה למר בלווטניק ולעיתון "מעריב"? האם הוא חושב שיוכל להרוויח ממנו כסף או שהוא מעוניין בו למטרות פוליטיות או אחרות בישראל? השאלה לא נשאלת, אך משרטוט דיוקנו של המיליארדר עולה כי מלבד שליחת חלק מהונו לעסקי מדיה, בלווטניק "נחשב לתורם גדול לאוניברסיטאות [...] תומך באמנות וגם תורם סכומים קטנים לפוליטיקה – בעיקר למסעות בחירות של סנטורים מהמפלגה הדמוקרטית בארה"ב, אך בעבר תרם גם לג'ורג' בוש". אולי בעיניו קניית "מעריב" היא בחזקת פילנתרופיה.
גם ב"דה-מרקר" כתבת פרופיל מקיפה וארוכה על בלווטניק ועסקיו [גיא לשם]. צבי חפץ, שככל הנראה עזר לתווך בעסקה, מתאר את המיליארדר באוזני כתב "דה-מרקר" כך: "יהודי חם ופילנתרופ אמיתי". לדברי איש יחסי-הציבור של המיליארדר, "בלווטניק לא תורם כדי להשפיע על קבלת ההחלטות. הוא תורם כי זה חשוב לו".
מהנעשה בארצנו
רק ב"הארץ" מתפרסמת הבוקר ידיעה על כך שאתמול נפצע אנושות פלסטיני בן 18 בעימותים ליד הכפר נעלין, ומצבו מוגדר "מוות קליני", וכי עוד שישה פלסטינים נפצעו בדרגות שונות. רק ב"הארץ" מתפרסם הבוקר כי הילד בן ה-10 שנהרג במקום שלשום מצא את מותו ככל הנראה מירי של שוטר מג"ב, כך לפי תחקיר צה"ל ומג"ב.
ענייני תקשורת
יעל גאוני מדווחת ב"גלובס" כי "המוסף הכלכלי של 'הארץ' לא יופץ ב'מעריב'". הכוונה היא, כמובן, ל"דה-מרקר" שכמעט מצחיק לחשוב עליו עדיין כעל המוסף הכלכלי של "הארץ", לא רק מפני שמספר עמודיו גדול ממספר עמודי העיתון, אלא משום שבשנה האחרונה הוא משווק ונמכר גם כעיתון עצמאי לכל דבר. מכל מקום, נראה שחלה הגבלה חריפה על מספר הפעמים שמותר לשם המפורש "דה-מרקר" להופיע בעיתון "גלובס". וכך, לאורך כל הידיעה המעניינת על גבול שיתוף הפעולה בין "הארץ" ל"מעריב", מופיע שם העיתון רק פעם אחת, בתחילת הידיעה, ומכאן ועד סופה הוא מכונה "המוסף הכלכלי של 'הארץ'".
לעצם העניין, לפי הידיעה של גאוני, דורון גלעזר, אחד משני עורכי "מעריב", החליט שלעת עתה שיתוף הפעולה בין שני העיתונים לא יכלול הפצה של "דה-מרקר" לקוראי "מעריב". הוא מצוטט בידיעה כמי שמסביר זאת כך: "בשלב הראשון אנו מתרכזים בשיתופי פעולה שמטרתם לחסוך כסף רב לשתי הקבוצות. שיתופי פעולה תוכניים יידחו לשלב מאוחר יותר". גאוני מייחסת את ההחלטה ל"הבנה שמהלך כזה עשוי לפגוע במוסף 'עסקים' של 'מעריב'". אם רק בשלב כה מתקדם של בחינת האפשרות להפיץ את "דה-מרקר" לקוראי "מעריב" הגיעו להבנה כזו, הניהול של "מעריב" אכן בעייתי.
כתבה המופיעה היום במוסף "המגזין" של "מעריב" עוסקת בזמר צביקה פיק ובטענות כי הוא אינו משלם לעמיתיו לתעשייה, המספקים לו שירותים [ערן סוויסה]. הכתבה נועדה לשמוט את הקרקע תחת תחקיר בנושא זהה שאמור להתפרסם מחר, במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות".
בעיתון "העיר – תל-אביב", המחולק הבוקר למנויי "הארץ", כתבת מגזין [ליטל גרוסמן והילו גלזר] על האופן שבו המשטרה מתמרנת את התקשורת. לפי הכתבה, משטרת ישראל שותלת מידע שקרי בהדלפות לעיתונאים כדי לעמת חשודים עם פרסומים בעת חקירתם, ממציאה עדי מדינה, דואגת לפי צרכיה שאמצעי התקשורת יתעדו חשוד המגיע לתחנת המשטרה (ולפעמים אף מוציאה את החשוד ועורכת כניסה מחדש שלו במקרה שהראשונה לא תועדה כראוי), וכמובן – מדליפה חומרי חקירה. המשטרה בחרה שלא להגיב לכתבה.
במוסף "מרקר-ויק" כתבה [נתי טוקר] על כוחה העולה של העיתונות המודפסת במגזר החרדי.
"ידיעות אחרונות" מפרסם על שערו האחורי ידיעה [כתב "ידיעות אחרונות"] על עלייתו לרשת של האתר mynet, "פורטל ענק לחדשות ולתכנים מקומיים מכל ערי הארץ, המציע גם כלים ושירותים על בסיס גיאוגרפי".